תקטז דין איזה דברים מותרים לשלוח ביום טוב

תקטז דין איזה דברים מותרים לשלוח ביום טוב

ובו ו' סעיפים

א מותר לשלוח לחבירו ביום טוב ³²⁸⁷

דרך רשות הרבים ³²⁸⁸ כל מיני מאכל ומשקה

הראויים לבו ביום, אפילו אינן ראויים אלא על ידי מעשה שיעשו בגופן, כגון בהמה וחיה

ועוף חיים שאינן ראויים עד שישחטם, מכל מקום כיון שמותר לשחוט ביום טוב מותר גם כן

לשלוח לחבירו ³²⁸⁹ ,

אף על פי שהוא יודע שחבירו לא ישחטם ביום טוב ³²⁹⁰ ,

מכל מקום כיון שאילו היה רוצה היה שוחטן ואוכלן מותר לשלוח לו:

ב וכן מותר לשלוח לו כל כלי תשמיש, וכן

בגדים, אפילו אינן תפורין עדיין, לפי שהן ראויין לישען עליהם. ואפילו בגד כלאים

מותר לשלוח, אם הוא קשה בענין שמותר לישב ולישען עליו ³²⁹¹ ,

כמ"ש ביו"ד סי' ש"א ³²⁹²

עיי"ש:

ג ואפילו דבר שאינו ראוי לבו ביום, אם הוא

ראוי ליהנות ממנו בחול בלי שיצטרך לעשות מעשה בגופו, כגון תפלין ³²⁹³

וכיוצא בהם, מותר לשלוח ביום טוב אפילו דרך רשות הרבים ³²⁹⁴ .

ואף על פי שאסור להוציא שום דבר שאינו צריך לו ביום טוב ואינו מוציאו אלא לצורך

החול, כמו שנתבאר בסי' תצ"ה ³²⁹⁵ ,

מכל מקום כיון שהוא נהנה ושמח במה שמשלח דורונות לחבירו, הרי זה צורך שמחת יום טוב ³²⁹⁶ :

ד אבל אסור לשלוח דבר שאף בחול אינו ראוי

עד שיעשו בו מעשה (האסורה לעשות ביום טוב), כגון מיני תבואה שאין דרך לבשלן שלמים,

אלא טוחנין אותן ועושין מהם פת ³²⁹⁷

(וטחינה אסורה ביום טוב ³²⁹⁸ ).

אבל מותר לשלוח מיני קטניות, שדרך לבשלן

שלימים בלא טחינה ³²⁹⁹ ,

והרי הן ראויין אפילו לבו ביום. ואין צריך לומר שמותר לשלוח יינות ושמנים וסלתות ³³⁰⁰ :

ה וכל זה כשמשלח דרך רשות הרבים או (א)

דרך כרמלית ³³⁰¹ ,

שהוא מקום שאסור לטלטל בו בשבת, וגם ביום טוב שלא לצורך יום טוב כלל. אבל כשמשלח

דרך מקום שמותר לטלטל בו בשבת, כגון בחצר אחת או בעיר המעורבת, מותר לשלוח כל דבר

אפילו מיני תבואה וכיוצא בהם מדברים המותרים בטלטול ³³⁰² :

ו כל דבר שמותר לשלוח ביום טוב לא ישלחנו

בשורה, דהיינו שלשה בני אדם נושאין מין אחד והן הולכין כולן (ב) כאחד זה אחר זה ³³⁰³

בשורה אחת, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ³³⁰⁴ ,

משום זלזול יום טוב ³³⁰⁵ .

לפיכך אפילו במקום שמותר לטלטל בו בשבת,

כגון בחצר או במבוי המעורב, אם (ג) רבים מצויין שם אסור, משום זלזול יום טוב ³³⁰⁶ .

אבל אם כל אחד נושא מין אחד מותר ³³⁰⁷

אפילו ברשות הרבים ³³⁰⁸ :

קונטרס

אחרון

(א) דרך כרמלית כו' .

כן ³³⁰⁹

משמע במג"א ³³¹⁰

שכתב דרך מקום שהוא רשות אחת לשבת, משמע בהדיא דדרך כרמלית אסור. והוא פשוט, כיון

שאין כאן צורך יום טוב (דאם יש צורך יום טוב אפילו דרך רשות הרבים מותר כמבואר),

למה נתיר טלטול והוצאה מרשות היחיד לכרמלית לצורך החול. ועיין סי' תקי"ב ³³¹¹

דאפילו לצורך בהמה או נכרי אסור להוציא לכרמלית, אע"פ שיש קצת צורך יום טוב,

כל שכן תבואה העומדת לטחינה שאין בה צורך יום טוב כלל, וגם לחול אינה ראויה בלא

מעשה ³³¹² .

ואם נתיר לשלוח ³³¹³

לפי שהשליחות בעצמה שמחה היא לו ³³¹⁴ ,

נתיר גם כן לשלוח לנכרי דרך כרמלית. אלא על כרחך לא שרי רק כשיגיע הנאה לישראל ³³¹⁵

מדבר המשתלח אפילו בחול בלא חסרון מעשה. ודברי הט"ז ³³¹⁶

צריך עיון גדול ליישבם.

וכן משמע בב"י ³³¹⁷

ורמ"א ³³¹⁸

שכתבו אפילו דרך רשות הרבים כו', משמע בהדיא דעד השתא מיירי אף בכרמלית, דאם לא כן,

איפכא הוי להו למימר, דוקא דרך רשות הרבים, אבל בכרמלית בכל ענין שרי:

(ב) כאחד זה אחר זה כו' .

כן ³³¹⁹

הוא ברמב"ם, כמו שהעתיק לשונו בים של שלמה ³³²⁰ .

ואף נוסחתנו כך היא מתפרשת ³³²¹ .

ומה שהקשה הים של שלמה ³³²²

על הרמב"ם, לא קשה מידי, דלשון שורה משמע זה אחר זה כעין שורה, ובערבוביא אין

נקרא שורה כלל, ועיקר ³³²³

האיסור משום הרבה מבני אדם, אם כן הוי ליה למימר שלא יעשנו בג' בני אדם, אלא ודאי

עיקר האיסור משום עשיית השורה, ובפחות מג' אין ניכר עשיית השורה, ולכך שרי:

(ג) רבים מצויים כו' ³³²⁴ .

המג"א ³³²⁵

כתב דאף בחצר אסור, ואי אפשר ליישבו אלא כמו שכתבתי ³³²⁶ ,

שהרי בין לפי מה שכתב רש"י ³³²⁷

שנראה כמוליך למכור כו', בין להרמב"ם ³³²⁸

שפירש שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, וכמ"ש בפנים ³³²⁹ ,

אין לאסור בחצר. שהרי אסרו לצאת בזוג לרשות הרבים, משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא,

פירוש למכור ³³³⁰ ,

ואפילו הכי מותר בחצר ³³³¹

כמ"ש בסי' ש"ה ³³³² .

ועיין שם במג"א סק"ו ³³³³

דמשמע דדוקא במבוי אסור משום דשכיחי ביה רבים (עיין מג"א סי' תקי"א ³³³⁴ )

אבל בחצר מותר. וכן משמע גבי אין מנהיגין הבהמה במקל ³³³⁵

שפירשו בגמרא ³³³⁶

דמיחזי כאזיל לחינגא, והרמב"ם ³³³⁷

פירש שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, ומשמע שם מסידור לשון הרמב"ם ³³³⁸

דבחצר שרי, שהרי כתב (בריש פ"ה ³³³⁹ )

אע"פ שהותרה הוצאה כו' צריך לשנות, כיצד המביא כדי יין כו' וכן משאות כו' ³³⁴⁰

אין מנהיגין כו ³³⁴¹ ,

משמע דכולהו חד טעמא נינהו שלא יעשה כדרך כו', וחד דינא אית להו דבחצר שרי, כמו

שכתבו התוס' ריש פרק המביא ³³⁴²

ורמ"א סי' תקי"א סעיף ח' בהג"ה ³³⁴³ :

[3287]

משנה יד, ב (בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב אלא מנות, ובית הלל אומרים

משלחין), וכבית הלל. טור ושו"ע ס"א (מותר לשלוח לחבירו ביום טוב).

