ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתפסקי הסדורהשכמת הבקר

השכמת הבקר

[א] מודעת ¹⁷⁵⁴ זאת מעלת קימת חצות לילה ¹⁷⁵⁵ שהיא עת רצון למעלה ¹⁷⁵⁶ . ומי שאינו יכול לקום בחצות בכל לילה, על כל פנים יתאמץ לקום בחצות באיזה לילה שיכול ¹⁷⁵⁷ , ולהיות מכלל עבדי ה' ¹⁷⁵⁸ , וכמו שכתוב ¹⁷⁵⁹ כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות דייקא. ובאיזה לילה שאינו יכול, יתאמץ עכ"פ לקום איזו שעה לפני עמוד השחר ¹⁷⁶⁰ , כמו שכתוב ¹⁷⁶¹ אעירה שחר.

[ב] ומיד שיתעורר משנתו, כדי שלא יחזור ויישן, ירגיל את עצמו להתבונן מיד לפני מי הוא שוכב, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, כמו שכתוב ¹⁷⁶² הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכו', ואילו היה שוכב לפני מלך בשר ודם היה מתחייב בנפשו וכו' ¹⁷⁶³ .

[ג] וטוב להרגיל עצמו לומר מיד שניעור נוסח זה: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ . ועל ידי זה יזכור את ה' הנצב עליו ¹⁷⁶⁴ , ויקום בזריזות ¹⁷⁶⁵ :

הלכות נטילה שחרית

[ד] לפי שבנוסח זה [מודה אני] אין בו שם מז' שמות שאינן נמחקין, אין איסור לומר קודם נטילת ידים בעוד שאין ידיו נקיות ¹⁷⁶⁶ .

אבל להזכיר את השם בברכות או להוציא דברי תורה מפיו, אסור עד שינקה ידיו ¹⁷⁶⁷ . ולהרהר בדברי תורה מותר ¹⁷⁶⁸ .

[ה] מי שישן במלבושיו, מאחר שיכול להיות שלא נגעו ידיו במקומות המכוסים שבגופו שדרכן להיות מכוסים לעולם, הרי סתם ידים אלו כשרות להזכיר את השם בברכות ולדבר דברי תורה מדין התלמוד. ואין צריך לומר ליגע במלבושיו קודם נטילה, אע"פ שרוח רעה שורה עליהם ¹⁷⁶⁹ .

[ו] אך בזוהר החמירו מאוד שלא להזכיר השם בברכות, ולא ללמוד, וכן שלא ליגע במלבושיו, וכן שלא לילך ד' אמות, בעוד שרוח הטומאה שורה על הידים קודם נטילת ידים שחרית ¹⁷⁷⁰ .

[ז] ומכל מקום אם אירע מקרה שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כראוי כשמשכים בלילה, חלילה לו לבטל מדברי תורה עד שיאיר היום ויטול ידיו כראוי, אלא יטול מעט או ינקה בכל דבר שמנקה כדין התלמוד ¹⁷⁷¹ .

[ח] רק יזהר שלא ליגע לעין ולא לאוזן ולא לחוטם ולא לפה ולא לאמה כגון מעטרה ולמטה או לצורך זיווג, וכן יזהר שלא יגע במים תוך הכלי ויטמאם וכל שכן שצריך ליזהר מאוד שלא ליגע בשום מאכל או משקה שלא לטמאם. וצריך להזהיר על זה הנשים ביותר כי רוב תיקון המאכלים על ידן ¹⁷⁷² :

סדר הנטילה

[ט] לכתחלה יטול כלי מלא מים בימינו, ויתננו מימינו לשמאלו, ואחר כך ישפוך משמאלו על ימינו ¹⁷⁷³ .

[י] ויזהר מאד, אפילו לעכב, ליטול בסירוגין, כי כן קבלו חכמי הקבלה שאין רוח הטומאה עוברת לגמרי מכל וכל עד שיטול ג' פעמים בסירוגין ¹⁷⁷⁴ .

וגם ליטול כל פרק כף היד עד חבורו לקנה הזרוע, כי עד שם הטומאה מתפשטת על הידים ¹⁷⁷⁵ .

[יא] ואם ¹⁷⁷⁶ אין לו מים רבים כל כך ליטול ידיו ג' פעמים כראוי, נוטל פעם אחת ויברך על נטילת ידים, כי הברכה לא נתקנה בשביל העברת הטומאה מעל ידיו בלבד, אלא לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקב"ה ולהעביר הטומאה מעל ידיו על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור, ולכך מברכים אשר קדשנו כו' ¹⁷⁷⁷ , ולקידוש הידים די בפעם אחת ¹⁷⁷⁸ .

ומכל מקום צריך שיזהר לשפוך רביעית על שתי ידיו כאחת, מאחר שאינו נוטל ידיו אלא פעם אחת ¹⁷⁷⁹ .

[יב] גם צריך ליזהר, אפילו לעכב, שיהיו מים הכשרים לנטילת ידים לסעודה ¹⁷⁸⁰ . ושיבואו על ידיו מכח כלי ¹⁷⁸¹ ומכח אדם ¹⁷⁸² . וגם שלא ליגע בידו הנטולה בלחלוחית המים שעל פי הכלי שנטמאה בנגיעת היד שאינה נטולה ¹⁷⁸³ .

