ו

וכן ראיתי בשו"ת גבעת שאול סי' ס"ז תופס בפשיטות דאם בדקה א"ע בעד ולא הרגישה הוי רק דרבנן וכ"כ בתשו' מהרמ"ל סי' ב' בפירוש דעת מהר"ם בהגמי"י וז"ל דאפילו רואה ממש אינה אסורה אלא מדרבנן כשאינה מרגשת שהרי ר"ל למה תחמיר לבדוק שאפילו יצא ממנה דם כו' ע"י בדיקה כו' אינה אסורה אלא מדרבנן כו' ע"ש. אלא שדבריו צ"ע ממש"ש אבל מ"מ בנ"ד כו' דאימור ארגישה ולאו אדעתה כו' א"כ גם בבדיקת עד נמי הכי וצ"ל דס"ל בדיקת עד כשאינה מרגשת לא תלינן בטעות כיון שמוצאה כן תמיד ואינה מרגשת וכי בכל פעם נאמר אימור הרגשת עד הוא כו'. ובתשו' ח"ד הרב מוה' מרדכי נ"י שם בגבעת שאול כ' ג"כ הא דאפילו ארגשה תלינן כשי"ל הרגשת עד הוא וכה"ג זהו מפני חזקת טהרה ולכן הא דעגול טהור לאו משום דודאי לא דם בדיקה הוא אלא איפכא משום דאינו ודאי שבא מן המקור ולכן אף אם הרגישה תלינן דאימור הרגשת עד הוא. והיינו מפני חזקת טהרה יעו"ש. א"כ לפ"ז כ"ש שלא הרגישה שלא נחמיר דאימור הרגישה וכסבורה כו' וכנ"ל. והכו"פ רס"י קפ"ג כ' והנה יש כאן ספק כו' או הפי' דאנן אמרינן פי' זה להעמיס דזהו כוונת הגמ'. זה ודאי אינו ע"ש בפרש"י ד"ה דארגשה ועגול להכי טהור כו'. וע' בס"ט סי' ק"צ סעי' ל"ט סס"ק ס"ז מזה. מש"ע אבל שניהם לא הביאו. אשתמיטתיה שהשב"י סי' מ"א בתשו' יהודה שעילה דף ע' ע"ד הביאו והשיג עליו וכן בסי' מ"ה הביאו. ומ"ש וכן הרמב"ם. כבר נת"ל. ומ"ש והכי משמע בגמ' דנמצא בפרוזדור. ג"כ נת"ל מה שיש לתרץ זה. ומ"ש א"ו דעת התוספות. הוא רחוק. ומש"ע ובכתם לא מטמא ב"ש. לכאורה זהו נגד הש"ס ד"ו ע"א. ועוד הרי מה שאנו חוששין הוא שמא הדם הנמצא עתה העמידוהו כותלי בית הרחם ובא לבית החיצון מקודם לא עתה א"כ אין נפקותא אם מצאתו עכשיו בהרגשה או בלי הרגשה. כיון דבאנו לומר שבא מקודם לא עתה ומה ענין זה לכתם שי"ל בו דמעלמא אתיא ע"כ אין להחמיר בו למפרע לפ"ד הכו"פ. משא"כ בדם שודאי יצא מהחדר רק שנמצא עתה שלא ע"י הרגשה כיון שאנו חוששין בו שמא העמידוהו כותלי בית הרחם ובא מקודם. א"כ הרגשה דעכשיו אין מעלה ומוריד אדרבה כשנמצא עכשיו שלא בהרגשה יש הוכחה יותר שבא מקודם ואז הרגישה כנ"ל. כמ"ש לעיל אות ה' על הח"ד שלפה"נ דבריו הם ע"פ דברי הכו"פ האלו ואין דבריהם נכונים כנ"ל. מ"ש ראה זה לבד מצאתי בהגמי"י פ"ד מהא"ב אות כ' בשם מורי רבינו דרבנן אסרו רואה שלא בהרגשה כמו כתמים. ראייתו נכונה דהא כוונת מהר"ם היינו שאף אם יצא דם אינו טמא מדאורייתא כיון שלא הרגישה. מיהו מ"ש ע"ז הכו"פ מזה מבואר דלאחר תשמיש כו'. אף שזה אינו הכרח דמסתמא בודקת א"ע לאחר שיעור וסת ומ"מ נ' כוונת מהר"ם כן דבכל ענין ה"ל רק דרבנן כיון שאין כאן הרגשה כמו שהוכיח הכו"פ מדבריו וכדעת תשו' גבעת שאול הנ"ל. דאל"כ ה"ל למהר"ם לפרש אא"כ בודקת א"ע תוך שיעור וסת כו'. ואאזמ"ו הגאון נ"ע בק"א דסי' קפ"ג בד"ה והנה מאי דפשיטא כ' לעשות שלום בין מהר"מ ובין הרמב"ם דס"ל שחזקת כו' וז"ל ומהר"מ בהג"מ שמיחה כו' ואי בתר חזקה כו' א"כ הרי רגלים לדבר כו'. הוא קצת דוחק דהא לא זכר שם טעם דרגלים לדבר דלא חזאי. אלא אדרבה המכוון מה איכפת לה לחששא שמא חזאי דם כו' ע"ש. שוב ראיתי שכ"כ הס"ט סי' ק"צ סל"ט סס"ק ס"ז (כ') כדברי אאזמו"ר נ"ע. ואיני יודע מדוע נכריח א"ע להוציא דברי מהר"ם מפשוטו כיון שיש פוסקים ראשונים רבים ועצומים דלא ס"ל הא שחזקת הדם כו'. והם הרמב"ן והרשב"א והר"ן והטור כמש"ל אות א' וכן מורה פשט הסוגיא דנ"ז ע"ב דאדרבה אפילו הרגישה אנו תולין שמא לא בא בהרגשה וכסבורה הרגשת שמש הוא והיינו מחמת חזקת טהרה דאשה