[3288]

ב"י סוף הסימן (ומדברי הפוסקים שסתמו דבריהם נראה, דאפילו להוליכם דרך רשות

הרבים בידו שרי, דכיון דאיכא שמחת יום טוב בשילוח מתנות אלו, שפיר הוי צורך יום

טוב). רמ"א ס"ג (אפילו דרך רשות הרבים מותר לשלחן).

[3289]

משנה שם (בהמה חיה ועוף, בין חיין בין שחוטין). רמב"ם פ"ה ה"ז (ומשלחין

חיה בהמה ועופות אפילו חיים, מפני שמותר לשחוט ביום טוב, וכן כל כיוצא בזה). טור

ושו"ע שם (בהמה חיה ועוף, אפילו חיים).

[3290]

ראה רש"י בדעת בית שמאי במשנה שם (אין משלחין דורון איש לרעהו אלא מנות, דבר

המוכן ואינו עשוי להניחו למחר, כגון חתיכות בשר חתוכות), ובית הלל חולקים על זה

ומתירים אף אם יודע שלא ישחטם ביום טוב.

ואף

שנתבאר לעיל סי' תקג ס"ג (ואפילו דבר שאין בו מלאכה כלל, כגון להדיח כלים

וכיוצא בזה, אסור לעשות ולהכין ביום טוב לצורך חול ... ולכן יש ליזהר שלא להביא

יין ביום טוב ראשון לצורך קידוש של ליל יום טוב שני, וכן לא יחפש בספר תורה ביום

טוב ראשון מה שצריך לקרות ביום טוב שני או בשבת שאחר יום טוב).

הכא

שאני, שאינו לצורך חול, כי אם לצורך המקבל, שישאר חפץ זה אצלו ויוכל להשתמש בו בכל

עת שירצה. ונתבאר חילוק זה לעיל סי' רנד ס"י (הערה צה), וסי' שח סט"ז

(הערה קנג), וסי' שכא ס"ו (הערה פב).

ואף דהכא מיירי בשולח לו דורון, ונתבאר

לעיל סי' שו סט"ו (שאסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו בשבת ויום טוב, אלא מיני

מאכל ומשקה שלצורך היום).

מכל מקום יתבאר לקמן ס"ג ( כיון שהוא נהנה ושמח במה שמשלח דורונות

לחבירו, הרי זה צורך שמחת יום טוב).

[3291]

משנה יד, ב (משלחין כלים (בגדים, רש"י) בין תפורין בין שאינן תפורין,

ואע"פ שיש בהן כלאים, והן לצורך המועד). גמרא טו, רע"א (בקשין),

ופרש"י (בגדים קשין שאין מחממים, מותר לישב עליהן). טור ושו"ע ס"ג

(משלחים כלים אף על פי שאינם תפורים, שהם ראוים לישען עליהם, ואפילו יש בהם כלאים,

אם הם קשים). לבוש ס"ג (אם הם קשים שראויים להציע תחתיו, ואין בו משום לא

יעלה עליך).

[3292]

ברמ"א שם ס"ב (כל בגדים הקשים מותרים בהצעה מתחתיו).

וכן הוא לעיל סי' שח ספ"ה (יש

אוסרים לטלטל בגד שעטנז של ישראל אפילו לצורך גופו ומקומו, מפני שאינו ראוי לכלום,

לא להתלבש בו ולא להציעו תחתיו, אם אינו בגד קשה, ע"ד שנתבאר ביו"ד סי'

ש"א).

[3293]

גמרא טו, א (רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפלין ביומא טבא. אמר ליה אביי והא אנן

תנן כל שנאותין בו ביום טוב משלחין אותו. הכי קאמר כל שנאותין בו בחול (שהוא מתוקן

כל צרכו, רש"י) משלחין אותו ביום טוב). טור ושו"ע ס"ג (ומשלחין

תפילין, כיון שראויים להניחם בחול). מ"א ס"ק ו (לאפוקי תבואה, דאפילו

בחול אינה ראויה בלא טחינה), וכדלקמן סעיף הבא.

ולענין טלטולם ראה לעיל סי' שח

סי"ט (התפילין ... לצורך גופן, כגון בשביל שישמרוהו מן המזיקין, או לצורך

מקומן, מותר לטלטלן, כדין כלי שמלאכתו לאיסור).

[3294]

כנסמן לעיל (הערה 2 ).

[3295]

ריש ס"ד (כשגופו נהנה מגוף המלאכה עצמה הנעשית לצורך יום טוב, כגון שמוציא

חפציו מרשות היחיד לרשות הרבים, שהוא צריך להשתמש בהן ברשות הרבים).

[3296]

ב"י סוף הסימן בשם השלמה (יש לומר כיון ששמח עכשיו בהן, צורך הוא). לבוש ס"ג

(הואיל ומותר לטלטלם, שמחת יום טוב יש בשילוח מתנות, והוי שפיר צורך יום טוב).

מ"א ס"ק ה (כיון שראוים, אע"ג דעכשיו אין ראוים ליהנות מהם, מכל

מקום שמחה הוא לו שנהנה בשילוחן).

[3297]

משנה יד, ב (אבל לא תבואה, ורבי שמעון מתיר בתבואה), וכת"ק. רמב"ם פ"ה

ה"ז (אין משלחין ביום טוב תבואה, לפי שאין נאותין בה בחול אלא אם כן טחן,

ואסור לטחון ביום טוב). מ"מ שם (והטעם לפי שעיקר התבואה עומדת לטחינה). רא"ש

פ"א סי' כד (והרמב"ם ז"ל פסק כתנא קמא, וכן עיקר). טור ושו"ע

ס"א (אבל לא תבואה, לפי שמחוסרת טחינה, שהיא מלאכה האסורה ביום טוב).

א"ז ס"ק ב (אף דאפשר לעשות מהם תבשיל, מכל מקום עיקר התבואה עומדת

לטחינה. וזהו חמשת המינים).

ומכל מקום אינם מוקצה, כדלקמן סי' תקיז

ס"ג ( שגם

התבואה קודם שטחנה היא ראויה לאכילה, לעשות ממנה קליות או דייסא) .

ונתבאר במ"א שם ס"ק ב (ואם תאמר אם כן יהא מותר לשלוח תבואה

ביום טוב (ועסי' תקי"ו). ויש לומר דאין רגילין לעשות ממנה מאכל אדם).

[3298]

רמב"ם שם (ואסור לטחון ביום טוב). שו"ע שם (שהיא מלאכה האסורה ביום טוב).

וכדלעיל סי' תצה ס"ט (אסרו חכמים ... והטחינה).

[3299]

משנה שם (משלחין ... וקטניות). רמב"ם שם (אבל משלחין קטניות, מפני שמבשלן

ביום טוב או קולה אותן ואוכלן). טור ושו"ע שם (מותר לשלוח ... וקטניות).

[3300]

משנה שם (משלחין יינות שמנים וסלתות). טור ושו"ע שם (ויינות, שמנים וסלתות).

[3301] ההוכחות שאסור אף דרך כרמלית,

נתבארו בקונטרס אחרון סק"א.

[3302]

מ"א סק"א (אף על גב דחזיא לבהמה בלא טחינה, מכל מקום אסור לשלוח לצורך

בהמה כמ"ש ססי' תקי"ב (יש"ש). ולפי זה מותר לשלוח במקום שהוא רשות

אח[ת] לשבת). והיינו כיון שבזה מותר אפילו לצורך בהמה ונכרי, ולא אסרו אלא

בכרמלית, כדלעיל שם ס"א וס"ז.

[3303]

נתבאר בקונטרס אחרון סק"ב.

