19

למה הביאו כאן, כשהענין הובא רק דרך אגב לראי' על ענין אחר?

ד. ולכן נ"ל, שאין כוונת הכס"מ במ"ש (בפירוש דברי הרמב"ם) "ומאחר שהוא חייב לעשות חייב הוא ללמוד", רק דחייב ללמוד כדי שידע איך לעשות (כיון שהתלמוד מביא לידי מעשה) — אלא שזוהי גם ראי' בדרך כ"ש וק"ו, דכיון שמצינו בכל מקום שהתלמוד קודם (ויותר חשוב) מענין המעשה ["מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד"], א"כ, מי שחייב במעשה, כ"ש וק"ו שחייב בתלמוד (שיותר חשוב וקודם למעשה בכל מקום)²³.

ועפ"ז יוצא שכוונת הרמב"ם היא, אדרבה, להגדיל חשיבות הלימוד על המעשה, דמלבד חובת הלימוד מפני שהוא מביא לידי מעשה, הרי עצם חיוב הלימוד הוא יותר חשוב וקודם לענין המעשה. דמעלה זו היא מצד עצם ידיעת התורה, ולכן פסק הרמב"ם שגם בתחילת לימודו של אדם חייב ללמוד שליש זמנו בפלפולה של תורה "הנקרא גמרא".

ולכן יש לומר, דזה שאדה"ז השמיט סיום דברי הרמב"ם "וכן אתה מוצא כו'", הוא לפי שלשיטתו אזיל בהא ש"חייב לשלש את זמן למידתו", שפירש "שליש בתלמוד" (בתחלת לימודו) — היינו "לידע¹⁵ הטעמים בדרך קצרה מהתלמוד והפוסקים בלי עיון רב ופלפול", וכדלקמן.

ה. ויש לומר הביאור בזה:

כאשר אדה"ז מבאר²⁴ החיוב "לידע כל התורה שבכתב ושבע"פ כולה", מפרש²⁴ ומפרט "דהיינו תנ"ך וכל הלכות פסוקות של כל התורה עם הטעמים כי הן הן פי' התרי"ג מצות שבתורה", ועד"ז מדייק עוד כמה פעמים בהל' ת"ת²⁵, בגדר ידיעות ההלכות כו', שהן "פירוש התרי"ג מצות שבתורה"²⁶.

וביאור לשון זה מובן מדברי הסמ"ג²⁷ — שהוא מקורו של אדה"ז²⁸ שיש חיוב ללמוד גם הלכות של המצות שאינן נוהגות בזמן הזה — וז"ל: "כי המצות אשר צוה אדון העולם יש לידע יסודותיהם אע"פ שאינם צריכין עתה, כי על כל המצות נצטוינו ולמדתם אותם ונאמר²⁹ שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם וגומר, ונאמר³⁰ ושמרתם מצותי ועשיתם אותם, הא למדת שהשמירה והעשיי' שני דברים הם, כי אין שמירה אלא בלב. . וכן אמרו³¹ רבותינו ושמרתם זו המשנה ועשיתם זו העשיי'".

ומדבריו מובן, שבנוגע לתרי"ג מצות יש שני חיובים: א) עשיית התרי"ג מצות, ב) שמירת תרי"ג מצות בלב, דהיינו ידיעת המצות.

ועפ"ז יש לומר, שזהו יסוד החילוק בין שיטת הרמב"ם ושיטת אדה"ז בגדר מצות ידיעת התורה: לדעת הרמב"ם ה"ז חיוב בפ"ע של ידיעת התורה, ואילו לאדה"ז יסודו הוא ידיעת תרי"ג מצות