או"ח סימן תקז — דיני אפייה ביום טוב

תקז דיני אפייה ביום טוב ובו כ"א סעיפים:

א מותר לאפות בפורני^א דהיינו תנור גדול ופיו מן הצד כעין תנורים שלנו^ב ואף על פי שהוא טורח טרחא מרובה^ג יותר משהיה אופה בתנור קטן שפיו למעלה^ד מכל מקום כיון שהוא צריך לכך כגון שיש לו אוכלין הרבה^ה וצריך להרבה פת אין חוששין לטרחא מרובה.

במה דברים אמורים בפורני ישנה דהיינו שאפו בה כבר פעם אחת קודם יום טוב אבל אם היא חדשה שעדיין לא אפו בה כלל אסור לאפות בה פעם הראשונה ביו"ט שמא תפחת^ו מחמת גודלה^ז ויפסד הלחם וימנע משמחת יו"ט^ח.

במה דברים אמורים בפורני גדולה אבל בקטנה מותר^ט לפיכך יש להקל <(א)> בתנורים שלנו שאינן גדולים מאד^י ועוד שתנורים שלנו אין דרכן ליפחת לעולם אפילו כשהן חדשים^יא:

ב מותר להחם חמין באנטיכי^יב דהיינו יורה גדולה^יג ואין חוששים למראית העין שמא יאמרו בודאי לצורך חול הוא מחמם הרבה כל כך^יד:

ג אף על פי שעצים שנשרו מן האילן ביום טוב אסור להסיקן^טו ביום טוב כמו שנתבאר בסי' תק"א^טז מכל מקום אם נפלו לתוך התנור^יז או שהניחם שם <(ב)> נכרי שלא מדעת הישראל אם יש בתנור עצים אחרים של היתר^יח אף על פי שעצי האיסור הם הרבה מהם מותר להוסיף ולהניח עוד עצים של היתר בתוך התנור כדי לבטל עצי האיסור ברוב^יט עצי היתר ואח"כ מסיקן רק שיזהר מליגע בעצי האיסור קודם שיבטל ברוב^כ.

ואף על פי שאסור לבטל איסור בידים וגם הוא דבר שיש לו מתירין^כא שהרי לאחר יום טוב הן מותרים בלא ביטול^כב וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף אינו בטל^כג מכל מקום כיון שאיסורן אינו אלא מדברי סופרים^כד <(ג)> וגם^כה אינו נהנה מהם עד אחר שנשרפו^כו שאז אופה את הפת^כז ואז אין האיסור בעין^כח לכך הקילו חכמים לבטלן^כט אע"פ שהוא דבר שיש לו מתירין.

ומכל מקום מותר ליהנות מהן אפילו בשעת ביעורן כגון לבשל קדרה כנגדן אע"פ שעדיין האיסור הוא בעין^ל מכל מקום כיון שבישול התבשיל אינו עיקר הנאתו אלא אכילתו היא עיקר הנאתו^לא ובשעת אכילתו אינו נהנה אלא מחום האש^לב של איסור שבתבשיל וחום זה שבתבשיל הוא מופרד ומובדל כבר מן גוף האש של איסור הרי אינו נהנה כלל מגוף האיסור שהוא בעין:

ד וכן <(ד)> מותר להתחמם כנגדן^לג ולהשתמש לאורן^לד אף על פי שהוא נהנה מגוף האיסור שהוא בעין לפי שעצים שנתלשו ביום טוב דינם כעצי מוקצה שמותר להנות מהם הנאה הבאה מאליה^לה שאינו עושה מעשה בגוף המוקצה בהנאתו ממנה כמ"ש בסי' תק"ט^לו ע"ש ואינו אסור אלא להסיקן שעושה מעשה בגוף המוקצה ועצים הללו שנפלו לתוך התנור כיון שבשעה שרוצה להסיק אינן עומדין להנאת חימום כנגדן ולהשתמש לאורן שהנאה זו היא מגוף האיסור שהוא בעין אלא כבר הן עומדין להנאת אפייה ובישול שהנאה זו היא לאחר שהאיסור אינו בעין^לז לפיכך הן בטלים ברוב אע"פ שעכשיו בשעת הסקה עדיין האיסור בעין מכל מקום כיון שעיקר הנאתן שלכך הן עומדים ולכך הוא מסיקן^לח אינה באה לו אלא עד לאחר שהאיסור אינו בעין לא החמירו חכמים כל כך באיסור מוקצה שאין לו עיקר מן התורה^לט וגם עיקר הנאתו אינו נהנה ממנו בשעה שהאיסור הוא בעין:

ה וכל זה כשעצי האיסור אינן ניכרים תוך עצי היתר אבל אם הם ניכרים אפילו באלף אינן בטילין^מ:

ו עצים שנתלשו מן האילן בשבת אסור להסיק בהן ביו"ט שלאחריו^מא לפי שתלישה זו מכינה אותם להסקה^מב ואין שבת מכינה ליו"ט כמ"ש בסי' תקי"ג^מג ואפילו ביטול ברוב אין מועיל להתירן^מד לפי שאיסור הכנה משבת ליו"ט הוא מן התורה^מה ולא הקילו בדבר שיש לו מתירין מחמת שאינו נהנה מאיסור שהוא בעין אלא בדבר שאיסורו אינו אלא מדברי סופרים^מו:

ז אסור ליקח עץ מבין העצים לחתות בו האש בתנור^מז אפילו הוא יבש וראוי להסיק בו ביו"ט^מח מפני שהוא כמתקן כלי ביו"ט^מט אבל אם הכינו לכך מערב יו"ט מותר^נ:

ח אותן המסיקין בתבן דרכן לעשות מהתבן קודם הסקה חבילות חבילות קטנות ואוגדים החבילות ומסיקין בהם וכשרוצין להסיק בתבן ביו"ט צריכים לאגוד החבילות מערב יו"ט אבל ביו"ט אסור לאוגדן מפני שהוא מתקן כלי ביו"ט^נא:

ט תנורים שבימיהם היו עשוים כקדרה ופיהן למעלה^נב והיו מדבקין הפת בתוך התנור סביבות דפנותיו^נג והעצים והאש על שולי התנור ולא היו צריכים כלל לגרוף את התנור^נד ואם נפל לתוכו מטיח הטיט שבדפנותיו ויש בטיח זה כדי לחרך את הפת^נה דהיינו שטיח הזה שנפל לשולי התנור הוא גדול כל כך עד שנוגע בפת הדבוק בדפנות ומחרכו^נו מותר לגרפו מן התנור אע"פ שהוא מוקצה ואסור בטלטול^נז שהרי אינו ראוי לכלום ביו"ט מכל מקום לצורך תיקון אוכל נפש התירו לטלטל מוקצה^נח כמו שיתבאר בסי' תק"ט^נט ע"ש אבל אם אפשר לאפות בתנור בענין שלא יתחרך הפת אסור לגרפו מפני שהוא מטלטלו שלא לצורך^ס אוכל נפש:

י וכן אם נפל מערב יו"ט וידע בו והיה לו שהות לתקנו או לגרפו^סא ושכח^סב או עבר ולא תקנו אסור לגרפו ביו"ט מפני שהוא כמתקן כלי^סג והרי זה כמכשירי אוכל נפש שהיה אפשר לו לעשותן מערב יו"ט שאסור לעשותן ביו"ט כמו שיתבאר בסי' תק"ט^סד:

יא אבל מותר להשכיב האש והאפר החם שבשולי התנור כדי שלא יגעו בפת כלל אע"פ שהוא בענין שאף אם היו נוגעין בו מעט לא היה מתחרך^סה לפי שהאש והאפר החם אינן מוקצין כלל ביו"ט^סו עיין סי' תצ"[ח]^סז:

יב וכל זה בתנורים שלהם^סח אבל תנורים שלנו שאי אפשר לאפות בהם בלא גריפה^סט מותר לגרפו מהאפר והגחלים <(ה)> אפילו במכבדת שטיבלה במים^ע ואע"פ שהוא מכבה מכל מקום כיון שאי אפשר לאפות בלא כיבוי הרי כיבוי זה צורך אוכל נפש ומותר כמו שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש^עא.

אבל אם אפשר לאפות בלא כיבוי כגון שהתנור גדול וגרף מקצת התנור ואפשר לאפות באותו מקצת אסור לגרוף שאר הגחלים שבתנור אפילו אם הוא חושש שלא יגעו הגחלים בפת ויחרך מקצתו^עב לפי שבגריפה זו הוא מכבה מקצת הגחלים אפילו מכבד אותם במכבדת^עג <(ו)> שלא טיבלה במים ואע"פ שכיבוי זה יש בו צורך יו"ט קצת שלא יחרך מקצת הפת מכל מקום כיון שאינו לצורך אוכל נפש שהרי אפשר לאפות בלא גריפה זו אסור לעשותו ביו"ט ואין אומרים מתוך שהותרה מלאכה זו לצורך אוכל נפש הותרה אפילו שלא לצורך אוכל נפש^עד כיון שאין המלאכה נעשית בגוף האוכל נפש עצמו כמ"ש בסי' תצ"ה^עה:

יג ואפילו אם באותו מקצת שגרף נשארו בו גחלים דקים שאין מעכבין את האפייה ורוצה לכבדן ליפות את הפת אסור^עו אפילו לא טיבל המכבדת במים^עז מפני שהוא מכבד שלא לצורך אוכל נפש:

יד במה דברים אמורים כשאין צריך להפיג חום התנור אבל אם הוסק התנור ביותר^עח וחושש שלא תשרף הפת^עט מותר לטבל המכבדת במים ולכבד^פ את (כל^פא) התנור אפילו לא נשארו שם רק גחלים דקים^פב ואע"פ שהוא מכבה כיון שהוא צורך אוכל נפש שלא תתקלקל הפת הרי זה מותר:

טו אבל אחר שכיבד התנור אסור לטבל המכבדת במים לכבותה שלא תשרף^פג שהרי הוא מכבה שלא לצורך אכילה ואפילו אם הוא צריך לה עוד שרוצה לאפות עוד בו ביום מכל מקום כיון שכבייה זו אינה אלא מכשירי אוכל נפש שהרי אין גופו נהנה מכבייה זו עצמה^פד לפיכך אם אפשר לו להשאיל מכבדת אחרת אסור לכבותה אע"פ שתשרף כולה עיין סי' תק"ט^פה:

טז מותר לאפות ולבשל בתנור וכיריים חדשים ביום טוב^פו אף על פי שלא הוסקו עדיין מעולם והיסק ראשון שלהם הוא ביום טוב^פז ובלבד שלא יפיגם בצונן אחר הסיקן כדי לחסמן^פח (פירוש להקשותן ולחזקן^פט) מפני שהוא מתקן כלי ביו"ט^צ.

ואם הוסקו יותר מדאי וחושש שלא תשרף הפת ורוצה להפיגן בצונן הרי זה מותר^צא לפי שאין דרך לחסמן במים^צב צוננין^צג אלא מניחין אותן עד שיצטננו מאליהן אבל הצוננים פעמים שמקלקלים אותה לפיכך אינו אסור אלא אם כן מתכוין לחסמן על ידי כן:

יז אבל אין סכין אותם בשמן^צד להחליקן ולצחצחן^צה ואין שפין אותם במטלית^צו מפני שהוא מתקן כלי ביו"ט^צז:

יח מותר לאפות תנור מלא פת אע"פ <(ז)> שאינו צריך ביו"ט אלא פת אחד מפני שהפת נאפה יפה כשיש פת הרבה בתוך התנור^צח ונמצא שאפיית כל הפת היא צורך יו"ט.

אבל אם אינו צריך אפילו פת אחד ביו"ט אסור להערים ולומר אוכל פת אחד ביו"ט כדי להתיר לו לאפות פת הרבה^צט שלא התירו להערים אלא כשכל המלאכה נעשית בבת אחת^ק כגון שאופה ככר אחד גדול מאד כדי שיותיר ממנו לחול^קא אבל לא כשאופה ככרות הרבה ואוכל אחד מהן ביו"ט כיון שאין דרך להניחה בתוך התנור בבת אחת אלא בזה אחר זה וכל אחד ואחד הוא מלאכה בפני עצמה^קב לפיכך אפילו אם רוצה לאפות כולן בבת אחת לא חלקו חכמים בין אפייה לאפייה^קג ואסרו להערים בכל ענין עיין סי' תק"ג^קד:

יט וכל זה בתנורים שלהם שהיו קטנים והיו מדבקים הפת סביב דפנות התנור^קה ומתוך שיש בו פת הרבה אין מקום לחומו להתפשט והפת נאפה יפה^קו אבל בתנורים שלנו^קז שמניחים הפת על שולי התנור אפילו הוא קטן מאד^קח אסור לאפות בו יותר ממה שצריך לו ביו"ט.

ויש שאין מחלקין בין תנורים שלנו לתנורים שלהם^קט ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק כגון מי שלא הניח ערוב תבשילין וצריך לו פת לשבת מותר לו לאפות בערב שבת (קודם אכילת שחרית עיין סי' תק"ג^קי) לצורך השבת אם הוא צריך לפת אחד בו ביום עצמו:

כ מותר לסתום פי התנור בטיט המוגבל מערב יו"ט^קיא ואע"פ שהוא טח וממרח פי התנור^קיב ובשבת היה חייב משום לש^קיג מכל מקום ביו"ט מותר כיון שהוא לצורך אכילה שעל ידי כן התנור מחזיק חומו^קיד והתבשיל מצטמק יפה.

אבל אסור לגבל הטיט ביו"ט^קטו שהרי אפשר לגבלו מערב יו"ט^קטז וכל מכשירי אוכל שאפשר לעשותן מערב יו"ט אסור לעשותן ביו"ט מן התורה^קיז.

ואפילו בטיט המוגבל מבעוד יום אין היתר אלא אם כן היה דעתו עליו מערב יו"ט לסתום פי התנור שאז אין בו משום מוקצה^קיח.

במה דברים אמורים בטיט התלוש מן הקרקע כגון הטיט שברחוב וכיוצא בו אבל טיט המחובר לקרקע^קיט כגון הטיט שעל שפת הנהר^קכ אפילו זימון בפה אין מועיל לו^קכא אלא צריך לנתקו מערב יו"ט ולעשות בו סימן^קכב ואז מותר ליטול ממנו ביו"ט:

כא וכל זה בטיט אבל אפר מותר אפילו לגבלו ביו"ט ולסתום בו פי התנור^קכג לפי שאם יגבלו מערב יו"ט יתייבש ולא יוכל לסתום בו^קכד ויש חולקין על זה^קכה ואוסרין לגבל אפילו את האפר שאי אפשר לגבלו מערב יו"ט ויש לחוש לדבריהם^קכו: