ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תשריהלכות יום הכיפורים (סי' תרד-תרכד)תרז סדר הווידוי במנחה בערב יום הכיפורים

תרז סדר הווידוי במנחה בערב יום הכיפורים

במקור חיפוש חדש

ובו ט"ז סעיפים

זמן הוידוי בערב יום כיפור

א כיון⁸⁹⁹ שיום הכיפורים הוא יום הסליחה וכפרה, כמ"ש⁹⁰⁰ כי ביום הזה יכפר וגו', לפיכך צריך כל אדם שיתוודה על חטאיו, כי כן מצינו בכל קרבנות הבאים לכפר ⁹⁰¹ , שנאמר⁹⁰² והתודו את חטאתם אשר עשו.

ומצות ווידוי מן הדין הוא בהתחלת זמן הכפרה⁹⁰³, דהיינו משתחשך ליל יום הכיפורים⁹⁰⁴. אלא שחשו חכמים⁹⁰⁵ שמא יארע דבר קלקלה של שכרות וכיוצא בו בסעודה המפסקת, ולא יוכל להתוודות בהתחלת זמן הכפרה⁹⁰⁶, לכך תקנו שיתוודה כל אדם בערב יום הכיפורים במנחה קודם שיאכל בסעודה המפסקת⁹⁰⁷.

ואע"פ שהתוודה במנחה, צריך לחזור ולהתוודות בערבית⁹⁰⁸, שהיא התחלת זמן הכפרה, והוא עיקר זמן הווידוי של יום הכיפורים. ואע"פ שהתוודה ערבית, חוזר ומתוודה בתפילת שחרית⁹⁰⁹, שמא אירע לו דבר עבירה אחר הווידוי של ערבית. ומטעם הזה הוא צריך לחזור ולהתוודות במוסף ובמנחה ובנעילה⁹¹⁰, שמא אירע לו דבר עבירה בכל היום⁹¹¹, שיום הכיפורים מכפר עד סופו עם חשיכה⁹¹²:

ב ויש אומרים⁹¹³ שזמן מצות ווידוי מן הדין הוא קודם התחלת זמן הכפרה, דהיינו עם חשיכה, כדי שיכנוס ליום בתשובה ולא יהא שהות לחטוא בין הווידוי להתחלת זמן הכפרה. אלא שחשו חכמים שמא יארע לו דבר קלקלה בסעודה ולא יוכל להתוודות עם חשיכה, לכך תקנו להתוודות במנחה. ואע"פ שהתוודה במנחה, חוזר ומתוודה עם חשיכה, שהוא עיקר זמן ווידוי מן הדין, שמא אירע לו דבר עבירה אחר מנחה. ואע"פ שהתוודה עם חשיכה, חוזר ומתוודה בתפלת ערבית ובכל תפלה של היום, לפי שבודאי גם ביום הכיפורים עצמו חייב להתוודות⁹¹⁴ ולשוב בתשובה שלימה⁹¹⁵.

והלכה כסברא הראשונה⁹¹⁶. מכל מקום ראוי לכל אדם להחמיר על עצמו כסברא השניה⁹¹⁷, וכשרואה בין השמשות ממשמש ובא, יעמוד ויתוודה⁹¹⁸:

ג כשהיחיד מתוודה, בין בתפלת מנחה של ערב יום הכיפורים בין בערבית שחרית מוסף מנחה ונעילה של יום הכיפורים, הוא מתוודה אחר שגמר תפלתו קודם שעקר רגליו. אבל הש"ץ אומר הווידוי ביום הכיפורים בתוך התפילה⁹¹⁹.

אבל בתפלת המנחה של ערב יום הכיפורים, אין הש"ץ חוזר את הווידוי בקול רם, דכיון שלא תקנו הווידוי במנחה אלא משום חשש שמא יארע דבר קלקלה בסעודה, והש"ץ אינו מחזיר את התפלה אלא כדי להוציא את מי שאינו בקי⁹²⁰, לא רצו חכמים לתקן שיחזור ש"ץ את הווידוי שמא יארע דבר קלקלה למי שאינו בקי, שמועטין הן שאינן בקיאים⁹²¹:

סדר הוידוי

ד אם לא פרט את חטאיו אלא אמר סתם חטאתי, יצא ידי מצות ווידוי⁹²².

ומכל מקום לכתחלה נכון לפרט את החטא שיאמר עשיתי כך וכך, מפני [שעל ידי כן⁹²³] הוא מתבייש יותר לפני הקדוש ברוך הוא מחטאיו ומתחרט עליהם מעומק לבו. וכשהוא מפרט חטאיו יתוודה בלחש ⁹²⁴ . שאם יתוודה בקול רם אסור לו לפרט חטאיו ברבים⁹²⁵, לפי שאין זה כבוד המקום שמגלה לרבים שחטא כנגדו⁹²⁶.

במה דברים אמורים, בחטא שאין מפורסם. אבל חטא המפורסם לרבים, מותר לפרטו ברבים אפילו בקול רם⁹²⁷. ומכל מקום אין חובה לפרטו בקול רם אלא יפרטנו בלחש אם ירצה⁹²⁸:

ה ומה שאומרים על חטא על סדר א"ב, אין זה נקרא פורט חטאיו, הואיל והכל אומרים בשוה אינו אלא כנוסח תפלה, ולפיכך מותר לאמרו בקול רם⁹²⁹:

ו סדר הווידוי בעל חטאים, שאנו חייבים עליהם עולה, ואחר כך חטאת, ואחר כך קרבן עולה ויורד, ואחר כך אשם ודאי ותלוי, לפי שכך סדורים הקרבנות בפרשת ויקרא. ואחר כך שאנו חייבים עליהם מכת מרדות, ואחר כך מלקות ארבעים, ואחר כך מיתה בידי שמים, ואחר כך כרת וערירי, ואחר כך ארבע מיתות בית דין, כי צריך לבקש על הקל קל תחלה ואחר כך מוסיף והולך⁹³⁰, כמו שנתבאר בסי' תקפ"ב⁹³¹:

ז יאמר לשון כפרה לחטאים, ולשון מחילה לעונות, ולשון סליחה לפשעים⁹³², כי החטא קל מעון ועון קל מפשע, והכפרה גדולה מהמחילה והמחילה גדולה מהסליחה, לפיכך החטא הוא מתכפר, ונמחל העון, ונסלח הפשע⁹³³.

וצריך להתוודות מעומד ⁹³⁴ . לפיכך לא יסמוך על דבר בענין שאם ינטל אותו דבר שהוא סומך עליו היה נופל⁹³⁵, כמו שנתבאר בסי' תקפ"ה⁹³⁶, וטוב לשחות בעת הווידוי כמו במודים⁹³⁷, כדי להתוודות בהכנעה גדולה⁹³⁸.

וכשמתוודה יכה באגרופו על הלב, כלומר אתה גרמת לי החטא. ויש נוהגין להכות על החזה מטעם הידוע להם⁹³⁹:

ח אע"פ שהתוודה בתפלת לחש, אעפ"כ כשהש"ץ מגיע לווידוי צריך לחזור ולעמוד⁹⁴⁰ ולהתוודות עמו⁹⁴¹. ובווידוי זה אינו צריך לפרט החטא, אלא כיון שאמר עם הש"ץ אבל אנחנו חטאנו, די⁹⁴², ורשאי לישב אחר כך. ומכל מקום אין לדבר בשעה שהש"ץ מתוודה⁹⁴³:

ט עונות שהתוודה עליהן ביום הכיפורים שעבר, אע"פ שכבר נתכפרו, אעפ"כ יכול לחזור ולפורטן בווידויו⁹⁴⁴. ולא עוד אלא שהחוזר ופורטן הרי זה משובח⁹⁴⁵, שנאמר וחטאתי נגדי תמיד, כלומר איני סבור שכפרת לי, והרי הוא תמיד כאלו הוא נגדי עומד⁹⁴⁶:

י אין חותמין בווידוי⁹⁴⁷, בין ווידוי של ערב יום הכיפורים של מנחה⁹⁴⁸, בין ווידוי של היחיד אחר תפלתו בתפלות של יום הכיפורים עצמו⁹⁴⁹:

מלקות בערב יום כיפור

יא נוהגין שאחר תפלת המנחה בערב יום הכיפורים לוקין כל הקהל ל"ט מלקות⁹⁵⁰.

ואע"פ שאין מלקות מועיל בזמן הזה שאין לנו דיינים סמוכין ⁹⁵¹ , וגם אין חייב מלקות אלא אם כן התרו בו, שהבית דין מלקין אותו⁹⁵², מכל מקום נוהגין ללקות, שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו⁹⁵³, ועוד, כדי להכניע לבבו ולהכינה לעבוד השם הנכבד והנורא באימה וביראה⁹⁵⁴:

יב ונהגו שהנלקה אומר ווידוים בשעה שנלקה, והמלקה אומר והוא רחום יכפר עון וגו' ג' פעמים, שהם ל"ט תיבות נגד ל"ט מלקות⁹⁵⁵:

יג ונהגו להלקות ברצועה כל דהוא, שאין זה מלקות גמור⁹⁵⁶ שצריכה להיות רצועה רחבה טפח⁹⁵⁷:

יד ולוקחין רצועה של עגל⁹⁵⁸ לעוררו בתשובה⁹⁵⁹, על דרך⁹⁶⁰ ידע שור קונהו. אבל אין צריך ליקח שתי רצועות, אחת של חמור⁹⁶¹, כמו שהיו במלקות גמור, כיון שאין מלקות מועיל בזמן הזה⁹⁶²:

טו והנלקה לא יעמוד ולא ישב, רק מוטה⁹⁶³, אחוריו לדרום ופניו לצפון⁹⁶⁴, לפי שעיקר חטא האדם הוא מחמת ממון, וכתיב⁹⁶⁵ מצפון זהב יאתה, על כן יכניע את עצמו לאותו רוח, להודיע שמשם בא לו החטא⁹⁶⁶:

טז יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו, אבל המבעט בו ומחשב בלבו מה מועיל לו יום הכיפורים זה, אין יום הכיפורים מכפר לו⁹⁶⁷:

הערות

899. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) זמן הוידוי בערב יום כיפור (ס"א-ג). (ב) סדר הוידוי (ס"ד-י). (ג) מלקות בערב יום כיפור (סי"א-טז).
900. אחרי טז, ל.
901. לבוש ס"א (כיון שיום כיפור הוא סליחה וכפרה, דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם וגו', צריך כל אדם שיתוודה על חטאיו, כי כן מצינו בכל קרבנות שבאו על הכפרה דכתיב בהם והתוודו את חטאתם אשר עשו וגו'). וידוי זה הוא חלק ממצות התשובה של יום הכיפורים, כדלקמן סוף ס"ב (חייב להתוודות ולשוב בתשובה שלימה), ובאגרת התשובה פ"א (והנה מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא ... הוידוי ובקשת מחילה כמ"ש בתורה והתודו את חטאתם וכו'). וראה תורת מנחם חנ"ג ע' 470 ואילך. לקוטי באורים לס' התניא ח"ב ע' מ ואילך, וע' סט. שלחן המלך ח"ב ע' רטו הערה 2.
902. נשא ה, ז. כן הוא בדפוס ראשון, ובלבוש שם. ובאגרת התשובה פ"א (הוידוי ובקשת מחילה כמ"ש בתורה והתודו את חטאתם וכו'). אבל בדפוסים המאוחרים: "שנאמר והתודה אשר חטא עליה" (ויקרא ה, ה). שני הפסוקים הובאו ברמב"ם הל' תשובה פ"א ה"א (חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו ... ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עליה). וראה לקוטי באורים שם ע' סח. מראי מקומות וציונים.
903. ברייתא פז, ב (מצות וידוי ערב יום הכיפורים עם חשכה). רא"ש פ"ח סי' יט (העתיק ברייתא זו כפשוטה). טור ושו"ע .
904. ר"ן ו, א (תנו רבנן מצות וידוי ערב יום הכיפורים עם חשכה, לאחר אכילה, משיקבל עליו יום הכיפורים). לבוש ס"א (מצות הוידוי מן הדין הוא כשיכנס יום הדין ויחשך ויתקדש היום, שהוא זמן התחלת הכפרה).
905. גמרא [ברייתא] שם (אבל אמרו חכמים, יתודה קודם שיאכל וישתה, שמא תטרף דעתו בסעודה). וכן היא גירסת הטור (אבל אמרו חכמים). והיינו שאין כאן מחלוקת, אלא מעיקר הדין מצות ווידוי היא משתחשך, אלא שחשו חכמים כו' ולכן תקנו שיתוודה במנחה קודם סעודה המפסקת.
906. ברייתא שם, לגירסת הרי"ף (ו, א) והרא"ש שם (שמא יארע דבר קלקלה בסעודתו), ופרש"י (שמא תטרף דעתו, מחמת שכרות). ר"ן שם (שמא יארע דבר קלקלה של שכרות וכיוצא בו). לבוש שם (שמא ישתכר וכיוצא בו, ולא יוכל להתודות). מ"א סק"א (שמא יארע דבר קלקלה בסעודה, ולא יוכל להתודות).
907. ברייתא שם (יתודה קודם שיאכל וישתה). טור ושו"ע ס"א (צריך להתודות במנחה, קודם סעודה המפסקת).
908. ברייתא שם (לאחר שיאכל וישתה), לפירוש הרמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ז (ואע"פ שהתודה קודם שיאכל, חוזר ומתודה בלילי יום הכפורים, ערבית). ר"ן שם (צריך שיתודה לאחר שיאכל וישתה, בתפלת ערבית, כך פירשו הראשונים ז"ל).
909. ברייתא שם (ואף על פי שהתודה ערבית יתודה שחרית. שחרית, יתודה במוסף. במוסף, יתודה במנחה. במנחה, יתודה בנעילה). רי"ף ורא"ש שם (ואף על פי שהתודה ערבית, מתודה שחרית. בשחרית, יתודה במוסף. במוסף, יתודה במנחה. במנחה, יתודה בנעילה). רמב"ם שם (וחוזר ומתודה בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה).
910. אלא שבנעילה אין אומרים על חטא, כי אם אשמנו כו'.
911. ברייתא שם (שמא אירע דבר קלקלה בסעודה), ופרש"י (של חטא). תוספתא פ"ד הי"ג (שמא אירע דבר קלקלה בסעודה ... שמא יארע בו דבר קלקלה כל היום כולו).
912. משנה כריתות כה, א (מי שבא בידו ספק עבירה ביום הכיפורים, אפילו עם חשיכה, פטור, שכל היום מכפר). רמב"ן יומא שם (אף על פי שהתודה ערבית מתודה שחרית. וכל היום, שמא אירע לו דבר עבירה כל היום, דיום הכיפורים עם חשיכה הוא מכפר). רמב"ם הל' שגגות פ"ג ה"ט (מי שבא על ידו ספק עבירה ביום הכפורים, אפילו עם חשיכה, פטור מאשם תלוי, שכל היום מכפר).
913. רמב"ן שם (נראה לפי דקדוק הלשון הזה, שאין הוידוי שהוא מתודה לאחר אכילה בתפילת ערבית ... דהכי קתני, מצות וידוי של ערב יום הכיפורים שצריך להתודות כדי שיכנס ליום בתשובה, הוא עם חשיכה סמוך ליום עצמו, שלא יהא שהות לחטוא בין הוידוי והיום).
914. רמב"ן שם (וכי תעלה על דעתך שלא יתודה ביום הכפורים עצמו ... של יום הכיפורים ודאי בעצומו של יום הוא).
915. כנסמן לעיל (הערה 3 ).
916. ב"י סוד"ה וצריך (והעולם לא נהגו כדברי הרמב"ן).
917. של"ה מסכת יומא עמוד התשובה (רכח, ב) ד"ה בפרק בתרא (מכל מקום אני אומר, הנוהג כדברי הרמב"ן הוא מנהג טוב וישר בעיני אלהים). מ"א סק"ז (כתב של"ה, ראוי להחמיר להתודות אחר אכילה קודם חשיכה, הרמב"ן).
918. של"ה שם (וכן אני נוהג, כשאני רואה בין השמשות משמש ובא והוא סמוך לחשיכה, אני מתודה בכל יכלתי). וראה אוצר מנהגי חב"ד יוה"כ ע' רא-ב.
919. גמרא פז, ב (והיכן אומרו יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור אומרו באמצע). רא"ש פ"ח סי' יט (והיכן אומרה, יחיד אחר תפלתו). טור ורמ"א ס"א (ויחיד אומרו אחר שגמר תפלתו, וש"צ אומרו ביום כיפור בתוך התפלה).
920. כדלעיל סי' קכד ס"א (לאחר שסיימו הצבור תפלתם, יחזור ש"ץ התפלה בקול רם, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל ישמע כל התפלה מהש"ץ ויוצא).
921. שערי שמחה להרי"ץ גיאת הל' יוה"כ ע' נט (ורב האי אמר אין המנהג שיתודה שליח צבור בתפלה במנחה). ראבי"ה סי' תקכח (ושליח ציבור לא מצלי במנחה בקול רם הווידוי להוציא את שאינו בקי, מפני שאינו יכול לאמרו באמצע התפלה כמו בשאר תפלה, ואף כי לא נתקן במנחה אלא משום גזירה בעלמא שמא יארע אונס). מרדכי רמז תשכה (בערב יום הכיפורים מתפלל כל יחיד י"ח ברכות ולבסוף יאמר הוידוי, וש"ץ אל יתפלל במנחה בקול רם כדי להוציא שאינו בקי, מפני שאינו יכול לומר באמצע התפלה כמו בשאר תפלה, ואף כי לא נתקנה וידוי במנחה אלא משום גזירה בעלמא, שמא יארע לו אונס שישתכר). טור ( שו"ע) ורמ"א ס"ה (ואין הש"ץ מחזיר הוידוי במנחה, אלא מתפלל שמונה עשרה כבשאר ימות השנה). לבוש ס"ה (ואף על פי שאין חזרת הש"ץ אלא להוציא את שאינו בקי, ואם כן שמא יארע אונס לשאינו בקי, לא חשו חכמים לכך, שמועטים הם שאינם בקיאים, ולא רצו חז"ל לתקן בשבילם חזרת הש"ץ הוידוי).
922. גמרא פז, ב (לא אמרן אלא דלא אמר אבל אנחנו חטאנו, אבל אמר אבל אנחנו חטאנו, תו לא צריך, דאמר בר המדודי, הוה קאימנא קמיה דשמואל והוה יתיב וכי מטא שליחא דצבורא ואמר אבל אנחנו חטאנו, קם מיקם, אמר, שמע מינה עיקר וידוי האי הוא). רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ח (הוידוי שנהגו בו כל ישראל, אבל אנחנו חטאנו, והוא עיקר הוידוי). טור ורמ"א ס"ג (ועיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו). מ"א ס"ק ה (ופשטא דתלמודא משמע דאין צריך יותר, דאין צריך לפרט החטא). וראה לחם משנה שם (ונראה דלאו דוקא חטאנו לבד אלא חטאנו עוינו פשענו שזהו עיקר הוידוי). לקוטי שיחות חי"ז ע' 193 ואילך. שלחן המלך ח"ב ע' רט-ריא.
923. כן הגיה בקונטרס השלחן.
924. ברייתא פו, ב (וצריך לפרוט את החטא, שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב, דברי רבי יהודה בן בבא. רבי עקיבא אומר, אשרי נשוי פשע כסוי חטאה). ב"י (ולענין הלכה, כיון דהרי"ף והרא"ש הסכימו לפסוק כרבי עקיבא הכי נקטינן. ומכל מקום נראה שאם רצה לפרט החטא הרשות בידו ... ועוד דאפשר דלא אמר רבי עקיבא אלא דמפרט אותם בקול רם אבל בלחש שפיר דמי למיפרט כדי שיתבייש יותר ואכתי כסוי חטאה הוא כיון דאינו נשמע לבני אדם). שו"ע ס"ב (אין צריך לפרט החטא. ואם רצה לפרט, הרשות בידו) . של"ה מסכת יומא עמוד התשובה רכח, ב (והרי"ף והרא"ש פסקו הלכה כרבי עקיבא, דהא הלכה כרבי עקיבא מחבירו, וכן הסכים ב"י ... מכל מקום כתב וז"ל, מכל מקום נראה שאם רצה לפרט החטא הרשות בידו, דרבי עקיבא לא אסר לפרט החטא ולא בא אלא לומר שהוא יותר מאושר מי שאינו מפרט חטאיו. אבל הרמב"ם פסק כרבי יהודה בן בבא. ואף לרבי עקיבא יפרט חטאיו בלחש ... ודבר זה מביא להחוטא לידי בושה, כשמזכיר חטאיו בפירוש ... מכל מקום טוב שיפרטם בלחש, שלא יהיו נשמעים לאחרים ). ב"ח ד"ה ומ"ש וכן (ויצא לנו מזה דכל הגאונים פסקו כרבי יהודה בן בבא דצריך לפרט החטא, וכן פסק המרדכי (סי' תשכה) והכי נקטינן). והיינו שהב"י פוסק כרבי עקיבא שאין צריך לפרט החטא, אלא שאם רצה יפרט בלחש. והשל"ה והב"ח פוסקים כרבי יהודה בן בבא שצריך לפרט החטא בלחש. וכאן מסיק ש"לכתחלה נכון לפרט את החטא ... בלחש".
925. מ"א סק"ב (לכו"ע אסור לאומרו בקול רם, כדכתיב אשרי נשוי פשע כו'). וראה גם לעיל סי' קא סוף ס"ב (וחכמים תקנו תפלה בלחש לגמרי, שלא להשמיע אלא לאזניו בלבד, כדי שלא לבייש עוברי עבירה שהם מתוודים על עונותיהם בתפלה).
926. רש"י שם ד"ה בחטא שאינו מפורסם (לא יגלה חטאו וכבוד השם הוא שכל מה שאדם חוטא בפרהסיא מיעוט כבוד שמים הוא). ב"ח שם (ובאינו מפורסם לא יגלה חטאו לבני אדם, וכבוד השם הוא, שכל מי שחוטא בפרהסיא או מודיע לרבים שחטא כך וכך מיעוט כבוד שמים הוא).
927. רב שם (רב רמי, כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח. לא קשיא הא בחטא מפורסם (טוב לו שיודה ויתבייש ולא יכפור בו, רש"י) הא בחטא שאינו מפורסם (לא יגלה חטאו, וכבוד השם הוא, שכל מה שאדם חוטא בפרהסיא מיעוט כבוד שמים הוא, רש"י)).
928. שו"ע שם (ואם רצה לפרט, הרשות בידו). מ"א שם (ואם רצה לפרט, משמע דאיירי אפילו בקול רם. ונראה לי דדוקא בחטא מפורסם, אבל בחטא שאינו מפורסם לכו"ע אסור לאומרו בקול רם, כדכתיב אשרי נשוי פשע כו'). הרי שאף בחטא מפורסם "אין חובה לפרטו בקול רם", אלא "אם רצה".
929. דרכי משה ס"ק ב (והמנהג לפרט החטא על סדר האל"ף בי"ת, וכן כתב המרדכי (סי' תשכז). ונראה לי דבהא אפילו רבי עקיבא מודה דשרי, אף על גב דאמרינן ליה בקול רם, מאחר שכל אדם מתודה בשוה ונוסח תפלה הוא מגיד, מקרי שפיר כסוי חטאה, דלא ידעינן ביה מי הוא החוטא באמת). רמ"א שם (ומה שאומרים על חטא בסדר א' ב', לא מקרי פורט, הואיל והכל אומרים בשוה אינו אלא כנוסח התפלה).
930. תרומת הדשן ח"ב סי' קיח (כך אני נוהג, על חטאים שאנו חייבין עליהן עולה, ועל חטאים שאנו חייבין עליהן חטאת, ועל חטאים שאנו חייבין עליהן קרבן עולה ויורד, ועל חטאים שאנו חייבין עליהם אשם ודאי ותלוי, אלו רובם באין לכפר על השוגג, וכן הוא מסודר בפרשת ויקרא. ושוב אומר העונשין על המזיד, וזה סדרן: מכת מרדות, מלקות ארבעים, מיתה בידי שמים, כרת וערירות, ארבע מיתות בית דין. הח[מו]ר ח[מו]ר אחרון, דניחא טפי לפרט בתחילה חטא הקל מחטאים החמורים). הובא בדרכי משה שם. מ"א סק"ג (סדר הוידוי בעל חטא, עולה, חטאת, עולה ויורד, אשם ודאי ותלוי, מכות מרדות, מלקות, מיתת כרת, מיתת בית דין (מהרא"י)). וכן הוא הנוסח בסידור.
931. ס"ח (כי המבקש צריך לבקש תחלה דבר מועט, ואחר כך מוסיף והולך), ושם נסמן (הערה 44 ).
932. מנהגים, טירנא, ערב יום כפור, ע' קו (כפרה שייך גבי חטא ... סליחה לעון ... מחילה לפשע). של"ה מסכת יומא עמוד התשובה (רכח, ב) ד"ה סדר הוידוי, בשם עמק ברכה (האלוף המרומם בפי כל, מוהר"ר פנחס סג"ל יצ"ו, מק"ק קראקא, העיד על גיסו מהר"ם איסרליז ז"ל (הרמ"א), שהיה נוהג בוידוי יום הכפורים לומר בזה הסדר, 'כפרה' לחטאים, ו'מחילה' לעוונות, ו'סליחה' לפשעים, שחטא הוא השוגג, מתפללים שימחקם לגמרי, כאילו לא היו מעולם, וזה לשון כפרה, כמו 'אכפרה פניו' וגו' (בראשית לב, כא). ומחילה לעון, כי שם נשאר שום רושם. וסליחה שהיא אריכות אף, לפושעים הם המורדים). מ"א סוף סק"ג (יאמר כפרה לחטאים וסליחה לעונות ומחילה לפשעים (מנהגים ושל"ה בשם רמ"א). ובסידור הנוסח, באתה יודע (ותמחול לנו על כל חטאתינו, ותכפר לנו על כל עונותינו, ותמחול ותסלח לנו על כל פשעינו), כעין נוסח הרמב"ם בנוסח הוידוי שבסוף ס' אהבה. אבודרהם סדר תפלת יוה"כ ד"ה מה נאמר. משנת חסידים מס' ימי התשובה פ"ו אות ו. וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות (רסקין) ע' תקמח.
933. וכן הוא לעיל סי' תקפד ס"ג (מחילה גדולה מסליחה, ופשע גדול מחטאת). לקמן סי' תרכא סי"ג (שהחטאים הם השגגות, ועונות הם הזדונות כלומר ... ופשעים הם המרדים).
934. גמרא פז, ב (אמר בר המדודי, הוה קאימנא קמיה דשמואל, והוה יתיב, וכי מטא שליחא דצבורא ואמר אבל אנחנו חטאנו, קם מיקם). ר"ן (ו, א) ד"ה שמע מינה (כתבו הגאונים ז"ל דמהא שמעינן שחייב אדם לומר הוידוי מעומד). רא"ש פ"ח סי' יט (שמע מינה עיקר וידוי מעומד הוא). טור ושו"ע ס"ג (צריך להתודות מעומד).
935. מ"א סק"ד (ולא יסמוך, כמ"ש רסי' תקפ"ה).
936. סעיף א (צריך לתקוע מעומד ... ולפיכך לא יסמוך על שום דבר בענין שאם ינטל אותו דבר שסמך עליו היה נופל, שאין זו עמידה אלא סמיכה), ושם נסמן (הערה 5 ).
937. מהרי"ל הל' ליל יוה"כ ע' שכח (מנהג מהר"י סג"ל, כשהיה מתוודה היה עומד בכפיפת הראש כדרך שהיה שוחה באמרו מודים). של"ה שם (קבלתי, כשמתודה, ישוח עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה ... כדרך שהיה שוחה באומרו מודים). מ"א סק"ד (וישחה כמו במודים (של"ה)).
938. לבוש ס"ג (וצריך להתוודות מעומד, דהכי הוי דרך הכנעה טפי ומתוודה בלב שלם).
939. מ"א ס"ק ג (ויכה באגרוף על החזה (כתבי האר"י). ובמדרש קהלת איתא שיכה על הלב, לומר אתה גרמת לי). וראה גם ט"ז סי' קיג ס"ק ד (ושפיר עבדו אותן המכים על לבם, כדרך שעושין באמרם אשמנו).
940. טור ושו"ע ס"ג (ואפילו כי שמע ליה מש"צ והוא התודה כבר, צריך לעמוד). וכדילפינן מגמרא (דלעיל הערה 36 ) "קם מיקם".
941. ר"ן ו, א ד"ה שמע מינה (כתבו הגאונים ז"ל, דמהא שמעינן ... שהצבור נמי חייב לאומרו עם ש"צ). רמ"א ס"ג (ויחזור ויתודה עם השליח ציבור).
942. ב"י ד"ה ועיקר (כמובא לעיל הערה 26 ). מ"א סק"ה (ופשטא דתלמודא משמע דאין צריך יותר, דאין צריך לפרט בחטא). והיינו שכשם שנתבאר לעיל ס"ד (אם לא פרט את חטאיו אלא אמר סתם חטאתי, יצא ידי מצות ווידוי), כן גם כשהש"ץ אומר וידוי בחזרת הש"ץ, שצריך לעמוד בעת שהש"ץ אומר "אבל אנחנו חטאנו" (אף שהוא אינו מתודה עם הש"ץ), ורשאי לישב אחר כך. וראה שעה"צ ס"ק יב. רשימות י"ד.
