או"ח סימן תקו — דיני לישה ביום טוב

תקו דיני לישה ביום טוב ובו ט"ו סעיפים:

א אסור למדוד ביו"ט^א מפני שהוא עובדין דחול^ב ונראה כמוכר^ג ואפילו לעצמו^ד (שאינו מוכר כלום) אסור למדוד ואפילו מתכוין למצוה כגון שמודד קמח לעיסתו כדי לידע שיעור חלה לא ימדוד^ה אלא יקח באומד הדעת^ו שהרי היה אפשר למדוד מערב יום טוב^ז:

ב אין צריך לערות הקמח מהכלי לתוך העריבה אלא מותר ליקחו בידיו מהכלי אע"פ שעושה גומא בקמח הנשאר בכלי^ח שאין איסור עשיית גומא שייך לא בקמח ולא בפירות^ט שהרי איסור עשיית גומא אינו אלא משום בונה^י ואין בנין אלא בקרקע או במחובר לקרקע^יא:

ג ההרקדה היא ממלאכות האסורות ביו"ט^יב אפילו לצורך אכילה כמ"ש בסימן תצ"ה^יג לפיכך אפילו ע"י שינוי אסור לרקד^יד ואפילו לא היה אפשר לו לרקד מערב יו"ט^טו.

ומכל מקום יש להתיר לרקד על ידי נכרי אם ישנה קצת^טז לפי שיש מי שאומר^יז שאפילו ישראל מותר לרקד ע"י שינוי קצת לכך יש לסמוך על דבריו להקל ע"י נכרי^יח.

במה דברים אמורים בהרקדה ראשונה אבל אם כבר נרקד הקמח פעם אחת ורוצה לרקדו שנית ביו"ט כדי שיהא הפת נאה מותר^יט לפי שאין איסור במרקד אלא משום שהוא בורר אוכל מתוך הפסולת^כ ע"י נפה או כברה וכאן הכל יוצא מהנפה ואין שם פסולת^כא ומכל מקום כיון שהיה אפשר לו לטרוח טרחא זו קודם יו"ט^כב (ועוד שהיא כעין עובדין דחול^כג) (לפיכך) צריך לשנות קצת ברקידתו דהיינו שלא ירקד על גבי עריבה כדרכו בכל השנה אלא על גב השלחן^כד ואם אף בכל השנה הוא מרקד על גב השלחן צריך לעשות שינוי אחר^כה:

ד קמח שנרקד מערב יו"ט ונפל לתוכו צרור או קיסם^כו ביו"ט^כז אסור ליטלו משם בידיו^כח שהרי הוא בורר פסולת מתוך האוכל והבורר פסולת מתוך האוכל אפילו בידו חייב משום בורר כמ"ש בסי' שי"ט^כט <(א)> ומלאכת הברירה היא ממלאכות האסורות ביו"ט^ל אפילו לצורך אכילה כמ"ש בסי' תצ"ה^לא.

אבל מותר לרקדו פעם השנית ביו"ט^לב ואינו צריך לשנות כלל^לג שלא הצריכו שינוי אלא במקום שהיה אפשר לעשות מערב יו"ט וזה שאינו חוזר ומרקד כדי שיהא הפת נאה אלא בשביל צרור וקיסם שנפל לתוכו וכיון שלא נפל לתוכו אלא ביו"ט א"כ בערב יו"ט לא היה צריך לחזור ולרקדו^לד:

ה הלש עיסה ביו"ט מותר להפריש ממנה חלה^לה אפילו אין לפניו כהן שיתן לו לאכול או שהוא במקומות שהחלה נשרפת^לו ואין צורך אכילה כלל בהפרשה זו ואע"פ שהפרשת תרומות ומעשרות ביו"ט יש בה משום שבות^לז מפני שהוא כמתקן^לח כלי^לט ביו"ט מכל מקום כיון שהתירו ללוש ביו"ט כדי שיאכל פת חמה^מ ואי אפשר לו לאכול בלא הפרשת חלה^מא התירו ג"כ להפריש^מב:

ו אבל עיסה שנילושה מערב יו"ט אסור להפריש ממנה חלה ביום טוב^מג שהרי היה יכול להפרישה בערב יו"ט^מד אלא כיצד יעשה^מה אם הוא בחוץ לארץ^מו לא יאפה כל העיסה ביו"ט אלא ישייר מקצתה ואחר יו"ט יפריש חלה מן המשוייר ויפטור כל העיסה שאכלה ביו"ט שהקילו בחלת חוץ לארץ להיות אוכל והולך ואח"כ מפריש חלה מהמשוייר כמ"ש ביו"ד סי' שכ"ג^מז ע"ש.

אבל אסור לאפות כל העיסה ביו"ט^מח ולשייר מקצת הפת כדי להפריש ממנה חלה לאחר יו"ט שהרי מקצת זה אינו יכול לאכלו ביום טוב ונמצא כשאפה אותו עשה מלאכה שלא לצורך אכילה^מט ואע"פ שהתירו למלאות התנור פת אע"פ שאינו צריך לכל הפת ביו"ט מפני שהפת נאפה יפה כשיש פת הרבה בתנור כמו שיתבאר בסי' תק"ז^נ מכל מקום לא התירו לו אלא כשכל הפת שלו שאפשר לו לאכול כל פת ופת איזו שירצה^נא ואם יזדמנו לו אורחים^נב יכול לאכול את כל הפת אבל כשמקצת הפת אינו ברשותו לאכלו כשירצה ובערב יו"ט היה אפשר לו להפריש ולחלק מקצת זה מכל העיסה^נג אסור לאפותו ביו"ט כמו שיתבאר^נד.

