ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תפיליןהלכות תפילין מד איסור שינה בתפילין

מד איסור שינה בתפילין

ובו ב' סעיפים

א כל זמן שתפילין בראשו או בזרועו אסור לישן בהן, אפילו שינת עראי¹⁶¹⁴, מפני שגנאי הוא לתפילין כשישן בהן והן מגולין¹⁶¹⁵. ואם פרס סודר עליהן ואין עמו אשה¹⁶¹⁶, ישן בהם שינת עראי, אבל לא שינת קבע, שמא יפיח בהן ¹⁶¹⁷ . כיצד הוא עושה שלא ירדם בשינה וישן שינת קבע, יניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן¹⁶¹⁸.

ואין בשינה משום היסח הדעת, לפי שהיסח הדעת הוא כשעומד בשחוק או קלות ראש (או שמטריד דעתו בצרכי הגוף הרבה), כמו שנתבאר בסי' כ"ח¹⁶¹⁹, וכשישן הוא שוכח כל הבלי עולם¹⁶²⁰.

אבל אם יש אשה עמו במטה, לא ישן בהם כלל, שמא ישכח וישמש מטתו ¹⁶²¹ .

אבל אם אינן בראשו וזרועו, אלא כרוכין בידו, מותר לישן בהם אפילו שינת קבע¹⁶²². ויש אוסרין¹⁶²³ לישן שינת קבע אצל התפילין אפילו כשהן מונחים על השלחן, עד שיפרוס סודר עליהן, גזירה שמא יפיח. והעיקר כסברא הא'¹⁶²⁴, שלא חששו להפחה אלא כשהן עליו, שהן צריכין גוף נקי¹⁶²⁵. ואם אוחזן בידו ואינן כרוכין בידו, אסור לישן בהם אפילו שינת עראי, שמא יפלו מידו¹⁶²⁶.

במה דברים אמורים, כשאוחזן בלא נרתקן. אבל כשהן בנרתקן, מותר אפילו שינת קבע לדברי הכל, שאין לחוש כל כך אם יפלו ¹⁶²⁷ , וגם אין לחוש כלל להפחה אף לסברא האחרונה ¹⁶²⁸ :

ב נהגו העולם להתענות כשנופל תפילין מידו על הארץ בלא נרתקן, והוא הדין אם נפל ספר תורה אפילו בנרתקו¹⁶²⁹:

הערות

1614. ברייתא וגמרא סוכה כו , א (תני חדא ישן אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע, ותניא אידך בין קבע בין עראי, ותניא אידך לא קבע ולא עראי. לא קשיא הא דנקיט להו בידיה, הא דמנחי ברישיה, הא דפריס סודרא עלויה), לפירוש הרמב"ם הל' תפילין פ"ד הט"ו (כל זמן שהם עליו ... אסור לישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי. אלא אם הניח עליהן סודר ולא היתה עמו אשה, ישן בהם שינת עראי), והט"ז (היו תפיליו כרוכין בידו, מותר לישן בהם אפילו שינת קבע). ופירש בכ"מ שם ובב"י כאן ( ומתוך דבריו נראה שהוא מפרש, הא דאוקימנא הנך תלת ברייתות חדא בדנקיט להו בידיה, וחדא בדפריס סודרא עלייהו וחדא בדמנחי ברישיה, דהיינו הא דקתני ישן בהם בין קבע בין עראי, בדנקיט להו בידיה ... והא דקתני לא קבע ולא עראי, בדמנחי ברישיה. והא דקתני ישן בהם שינת עראי אבל לא שינת קבע, בדמנחי ברישיה ופריס סודרא). טור ושו"ע (כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו, אסור לישן בהם אפילו שינת עראי, אלא אם הניח עליהם סודר ולא היתה עמו אשה, ישן בהם שינת עראי .... היו תפילין כרוכין בידו, מותר לישן בהם אפילו שינת קבע). והאמור בגמרא " דמנחי ברישיה ", מפרשים דלאו דוקא בראשו, אלא אף בזרועו. ראה גם לעיל סי' מג ס"א (בתפילין שבראשו או בזרועו).
1615. פרישה סוף אות א (דכל שאינן מכוסין, אסור לעשות בהם שום תשמיש מבוזה כגון שינה או כיוצא בו, משום בזיון הקדושה). לבוש סעיף א (ואפילו שינת ארעי אסור, דהוה ליה בזיון). וראה דברי נחמי' סה, ב (והנראה, דמשום הכי כתב מוח"ז רבינו ז"ל בטעם איסור עראי במגולה דגנאי כו', וכלומר דבאמת לשמא יפיח לא חיישינן בעראי, ומשום הכי שרי בפריס סודרא).
1616. כנסמן לקמן (הערה ח ).
1617. שאיסורו נתבאר לעיל סי' לז ס"ב (שצריכין גוף נקי, שלא יפיח בהן).
1618. ר' יוחנן שם (ליחוש שמא ירדם ... אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, במניח ראשו בין ברכיו עסקינן). רמב"ם ושו"ע שם (וכיצד הוא עושה, מניח ראשו בין ברכיו, והוא יושב וישן). עוד בגמרא שם (במוסר שינתו לאחרים (אומר לחברו אם ארדם העירני, רש"י). מתקיף ליה רב משרשיא ערביך ערבא צריך (שמא אף הוא ישכב וישן, רש"י)). הובא לקמן סי' תלא בקונטרס אחרון ס"ק ב (הא דאמרינן בפ"ב דסוכה, דלא מהני מוסר שינתו לאחרים, משום דערבך ערבא צריך)
1619. סעיף א (ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בשחוק או בקלות ראש (או שמטריד דעתו כל כך לצרכי הגוף עד שלבבו פונה מיראת שמים מחמת טרדתו). אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק במלאכתו ובאומנתו ואין דעתו על התפילין ממש, אין זה נקרא היסח הדעת. שאם לא כן איך יכול כל אדם לילך בתפילין כל היום), ושם נסמן (הערות ג - ד ).
1620. הרב רבינו יונה ברכות יד, ב (ויש לשאול דאפילו שינת עראי היאך מותר, והלא אסור להסיח דעתו מהם, ובשעה שמתנמנם נמצא שמסיח דעתו מהם. ואומר מורי הרב נר"ו, דמתוך דברי ר"מ ז"ל למדנו תירוץ לדבר זה, דודאי היסח הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק, אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק באומנותו ובצרכיו ואין דעתו עליהם ממש לא נקרא זה היסח הדעת. דאי לא תימא הכי, היאך יוכל האדם להניח תפילין כל היום. והכי נמי כשמתנמנם ליכא היסח הדעת, דאדרבה באותה שעה עומד יותר דרך מורא ושוכח הבלי העולם, ולפיכך מותר לישן בהם שינת עראי). הובא ב רא"ש פ"ג דברכות סי' כח, ובהל' תפילין סי' כא, ובטור. והוא מהאמור ברמב"ם פ"ד הי"ג (מצטער ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו, פטור מן התפילין, שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן).
1621. גמרא שם (הא דפריס סודרא עלויה). רמב"ם ושו"ע שם ( אם הניח עליהם סודר, ולא היתה עמו אשה ). מ"א ס"ק א (אבל אם אשתו עמו, אסור גזירה שמא ישמש בהן (גמרא פ"ב דסוכה)). והוא כדאמרינן בסוכה כו, ב (רבי יוסי אומר הילדים לעולם חולצין ואינן מניחין ... אמר אביי בילדים ונשותיהן עמהן עסקינן, שמא יבואו לידי הרגל דבר). והובאו בזה ב' דעות לעיל סי' מ ס"ח (אשתו עמו ואינו רוצה לשמש, נקרא אין אשתו עמו. ויש מי שאוסר להיות אשתו עמו במטה עד שיניח התפילין והספרים שבחדר כלי בתוך כלי, שמא ישכח עליהן וישמש). וכאן מיירי (א) שפרס סודר עליהן. (ב) מניח ראשו בין ברכיו ויושב וישן. וגם זה לא התירו אלא כשאין אשתו עמו.
1622. גמרא שם (הא דנקיט להו בידיה). וברייתא שם מא, ב (לא יאחז אדם תפילין בידו ... ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי), ופירש"י (שמא יפלו מידו). רמב"ם פ"ד הט"ז (היו תפיליו כרוכין בידו, מותר לישן בהם אפילו שינת קבע). כ"מ שם (ולשמא יפלו מידו לא חיישינן, שהרי כרוכין הם בידו. ולא דמי להא דתניא לא יאחוז אדם תפילין בידו ויתפלל ולא יישן בהם שינת קבע ולא שינת עראי. דההיא אחיזה בעלמא בלא כריכה)
1623. משמעות רש"י סוכה כו, א ד"ה דפריס סודרא עלייהו (הניחם אצל מראשותיו), וד"ה רבא אמר (וגבי תפילין דטעמא שמא יפיח בהם ... בניים פורתא לא אתי לידי הפחה). והיינו שחוששין להפחה גם בשינת עראי, ולא התירו אלא בהניחם אצל מראשותיו ופריס סודרא עלייהו. השגת ראב"ד הל' תפילין פ"ד הט"ו, מועתק בכסף משנה שם (אינו כן, אלא כל זמן שהם בידו לא יישן בהם כלל, שמא יפלו מידו). והיינו שגם בכרוכין בידו, שהרמב"ם התיר בו, יש לאסור בו.
1624. שו"ע (היו תפילין כרוכין בידו, מותר לישן בהם אפילו שינת קבע).
1625. רמב"ם פ"ד הט"ו (תפילין צריכין גוף נקי, שיזהר שלא תצא ממנו רוח מלמטה כל זמן שהם עליו).
1626. שו"ע (ואם אוחזן בידו ואינם כרוכים בידו, אסור לישן בהם אפילו שינת עראי). מ"א ס"ק ד (דחיישינן שמא יפלו מידו).
1627. כי גם אם יפלו בנרתקן אין זה גנאי כל כך, כדלקמן סעיף הבא.
1628. בעל העיטור הלכות תפילין ח"ו ס, ג (והא דאמרינן שלא יפיח בהן, דווקא כשהן בראשו, אבל כשהן מונחין בנרתקן לא קאמר). רמ"א (ודוקא כשאוחזן בלא נרתקן, אבל בנרתקן בכל ענין שרי). מ"א ס"ק ה (העיטור לא כתב אלא דלא חיישינן להפחה כשהן בנרתקן, ורמ"א חידש דלשמא יפלו נמי לא חיישינן בנרתקן).
1629. משפטי שמואל סי' יב (סמך למה שאומרים העולם, שמי שנופלים לו תפילין שצריך להתענות ... שהם כספר תורה, וכי יסתפק אדם שמי שנפל ספר תורה מידו לא יתענה). מ"א שם (במשפטי שמואל כתוב קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ, והוא הדין כשנפל ספר תורה, עיי"ש. וצריך לומר דמיירי בלא נרתיקן. אבל בספר תורה אפילו בנרתיקן עיין סי' מ'). והוא האמור לעיל שם ס"ב (כשהן בכיסן מותר לתלותן, אבל ספר תורה אסור לתלותה אפילו בכיסה).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.