ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ג ויקרא שיחה א943

943

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

להקדיש", צריך להיות לכאורה (ואדרבה - בכל שכן) שבמקום שנשאר הספק, ודאי שהבהמה קרבן = שכן אפילו אם באמת לא חטא, הרי "גמר בליבו להקדיש" - מדוע אם כן פוסקים חכמים (והרמב"ם), שאם נשחט הקרבן בחוץ אין לו דין שחוטי חוץ?

ויש לומר הביאור בזה: בקדושת הקרבנות ישנם שני חלקים: א) בדיני אדם, כיצד יתנהג האדם בבהמה שהקדיש לקרבן - לענין זה מספיקה הידיעה בדיני אדם ש'גמר בלבו להקדיש" שתהיה הקדש, גם אם באמת לא חטא או אפילו כשנודע לו בבירור שחטא. ב) בנוגע לדיני שמים: אשם תלוי הוא קרבן בנוגע לדיני שמים דוקא אם חטא באמת - רק שלגבי האדם הוא ספק, שבגלל החטא שעבר באופן שספק אצלו אם חטא, צריך להביא אשם תלוי (אם גם האדם יודע שהוא עבר על חטא צריך להביא חטאת).

לכן הטעם ש"לבו של אדם דוה וכו' וגמר בלבו להקדיש", מועיל שיהיה הקדש רק בנוגע לדיני אדם", אבל בנוגע לדיני שמים הרי זה קרבן דוקא אם חטא בפועל**; וכיון שיתכן שלא

ויקרא שיחות ₪

חטא - שאז בנוגע לדיני שמים (כרת) אינו קרבן כלל - הרי אינו מחוייב כרת על שחיטת חוץ זו במזיד, ובמילא אינו צריך גם להביא על זה קרבן חטאת אם עשה זאת בשוגג, כי דוקא "דבר שזדונו כרת שגגתו חטאת"*'.

ו. ויובן זה גם מכך שאף שקרבן חטאת בא על איסור ודאי (בשוגג) ואשם תלוי על איסור ספק, מצינו חומרא יתרה באשם תלוי מבקרבן חטאת: חטאת בת דנקא ואשם בת שתיים", חטאת היתה חייבת להיות שוה לא פחות ממטבע שנקרא "דנקא""'? ואשם תלוי - לא פחות משני סלעים שהם 48 דנקאות!

ומבאר זאת רבינו יונה?, כי עיקר הכפרה של קרבן הוא על ידי התשובה שנעשית עמו. לכן, כשאדם יודע בודאי בנפשו שחטא, הוא מתעורר לחרטה ולתשובה באמת; אבל כאשר ספק הוא אצלו וסובר שמא לא עבר כל עבירה - יש לחפש דרכים "לעורר" אצלו, חרטה ועשיית תשובה אמיתית. לכן היה מחירו של אשם תלוי גדול יותר משל חטאת.

הערות

7. ראה בלח"מ הל' מעשה הקרבנות פי"ח, ה"י: לא הוי הקדש גמור.
8. דאף כשגומר בלבו להקדיש קרבן שלא מצד ספק, נעשה הקדש גם בנוגע לדיני שמים (גם כשלא חטא), אבל במקדיש מצד הספק לשם קרבן אשם תלוי, אינו נעשה הקדש בנוגע לדיני שמים,
3. רק כשחטא, כי קרבן אשם תלוי בא על חטא (מספק) דוקא.
9. כריתות כה, א.
0. זבחים מח, א.
20. תוד"ה מכלל (כריתות י, ב) ודלא כרש"י ותוס' זבחים שם. ואכ"מ.
1. ברכות א, ב ד"ה והא דאמרינן. שו"ע רבנו הזקן או"ח ס' תר"ג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 25 עמודים.