[3304]

ברייתא יד, ב (תני רב יחיאל ובלבד שלא יעשנו בשורה (לא ישלח הדורון על ידי אנשים

הרבה, דאוושא מלתא ונראים כמוליכים למכור בשוק, רש"י). תנא אין שורה פחותה

משלשה בני אדם). רמב"ם פ"ה ה"ח (כל דבר שמותר לשלחו ביום טוב

כשישלחנו לחבירו תשורה לא ישלחנו בשורה, ואין שורה פחותה משלשה בני אדם, כיצד, הרי

ששלח לחבירו בהמות או יינות ביד שלשה בני אדם כאחד או ארבעה זה אחר זה, וכולן

הולכין בשורה אחת, הרי זה אסור, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול). טור ושו"ע

ס"ב (כל דבר שמותר לשלוח ביום טוב, לא ישלחנו בשורה, דהיינו שלשה בני אדם או

יותר זה אחר זה נושאים כולם מין אחד).

[3305]

שכל עובדין דחול הוא זלזול יום טוב, כדלעיל סי' תצה סי"א ( זלזול יום טוב, שלא יעשה בו כדרך שהוא

עושה בחול), ושם נסמן (הערה 91 ) .

[3306]

מ"א סק"ב (ונראה לי דאפילו בחצר אסור). ונתבאר בקונטרס אחרון סק"ג

(ואי אפשר ליישבו אלא כמו שכתבתי), דהיינו דוקא "אם רבים מצויין שם".

*

בכל הני איסורים מפני שנראה שהולך למקום

רחוק או לשוק, הובאו ונתבארו ג' שיטות – לעיל סי' שא בקונטרס אחרון ס"ק ז:

(א) לא אסרו אלא ברשות הרבים וכרמלית.

(ב) אסרו אף במבוי המעורב ובחצר.

(ג) אסרו במבוי המעורב ובחצר – אם רבים

מצויין בו.

וכדעה הג' מסיק כאן בפנים (כגון בחצר או

במבוי המעורב, אם רבים מצויין שם), ובקונטרס אחרון (דדוקא במבוי אסור משום דשכיחי

ביה רבים).

וכן הוא לעיל סי' שה סי"ד (לא תצא בו

לרשות הרבים, אפילו היא עיר המעורבת).

סי' שכג ס"ד (דרך מבוי המעורב ...

במבוי המעורב).

סי' תקי סי"ז (במה דברים אמורים

כשמוליכם במקום שמצויים בו רבים, כגון ברחובות או במבואות. אבל אם מוליכם מבית

לבית בחצר אחת, אין צריך לשנות כלל).

לקמן סי' תקכב ס"ד (אפילו במבוי

המעורב, אם רבים מצויים שם).

[3307]

גמרא שם (בעי רב אשי תלתא גברי (שלוחים, רש"י) ותלתא מיני (עם תלתא מיני,

רש"י) מאי (מי אזלינן בתר כל מין ומין ושרי, כי היכא דיכול לשלוח איש אחד עם

כל מין זה בלא זה השתא נמי שרי, או דלמא השתא מיהא אוושא מלתא, רש"י). תיקו).

רמב"ם שם (שלח שלשה מינין ביד שלשה בני אדם כאחד, הרי זה מותר). מ"מ שם (תיקו,

והוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא). טור ושו"ע שם (אבל אם כל אחד נושא מין אחר, מותר).

[3308]

כדלעיל ס"א-ב.

[3309]

תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

בפנים ס"ה נתבאר שבחצר או עיר מעורבת

מותר לשלוח כל דבר, אבל ברשות הרבים או כרמלית אסור.

ומבאר דהגם שהט"ז התיר אף בכרמלית,

ולא אסר אלא ברשות הרבים.

מכל מקום יש להוכיח מהפוסקים ומסברה, שגם

בכרמלית אסור, כמו ברשות הרבים.

לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום

טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.

[3310]

סק"א (אף על גב דחזיא לבהמה בלא טחינה, מכל מקום אסור לשלוח לצורך בהמה

כמ"ש סוס"י תקי"ב (יש"ש). ולפי זה מותר לשלוח במקום שהוא רשות

אח[ת] לשבת). והיינו כיון שבזה מותר אפילו לצורך בהמה ונכרי, ולא אסרו אלא

בכרמלית, כדלעיל שם ס"א וס"ז.

[3311]

ס"א (לצורך נכרי, שלא הותר אלא על ידי נכרי) וס"ז (לצורך בהמה).

[3312]

כבפנים ס"ד.

[3313] לישראל דרך כרמלית, כשאינה

לצורך כלל.

[3314]

להמשלח; כבפנים ס"ג.

[3315] שאז חשובה הנאת המשלח.

[3316]

סוף סק"א (לענין הולכה דרך רשות הרבים מיירי כאן, ואנו אין לנו רשות הרבים,

ומשלחין הכל מה שאינו מוקצה), היינו שהתיר דרך כרמלית אף בלא צורך.

[3317]

סוף הסימן (ומדברי הפוסקים שסתמו דבריהם נראה, דאפילו להוליכם דרך רשות הרבים בידו

שרי, דכיון דאיכא שמחת יום טוב בשילוח מתנות אלו, שפיר הוי צורך יום טוב).

[3318]

סעיף ג (אפילו דרך רשות הרבים מותר לשלחן).

[3319]

תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

בפנים ס"ו נתבאר שהאיסור לשלוח בג'

בני אדם הוא כשהולכים בשורה זה אחר זה.

ומבאר דאף שביש"ש רוצה להוכיח דהיינו

אף כשאינם זה אחר זה. מכל מקום כן מוכח בגמרא וברמב"ם.

לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום

טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.

[3320]

פ"ה ה"ח, בהעתק היש"ש פ"א סי' מג (ביד שלשה וארבעה בני אדם

כאחד זה אחר זה), וכן הוא ברמב"ם מהדורת פרנקל.

[3321]

בדפוסים הנפוצים (ביד שלשה בני אדם כאחד או ארבעה זה אחר זה). אבל גם לפי גירסא זו

התיבות "זה אחר זה" מוסבים גם על השלשה.

[3322]

שם (אין חילוק בין הולכין זה אחר זה או בערבוביא, דהטעם משום אוושא מילתא, או כטעם

ר' אפרים. אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב כן, וז"ל (הלכות יום טוב פ"ה

ה"ח), לא ישלחנו בשורה כו', כיצד, הרי ששולח לחבירו יינות או בהמות ביד ג' ד'

בני אדם כאחד בזה אחר זה וכולן הולכין בשורה אחת, הרי זה אסור, שלא יעשה כדרך שהוא

עושה בחול, עד כאן. וכ"כ הסמ"ג (לאוין ע"ה) אחריו. ומכל מקום נראה

דלאו דוקא בהכי, מדקאמר אין שורה פחות מג' בני אדם, ולא אמר אין פחות מג' בני אדם

בזה אחר זה, אלמא דלא קפדינן אלא אג' בני אדם. ועוד יותר נראה, שאם היו הולכין

בכיון בזה אחר זה, היה אסור אפילו בג' מינים, דשרינן לקמן, לפי שזהו נראה להדיא

כעובדא דחול, ואוושא מילתא נמי טובא).

[3323] אוצ"ל: ואם עיקר.

[3324]

תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה:

בפנים ס"ו נתבאר שהאיסור לשלוח בשורה

הוא אף במקום שמותר לטלטל בו בשבת, כגון חצר ומבוי המעורב, אם רבים מצויין שם.

ומבאר דאף שהמ"א כתב בסתם

"דאפילו בחצר אסור", יש להוכיח שהכוונה היא, שאסור דוקא אם רבים מצויין

שם.

סיכום הדברים – לעיל (הערה 20 ).

לכללות קונטרס אחרון זה, ראה נימוקי יום

טוב. מדרכי הקונטרס. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.

[3325]

סק"ב (ונראה לי דאפילו בחצר אסור).

[3326]

ס"ו (בחצר או במבוי המעורב, אם רבים מצויים שם).

[3327]

יד, ב ד"ה שלא יעשנו (דאוושא מלתא ונראים כמוליכים למכור בשוק).