943. הגהות מנהגים, ר"ה אות קכ (אלו דברים שאסור לדבר בהם ... וידוי ... רבינו סעדיה גאון). מ"א שם (אין לדבר בשעת הוידוי (הגמ"נ)).
944. גמרא [ברייתא] פו, ב (תנו רבנן עבירות שהתודה עליהן יום הכיפורים זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר ... רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שכן שהוא משובח, שנאמר (תהלים נא, ה) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד), וכרבי אליעזר בן יעקב. רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ח (עבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים זה, חוזר ומתודה עליהן ביום הכפורים אחר, אע"פ שהוא עומד בתשובתו, שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד). טור ושו"ע ס"ד (עונות שהתודה עליהם ביום הכיפורים שעבר, ולא שינה עליהם, אפילו הכי יכול לחזור ולהתודות עליהם).
945. מ"א סק"ו (יכול לחזור, ובגמרא קאמרינן הרי זה משובח, שנאמר וחטאתי נגדי תמיד).
946. רש"י שם ד"ה וחטאתי (איני סבור שכפרת לי, והרי הוא תמיד כאילו הוא נגדי עומד). וראה תניא אגה"ת סוף פי"א.
947. גמרא [ברייתא] פז, ב (וחותם בוידוי), וראה גירסת רש"י שם. טור (כתב רב עמרם, החותם ברוך אתה ה' האל הסולחן טועה). ב"י ד"ה ומ"ש ולפירוש (רב עמרם נראה שגורס כגירסת התוספתא, דלא אמרו חכמים אם רצה לחתום בוידוי חותם אלא בנעילה דוקא). שו"ע ס"ה (בתפלת מנחה ערב יום הכיפורים אינו חותם בוידוי שאחריה). לבוש ס"ה (ואין צריך לחתום בוידוי ברוך אתה ה' האל הסלחן, שהרי כבר חתם בי"ח ברכות חנון המרבה לסלוח, ואין לחתום ב' חתימות מענין אחד בתפלה אחת. ואפילו ביום כיפור עצמו, אף על פי שאין אומר ביום כיפור סלח לנו וכו', גם כן אין חותמין, כיון שכבר כלו להו הז' ברכות שתקנו חז"ל, לא יוסיף).
948. שו"ע שם (בתפלת מנחה ... אינו חותם).
949. משא"כ הש"ץ שאומר הוידוי באמצע ברכה אמצעית.
950. רא"ש פ"ח סי' כה (ונהגו באשכנז שאחר תפלת המנחה לוקין בבית הכנסת). טור ושו"ע ס"ו (כל הקהל לוקים מלקות ארבעים, אחר תפלת המנחה). מ"א ס"ק ח (מלקות מ', לאו דוקא, אלא ל"ט). ובפסקי הסדור (מלקות ילקו קודם טבילה ומנחה), ושם נסמן (הערה 44 ).
951. רמב"ם הל' סנהדרין פט"ז ה"ב (מלקין בזמן הזה בכל מקום מן התורה, בפני שלשה סמוכין, אבל לא בפני הדיוטות). תוס' קידושין סב, ב ד"ה גר (השתא ליכא מומחין, שהרי אין סמוכין). וכן הוא לקמן חו"מ הל' נזקי גוף ונפש סט"ו (בזמן הזה שאין לנו דיינים סמוכים ... שבטלו דיני נפשות ומלקות), וסט"ז (לא נתנה לנו התורה רשות לדון עכשיו דיני נפשות ולא מלקות).
952. רמב"ם הל' סנהדרין פכ"ו ה"ד (אינו לוקה עד שיתרו בו בפני עדים, כשאר כל חייבי לאוין).
953. טור (שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו). ב"י סוף הסימן (ואף על פי שאין לנו דיינים סמוכים כדי ללקות לפניהם, וגם אין באים עדים שהתרו בו כדי לחייבו מלקות, מכל מקום כפרה במקצת הוא). ושו"ע שם (שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו). מ"א סק"ט (כלומר דבאמת אין מלקות מועיל בזמן הזה, דאין לנו סמוכים, וגם אין חיוב עכשיו מלקות דליכא התראה, אלא שעושים כן שמתוך כך ישוב כו' (ב"י)).
954. ב"י שם (כתב הכל בו, נהגו ללקות מלקות אחר הטבילה להכניע לבבם הערל, ולהכינו לעבוד השם הנכבד והנורא באימה וביראה), בשם ה כלבו סי' סח לג, א (ונהגו לקחת מלקות אחר הטבילה להכניע לבבם הערל, ולהכינו לעבוד השם הנכבד והנורא באימה וביראה).
955. מנהגים (קלויזנר) יום כפור סי' לד (והלוקה ... אומר בשעת ההלקאה אשמנו בגדנו וכו'. המכה אומר ג' פעמים והוא רחום). מנהגים (טירנא) ע' קו (והנקלה ... אומר ג' פעמים אשמתי. והמלקה אומר ג' פעמים והוא רחום). הגהות מנהגים שם (שהוא ל"ט תיבות כמנין מלקות). רמ"א ס"ו (ונהגו שהנלקה אומר וידויים בשעה שנלקה, והמלקה אומר והוא רחום יכפר עון וגו', שלשה פעמים, שהם ל"ט תיבות כנגד ל"ט מכות). ומנהג חב"ד שגם הנלקה אומר והוא רחום ג' פעמים (ספר המנהגים – חב"ד ע' 58). וראה אוצר מנהגי חב"ד יוה"כ ע' קפח סדר המלקות.
956. דרכי משה ס"ק ד (ולי נראה דמלקות שלוקין בערב יום הכפורים אינו מכפר כלל, דאינו מלקות כדרך שהיו לוקין בימיהם, אלא לוקין עכשיו ברצועה כל דהו ואינו מייסרו כלל, ואין כאן כפרה, רק זכרון בעלמא שישוב מחטאיו, ולכן נוהגים ללקות ברצועה כל דהו). רמ"א שם (ונהגו להלקות ברצועה כל דהו, דאינו רק זכרון למלקות).
957. משנה מכות כב, ב (כיצד מלקין אותו ... חזן הכנסת עומד עליו ורצועה בידו של עגל ... ידה טפח ורחבה טפח). מ"א סק"י (כלומר, אף על פי שדינה ברוחב טפח).
958. כלבו שם (ונהגו לעשות רצועות דמלקות של עור של עגל ... ולמה, לפי שכתוב (ישעיה א, ג) ידע שור קונהו). מנהגים (קלויזנר) שם (וברצועה של עגל מכהו). מנהגים (טירנא) שם (ומלקין כל אחד ברצועה של עגל). רמ"א שם (ויקח רצועה של עגל, על דרך שנאמר ידע שור קונהו).
959. מ"א סקי"א (של עגל, כיון דזה בא לעורר לב האדם שידע קונהו, עבדינן ליה).
960. אוצ"ל: על דרך שנאמר (ישעיה א, ג), וכן הוא ברמ"א שם.
961. אף שכתב בכל בו שם (של עור של עגל, תפורות בעור חמור), וכדתנן במשנה שם ( ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בה). מכל מקום כתב המ"א שם (ואין צריך ביה רצועות של חמור, כיון שנתעורר בזה, די לו).
962. כנסמן לעיל (הערה 53 ).
963. מנהגים (קלויזנר) שם (והלוקה לא יושב ולא עומד אלא מוטה). מנהגים (טירנא) שם (והנקלה מוטה, ולא עומד ולא יושב). רמ"א שם (והנלקה לא יעמוד, ולא ישב, רק מוטה). והוא כמו במלקות, שהובא ברמב"ם הל' סנהדרין פט"ז ה"י (המוכה אינו עומד ולא יושב אלא מוטה, שנאמר והפילו השופט והכהו לפניו).
964. מהרי"ל הל' ערב יוה"כ ע' שיז (מהר"י סג"ל היה רגיל בעצמו הולך על המגדל, ומטה פניו כלפי צפון). רמ"א שם (פניו לצפון ואחוריו לדרום).
965. איוב לז, כב. ב"ב כה, ב (הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין). וכן הוא לעיל סי' צד ס"ג (ומי שרוצה לקיים אמרם הרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפין).
966. ט"ז סק"ד (שעיקר חטא האדם הוא מחמת ממון, וכתיב מצפון זהב יאתה, על כן מכניע עצמו לאותו צד, להודיע שמשם בא לו החטא, כן נראה לי נכון).
967. רבי יוחנן בכריתות ז, א (במבעט דקאמר אין יום הכפורים מכפר). רמב"ם הל' שגגות פ"ג ה"י (אין יום הכפורים ... מכפרין אלא על השבים המאמינים בכפרתן. אבל המבעט בהן אינן מכפרין בו, כיצד היה מבעט ... והוא אומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפרין .... וכן המבעט ביום הכפורים, אין יום הכפורים מכפר עליו). רמ"א סוף ס"ו (יום הכיפורים אינו מכפר אלא על השבים המאמינים בכפרתו, אבל המבעט בו ומחשב בלבו, מה מועיל לי יום כיפור זה, אינו מכפר לו).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 27 עמודים.