42

חילוק אם הוספה זו היא בלילה (מט"ו באב ואילך "שהלילות מאריכין והימים מתקצרין") או ביום (כאשר הימים מאריכין והלילות מתקצרין)?

ואדרבה: אם נותנים שכר מיוחד כשמוסיף לימודו בלילה (שאינו זמן של טירדא בעסק) — כ"ש וק"ו שמגיע לו שכר מיוחד כשמוסיף בלימודו ביום, כאשר ע"פ תורה פטור הוא מת"ת מפני טירדתו בעסק, והוא "גוזל" מהזמן שעוסק בפרנסתו ומקדישו ללימוד התורה¹³.

[ודוחק גדול לומר שהמדובר רק בבעל עסק כזה שא"א לו בשום פנים "לגזול" ולהוסיף בת"ת בשעות היום (גם כשהימים מאריכין), ובמילא, לא תצוייר הוספה בלימוד התורה אלא מחמשה עשר באב ואילך כשהלילות מאריכין].

ועוד זאת: מפשטות לשון הגמרא משמע, ש"מכאן ואילך כו' דמוסיף" היא הוראה כללית, לכל ישראל, בין יושבי אהל ובין בעל עסק (מכל הסוגים).

ב. והנה ברמ"א¹⁴ הביא ע"ד ההוספה בלימוד התורה בלילות מט"ו באב ואילך בהמשך לדברי המחבר (שמקורם ברמב"ם¹⁵) ע"ד גודל מעלת לימוד התורה בלילה "מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו א' מהן בשינה באכילה ושתי' ושיחה וכיוצא בהם אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה", ומוסיף הרמ"א (מרמב"ם שם) "כי אין אדם לומד רוב חכמתו כי אם בלילה (ומסיים) ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט"ו באב ואילך כו'" (וכן העתיק אדה"ז בהל' ת"ת שלו¹⁶).

ועפ"ז לכאורה הגדר של ההוספה בלימוד התורה בלילה מט"ו באב ואילך, אינו שייך לחיוב הכללי דת"ת¹⁷ — אלא הוא בא ושייך להסגולה המיוחדת של לימוד התורה בלילה¹⁸. שלכן "דמוסיף יוסיף", שמגיע לו שכר מיוחד על עסק התורה בלילה דוקא.

אבל עפ"ז צ"ע: איך אפשר לומר "ודלא מוסיף יאסף. . תקברי' אימי'" ("ימות בלא עתו"¹⁹)? וכי אפשר לומר שבגלל שחסר לו העילוי המיוחד של