[3328]

פ"ה ה"ח (כל דבר שמותר לשלחו ביום טוב, כשישלחנו לחבירו תשורה לא ישלחנו

בשורה ... שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול).

[3329] ס"ו (שלא יעשה כדרך שהוא

עושה בחול).

[3330]

משנה שבת נד, ב (ולא בזוג), ובגמרא שם (משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא),

ופרש"י (לשוק למכור).

[3331] ברייתא שם נג, א (ופוקקין לה זוג בצוארה

ומטיילת עמו בחצר), ופרש"י (ומטיילת באותו זוג בחצר, אבל לא תצא בו לרשות

הרבים, כדמפרש לקמן בפרקין, דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא). ובתוס' שם ד"ה מהו (ואין

לפרש נמי דבעי למיסר בחצר אטו רשות הרבים ... דגבי בהמה לא גזרו, כדתניא בסמוך גבי

זוג, ומטיילת עמו בחצר).

[3332]

סי"ד (זוג התלוי בצואר בהמה או כלבים וחתולים ועופות ... מותר שתטייל בזוג זה

בחצר, אבל לא תצא בו לרשות הרבים, אפילו היא עיר המעורבת ... מפני מראית העין,

שנראה כאלו מוליכה לשוק למכור, שאז הוא דרך לתלות להזוג לנאותה בפני הקונים, אבל

בחצר אין שם רואים שיחשדוהו), וסי"ח (לא יקשור גמלים זה בזה ... אפילו היא

עיר המעורבת, מפני שנראה כאילו מוליכם לשוק למכור).

[3333] "נראה לי דכל הנך

דאמרינן בבהמה דאסורה לצאת בו ברשות הרבים, דהוי משוי, מכל מקום בחצר שרי".

[3334]

אוצ"ל תק"י סקט"ו (מיירי שמוליכין דרך מבוי המעורבת, דשכיחי רבים).

וכן הוא לעיל שם סי"ז (במה דברים אמורים,

כשמוליכם במקום שמצויים בו רבים, כגון ברחובות או במבואות, אבל אם מוליכם מבית לבית

בחצר אחת, אין צריך לשנות כלל).

[3335]

משנה לב, ב (ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב).

[3336]

לג, א (משום דמחזי כמאן דאזיל לחנגא). הובא לקמן סי' תקכב ס"ד (אין מנהיגין את

הבהמה במקל אפילו בתוך מבוי המעורב, אם רבים מצויים שם) .

[3337]

פ"ה ה"ג (אין מנהיגין את הבהמה במקל ... שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול).

[3338]

וכעין זה לעיל סי' שא בקונטרס אחרון סוף סק"ז (וברמב"ם משמע מסידור

לשונו דאף מקל וכסא מיירי בכהאי גוונא, עיין שם בפרק ה' שהתחיל שלא יעשה כו'. וכן

כתב במקל וכסא שלא יעשה כו'. ועיין במ"ש בסי' תקט"ז).

[3339] פ"ה ה"א (אף על פי

שהותרה הוצאה ביום טוב אפילו שלא לצורך, לא ישא משאות גדולות כדרך שהוא עושה בחול,

אלא צריך לשנות ... כיצד המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא

הוא על כתיפו או לפניו. המוליך את התבן, לא יפשיל את הקופה לאחריו אבל מוליכה בידו).

הרי מיירי במקום שאסור להוציא בשבת, וביום טוב הותר.

[3340]

שם ה"ב (וכן משואות שדרכן לישא אותן במוט ישא אותן על גבו מאחריו).

[3341]

שם ה"ג (אין מנהיגין את הבהמה במקל ... שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול).

[3342]

כט, ב ד"ה המביא (מיירי בשבת דלא הוי כעובדי דחול, שאין מטלטל כי אם מזוית

לזוית באותו בית).

[3343]

אוצ"ל: תק"י סעיף ח בהג"ה (ודוקא כשמוליכין ממקום למקום, אבל מזוית

לזוית או מבית לבית באותו חצר שרי בכל ענין).

הרי ודאי מיירי בכל אלו שבחצר מותר כיון

שאין רבים מצויין שם.