ספרי כ"ק אדמו"רתורת מנחםס - שנת תש"ל - חלק שלישישיחת ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תש"ל

שיחת ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תש"ל

214

בס"ד. שיחת ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תש"ל.

בלתי מוגה

א. בשעה שיהודים מתכנסים יחד, הנה לכל-לראש פותחין בדבר טוב 1476 – "אין טוב אלא תורה, שנאמר 1477 כי לקח טוב נתתי לכם תורתי" 1478 – התורה שנותן הקב"ה לכל אחד מישראל ולכל ישראל יחד, בהבטיחו (בהתחלת פרשתנו) שעי"ז ש"בחוקותי תלכו", כפירוש רש"י: "שתהיו עמלים בתורה", דהיינו שהולכים בדרך התורה ועוסקים בה – אזי "ונתתי גו'", שהקב"ה נותן את כל הברכות בכל המצטרך, בסבר פנים יפות, באופן טוב, "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה" 1479 .

ונוסף על האמור בנוגע לבנ"י בכלל – יש בזה ענין מיוחד בנוגע לילדי ישראל:

בתחלת ההקדמה לספר הזהר של רבי שמעון בר יוחאי (של"ג בעומר הוא יום ההילולא שלו) – איתא: "רבי שמעון פתח, הנצנים נראו בארץ .. וקול התור נשמע 1480 .. מאן מקיים עלמא .. קל ינוקי דלעאן באורייתא, ובגין אינון רביין דעלמא, עלמא אשתזיב וכו'", והיינו, שרשב"י מתחיל את ספר הזהר [שפירושו אור 1481 , היינו, שמאיר שיוכלו לראות בבירור ולהבין מה שנעשה בעולם] בפתיחה והבהרה לכולם, שהצלת וקיום העולם היא בזכות ילדי ישראל שמתקשרים עם התורה.

ורשב"י מדייק לומר [לא בלשון שנאמר בכל מקום: "תינוקות של בית רבן ", שכולל רק ילדים שלומדים ב"חדר", בתלמוד-תורה או בישיבה, אלא] " רביין ", ילדים סתם – היינו, שכל ילדי ישראל , יהיו אשר יהיו, נתן להם הקב"ה הכח והזכות, שע"י הנהגתם כדבעי יפעלו הצלת וקיום העולם, ויביאו אותו למעמדו ומצבו הראוי.

ובפרטיות:

הילדים שלומדים כבר בישיבות, תלמודי-תורה ו"חדרים" – הנה גם בנוגע אליהם נאמר 1482 "בכל יום יהיו בעיניך חדשים", היינו, שבכל יום נעשית אצלם דרך חדשה ופעולה חדשה בחייהם ע"י לימוד התורה;

215

וגם הילדים שמאיזו סיבה שתהי' לא למדו תורה עד עתה – אסור להם ליפול ברוחם, ואדרבה: עליהם לנצל יום סגולה זה, יום שמחתו של רשב"י 1483 , שגילה ו"פתח" עבורם פתח 1484 רחב לקשר עצמם עם התורה, עי"ז שיחליטו ויתחילו מהיום והלאה ללמוד תורה.

ואז יתברכו בכל המצטרך להם, ועל ידם תומשך הברכה גם להוריהם ולקרוביהם, ולכל בנ"י בכל מקום שהם, ובפרט בנ"י שנמצאים בארץ הקודש וזקוקים לברכה מיוחדת – כמ"ש בפרשתנו 1485 : "וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ".

ב. בפסוק הראשון בפרשתנו – שצריך לפתוח בלימודו – נאמר: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם", ופירושו – כפי שמפרש רש"י: "שתהיו עמלים בתורה .. על מנת לשמור ולקיים".

וכיון שכל תיבה וביטוי בתורה הם בדיוק, באופן מחושב ומתאים לענין זה – יש לבאר דיוק הלשון " תלכו ", ולא "תלמדו" (כבשאר מקומות), וכן מה שהתורה נקראת כאן " בחוקותי ", ולא "תורה" (כבשאר מקומות בתורה):

הלשון "בחוקותי" מלמדנו, שלימוד התורה צריך להיות – אצל כל אחד מישראל, ובפרט אצל ילדי ישראל – באופן של חקיקה.

