ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יב בהר שיחה ב117

117

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

מכיון ש,בל ריבית שבעולם מחילה היא" אלא ש,התורה לא מחלה ואסרה", הרי מזה מוכח שהאיסור דלקיחת ריבית והיוב החזרתה אינו בגדר דין ממון שהוא חייב לחבירו (מאחר שהלה מחל את הריבית), אלא שהוא ענין ואיסור שהתורה הטילה על המלוה בגדר מצוה וחיוב לשמים (ובחיוב החזרתו ללוה הוא משועבד לגבוה) -- ולכן ,אין המחילה מועלת בריבית" גם אחרי שקבלה המלוה, כי אינו יוצא ידי חובתו לשמים עד שיחזיר את ה,איסור שבלע".

ג. והנה עפי"ז צ"ל דסברתו של הרא"ש (והטור והשו"ע) דמהני מחילה בריבית (לאחרי שבא לידי המלוח) :

ע'ה שחיוב החזרת הריבית הוא חיובא דרמא רחמנא עלי', ואינו מטעם שעבוד ממון (כמו שהוכיח הריטב"א שם *"), בכ"ז, חיוב זה שחייבתו התורה איז זה ד,לשמים הוא חייב", אלא דרמא רחמנא חיובא עלי' להחזיר את הממון שחיסר את חבירו שלא כדין,

מחילה שלאחרי נתינת הרבית -- הרי מובן, שהסברא ,התורה לא מחלה כו" (כשלעצמה) אינה מספקת שמשו"ז לא תועיל מחילה גם אח"כ [ולהעיר גם משו"ע אדה"ז (הל' רבית שם) שכותב ,כל רבית שבעולם מחילה כו" והתורה לא מחלה ואסרה מחילה זו", ומ"מ פוסק כהרא"ש שהמחילה שלאחר נטילת הריבית מועלת],

ולכן צריך לומר, שהסברת הריטב"א ד,לשמים הוא חייב* היא הסברה הגאונים ,התורה לא מחלה כו'", כבפנים.

0) מהא ד,רבי יוחנן סבר (ב"מ סא, ב) דריבית קצוצה אינה יוצאה בדייגין וגם לדיה אם מת בניו פטורין אלא בדבר המסויים מפני כבוד אביהן בלבד* (שם סב, א)

הג והיינו שנתחייב (מצד מצוה זו) בחיוב לחבירו, ועַ"ז מהני מחילה.

וכמבואר בדברי הריטב"א הנ"ל (לשיטת הגאונים) שענין החזרת הריבית מפאת חיובא דרמא רחמנא עלי/ (ולא מטעם שעבוד ממון) ה"ה ,כענין פריעת בע"ח מצוה", אלא שהריטב"א חילק (לדעת הגאונים) בין פריעת בע''ח להחזרת ריבית, דבפריעת בע"ח .איכא דין ממון לחבירו ומהניא מחילה אבל הכא לשמים הוא חייב", ושיטת הרא"ש היא שגם ענינה של מצות החזרת ריבית הוא שחייבתו התורה להחזיר את הממון שחיסר את חביר, ואיגו בגדר ,חיוב לשמים"':.

ונמצא שבין לשיטת הגאונים ובין לשיטת הרא"ש (והטושו"ע) יי נחשב

הערות

1. בדברי >
1. וההוכחות שבריטב"א שם (הובאו בהערה הקודמת) ה"ה רק שאינו שעבוד ממון אלא חיובא דרמא רחמנא עלי' ולא כבגזל ואונאה שישנו שעבוד ממון, עיי"ש. אבל לא לענין זה ש,לשמים הוא חייב".
2. אבל ראה רמב"ן בסהמיצ מ"ע יו (במנין המצות שלו). ובמג"א שם:
4. העירני ח"א : דבשו"ת אבני נזר (סימן קס"יח סק"א) כתב שס"ל להרמב"ם (לפי ביאור המג"א שהטעם מה שלא מנה הרמב"ם מצות החזרת ויבית הוא ,לפי שהיא נכללת במצות השבת הגזילה") שהוא ,היובא דממונא" *. ושם סק"ב שאלו הד סוברים דמהני מחילה סבירא להו כשיטה
5. =
6. *) וי"ל (בדוחק עכ"פ) שגם המג"א סובר שממון הרבית הוא נחשב לממונו של המלוה והחיוב להחזירו הוא רק מצוה, > ומה שהיא (חשבת במצות השבת גגזילה הוא רק מצד זה שענינה של מצות החזרת רבית הוא להחזיר את הממון שחיסר את חבירו (כבפנים), דוגמת השבת הגזילה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.