ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לבויקראשיחה ג15

15

פנימיות התורה — להורות, ששני חלקי התורה אינם חלקים נפרדים זמ"ז ח"ו, אלא שניהם חלקים מ"תורה אחת", ועד שכ"א מהם משלים את השני²².

ואם הדברים נכונים בכל עניני התורה, עאכו"כ בנוגע לקרבנות, שידוע שתוכן ענין הקרבנות הוא (לא כ"כ²³ מעשה ההקרבה, כ"א) מחשבת וכוונת האדם לפני ובשעת ההקרבה [שזהו גם אחד מהפירושים²⁴ בלשון קרבן — שהאדם מקרב את עצמו להשם; וכמרומז גם בהתחלת פרשת קרבנות — "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", שההקרבה צ"ל "מכם", מן האדם עצמו²⁵] — היינו, שביחד עם "הלכות קרבנות" במעשה ההקרבה, ישנן "הלכות קרבנות" בשייכות להקרבת האדם²⁶.

ועפ"ז י"ל בעניננו: החידוש בההלכה (במשנה ורמב"ם) שהחטאת והאשם אין יכולים להתערב, אינו (כ"כ) בענין מעשה ההקרבה (בגשמיות) — שבזה אי אפשר במציאות שתתערב החטאת עם האשם — אלא בענין "הלכות חטאת ואשם" בחובת הלבבות ותוכנם הרוחני, שבזה יתכן שיהי' עירוב של עבודת החטאת (ברוחניות) ועבודת האשם (ברוחניות) — ומחדש התנא, דמכיון דהאי זכר והאי נקבה, לכן גם ברוחניות אא"פ שיתערבו.

[ואף שכתב הרמב"ם (בסוף ספר עבודה²⁷) ד"כל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן", הרי בסוף ספר קרבנות²⁸ כתב "אע"פ שכל חוקי התורה גזירות הם, ראוי להתבונן בהן וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם"²⁹. ומובן מזה, דגם הא שאשם וחטאת אין יכולים להתערב משום שאשם בא מן הזכרים וחטאת באה מנקבות — אע"פ שהוא בכלל החוקים, ראוי להתבונן בו וליתן לו טעם³⁰, ובלשון הרמב"ם שם — לימוד ב"לתקן הדעות וליישר כל המעשים"].

ד. ויש לומר הביאור בזה:

החילוק הכללי בין חטאת ואשם הוא, דאשם חמור מחטאת, ועד שכמה אשמות באים גם על המזיד³¹, משא"כ חטאת באה רק על השוגג, וכמו שהאריך הרמב"ן בפירושו על התורה³² בביאור

הערות

22. ראה גם לקו"ש חי"ט ע' 209.
23. י"ל דוגמא לדבר: אמירת פסוק ראשון דק"ש (וברכה א' דתפלה) וכוונתו (ברכות יג, ב. לד, ב. רמב"ם הל' ק"ש רפ"ב. הל' תפלה רפ"י. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סי' ס ס"ה. ר"ס קא).
24. ראה ספר הבהיר סי' מו (קט). ועייג"כ זח"ג ה, רע"א. ובהנסמן לקמן הערה 42.
25. תורת אדה"ז (ד"ה ושאבתם תש"א — סה"מ קונטרסים ח"ב תנ, א ואילך. ועוד). ד"ה באתי לגני השי"ת פ"ב. וש"נ.
26. ובנוגע לקרבנות עמי הארץ בנדו"ז — לב ב"ד מתנה עליהם, כמרז"ל (זבחים ב, ב. מו, ב) בנוגע "לשם ששה דברים הזבח נזבח".
27. סוף הל' מעילה.
28. סוף הל' תמורה.
29. ואולי י"ל בהחילוק דסיום ספר "עבודה" (שהרמב"ם מדגיש שם דהקרבנות הן מכלל החוקים) וסיום ספר קרבנות (דמדגיש "תן לו טעם") — כי מצד "עבודה" (עבדות) צ"ל הכל (גם קרבנות) מצד הציווי דהאדון בלבד, ולכן העתיק שם שהם "מכלל החוקים"; אבל בס' "קרבנות", שתוכנם — שמתקרב לה', הרי שלימות הקירוב לה' היא כאשר הוא גם מצד שכל האדם ("תן לו טעם").
30. וע"ד המבואר בסוטה שם (לב, ב) בעניננו (קרבנות), ד"לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה" שהוא בכדי "שלא לבייש את עוברי עבירה". ע"ש עוד פרטים.
31. ראה כריתות ט, א. רמב"ם הל' שגגות פ"ט ה"א, ה"הז. וראה פרש"י הוריות ח, א (וראה רש"ש שם ז, א). ומזה מובן דגם אלו שבאים רק על השוגג חמורה כפרתם מחטאת. וראה רמב"ן המובא בפנים.
32. סוף פרשתנו.

מצוטט ב־1 עמודים

תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ו לקו"ש חל"ב ע' 15

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 25 עמודים.