וביאור החילוק בין חקיקה לכתיבה 1486 :

דבר שנכתב בדיו על גבי קלף או נייר – יכולים לגרור את הדיו ח"ו, ואז נשאר הקלף או הנייר כפי שהי' קודם לכן; משא"כ דבר הנחקק – אפילו ב"לב האבן" 1487 , ועאכו"כ באבנים יקרות, אבנים טובות ומרגליות – אי אפשר לשנות ח"ו את האותיות, התיבות והענינים הנחקקים, כיון שנעשים דבר אחד עם האבן הטובה, שזוהי מציאותו של כל אחד מישראל, ובפרט ילדי ישראל.

וממשיך בכתוב: " תלכו " – שאין להסתפק במה שלמדו והשיגו היום או עתה, אלא יש להמשיך ולילך "מחיל אל חיל" 1488 , ואדרבה: ככל שיודעים יותר, יש בזה יותר רגש ותענוג ("געשמאַק"), ולכן ממשיכים ללכת למעלה יותר, בהבנה עמוקה ורחבה יותר, וביתר חיות.

216

ג. וכן בנוגע לקיום המצוות, הנה לפני "ועשיתם אותם" נאמר "ואת מצוותי תשמרו " – ששמירה היא על דבר יקר במיוחד.

וענין זה מהוה נתינת כח – לכל אחד מישראל, ובפרט לילדי ישראל – בנוגע לקיום המצוות:

כאשר לפעמים בא היצר הרע וטוען שקיום מצוה הוא דבר קשה ולא נוח – עונה לו היהודי, ילד או ילדה, שהוא "שומר" את המצוות, כיון שזהו הדבר הכי יקר שיש בחייו!

והיינו לפי שענינה של כל מצוה הוא – כפי שאומרים בנוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וצונו", כך, שיש ליהודי זכות לקיים את הציווי של הקב"ה, ועי"ז הוא מתקשר – "מצוה" מלשון צוותא וחיבור 1489 – עם הקב"ה שנתן לו את הזכות ואת הדבר היקר ביותר – לקיים את ציווי הקב"ה ולגרום לו נחת-רוח.

וזהו שהכתוב מקדים "תשמרו" לפני "ועשיתם אותם" – כיון שקיום המצוות הוא הדבר היקר ביותר בחייהם של בנ"י בכלל, וילדי ישראל בפרט.

ד. ענין זה קשור גם עם השם שניתן ל"תהלוכה" זו – "הצדעה ליהדות" ("סאַלוּט צו אידישקייט"):

לא זו בלבד ששומרים על היהדות וחיים עמה (אבל עושים זאת) מתוך יחס של "עול" ח"ו, אלא אדרבה – מצדיעים ליהדות, היינו, שהיחס ליהדות הוא באופן ששמחים ומאושרים מזה שניתנה האפשרות לגרום להקב"ה נחת-רוח ע"י קיום מצוותיו.

והרי אחת המצוות – והתחלתן – היא לימוד תורתו של הקב"ה, באופן שנעשית חקוקה ("בחוקותי") בלבו ובמוחו, עד שנעשה דבר אחד עם התורה והמצוות.

ה. ועז"נ בהתחלת פרשתנו: " אם בחוקותי תלכו", ופירשו חז"ל 1490 : "אין אם אלא לשון תחנונים", והיינו, שהקב"ה אומר לבנ"י ולילדי ישראל בפרט: הנני מבקש מכם ש"בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם"!

וכשהקב"ה מבקש – ברור הדבר, שכל אחד מישראל, ובפרט ילדי ישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו עד היום ועד עתה, בודאי יקיים את ציווי הקב"ה,

217

ולא יסתפק בעצמו בלבד, אלא יקיים גם את ציווי הקב"ה "ואהבת לרעך כמוך" 1491 ,

– עליו אמר רבי עקיבא, רבו של רבי שמעון בן יוחאי, שהוא "כלל גדול בתורה" 1492 , היינו, שזהו ציווי כללי בתומ"צ –

עי"ז שיפעל שגם חבריו, קרוביו וידידיו הטובים, וכל ילדי ישראל – ילמדו ממנו דוגמא חי', וילמדו תורה באופן ד"בחוקותי תלכו", ויקיימו מצוות באופן ד"תשמרו" – לשמרם כמו ששומרים דבר יקר ביותר, ומתוך "הצדעה", ועי"ז – "ועשיתם אותם" כראוי.

ו. ואז יקויים גם המשך הפסוק שהובא בגמרא15 בפירוש "אם בחוקותי תלכו, אין אם אלא לשון תחנונים", "וכן הוא אומר 1493 לו עמי שומע לי" (שהקב"ה מתחנן לפניהם שישמרו את התורה, לו עמי היינו תחינה, כמו הן 1494 לו יהי כדברך 1495 ) – "כמעט אויביהם אכניע":

כאשר שומעים להקב"ה (כפי שילדי ישראל מתנהגים, ומשפיעים גם על הוריהם בענין זה) – אזי "כמעט (בשעה מועטת 1496 ) אויביהם אכניע", והיינו, שבכל מקום שבו נמצאים אויביהם של בנ"י – גויי הארץ הנלחמים בהם – מכניע אותם הקב"ה מיד.

וכיון שכן, אין לחשוש מהקשיים שבדבר, וכמ"ש בפרשתנו 1497 גופא שכנגד כל "חמשה" מישראל יש "מאה" אינם-יהודים – אלא שאין להתפעל מדיבוריהם, כי אם להמשיך להתנהג כפי שיהודי צריך להתנהג. וכאמור, שיהי' זה באופן ד"וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ".

ובקרוב ממש נזכה כולנו, ואתם ילדי ישראל בפרט, יחד עם כל בנ"י, אלו שבחוץ-לארץ ואלו שבארץ-הקודש, לילך לקבל פני משיח צדקנו.

ואז יקויים מ"ש בסיום פסוקים אלו 1498 : "ואשבור מוטות עולכם" – שהקב"ה ישבור את חומות הגלות ואת מוטות הגלות, "ואולך אתכם קוממיות", "בקומה זקופה" 1499 , בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.

* * *

218

ז. זוהי 1500 גם ההזדמנות – ע"פ המדובר כמ"פ שלכל לראש צריכים בנ"י את הכח לעמוד במלוא התוקף על שמירת התומ"צ, ובאופן ד"תלכו" ו"תשמרו ועשיתם אותם" (כנ"ל) – לעורר אודות ביטול הצרה הגדולה שקמה לאחרונה, שמעולם לא הי' כדוגמתה בישראל: לומר על גויים שהם יהודים, אע"פ שתורתנו, תורת חיים ותורת אמת, אומרת שהם אינם יהודים!

זוהי צרה לבנ"י, וצרה גם עבור הגויים. אך מאיזו סיבה שתהי' נעשתה טעות זו, ולא מנעו זאת בזמן הראוי.

ואעפ"כ, כיון שישנה הבטחתו של הקב"ה, שכאשר "לו עמי שומע לי" אזי "כמעט אויביהם אכניע" (כנ"ל) – ברור הדבר, שכאשר יבקשו אצל כל אלו שיכולים לפעול בענין זה, שכאו"א יעשה כל התלוי בו כדי לבטל ענין זה לגמרי,

– להבהיר גלוי לעצמו ולהסביר לכל העמים, שיש לחיות בשלום עם הגויים, אבל, גויים הם גויים, ועליהם לחיות כפי שגויים צריכים לחיות, ואילו יהודים הם יהודים, ועליהם לחיות כפי שיהודים צריכים לחיות; ואז יכול להתקיים "ונתתי שלום בארץ", ללא צרות וללא קשיים –

הנה בודאי יבינו זאת גם הגויים, ולא יהיו להם טענות (כמו עתה, שיש להם טענות על כך שמחפשים תירוצים ואמתלאות וכו' כדי להפוך אותם ליהודים, בה בשעה שאינם חפצים בכך כלל).

ח. וגם ענין זה קשור עם פרשת השבוע (כמדובר כמ"פ 1501 , שכיון שבימינו יש צורך בהוראות ברורות בתורה, מראה הקב"ה את הענינים באופן ברור):

רואים במוחש, שמאז ל"ג בעומר לפני שלש שנים, שגם אז דובר אודות הענין ד"ונתתי שלום בארץ" "וישבתם לבטח בארצכם" 1502 , והתחילו ב"מבצע תפילין" 1503 , הפצת הענין דהנחת תפילין,

– דבר שהציל אלפים רבים מישראל, שחיים עד היום הזה,

219

ויאריכו ימים ושנים, ולכן בוודאי ימשיכו ב"מבצע" זה, ואדרבה: באופן ד"תלכו", בריבוי אחר ריבוי –

הנה במשך למעלה משנתיים הי' המצב רגוע לפי-ערך. – מזמן לזמן הי' קורה משהו, אבל קיוו שלאח"ז יתחילו לדבר אודות שלום.

אך אימתי החל המצב להחמיר, והתחילו ליפול קרבנות רח"ל (כפי שנעשה המצב לפני מספר חדשים) – בשעה שהתחילו לחשוב ולומר על גויים שהם יהודים, ושיש להם חלק בארץ ישראל, ארץ הקדושה, שנתן הקב"ה לישראל בברית בין הבתרים, לאברהם ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות!

– יש כאלו שרוצים להסביר זאת מצד סיבות צדדיות. אבל, הרמב"ם אומר בהלכות תעניות 1504 : "מדרכי התשובה (היינו, שהדרך לשוב בתשובה ולחזור לדרך האמת) הוא, שבזמן שתבוא צרה .. ידעו הכל ש(הסיבה לכך היא) בגלל מעשיהם כו'", ואסור לומר ש"דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית". – אמירה כזו, שזהו מקרה הקשור עם מנהג העולם כו', אינה שייכת להנהגת בנ"י.

וממשיך, שזהו הפירוש בפסוק בפרשתנו (ולהעיר שזהו אחד המקומות היחידים שהרמב"ם ב"יד החזקה" מפרש פסוק בחומש): "הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי 1505 .. אם תאמרו שהוא קרי וכו'" (כפי שממשיך מהי התוצאה שיכולה לבוא מזה ח"ו).

ולהעיר, שהרמב"ם כתב זאת בהלכות תעניות, אבל, חידושו של רשב"י הוא – כפי שמצינו בזהר 1506 – שלא הוצרך לתענית, אלא פעל את כל הענינים ע"י בקשה וברכה לבנ"י, כך, שאפילו ללא צורך בתענית יתבטלו כל הענינים הבלתי-רצויים. –

ובזה גופא26, אם בתחילה החריף המצב לאט לאט, הנה כשהתחילו לומר שצריכים "לפתוח דלת" עבור גויים מרוסיא, ולעשות עבורם "הנחות" ו"קולות" מיוחדות – נשתנה המצב גם מצד הרוסים היושבים על הגבולות, שבמשך שנתיים ומחצה לא התערבו כלל, ולפתע החריף המצב שלא בערך מכמו שהי' קודם לזה!

וכאשר לא הסתפקו בכך, ואמרו שיש מקום רח"ל ע"פ שולחן-

220

ערוך לפתוח עבורם דלת רחבה יותר, וליתן להם חלק בארץ ישראל, ארץ הקודש – אזי התחילו הרוסים לטוס מעל ארץ הקודש!

וכאמור, אין זה ח"ו "ממנהג העולם", "נקרה נקרית"; אצל בנ"י אין דברים שהם "במקרה", אלא הקב"ה מנהיג אותם בכל פרט, ועאכו"כ בענינים גדולים. אלא הסיבה לכך היא – בגלל הנהגת בנ"י, רח"ל, שהודיעו שיעשו עבורם "קולות" מיוחדות, ויחפשו "דרכים" בשו"ע כדי לפתוח עבורם דלת רחבה יותר!

ט. וע"פ האמור שענין זה "מדרכי התשובה הוא", והרי תשובה מועילה "בשעתא חדא וברגעא חדא" 1507 , והיינו, שברגע שיהודי מחליט שעושה תשובה, אזי מתבטלים לגמרי כל הענינים שנגרמו ע"י המעשה הבלתי-רצוי – הרי כן הוא גם בענין זה.

ולכן, יש לבקש ברחמים ותחנונים, לכל לראש – מהרבנים, הן הרבנים שבארץ הקודש והן הרבנים שבחוץ לארץ (וכל מי שיכול לומר בזה דבר-מה), שיכריזו מיד:

תורתנו היא תורת אמת ותורת חיים (תורה שמעניקה חיים ליהודים וגם לאינם-יהודים), שניתנה מ"ה' אלקים אמת" 1508 , לעם ישראל, שתפקידו להביא אמת זו בכל העולם כולו, בין בנ"י וגם בין אומות העולם,

ולכן צריכים לומר את האמת במילואה, ולהכריז באופן ברור וגלוי, שחייבים לידע, ש"יהודי" הוא מי שהקב"ה קבע בתורה שהוא יהודי; ומי שאינו כן – חיים עמו בשלום, ונותנים לו את כל הצטרכויותיו (שהרי "מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל" 1509 ), אבל לא מרמים אותו, ולא מביאים אותו לידי צרה ע"י הכרזה שהוא יהודי, אלא אומרים לו שהוא משבעים אומות העולם, ולא מעם ישראל.

וסוף-כל-סוף יודו הכל שטובת כולם היא – שאלו השייכים לשבעים האומות ישארו בין שבעים האומות [שכן, טובתם של האומות היא להישאר בין שבעים אומות העולם, ואין מצוה להשתדל לגיירם, ואדרבה: מי שרוצה להתגייר יש להניאו שלא להתגייר 1510 , ועאכו"כ שלא לרמות אינו-יהודי ולומר לו שנעשה יהודי באופן שהוא היפך האמת, והוא גם צרה הן עבור אוה"ע והן עבור בנ"י], ויחיו בשלום עם ישראל, ואילו בנ"י – שחייבים ללכת בדרך החיים, בדרך התורה ומצוותי', ללא פשרות, להיותה תורת אמת – ילכו בדרך זו באופן ד"מחיל אל חיל"13.

221

והרי אפילו בביאת המשיח, בגאולה האמיתית והשלימה, יהיו ריבוי אומות, כמ"ש 1511 "ועמדו זרים", ויחיו בשלום עם בנ"י, וכולם יהיו שבעי-רצון! ורק באופן כזה יכול להיות מעמד ומצב ד"ונתתי שלום בארץ"; משא"כ ע"י שקר – לרמות יהודי או לרמות גוי – אי אפשר לבנות שלום, ואי אפשר לבנות חיים משותפים, חיים טובים שיהי' להם קיום.

י. ואלו שטעו ורצו לחפש מקום בשו"ע למצוא "קולות" ולומר על גוי שהוא יהודי – הנה מיד יתחרטו מדבריהם בלב שלם, ולא רק בחשאי, אלא יודיעו זאת בגלוי.

וגם אלו שמנסים לרמות את עצמם ולומר שענין זה (שאומרים שאפשר להתגייר שלא ע"פ הלכה) הוא "נצחון" ודבר טוב (היפך האמת שזוהי צרה עבור הגוי, וצרה גדולה יותר עבור בנ"י) – הנה גם הם יראו את האמת, ולא יתביישו לומר שטעו, כשם שמשה רבינו "לא בוש לומר .. שכחתי" 1512 , ועי"ז סלל את הדרך עבור כל גדולי ישראל (עבור כל ישראל, שכל אחד מהם הוא "גדול") שלא יתביישו לומר שטעו, והאמת היא כפי שנאמר ב"תורת אמת".

ומה שאומרים שיש כאלו שמתביישים לומר שהם מתחרטים כו' – הנה חס ושלום לחשוד ביהודי שלא יתחרט כו', בידעו שמדובר אודות ענין שנוגע לנפילת קרבנות רח"ל מצעירי ישראל העומדים על משמר גבולות ארץ הקודש לשומרה מעמי הארץ! – כדי שיוכלו למלא את תפקידם ומלאכתם לשמור על גבולות ארץ הקודש מכל הענינים הבלתי-רצויים, צריך כל אחד מישראל וכל בנ"י הנמצאים בארץ הקודש להודיע – מבלי להתבייש – שישראל הם "גוי קדוש" 1513 , ההולך בדרך התורה הקדושה.

וכדי שיראו שמתכוונים לכך באמת – הנה אותם "שרים" שע"י ישיבתם ב"ממשלה" נותנים את הסכמתם למצב הנוכחי (ללא נפק"מ אם הם מפרשים זאת כך או אחרת), עליהם להודיע מיד, שלמרות מה שהי' עד עתה, הנה מכאן והלאה – שבעים האומות הם שבעים אומות, ועם ישראל הוא עם ישראל! ולא עושים טובה לא' משבעים אומות בכך שרוצים לעשותו ליהודי שלא ע"פ תורה, ולא עושים טובה ליהודי בכך שמכניסים אליו מי שאינו יהודי וע"פ תורת אמת נשאר אינו יהודי.

222

וכיון שבוודאי יקרים להם חייו של כל יהודי, ועאכו"כ חייהם של יהודים רבים – בודאי יקבלו את תפלותיהם ובקשותיהם ודמעותיהם של ההורים, האחים והאחיות של הקרבנות הנופלים, ויודיעו מיד שמתחרטים על הסכמתם לכך, ועד שלא יתוקן הדבר, יוצאים הם מהממשלה; ועי"ז יאפשרו גם ל"שרים" האחרים לתקן את הדבר – שהרי הם אומרים בפירוש שמצד עצמם היו כבר מבטלים את הגזירה האיומה דגיור שלא כהלכה, אלא שממתינים עד שאותם "שרים" – שעד עתה הכריזו שהם מייצגים את דעת תורת אמת – ילכו בדרך האמת, ויודיעו מיד שהם חייבים להתפטר ממשרתם ולצאת מן ה"ממשלה", כל זמן שלא תתוקן הצרה לבנ"י ולאוה"ע שע"י "גיור" שאינו ע"פ ההלכה בתורת אמת.

– בודאי מובן הדבר שקשה לוותר על כבוד שיהודי מקבל מיהודים אחרים... אבל, בענין זה עליהם ללמוד מהצעירים העומדים על משמר גבולות ארץ-ישראל, מבלי להתחשב בכך שהם מקריבים קרבנות בנוגע לחייהם ממש, ועאכו"כ בנוגע למי שה"קרבן" היחיד הנדרש ממנו הוא להודות ברבים שטעה (וכאמור, שאפילו משה רבינו יכול הי' לטעות!...), ועד"ז בנוגע ל"שר" שה"קרבן" שלו הוא להתפטר מה"כסא"!

יא. ויש להוסיף ולהבהיר, שמובן, שהדברים האמורים אינם באופן שרוצים ח"ו להפחיד מישהו כו',

– כי, כאמור לעיל, הרי זה יומו של רשב"י, וכאשר הולכים בדרכיו, אזי אין צורך בענין של תענית כדי לבטל גזירה (כפי שמצינו אצל אחרים שגוזרים תענית כדי לבטל גזירה)31, אלא פועלים זאת בשמחה ובטוב לבב, וזוכים לברכה והצלחה מהקב"ה (כמבואר בפרשתנו), ועד"ז הוא גם בעניננו –

ולכן, יהי רצון, שמתוך שמחה וטוב לבב, ימלא כל אחד לפי ענינו מה שמבקשים ממנו ברחמים ובתחנונים לעסוק ב"דרכי התשובה",

– שעוקרת את הדבר הבלתי-רצוי מעיקרו כאילו לא הי' מעולם 1514 , כיון שהקב"ה הוא "א-ל מלא רחמים" ו"רב חסד", עד שלא זו בלבד שמכפר על החטא באיזה אופן שיהי', אלא עוקר את החטא מעיקרו כאילו לא הי' מעולם –

223

עי"ז שיבהירו לכל הנוגעים בדבר, שלא מחפשים לתפוס מישהו בטעות ח"ו או למצוא בו חסרונות ועוולות כו', אלא רוצים להציל את חייהם של צעירי בנ"י, ולבנות את ארץ הקודש על יסודות תורתנו הקדושה שהיא תורת אמת, שעי"ז יקויים "ונתתי שלום בארץ" – הן אצל בנ"י בכל מקום המצאם, והן אצל אוה"ע. וכשיסבירו זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום – אזי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים פעולתם 1515 , וכל אחד יעשה את חלקו בזה, ולא ידחה זאת למחר, אלא יעשה זאת היום.

ולא כמו אלו שאומרים שיש לדחות זאת עד שתהי' ההזדמנות המתאימה, ועד ש"בית-המשפט" יתכנס... – שהרי בכל יום נופלים קרבנות רח"ל, וכאשר נופל אחד מישראל, או אפילו אם רק נפצע בלבד, אומר הקב"ה שהוא בוכה על פציעתו של בנו! ולכן נוגע ("שפּילט אַ ראָליע") בענין זה כל יום, ולא רק יום, אלא אפילו שעה ואפילו רגע!

ובודאי יסכימו כולם ויבטלו את הגזירה הנוראה של גיור שלא כהלכה, ביחד עם התוצאה שנגרמה על ידה – לא מצד "מנהג העולם", "נקרה נקרית" (כנ"ל ס"ח).

ומעכשיו והלאה יהי' מעמד ומצב ש"ועמדו זרים גו'": יהיו שבעים אומות שאינם יהודים, ויהי' עם ישראל, "גוי אחד בארץ" 1516 , שמתנהג ע"פ תורת אמת, "תורה אחת" 1517 שניתנה מ"ה' אחד" 1518 , הקב"ה שהוא אחד ויחיד, באופן ש"וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ גו' ואולך אתכם קוממיות".

ובקרוב ממש יקויים היעוד 1519 : " כי אלקים יושיע ציון " – יחד עם העם היושב בציון, בארץ ישראל, " ויבנה ערי יהודה " – הערים שבכל ארץ ישראל, " וישבו שם " – שמכאן ואילך תהי' ישיבתם שם באופן שהתורה קוראתו בשם "וישבו", שפירושו בלשון הקודש – ישיבה במנוחה, " וירשוה " – ש"ירושה אין לה הפסק" 1520 , והכל יודו שארץ ישראל היא ירושה לבנ"י מאבותינו, אברהם יצחק ויעקב,

" וזרע עבדיו " – שבט לוי, הנקראים "עבדי ה'" 1521 , שיעבדו את הקב"ה, בתור שלוחים של כל עם ישראל, בביהמ"ק שיבנה ע"י משיח

224

צדקנו – " ינחלוה ", " ואוהבי שמו " – הכהנים שמברכים את ישראל "באהבה" (כנוסח הברכה דברכת כהנים) – " ישכנו בה " – שיחיו בה באופן של "משכן", מתוך מנוחה,

ביחד עם ביהמ"ק שיבנה בקרוב ממש ע"י משיח צדקנו, שיסיים את הגלות שבה נמצאים עתה, ויוציא את בנ"י מהגלות, ואז תהי' "אתחלתא דגאולה", ולאח"ז – הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בשמחה ובטוב לבב, ובחסד וברחמים, ובקרוב ממש,

אמן, כן יהי רצון.

______ l ______

הערות

  1. 1476. ראה ירושלמי מגילה פ"ג ה"ז. רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ה. שו"ע או"ח סקל"ח.
  2. 1477. משלי ד, ב.
  3. 1478. אבות פ"ו מ"ג.
  4. 1479. נוסח ברכה הג' דברהמ"ז.
  5. 1480. שה"ש ב, יב.
  6. 1481. ראה לקו"ת תבוא מג, ג.
  7. 1482. פרש"י תבוא כו, טז.
  8. 1483. ראה שער הכוונות ענין ספה"ע דרוש יב. פע"ח שער ספה"ע פ"ז. מ"ח מס' אייר וסיון פ"א מ"ו-ז.
  9. 1484. ראה תו"מ חנ"ג ע' 163. וש"נ.
  10. 1485. כו, ה-ו.
  11. 1486. ראה לקו"ת ריש פרשתנו (בחוקותי).
  12. 1487. יחזקאל יא, יט. לו, כו.
  13. 1488. תהלים פד, ח.
  14. 1489. ראה לקו"ת פרשתנו מה, ג. מז, ב. ובכ"מ.
  15. 1490. ע"ז ה, סע"א.
  16. 1491. קדושים יט, יח.
  17. 1492. תו"כ ופרש"י עה"פ.
  18. 1493. תהלים פא, יד-טו.
  19. 1494. ויצא ל, לד.
  20. 1495. פרש"י ע"ז שם.
  21. 1496. פרש"י עה"פ.
  22. 1497. כו, ח.
  23. 1498. שם, יג.
  24. 1499. פרש"י עה"פ.
  25. 1500. חלק משיחה זו, בשילוב חלקים משיחת ל"ג בעומר בין מנחה למעריב – נדפס בשעתו בירחון הפרדס – תשרי תשל"א (ואח"כ בהוספות ללקו"ש חל"ט ע' 256 ואילך). וראה גם מכתב מחרת ל"ג בעומר שנה זו (אג"ק חכ"ו ס"ע שצו). במהדורא זו באה השיחה בשלימותה ( המו"ל ).
  26. 1501. ראה גם לעיל ע' 190 ואילך. וש"נ.
  27. 1502. ראה שיחת ל"ג בעומר (בעת ה"פּאַראַד") תשכ"ז ס"ב (תו"מ חמ"ט ע' 414).
  28. 1503. ראה שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, תשכ"ז ס"ג ואילך (תו"מ שם ע' 427 ואילך).
  29. 1504. פ"א ה"ב-ג. וראה גם שיחת ש"פ בהעלותך סל"ה (לקמן ע' 462). וש"נ.
  30. 1505. כו, כז-ח.
  31. 1506. ח"ג נט, ריש ע"ב. וראה גם תו"מ סה"מ אייר ע' רעא. וש"נ.
  32. 1507. ראה זח"א קכט, סע"א.
  33. 1508. ירמי' יו"ד, יו"ד.
  34. 1509. גיטין סא, א.
  35. 1510. ראה יבמות מז, א.
  36. 1511. ישעי' סא, ה.
  37. 1512. זבחים קא, א. הובא בפרש"י עה"ת שמיני יו"ד, כ.
  38. 1513. יתרו יט, ו.
  39. 1514. ראה יומא פו, א.
  40. 1515. ראה ס' הישר לר"ת שי"ג. הובא בשל"ה סט, א. ועוד.
  41. 1516. שמואל-ב ז, כג. ועוד.
  42. 1517. לשון הכתוב – בא יב, מט. ועוד.
  43. 1518. ואתחנן ו, ד. ועוד.
  44. 1519. תהלים סט, לו-לז. וראה גם לעיל ע' 208. וש"נ.
  45. 1520. ב"ב קכט, ב. קלג, סע"א.
  46. 1521. ראה תהלים קלד, א.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. מוצגים 40 מתוך 42 עמודים.

  1. תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשל"ב מאותו ספר זבחים קא, א · יבמות מז, סע"א
  2. לקוטי שיחות 31 זבחים קא, סע"ב
  3. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשט"ז. מאותו ספר זבחים קא, ב ואילך
  4. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשח"י. מאותו ספר זבחים קא, ב
  5. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ה מאותו ספר זבחים קא, ב
  6. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ו מאותו ספר זבחים קא, ב
  7. תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשכ"ח מאותו ספר זבחים קא, א
  8. תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ט מאותו ספר זבחים קא, א-ב
  9. תורת מנחם שיחת יום א' פ' בחוקותי, ל"ג בעומר, ה'תש"ל מאותו ספר זבחים קא, א
  10. תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשל"א מאותו ספר זבחים קא, א
  11. לקוטי שיחות 11 שם קכט, ב
  12. לקוטי שיחות 46 ב"ב קכט, ב
  13. לקוטי שיחות 285 ב"ב קכט, ב
  14. תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ג', י"ח תשרי, ב' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג. מאותו ספר ב"ב קכט, ב
  15. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, מאותו ספר ב"ב קכט, ב
  16. תורת מנחם בס"ד. יו"ד שבט ה'תשי"ד מאותו ספר בבא בתרא קכט, א
  17. תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשט"ו. מאותו ספר ב"ב קכט, ב
  18. תורת מנחם בס"ד. שיחת יום א' פ' פנחס, י"ג תמוז, ה'תשט"ו. מאותו ספר ב"ב קכט, ב
  19. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשי"ז. מאותו ספר ב"ב קכט, ב
  20. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תש"כ. מאותו ספר ב"ב קכט, ב
  21. תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ח מאותו ספר ב"ב קכט, ב
  22. תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ט מאותו ספר ב"ב קכט, ב
  23. תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תש"ל מאותו ספר ב"ב קכט, ב
  24. תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ג מאותו ספר ב"ב קכט, ב
  25. כתר שם טוב קח יבמות מז, א
  26. אגרות קודש ד'שמז יבמות מז, א
  27. לקוטי שיחות 31 יבמות מז, א
  28. תורת מנחם בס"ד. שיחת חג הפורים ה'תשי"א מאותו ספר יבמות מז, א-ב
  29. תורת מנחם בס"ד. שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות, מאותו ספר יבמות מז, א
  30. תורת מנחם בס"ד. ש"פ מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ז מאותו ספר יבמות מז, ב
  31. תורת מנחם בס"ד. יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ט מאותו ספר יבמות מז, א
  32. תורת מנחם בס"ד. ש"פ בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"א מאותו ספר יבמות מז, א
  33. תורת מנחם בס"ד. "הדרן" על מסכת מכות מאותו ספר יבמות מז, א
  34. תורת חיים קכא, ג יבמות מז, ב
  35. שולחן ערוך (ט) יבמות מז, ב
  36. שו"ת ו יבמות דף מ"ז ע"א
  37. תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תש"ל מאותו ספר יבמות מז, א
  38. תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א מאותו ספר יבמות מז, ב
  39. תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, מבה"ח טבת, ה'תשל"ב מאותו ספר יבמות מז, א
  40. תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן, ה'תשל"ב מאותו ספר יבמות מז, סע"א