[יג] וכן צריך ליזהר מדברים החוצצים ¹⁷⁸⁴ וכל דבר הפוסל בנטילת ידים לסעודה. לפי שכל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך עליה בשחר ¹⁷⁸⁵ :

[יד] אם ניעור כל הלילה או שהיה ישן פחות פחות מס' נשימות ¹⁷⁸⁶ , לא שרתה עליו רוח הטומאה כלל, ואינו צריך ליטול ידיו ג' פעמים, כי אם פעם אחת לתפלה ¹⁷⁸⁷ , ולא יברך על נטילת ידים ¹⁷⁸⁸ , ולא ברכת אלהי נשמה ¹⁷⁸⁹ .

[טו] אבל אם ישן יותר מששים נשימות, אפילו ישן שינת עראי ¹⁷⁹⁰ , צריך ליטול ידיו ג' פעמים. ומכל מקום ימשמש במקומות המכוסים שבגופו קודם הנטילה, כדי שיברך על נטילת ידים לדברי הכל ¹⁷⁹¹ :

[טז] אם עשה צרכיו קודם התפלה, או נגע במקומות המכוסים שבגוף, או חיכך בראשו ¹⁷⁹² , אחר שנטל ידיו כראוי ובירך כבר על נטילת ידים, צריך ליטול ידיו שנית במים לתפלה פעם אחת ¹⁷⁹³ .

[יז] ומצוה לחזר אחר מים עד מיל לקריאת שמע ולתפלה, בין בשחרית בין במנחה וערבית ¹⁷⁹⁴ (משא"כ לתלמוד תורה והזכרת השם בשאר ברכות, די בנקיון בכל דבר שמנקה ¹⁷⁹⁵ ). וסמך לנטילה זו, שנאמר ¹⁷⁹⁶ ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'.

[יח] וצריך ליטול עד הפרק, דהיינו עד חבור האצבעות לכף היד. ויקח עוד מים בכפו וישפשף כפות הידים זו בזו לנקותם, לקיים ארחץ בנקיון כפי. אך אין צריך כלי, ולא כח נותן, ולא מים כשרים, ולא שאר דברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה, ואין צריך לברך על נטילה זו ¹⁷⁹⁷ .

[יט] ומכל מקום לכתחלה כשניעור משנתו וצריך לנקביו ודעתו לפנות מיד, ימתין מלברך עד יציאתו מבית הכסא ¹⁷⁹⁸ . אבל אם אינו צריך לנקביו ולא יפנה עד לאחר זמן מרובה, יברך מיד ¹⁷⁹⁹ . ובלבד שיהיה מחצי לילה ואילך, כדין שאר ברכות השחר ¹⁸⁰⁰ .

[כ] ואפילו אם דעתו לישן שנית שינת קבע קודם אור היום, ויצטרך לחזור וליטול ידיו ג' פעמים בסירוגין, אעפ"כ יכול לברך על הנטילה הראשונה, ולא יצטרך לברך על הנטילה השניה, כי לא תקנו לברך על נטילת ידים אלא פעם אחת בשחר בשעה שנעשה בריה חדשה, וכמו כל ברכות השחר ¹⁸⁰¹ :

[כא] המהלך בדרך ואין לו כלי, אם מטביל בתוך מי גבאים ¹⁸⁰² שיש בהם מ' סאה, או במי מעין אע"פ שאין בו מ' סאה, יברך על נטילת ידים ¹⁸⁰³ , ואחר כך כשיזדמן לו כלי ומים ישפוך עליהם ג' פעמים ¹⁸⁰⁴ . ובשעת הדחק כשאינו מצפה להיות לו כלי ומים קודם שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה, מטביל במי גבאים, אע"פ שאין בהם מ' סאה, ומברך על נטילת ידים ¹⁸⁰⁵ :

הנהגות בית הכסא

[כב] צריך להיות צנוע בבית הכסא, שלא יגלה בשרו אלא כמה שצריך, ובעת שצריך, ולא קודם לכן אפילו רגע, ולכן לא יגלה עצמו עד שישב ¹⁸⁰⁶ . ולא יגלה כי אם טפח מלאחריו ומלפניו טפחיים ¹⁸⁰⁷ .

[כג] וכל שכן שלא בבית הכסא צריך להיות צנוע, שלא לגלות בשרו שלא לצורך והכרח, ואפילו בלילה. כי עיקר הצניעות הוא מפני הבושה מלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, ולפניו כחשכה כאורה ¹⁸⁰⁸ :

[כד] הנפנה במקום מגולה, לא ישב ואחוריו למערב או למזרח או אפילו לדרום במדינות אלו שהן בצפונית מערבית לירושלים, אלא יהיה אחוריו רק לצפון ¹⁸⁰⁹ . אבל במקום שיש מחיצות, ואפילו מחיצה אחת, יושב בצד המחיצה בסמוך לה, ונפנה ואחוריו למחיצה, ואפילו היא למזרח או למערב ודרום ¹⁸¹⁰ .

ולהטיל מים מותר בכל ענין ¹⁸¹¹ . ומותר להטיל מים בפני הרבים, מפני חשש סכנה. ומכל מקום יש להסתלק לצדדין ¹⁸¹² .

[כה] הקינוח, בימי חכמי המשנה היו מקנחים בצרורות, שהן כמו אבנים קטנים חלקות, ואפילו הן גדולות קצת כאגוז וכביצה שאינו יכול להכניסן לתוך פי הטבעת בעומק, כי צואה הנשארת בעומק פי הטבעת אינה אוסרת לקרות ולהתפלל כשאינה נראית לחוץ כשהוא יושב, שאז פי הטבעת פתוח ¹⁸¹³ . ואפילו בשבת התירו לטלטל הצרורות לקנח בהן, אף שהן מוקצה, שמשום כבוד הבריות לא גזרו ¹⁸¹⁴ . ומדת חסידות לרחוץ במים ¹⁸¹⁵ .

[כו] ומי שאינו אסטניס, ומקנח באצבעותיו ממש, לא יקנח ביד ימין אלא ביד שמאל, ולא באצבע האמצעי שבה שכורך עליה הרצועות של תפילין ¹⁸¹⁶ :

[כז] ולא ישהה נקביו, שלא לעבור על בל תשקצו מדברי סופרים ¹⁸¹⁷ . והוא שהרגיש כבר בנקביו ומעמיד עצמו ¹⁸¹⁸ . אך לא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות, כגון עד שימצא מקום צנוע ¹⁸¹⁹ , וכן במקום הפסק בתפלה, אפילו בברכות קריאת שמע, או באמצע פסוקי דזמרה מברוך שאמר ואילך ¹⁸²⁰ , אין להפסיק כשיכול להעמיד עצמו עד שיסיים התפלה ¹⁸²¹ .

ולהעמיד עצמו מפני הפחה אין בה משום בל תשקצו בכל ענין, ואף אם מרגיש בנקביו ¹⁸²² .

ויש אומרים שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו, אלא שאסרו משום סכנה וגם שלא יהיה עקר ¹⁸²³ .

ויש אומרים שכל שיוכל להעמיד עצמו עד כדי הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה בין בקטנים בין בגדולים ¹⁸²⁴ :

הערות

1754. להקל על המעיין, נחלקו הלכות השכמת הבוקר שבפסקי הסדור לכ"ז סעיפים (כפי שנחלקו בסדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ובשלחן ערוך אדמו"ר הזקן המבואר). הערות וציונים לפסקי הסדור הל' ציצית – ראה שם ושם.
1755. לעיל נתבארה מעלה קימת חצות לתיקון חצות. וכאן מתבארת מעלת קימת חצות לעבודת ה' (ראה שוע"ר סי' א מהדורא בתרא ס"ג (והערה כב ).
1756. כמבואר בשוע"ר סי' א' מהדורא בתרא ס"ג (ונודע כבר מה שהפליגו במעלה זו בספר הזוהר, וכן אמרו בגמרא שחצות לילה היא עת רצון), ושם נסמן (הערות כג - כד ).
1757. וכן הוא באגרת התשובה סוף פ"י (ומי שאי אפשר לו בכל לילה, עכ"פ לא יפחות מפעם אחת בשבוע, לפני יום השבת). ובקונטרס התפלה ע' 24-25 (והזמן המסוגל לזה בדרך כלל הוא בתיקון חצות, כמ"ש באגרת התשובה פ"ז (אבל אין צריך בכל יום ... שאר כל אדם אין צריך בכל לילה, כי אם לעתים...)). וראה הנלקט בסדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' תג.
1758. כמבואר בשוע"ר סי' א מהדורא בתרא ס"ג (וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. וזה הנקרא עבד ה', כמ"ש כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות).
1759. תהלים קלד, א.
1760. כדלעיל בסדר תיקון חצות (וסוף זמנה נמשך עד אור היום למי שלא היה יכול להקדים, כמ"ש בפרי עץ חיים), ושם נסמן (הערה כד ).
1761. תהלים נז, ט. וכן הוא בשוע"ר סי' מהדורא בתרא ס"א (לקום משינתו קודם אור הבקר לעבודת בוראו, כדי שיהא הוא מעורר השחר, כמ"ש אעירה שחר), ושם נסמן (הערה י ).
1762. ירמי' כג, כד.
1763. כמבואר בשוע"ר סי' א, מהדורא בתרא ס"ד (ומיד שניעור משינתו, כדי שיוכל להתגבר על יצרו לקום בזריזות בחצות, או קודם עמוד השחר במדה בינונית, יחשוב בלבו לפני מי הוא שוכב, וידע שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא חופף עליו, שנאמר מלא כל הארץ כבודו, ואילו היה שוכב לפני מלך בשר ודם העומד עליו, היה מתחייב בנפשו, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה), ושם נסמן (הערה לז ).
1764. עפ"י ויצא כח, יג.
1765. כמבואר בשוע"ר סי' א מהדורא בתרא ס"ו (וטוב להרגיל עצמו לומר מיד שניעור משינתו ... ועל ידי זה יזכור את ה' העומד עליו, ויקום בזריזות).
1766. כמבואר בשוע"ר שם (ולפי שבנוסח זה אין בו שום שם מז' שמות שאינם נמחקין, אין איסור לאמרו קודם שנטל ידיו, אף אם ישן על מטתו ערום ומסתמא נגעו ידיו במקומות מטונפים שבגופו ), ושם נסמן (הערה נא ).
1767. כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"א ( לתלמוד תורה ולהזכרת השם בשאר ברכות, חוץ מקריאת שמע ותפלה, אין צריך לחזר אחר מים, אלא די לנקות ידיו בכל דבר שמנקה), ושם נסמן (הערה יד ).
1768. כמבואר בשוע"ר סי' א מהדורא בתרא ס"ו ( אבל להרהר בדברי תורה מותר), ושם נסמן (הערה נה ).
1769. כמבואר בשוע"ר סי' א מהדורא בתרא ס"ז ( ומי שישן במלבושיו, מאחר שיכול להיות שלא נגעו ידיו במקומות מטונפים שבגופו, הרי סתם ידים אלו כשרות להזכיר השם בברכות ולדבר דברי תורה, מדין התלמוד והפוסקים (כמו שיתבאר בסי' ד'). ואין צריך לומר ליגע במלבושיו קודם נטילת ידים, אע"פ שרוח רעה שורה עליהן), ושם נסמן (הערות נט - סה ).
1770. כמבואר בשוע"ר שם ( אך בזוהר החמירו מאד שלא לברך ולא ללמוד, וכן שלא ליגע במלבושיו, וכן שלא לילך ד' אמות, בעוד רוח הטומאה שורה על הידים קודם נטילת ידים שחרית ), ושם נסמן (הערות סז - סח ).
1771. כמבואר בשוע"ר שם (ומכל מקום אם אירע מקרה שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כראוי להעביר רוח הטומאה כשמשכים בלילה, חלילה לו ליבטל מדברי תורה עד שיאיר היום ויטול ידיו ג' פעמים, אלא יטול מעט או ינקה בכל מידי דמנקי, ויברך וילמוד כדין התלמוד והפוסקים), ושם נסמן (הערה עב ).
1772. כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"ב (וגם הזהירו מאד שלא ליגע ביד קודם נטילה לא לעין ולא לאזן ולא לחוטם ולא לפה ... ולא לאמה, כגון מעטרה ולמטה או לצורך זיווג, ולא למים שבגיגית המוכנים לנטילת ידים לכל בני ביתו, שלא יטמאם בידיו ... וכל שכן שצריך ליזהר מאד שלא ליגע קודם נטילה בשום מאכל או משקה, שלא לטמאם. וצריך להזהיר הנשים על זה ביותר, כי רוב תיקון המאכלים הוא על ידן ), ושם נסמן (הערות לט - מו ).
1773. כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא קמא ס"י (ולפי שטוב הוא שמן יד ימין יבואו המים על ידיו לטהרם, מטעם שנתבאר בזוהר, לפיכך יטול כלי של מים ביד ימינו ונותנו לשמאלו כדי שישפוך מים על ימינו תחילה ), ושם נסמן (הערות מט - מח ).
1774. כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"ב (שאינה עוברת לגמרי עד שיטול ג' פעמים בסרוגין), ושם נסמן (הערה לח ).
1775. מ"א ס"ק ז (ובכתבים איתא ... ויטלם עד הפרק הזרוע). באר היטב ס"ק ו (וצריך ליטלם עד פרק הזרוע). בשוע"ר סי' ד מהדורא קמא ס"ז (ואין צריך ליטול אלא האצבעות. ומיהו טוב שיטלם עד פרק הזרוע). והיינו שדינם כמו נטילת ידים לסעודה, שבשוע"ר סי' קסא ס"ח (שיעור נטילת ידים, כל היד עד הקנה של זרוע, כשיעור קידוש ידים שבמקדש. ויש אומרים שהקילו בנטילת ידים ולא הצריכו אלא עד מקום חיבור האצבעות לכף היד). וכאן כתב בפשיטות "עד חבורו לקנה הזרוע", מטעם השני של נטילת ידים שחרית, שהוא משום העברת רוח הטומאה מהידים, " כי עד שם הטומאה מתפשטת על הידים". ונתבאר בשוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"א (הערה לג ). וכל זה בנטילת ידים שחרית, ובנטילת ידים לסעודה. אבל בנטילת ידים לתפלה, יתבאר לקמן ( וצריך ליטול עד הפרק, דהיינו עד חבור האצבעות לכף היד. ויקח עוד מים בכפו וישפשף כפות הידים זו בזו לנקותם) .
1776. תוכן האמור לפנינו: כבר נתבאר לעיל (ומכל מקום אם אירע מקרה שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כראוי כשמשכים בלילה, חלילה לו לבטל מדברי תורה עד שיאיר היום ויטול ידיו כראוי, אלא יטול מעט או ינקה בכל דבר שמנקה כדין התלמוד). ואם גם כשיאיר היום אין לו מספיק מים ליטול ידיו ג' פעמים, יטול ידיו פעם אחת ויברך על נטילת ידים. שהרי רק לענין העברת הטומאה מהידים צריך ליטול ידיו ג' פעמים, כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"ב ( וגם בתלמוד הזהירו על רוח הטומאה זו ששורה על הידים, ואמרו שאינה עוברת לגמרי עד שיטול ג' פעמים בסרוגין), ושם נסמן (הערה לז ). משא"כ לעיקר תקנת נטילת ידים שחרית, להתקדש בקדושתו של הקב"ה כל בוקר, די בפעם אחת. ועל זה נתקנה הברכה "אשר קדשנו כו' ... על נטילת ידים".
1777. כמבואר בשוע"ר מהדורא בתרא סי' ד סעיף א (אין מברכין על נטילת ידים רק בשחר לבד ... להתקדש בקדושתו של מקום ברוך הוא על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי, ככהן המקדש ידיו מן הכיור. ולכך תקנו לברך אשר קדשנו כו'), ושם נסמן (הערות כב - כה ).
1778. ואף שיתבאר בסמוך שצריך ליזהר אפילו לעכב שתהי' נטילת ידים שחרים כנטילת ידים לסעודה, ולענין נטילת ידים לסעודה נתבאר בסדר נטילת ידים לסעודה פ"א ס"ב (הרוצה לקיים מצות נטילת ידים לדברי הכל, צריך ליזהר לשפוך על כל יד ב' פעמים לעולם אף ששפך רביעית ויותר). מכל מקום, לענין נטילת ידים שחרית, אם אין לו מים רבים כל כך (לקידוש הידים די בפעם אחת).
1779. כמבואר בשוע"ר סי' קסב ס"א (סדר נטילה מרביעית כך הוא, אם שופך כל הרביעית בפעם אחת על שתי ידיו כאחת, כגון שאחר יוצק על ידיו, או שאוחז הכלי בראשי אצבעותיו ושופך על ב' ידיו כאחד, נטהרו ידיו).
1780. כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא קמא ס"ג (אם אין לו כלל מים הכשרים לנטילה ... לא יברך כלל על נטילה זו), ושם נסמן (הערה יח ).
1781. כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"א ( על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי), ושם נסמן (הערה כג ).
1782. בשוע"ר סי' ד מהדורא קמא ס"ב ( בנטילה זו אין צריך שיבואו המים על ידיו מכח אדם דוקא, אלא אפילו שפשף ידיו בתוך כלי של מים עלתה לו נטילה) , וראה שם (הערה יג ). וכאן הצריך שיהי' מכח אדם.
1783. כמו בנטילת ידים לסעודה, שנתבאר בסדר נטילת ידים לסעודה ס"ב (ולא יגע בכלי בידו הלחה בין שפיכה לשפיכה, פן יגע בידו השניה בלחלוחית זו שעל הכלי שבאה ממים טמאים שעל ידו הראשונה). וכיון שאנו נוטלים הידים בשחרית ג' פעמים בסירוגין, אם כן בהכרח שתהי' הנטילה על ידי מגבת, כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"ב (הערה לח ). וראה שלחן הזהב (לפסקי הסדור כאן).
1784. כמו בנטילת ידים לסעודה, שנתבאר בסדר נטילת ידים לסעודה ס"ו (וקודם הנטילה צריך לעיין בידיו אם אין עליהם שום דבר החוצץ).
1785. נתבאר בשו"ת צמח צדק סי' א (מ"ש בסידור וז"ל גם צריך ליזהר אפילו לעכב שיהיו מים הכשרים לנטילת ידים לסעודה כו' ושיבואו על ידיו מכח כלי ומכח אדם כו' עכ"ל ... מאחר שמוכח מדברי הרשב"א דהיכא שמברכין על נטילת ידים היינו דוקא היכא שצריך נטילה ממש, כמ"ש בתשובות סי' תקצ"ה וסי' ק"צ, וכיון שבגמרא מבואר דבשחר צריך לברך על נטילת ידים, אם כן צריך להיות כדין נטילת ידים לאכילה). סיכום הדברים – בשוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"א (הערה ג ).
1786. כמבואר בשוע"ר סי' ד ס"ד (אמרו חכמים כל הישן בלילה ששים נשימות), ושם נסמן (הערה לג ).
1787. היינו כשהסיח דעתו משמירת ידיו וצריך ליטול ידיו לתפלה, כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"א ( ראוי לחוש גם לסברא הראשונה למעשה, לחזר אחר מים גם לתפלת מנחה וערבית עד מיל). אבל משום בריה חדשה אין צריך ליטול ידיו כשניעור כל הלילה, מטעם המבואר בב"י (וגם למה שכתבתי בשם תשובת הרשב"א דטעמא דנטילת ידים שחרית היא מפני שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה, דכתיב חדשים לבקרים וגו', האי טעמא נמי לא שייך אלא כשישן בלילה, וכמו שאמרו במדרש (ילקוט שמעוני תהלים סי' תשב) בשר ודם מפקיד פקדון ביד חבירו ומחזירו לו בלוי ומקולקל וכו', וכמו שכתב רבינו בסימן מ"ו, ואם היה נעור כל הלילה הרי לא הפקיד פקדונו ביד הקדוש ברוך הוא, ואם כן אינו נעשה כבריה חדשה באותו שחר). וכן הוא בשוע"ר סי' ד מהדורא קמא ס"א ( שכל אדם כשהקב"ה מחזיר לו נשמתו נעשה כבריה חדשה ). ואף שנתבאר בשוע"ר סי' ד מהדורא קמא סי"ג ( שאפשר דכשתקנו חכמים נטילת ידים בכל שחר מטעם שנתבאר בסעיף א', לא רצו לחלק בין ישן דנעשה בריה חדשה ללא ישן כלל). ונתבאר שם (הערה נח ). מכל מקום לא הצריך כאן נטילת ידים כשניעור בלילה, אלא "לתפלה". וראה שלחן הזהב (לפסקי הסדור כאן).
1788. כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"א (אבל לא לברך, שספק ברכות להקל), ושם נסמן (הערה כז ). והיינו שיטול ידיו לתפלה ולא יברך, אבל לא יטול להעברת הטומאה ולבריה חדשה. אבל ב אגרות קודש ח"ג אגרת תט (איך נוהגין כשניעור כל הלילה באמירת ברכות ענט"י ואלקי נשמה – הוראה לרבים שאין אומרים וכמש"כ בסדור אדה"ז. ומובן שאפשר לשמוע ממי שישן (הוראה בחשאי – לאומרם. כן שמעתי מכ"ק מו"ח אד"ש)). והוא כמבואר בב"ח (ולי נראה דצריך ליטול ולברך). הובא במ"א ס"ק יב (וב"ח כתב דיברך משום דלא פלוג רבנן). וראה שלחן הזהב, שהגאון מרוגוטשוב פסק כן לברך.
1789. שמברכים אותה רק כשישן וקם, כמבואר בשוע"ר סי' ו ס"ז (מיד שניעור משנתו צריך לברך אלהי נשמה), ושם נסמן (הערה כד ). וראה אגרות קודש שם ( ואלקי נשמה ... הוראה בחשאי – לאומרם) .
1790. לשיעור "שינת עראי", ראה סוכה כו, א (וכמה שינת עראי, תני רמי בר יחזקאל כדי הילוך מאה אמה). טור סי' מז (להתנמנם מיושב על אצילי ידיו, שינת עראי היא). מ"א סי' מד ס"ק ג (שינת עראי, ואין שיעור לזה. ויש אומרים כדי הילוך ק' אמה, והוא חלק ס"ז משעה בקירוב). ט"ז שם. וראה לקמן סי' מד ס"א ( ישן בהם שינת עראי ... יניח ראשו בין ברכיו, והוא יושב וישן). סי' תרלט ס"ז (אסור לישן אפילו שינת עראי חוץ לסוכה, לפי שבשינה אין לחלק בין עראי לקבע, שלפעמים שאינו מנמנם אלא מעט ודיו בכך, לפיכך זו היא שינת קבע שלו, שחייב ליכנס לסוכה בשבילה).
1791. לענין שינת עראי נתבאר בב"י לשיטת הרשב"א (ומיהו אם ישן שינת עראי, נראה דשייך ביה מפקיד פקדון ביד הקדוש ברוך הוא ומחזירה לו חדשה). ואילו לשיטת הרא"ש שטעם הנטילה הוא שמא נגע במקומות המכוסים, כתב בשו"ת הרא"ש כלל ד ס"א (ואם השכיב עצמו לישן קודם היום, ונטל ידיו להתפלל, אין צריך לברך על נטילת ידים ... כי שינת עראי היא). ועל זה כתב בב"י (ונראה, דאין צריך לברך דקאמר, לאו דוקא, דנטילה נמי לא בעי, כדיהיב טעמא משום דשינת עראי היא, כלומר ולא חיישינן בה שמא נגע במקום המטונף). וכיון דקיי"ל כהרשב"א שטעם הברכה הוא משום בריה חדשה, לכן יש לברך. אלא שכדי שיצטרך לברך "לדברי הכל" גם לשיטת הרא"ש (ימשמש במקומות המכוסים שבגופו קודם הנטילה). וראה אשל אברהם (בוטשאטש) סוף סי' ד.
1792. כמבואר בשוע"ר סי' קסד ס"ב (אם חיכך בראשו וכל כיוצא בזה (אבל אם שפשף ידיו על ראשו מלמעלה, כגון לנגבה, ולא חיכך בה תוך השער בראשו ממש, אין לחוש)). משא"כ בסתם ידים הובאו ב' דעות בשוע"ר סי' צב ס"ה. ו ראה בדי השלחן סי' יב סק"ט.
1793. כמבואר בשוע"ר סי' צב ס"ג (צריך לרחוץ ידיו במים אף על פי שנוטל ידיו שחרית, כיון שנגע בטינופת אחר נטילת שחרית).
1794. כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"א ( לחזר אחר מים גם לתפלת מנחה וערבית עד מיל ).
1795. כמבואר בשוע"ר סי' צב ס"ו (לתלמוד תורה די בנקיון בעלמא בכל ענין, אפילו יש מים מזומנים לפניו), וסי' ד מהדורא קמא סוף ס"ג ( אם היה ישן על מטתו ערום, אסור להזכיר [שום] שם מז' שמות שאינן נמחקין, או להוציא דברי תורה מפיו, עד שינקה את ידיו בכל מידי דמנקי) , ושם נסמן (הערה כח ).
1796. כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"א ( וסמך לנטילה זו, שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'), ושם נסמן (הערה ז ) .
1797. כמבואר בשוע"ר שם (מאחר שנטילת ידים לתפלה אינה אלא משום נקיון, אין צריך כלי ולא כח נותן ולא מים כשרים ולא שאר דברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה. אך צריך ליטול עד הפרק כמו לסעודה, דהיינו עד חיבור האצבעות לכף היד, לסברא הראשונה שבסוף סימן קס"א. וכדי לצאת גם לסברא האחרונה שם, יקח עוד מעט מים בכפו וישפשף כפות הידים זו בזו לנקות, לקיים ארחץ בנקיון כפ י), ושם נסמן (הערות כח - לה ).
1798. כמבואר בשוע"ר סי' ו ס"א ( וטוב שלא יברך ברכת על נטילת ידים עד לאחר נטילה שנית שנוטל אחר יציאתו מבית הכסא, ובפרט אם צריך לנקביו, שאז אסור לו לברך).
1799. ברכת על נטילת ידים וברכת אשר יצר, כמבואר בשוע"ר שם ( אע"פ שמדינא דגמרא אין צריך לברך ברכת אשר יצר אלא כשעשה צרכיו, מכל מקום נהגו העולם לברך בכל שחרית תיכף אחר ברכת על נטילת ידים ברכת אשר יצר, לפי שבכל יום נעשה האדם בריה חדשה, לכן שייך לברך בכל יום ויום אשר יצר את האדם בחכמה ).
1800. כדלקמן בהלכות ברכות השחר (אם ישן בלילה ונתחייב בהן יכול לברך מיד שנתחייב בהן, ובלבד שיהיה מחצות לילה ואילך ... ומי שישן בלילה, מברך בקומו בחצות הלילה ואילך). וכמבואר בשוע"ר סי' מז ס"ט (ואם שמע קול תרנגול, יכול לברך הנותן לשכוי בינה, מיד אחר חצות לילה). וראה אשל אברהם (בוטשאטש) סוף סי' ד.
1801. כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא קמא סי"ד (ומכל מקום אפילו השכיב עצמו אחר כך לישן פעם ב' שינת קבע, דודאי שורה רוח רעה על ידיו, וצריך לערות עליהן ג' פעמים כשיקום ממטתו, אעפ"כ לא יברך על נטילה זו, דלא תיקנו ברכת על נטילת ידים אלא כשנעשה בריה חדשה כמו שנתבאר בסעיף א', ובשינה זו השנית לא נעשה בריה חדשה, דפעם אחת נעשה בריה חדשה ולא ב' פעמים), ושם נסמן (הערה סא ).
1802. מי גשמים שבחפירת קרקע (ראה ריש מס' מקוואות). משא"כ מים שאובים, יש ב' דעות אם כשרות לטבילת ידים, כמבואר בשוע"ר סי' קנט סכ"ג.
1803. כי אף שנתבאר לעיל "צריך ליזהר אפילו לעכב ... שיבואו על ידיו מכח כלי"; היינו דוקא במים שאובים, אבל מי גשמים שבחפירת קרקע או מי מעין, כשרות אף לנטילת ידים לסעודה, כמבואר בשוע"ר סי' קנט סכ"א-ב (המטביל ידיו במי מקוה ... ידיו טהורות ... שהם מי גשמים והפשרת שלגים וכיוצא בהם שנקוו ונתקבצו למקום אשבורן ... מי מעיין ... כשרים לטבילת ידים, כל שמתכסים בהם ידיו בבת אחת ... ואפילו הם זוחלין). ובסדר נטילת ידים לסעודה ס"ח (מותר להטביל ידיו בים, וכן במי גשמים המכונסין בקרקע ... והוא שיש בהם מ' סאה שהם ראוים לטבילה, וגם יהיו מכונסים באשבורן ולא זוחלין והולכין, שמי גשמים הזוחלין פסולים לטבילה. אבל במעיין מטבילים הידים אפילו בזוחלין, ואפילו בפחות הרבה מארבעים סאה, אלא שהידים מתכסים בו לבד). אלא שבשוע"ר שם סכ"ד (יש אומרים שאינו מברך על נטילת ידים אלא על טבילת ידים, או על שטיפת ידים ... ויש אומרים שמברך על נטילת ידים ולא על טבילת ידים ... (והמברך על שטיפת ידים יוצא לדברי הכל)), ובסדר נטילת ידים לסעודה ס"ט (וכל המטביל ידיו לסעודה, יש אומרים לברך על טבילת ידים או על שטיפת ידים ולא על נטילת ידים, ויש אומרים שאין לברך על טבילת ידים אלא על נטילת ידים. ולכתחלה טוב לברך על שטיפת ידים, ויוצא לדברי הכל. אך אם בירך על טבילת ידים או על נטילת ידים, אין צריך לחזור ולברך).
1804. להעברת רוח הטומאה מהידים, כמבואר בשוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"ב ( וגם בתלמוד הזהירו על רוח הטומאה זו ששורה על הידים, ואמרו שאינה עוברת לגמרי עד שיטול ג' פעמים בסרוגין ). ובמהדורא קמא סי"ב (שכשך ידיו ג' פעמים ... בנהר ... אפשר שאין רוח רעה מסתלקת מהידים אלא על ידי עירוי ג' פעמים מהכלי).
1805. שכן הוא גם בנטילת ידים לסעודה, כמבואר בשוע"ר סי' קנט סכ"א (ויש אומרים שאפילו אין בהם אלא רביעית, כיון שאינן שאובים והם בקרקע, כשרים לטבילת ידים ... ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים בדיעבד), ובסדר נטילת ידים לסעודה ס"ח (ובשעת הדחק יש לסמוך על יש מקילין בנטילת ידים להטבילן במי גשמים או הפשרת שלגים המכונסים באשבורן, אף על פי שאין בהם מ' סאה, אלא כדי לכסות הידים בלבד). וראה בדי השלחן סי' ב סקט"ז. סיכום הדברים – שוע"ר סי' ד מהדורא בתרא ס"א (הערה ג ).
1806. כמבואר בשוע"ר סי' ג מהדורא בתרא ס"א (וגם כשיכנס לבית הכסא יהא צנוע, ולא יגלה בשרו אלא כמה שצריך, ובעת הצורך ולא קודם לכן אפילו רגע. ולכן לא יגלה עצמו עד שישב ), ושם נסמן (הערה ג ).
1807. ובשוע"ר שם הובאו ב' דעות (ולא יגלה מלאחוריו כי אם טפח, ומלפניו טפחיים משום קילוח מי רגלים הניתז למרחוק. ויש גורסים בהפך), ושם נסמן (הערות ד - ה ).
1808. כמבואר בשוע"ר סי' ב מהדורא בתרא ס"א (ואפילו כשהוא יחידי בלילה ובחדרי חדרים צריך לנהוג בצניעות ובושת לפני הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, וכחשכה כאורה לפניו יתברך), ושם נסמן (הערות ה - ז ).
1809. כמבואר בשוע"ר סי' ג מהדורא בתרא ס"ו (ובמקום שאפשר טוב ליזהר שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון, ולא להפך, כדי שלא ליפנות נגד ירושלים והמקדש, ברוב מדינות אלו שהן משוכות ונטויות לצפון ירושלים יותר מלמערבה), ושם נסמן (הערה לא ).
1810. כמבואר בשוע"ר שם ( וכל זה במקום מגולה. אבל במקום שיש בו מחיצות, ואפילו אין שם רק מחיצה אחת במערב, יושב בצד המחיצה בסמוך לה ונפנה ואחוריו למערב כלפי המחיצה. ואם היא במזרח, יושב בצדה ואחוריו למזרח ), ושם נסמן (הערות לג - לה ).
1811. כמבואר בשוע"ר שם (וכל זה לפנות. אבל להטיל מים, מותר בכל ענין, אפילו למערב ומזרח במקום מגולה), ושם נסמן (הערה לח ).
1812. כמבואר בשוע"ר שם ס"ה (וכל זה ליפנות. אבל להטיל מים, התירו אפילו בפני רבים וביום, משום חשש סכנה שלא יהא עקר. ולכן אסור לו לנהוג צניעות ולהמתין אם צריך לכך. ומכל מקום יש לו להסתלק לצדדים), ושם נסמן (הערות כא - כב ).
1813. כמבואר בשוע"ר שם ס"ח ( אין צריך לקנח יותר, כי זהו סימן שאין עוד ממשות צואה בפי הטבעת במקום שיכולה להיות נראית כשהוא יושב, מאחר שהוא מקנח עצמו גם כן בעודו יושב והקינוח יצא נקי), ושם נסמן (הערה מג ) .
1814. כמבואר בשוע"ר שם ( ומטעם זה התירו לטלטל בשבת צרורות, שהם אבנים דקים וחלקים לקנח בהם, אע"פ שהם מוקצים, גם אם יש לפניו חתיכת חרס שאינה מוקצה, והתירו להכניס לבית הכסא אבנים דקים הרבה עד כמלא היד לקנח בהן בזה אחר זה עד שיצא האחרון נקי, ושוב אסור לקנח בהם יותר בשבת) , ושם נסמן (הערה מב ).
1815. כמבואר בשוע"ר שם (אך מדת חסידות לרחוץ פי הטבעת במים), ושם נסמן (הערה מד ).
1816. כמבואר בשוע"ר שם ס"ט (ומי שאינו איסטניס ומקנח באצבעותיו ממש, לא יקנח ביד ימין, אלא בשמאל, מפני שבאצבעות ימינו קושר תפילין על שמאלו. וטוב ליזהר מלקנח באצבע אמצעית, מפני שכורך עליה הרצועה), ושם נסמן (הערות מה - מו ).
1817. כמבואר בשוע"ר שם סי"א ( המשהה את נקביו, בין גדולים בין קטנים, עובר מדברי סופרים משום אל תשקצו את נפשותיכם), ושם נסמן (הערות סא - סג ).
1818. ודעה הב' תתבאר לקמן בסמוך (ויש אומרים שכל שיוכל להעמיד עצמו עד כדי הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו). וכן הובאו ב' דעות בשוע"ר שם ( וכל שיכול להעמיד עצמו עד כדי שיעור הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו ... ויש אומרים שאפילו אינו יכול להעמיד עצמו פחות הרבה מכשיעור הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו, כל זמן שאינו נצרך ומתאוה הרבה), ושם נסמן (הערות ע - עא ) . וראה שלחן הזהב, אם אפשר לפרש גם כאן שהן שתי הדעות הנ"ל.
1819. כמבואר בשוע"ר שם (אך לא העמידו חכמים דבריהם במקום כבוד הבריות כגון עד שימצא מקום צנוע), ושם נסמן (הערה סד ).
1820. כמבואר בשוע"ר שם (וכן במקום הפסק בתפלה, ואפילו בברכות קריאת שמע), ושם נסמן (הערות סה - סו ). וכאן הוסיף אף באמצע פסוקי דזמרה.
1821. היינו שלא יפסיק אף בין ישתבח לבין יוצר. וראה תהלה לדוד סי' צב ס"ק ב (ולכאורה היינו דוקא באמצע פסוקי דזמרה או באמצע ברוך שאמר וישתבח, אבל בין ישתבח ליוצר, כיון דמותר להפסיק לצורך מצוה, למה לא יפסיק). סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות. שלחן ערוך אדמו"ר הזקן המבואר. שלחן הזהב.
1822. תרומת הדשן סי' טז (שאם יכול להעמיד את עצמו, שפיר עבד. ואפשר הטעם הוא, דלא חיישינן לבל תשקצו, משום דלא מיקרי משוקץ אלא כשמשהה לגדולים או לקטנים, אבל להפחה בעלמא לא גזרו ואסרו). וכן הוא בשוע"ר סי' קג ס"ב (אם יכול, חייב להעמיד עצמו בכל מה דאפשר שלא להפיח בתפלה, ואין בזה משום בל תשקצו).
1823. כמבואר בשוע"ר סי' ג מהדורא בתרא סי"א (ויש אומרים שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו, אלא שאסרו משום סכנה, וגם שלא יהא עקר), ושם נסמן (הערה סז ).
1824. וכן היא דעה הא' בשוע"ר שם (וכל שיכול להעמיד עצמו עד כדי שיעור הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו), ושם נסמן (הערה ע ).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.