ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ח בלק שיחה ב154

154

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

ולכאורה, אין מובן:

א) מהמלים "אשר קנא לאלקין" מובן, שבעבירה של בועל ארמית פוגעים, כביכול, בקדוערברוך-הוא, יותר מאשר בעבירות אחרות. זהו ההסבר לנאמר לפני כן? "בקנאו את קנאתי", כלומר, כדברי רש"י, "בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף", כי חטא זה פוגע, = כביכול, = בקדוש-ברוך-הוא בעצמו. ולכאורה, מדוע פוגע חטא זה יותר מחטאים אחרים?

ב) אמנם, על אשר "קנא לאלקיו" מגיע לפנחס שכר רב, אך הכהונה אינה ניתנת כשכר, אלא מועברת ב"טבע",

כדברי רש"י בפרשה הקודמת9, ש'גבולות חלק הקדוש-ברוך-הוא בעולמו", ושהקביעה "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים הוא ובניו עד עולם"י, היא קביעה שבטבע בדיוק כהבדלה בין "ויהי ערב" לבין "ויהי בקר",

וכיון שעד אז לא היה פנחס כהן, כי "לא ניתנה (כהונה) אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתן"'י, ופנחס נולד לפני כן, כיצד הוא נעשה כהן "תחת אשר קנא":י?

בלק ג

זא טשטוש הגבול בץ ישראל לעמים

ההסבר לכך הוא:

החטא של ביאות אסורות חמור מחטאים אחרים, בכך ש"ביאה" מקיפה את האדם כולן: ונובעת מדרגת הנפש הנעלית מהכוחות הגלויים, אשר משום כך אפשר להוליד בן שיש בו את כל כוחות הנפש, ואף ייתכן ש"יפה כח הבן מכח האב"**, כי ההולדה נובעת מעצם הנפש, הנעלית מהכוחות. הגלויים, ובעצם נפשו הרי האב שלם בכל כוחותיו*. מכך יוצא, שעל ידי ביאה אסורה ר"ל מפיל האדם דרגה של עצמיות אל קליפות הטומאה, בשונה מעבירות אחרות, שבהן מוריד האדם לקליפה רק אותם כוחות של הנפש האלקית המעורבים בפעולה מסוימת זו.

אך חמור עוד יותר הוא החטא של בועל ארמית, כנאמר*: "יש בו הפסד

הערות

8. שם, יא.
9. קרח טז, ה.
0. דה"א כג, יג.
1. רש"י פנחס כה, יג. וכדעת ר"א בזבחים קא, ב.
2. בלקו"ש [המתורגם] ח"ד (ע' 54) מוכיח מזה שפנחס הי' ראוי לכהונה גם לפנ"ז. (וראה אוה"ח
6. (כה, יב), שאז מחל לו ה' הקנס שלא נמשח בזמן משיחת הכהנים. עיי"ש). אבל בפשטות, לא הי' לו מקודם שייכות לכהונה. ומה שאמרו (במדב"ר פ"כ, כד. רש"י כה, ו) "ויטול את הראוי לו" - הוא ע"ד שאמרו (שבת לב, א. פרש"י עה"ת תצא כב, ח) "ראוי זה ליפול (משי"ב)", דאף שנפילתו היא פורעניות על חטאו, נקרא ראוי כו', כי "נגלו לפניו הדורות ומעשיהם כו'" (רש"י שבת שם).
3. ראה ר"ח שער הקדושה פי"א (קסו, ג) ופט"ז (ר, ד - מהרמב"ן).
4. ראה שבועות מח, סע"א. חולין מט, סע"ב. סג, רע"א.
5. המשך שמח תשמח תרנ"ז ע' 93 (סה"מ תרנ"ז ע' רסט). דזהו יפה כח הבן מכח האב, שגם מה ש"יפה כח הבן" הוא "מכח (העצמי של) האב".
6. הרמב"ם - הל' אסו"ב שם ה"ז. הביאו הטור והרמ"א באה"ע שם.

מצוטט ב־1 עמודים

לקוטי שיחות 125 לקו"ש ח"ח ע' 154

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.