כנ"ל. א"כ מדוע לא נאמר שגם מהר"מ בהגמי"י ס"ל כשטתן. וס"ל דגם בבדיקה כשלא הרגישה טמאה רק מדרבנן. אך צ"ל א"כ איך יפרש מהר"ם הש"ס פ"ק די"ב ע"א בעא מיניה כו' מהו שתבדוק כו' לא תבדוק כו' וא"א לומר דמיירי בדארגישה ממש דא"כ אמאי לא תבדוק ותעלים עיניה מן האיסור. והגם שאפ"ל דהרגשת שמש הוא. מ"מ לכתחלה ראוי לבדוק כיון שאפשר לברר וע"כ צ"ל דמיירי בלא ארגישה. ואפ"ה יש חטאת ואשם תלוי. אך נאמר ולהכו"פ מי ניחא הא הכו"פ מודה אם רק קינחה א"ע בזו לא אמרינן הרגשת עד הוא ובגמ' כאן אמרינן אלא מהו שתקנח וא"כ איך שייך בזה חטאת כיון דלא הרגישה וקשה על הס"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ג בד"ה מיהו אע"פ. שהביא ראיה זו מהש"ס די"ב ע"א בשם בנו. שהרי הוא עצמו כ' רס"י קפ"ג דדוקא כשהכניסה את העד בעומק הוא שי"ל שטעתה בהרגשה. משא"כ מן הפרוזדור ולחוץ כו' וכ"מ מדבריו רס"י ק"צ סס"ק א'. וכ"ש וק"ו בקינוח לבד. והרי הש"ס אומר מהו שתקנח א"ע. ע"כ לכאורה נ' דר' אבא ורב הונא לא ס"ל הא דשמואל וטמאה מדאורייתא אף דלא הרגישה. או י"ל דלהכא אמר איכא דאמרי כו' לחייב אשם תלוי. דהקשה הס"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ג שם מדוע לא בשיעור חטאת. אלא שהאיכא דאמרי ס"ל דחטאת אין שייך כאן מאחר דלא הרגישה. כ"א אשם תלוי י"ל שייך כאן דהא ר"ל ס"ל מתנדב אדם אשם תלוי כו' במשנה בפב"ת דכריתות דף כ"ה ע"א וכן ס"ל לבבא בן בוטא במשנה שם ובגמרא שם דר"א דאמרו לו שבמשנה שם ס"ל דבעינן עד שיכנס לבית הספק ספק כ"ש ע"ש בפרש"י דפי' קצת איסור כל דהוא בעינן ואע"ג דחכמים פליגי עלי' דר"א ועלי' דאמרו ליה הא מתניתין ספ"ב דחולין דמ"א ע"ב השוחט כו' לשם אשם תלוי אוקמינא לה כר' אליעזר והביא הרא"ש משנה זו וכן הטור סי' ה' והרמ"א בהג"ה ש"ע שם ססע"י א' דיש להחמיר ושכ"ד הרשב"א ורי"ו וכ"ד היש"ש ואע"פ שהפר"ח בסי' ה' שם פסק שהעיקר כרבנן ומתניתין דחולין יחידאה היא מ"מ הת"ש שם סי' ה' סק"ח דחה דבריו וגם ביאר שלכן מפרש"י בחולין שם מבואר דמעמיד מתניתין דחולין כר"א דאמרו לו ולא כר"א דרישא. והוא כדי שלא יקשה ע"ז ממשנה דמנחות פרק שתי מדות משנה ו' דאשם תלוי אין טעון נסכים כו' ע"ש וכיון שכן אפ"ל סוגית הש"ס דנדה י"ב א' ג"כ אזיל בשיטה זו וכסתם מתניתין דחולין דהיינו כר' אליעזר דאמרו ליה וע"כ שייך כאן חיוב אשם תלוי דמ"מ נקרא זה שנכנס לבית הספק דאולי ארגישה וכסבורה הרגשת שמש הוא. ואע"ג דמדאורייתא לא חיישינן לזה עכ"ז נקרא לבית הספק ועדיף מהא דאמר ר"א רפ"ו דכריתות שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר והיינו ר"א דאמרו ליה כמ"ש בגמ' שם דכ"ד ע"ב. עוי"ל דאפשר להעמיד סוגיא דנדה י"ב א' אפילו לרבנן ממש דאין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת כו' ועפמ"ש התוס' בפ"ב דכתובות דכ"ב ע"ב סד"ה באשם תלוי שכתבו א"נ לאו אשם תלוי ממש קאמר אלא כלומר באיסור אשם תלוי עכ"ל. ועפ"ז י"ל גם כאן דאע"ג דליכא אשם תלוי ממש משום דלא ארגישה מ"מ כיון דודאי בא מהחדר ואילו הרגישה היה חייב אשם תלוי ממש א"כ גם שלא הרגישה נקרא זה איסור אשם תלוי:

קיצור. הגבעת שאול תופס דאם בדקה א"ע ומצאה דם בלי הרגשה הוא דרבנן. וכ"נ דעת חכם א' שם דאוקמא אחזקת טהרה וזהו כמו שהביא הכו"פ מהגמי"י בשם מהר"מ והס"ט נדחק לפרש דברי מהר"מ בע"א ואין להקשות על מהר"מ מסוגיא די"ב ע"א דזה קשה גם להחולקים על מהר"מ דהא התם מיירי בקנוח אלא י"ל להא"ד שם דמיירי בחיוב אשם תלוי לק"מ ולל"ק שם דמיירי בקנחה א"ע מוכרח דר"ה ור"א פליגי אשמואל: