111
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי חייא בפני רבי נאמרה בארץ ישראל, ששם היתה ישיבת רבי, ואילו הברייתות אשר הן ,חוץ למדרשו של רבי" ייתכן שנאמרו בבבל, ובמיוחד כיון שרבי חייא הגיע מבבל*. ובכלל, סביר שהברייתות קשורות יותר לבבל, כי בימי רבי ,,ישראל מתגלגלין והולכין לקצוות..."* ובבל הפכה אז יותר למקום תורה.
והנה - על הפסוק* ,הבה נלבנה לבנים... ותהי להם הלבנה לאבן" אומר רש"י,שאין אבנים בבבל שהוא בקעה". לפיכך בבבל, ששם לא השתמשו באבנים, לא היתה כלל חשיבות לשברי אבנים (של האבנים שהיו שם כאשר הובאו בכל זאת), ולכן קובעת הברייתא שמסתתי אבנים אין בהם משום גזל, וזהו הפקר מעצמו בבבל, והמקפיד - בטלה דעתן'.
אבל בארץ ישראל, שהאבנים מצויות ומשמשות לבניה ולמטרות נוספות, ואדרבה, נשתבחה ארץ ישראל שהיא ,,ארץ אשר אבניה ברזל"י, יש
עקב ג
חשיבות גם לשברי אבנים, בדומה למפסגי גפנים וכדומה, ולכן תלוי איסורן או היתרן* בהקפדת בעל הבית ?.
הערות
- 6. ראה סוכה כ, סע"א. סדה"ד בערכו. וש"נ.
- 7. לשון הרמב"ם בהקדמתו לספר יד החזקה.
- 8. נח יא, ג.
- 9. להעיר מקדושין (יב, א) חיישינן שמא שוה פרוטה במדי. אבל נוסף שהמדובר שם בנוגע לקדושי אשה כו' (ולהעיר מפרישה לטור אה"ע שם סקמ"ב (והובא בנוב"י שם) שפי' כן דברי הרמב"ם הנ"ל במקדש בדבר שאינו מקפיד), לכאורה אינו שייך לנדו"ד במסתתי אבנים. וראה ר"ן ורא"ש (ועוד) קדושין שם. ושם, דאין לממון אלא מקומו ושעתו. וראה שו"ת חת"ס שם, ועוד. ועצ"ע.
- 0. פרשתנו ח, ט. וראה רמב"ן שם מתרגום ירושלמי.
- 1. להעיר גם משינוי הלשונות: בברייתא ,מסתתי אבנים אין בהם משום גזל" - ובתוספתא, כש,,אין בעה"ב מקפיד עליהן מותרין משום גזל". אבל בטור (וכן ביש"ש) שם ,,אין בהם משום גזל" (אף שלפנ"ז ,בזמן שבע"ה מקפיד עליהן" כ' ,,אסורין משום גזל" כבתוספתא).
- 2. וי"ל שזהו גם החילוק דסיום התוספתא והסיום בגמרא: בתוספתא ,השוכר את הפועל לנקף עמו בהגין ולזמר עמו במזמרות מקום שנהגו להיות שלו, הרי אלו שלו, של בעה"ב הרי אלו של בעה"ב. ואין משנין ממנהג המדינה". ובגמרא ,א"ר יהודא כשות וחזיז אין בהם משום גזל באתרא דקפדי יש בהם משום גזל אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דקפדי": בתוספתא הוא, כפשטות הלשון, המנהג דאנשי המדינה, ובגמרא מדובר גם בענינים אלו שמצ"ע אין בהם משום גזל, דוגמת מסתתי אבנים כנ"ל היינו שהם הפקר ממילא, ובאתרא דקפדי היינו שבמקום זה יש צורך בדבר זה וחשובים הם.
- 8. ולכן ממשיך בגמרא ,אמר רבינא ומתא מחסיא אתרא דקפדי הוא", שבזה קמ"ל, דבענינים אלו ,שאין בהם משום גזל" כי אין בהם שום חשיבות, כדי שיה" בהם משום גזל צ"ל ,אתרא דקפדי" בדוגמת ל,מתא מחסיא", כפרש"י ,מקום בהמות הוא וצריכין למרעה טוב", היינו לא מצד דעת (קמצנות) אנשי המקום, אלא שכן מוכרח מצד תכונות המקום - וע"ד החילוק דמסתתי אבנים בין בבל וא"י (וראה מהר"ם שי"ף שם).
- 9. וע"פ כהנ"ל יש לבאר התמי' שהרמב"ם ושו"ע השמיטו הדינים ד,,מסתתי אבנים כו'", כי דינים אלו משתנים ממדינה למדינה ומזמן לזמן, לפי צורך ותכונות המדינה. [משא"כ נסורת שהחרש מוציא במעצד שלו, ובכשיל של בעה"ב כו שהובא ברמב"ם ושו"ע שם שחשיבותם יתרה ממסתתי אבנים, ובכלל מילתא דקבוע הוא בכל המקומות].
- 10. וי"ל דל' הרמב"ם שם ,וכל הדברים האלו וכיוצא בהן הולכין אחר מנהג המדינה" הוא לא לפי שסמך על הנאמר בתוספתא (ראה מצפה
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.