ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לז הוספות - מכתבים קדושים200

200

האגרוף בידו ורוצה לעשות כשרירות לבו, וגם שם השי"ת הוא בעה"ב, אלא שהוא ארך אפים, ומחכה אפשר, סוכ"ס וועט מען זיך חאַפען אויפ'ן אמת, און וויסן אַז מען איז מער ניט ווי אַ שוואַכער בשר ודם, און דאָס וואָס עס קאָכט אין עם און די תוצאה פון דעם, דאָס וואָס עס פּאַסט פאַר פאָניע להבדיל, איז דאָס דערפאַר וויילע ער לאָזט ווילדעווען דעם יצרו הרע, אפילו אַז דורך דעם איז לויטן לשון פון רבנו הזקן — כמשל האוחז בראשו של מלך ומורידו למטה וטומן פניו בתוך ביה"כ מלא צואה. וכמבואר בתניא סוף פכ"ד.

ויה"ר אשר בקרוב ממש — לפי ההבטחה אשר לא ידח ממנו נדח, הנה כל אחד מהם יעשה תשובה בלב שלם, ויהי' גם תשובת המשקל, פירוש להתחיל לעשות בקצה השני, היינו לפנים משורת הדין צו אַ צווייטן אידן, ובגבורות ובקול רעש ורוגז בהנוגע צו דעם אייגענעם יצר הרע, שזה יביא כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. . .

(ממכתב כ"א אלול תשט"ו)

מאשר הנני קבלת מכתבו מט' כסלו, בו כותב ע"ד מצוה פלונית^* שפשוט (גם ממכתבו), שיש בזה מחלוקת אם היא דאורייתא או דרבנן או וכו' — אבל מה שכן פשוט ולכל הדיעות אשר מצות ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה.

כן עיקר גדול בתורה, וגם זה ענין כללי ולא מצוה פרטית, שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה כו' (שבת נד, ב). וכיון שידעו חז"ל שאפשר שהיצר יבוא ויבלבל ויפתה שאין תועלת במחאה, כי אפילו כשימחה לא יקבלו, הודיעונו אשר בענינים כאלו רק לפני רבוש"ע גלוי ולבנ"א מי גלוי (שבת נ"ה א') — שהמדובר שם הוא באלו שר"ל עבדו ע"ז בזמן המקדש ובמשך שנים רבות, ובכ"ז אמרו רז"ל כנ"ל ולא הסתפקו בהודעה האמורה, והורונו ברורות אשר המחאה הוכח תוכיח, מחויבים בזה (ולכל הדיעות זהו מדאורייתא) עד הכאה קללה ונזיפה, ובאיזה הכאה מדובר, גם זה מפורש, שזהו הכאה מהסוג, דויטל שאול את החנית עליו להכותו (עיין היטב ערכין ט"ז ב'). והאומנם יכול לאמר ע"ע בלבב שלם — שהוא בסוג זה עליו אמרו חז"ל, שלפניו גלוי האם תועיל ההוכחה וכבר הוכיח עד כדי נזיפה וקללה עכ"פ. [גם זה

הערות

*. שאינו יכול לוותר על מצוות ישיבת ארץ ישראל. המו"ל.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.