ויש חולקין על זה^נה ואומרים דאין איסור אלא כשאפשר לו להפריש ולחלק מקצת זה מהעיסה ביום טוב בשעה שרוצה לאפותה אבל כאן שאסור לו להפריש חלה ביו"ט אע"פ שמותר לשייר מקצת העיסה שיש באותו מקצת יותר מכדי שיעור חלה^נו מכל מקום כיון שאותו מקצת היותר על כדי שיעור חלה אין איסור לאפותו ביום טוב שהרי הוא מותר באכילה לזרים והחלה עצמה שאינה ראוייה לאכילה אסור להפרישה ולחלקה מהעיסה אף על פי שאינו קורא לה שם אע"פ שבערב יו"ט היה אפשר לו לחלקה מהעיסה^נז מכל מקום כיון שבשעת האפייה אי אפשר לו לחלקה מהעיסה^נח מותר לאפות הכל ביחד^נט לפי שאפיית החלה היא ג"כ צורך יו"ט שאם לא יהא מותר לו לאפותה לא יוכל לאפות כל העיסה ויתבטל משמחת יו"ט^ס.

ואע"פ שהעיקר כסברא האחרונה^סא מכל מקום לכתחלה יש <(ב)> להחמיר ולחוש לסברא הראשונה^סב:

ז ואם הוא בארץ ישראל וכן בחוץ לארץ אם הוא רוצה יוכל ללוש עוד עיסה^סג קטנה ביום טוב ויצרף שתי העיסות <(ג)> בכלי אחד בענין שהם מצטרפות לחלה^סד וכיון שגם עיסה הקטנה נתחייבה בחלה על ידי צירוף זה יפריש ממנה חלה גם על העיסה שנילושה בערב יום טוב ואם רוצה ללוש עוד עיסה גדולה שיש בה שיעור חלה אינו צריך לצרפן בכלי אחד^סה רק שיזהר שבשעת הפרשת חלה יהיו שתי העיסות סמוכות זו אצל זו כמו שנתבאר בסימן תנ"ז^סו:

ח במה דברים אמורים כשצריך לעיסה הקטנה ביו"ט^סז אבל אם אינו צריך לה ביו"ט ואינו אופה אותה אלא כדי להפריש ממנה חלה על העיסה הנילושה מערב יו"ט הרי זה אסור^סח אלא אם כן אוכלה כולה ביו"ט:

ט המפריש חלה מעיסה טמאה או מעיסה טהורה ונטמאת החלה הרי זה לא ישרפנה ביו"ט^סט אע"פ שיש מצות עשה בשריפתה לפי שיו"ט הוא עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה^ע לפיכך בזמן הזה שכולנו טמאים^עא ונטמאת החלה אסור לשורפה ביו"ט וגם אסור לאפותה שהרי היא אסורה באכילה^עב וגם לטלטלה אסור^עג שהרי אינה ראויה^עד לכלום אבל מיד כשקרא לה שם חלה ועדיין היא בידו קודם שהניחה רשאי לטלטלה לכל מקום שירצה^עה כמ"ש בסי' רס"ו^עו ע"ש ומניחה שם עד מוצאי יום טוב ואז ישרפנה^עז:

י במה דברים אמורים בחלת ארץ ישראל^עח שהיא אסורה לטמאים וכן בחלת חוץ לארץ במקומות שאין נוהגים להאכילה לכהן^עט טהור מקרי דהיינו כהן קטן פחות מט' שנים או כהן גדול שטבל לקריו או אפילו במקום שנוהגין להאכילה אלא שאין שם כהן טהור מקרי אבל אם יש שם כהן טהור מקרי מותר לאפותה^פ ומותר לו להוליכה לו לביתו^פא אפילו אם הפרישה מערב יו"ט^פב והיה אפשר להוליכה לו קודם יו"ט^פג:

יא מותר לאפות ככרות עבות וגדולות^פד אע"פ שככרות קטנות יש בהן טורח יותר בעריכת כל אחת ואחת אבל ככרות גדולות אין בהן טורח כל כך אין אנו מחייבין אותו לעשות ככרות קטנות כדי להטריחו ועל ידי כן לא יבא לאפות יותר מכדי צורך יו"ט^פה:

יב היה לו קמח או עיסה בשותפות עם הנכרי אסור לו לאפות^פו כל הקמח או כל העיסה ולחלוק עם הנכרי אחר האפייה שהרי הוא אופה ביו"ט בשביל נכרי ואע"פ שגם חלקו הוא משתבח ומתעלה על ידי חלקו של נכרי שהפת נאפה יפה כשיש פת הרבה בתנור^פז מכל מקום כיון שחלקו של נכרי אינו ברשותו של ישראל לאכלו אם ירצה^פח ואין לו בו אלא מעט טובת הנאה ועיקר הנאת האפייה היא לנכרי הרי הנאה מועטת זו של הישראל בטילה אצל הנאת הנכרי^פט שהיא מרובה ממנה והרי כל האפייה היא להנאת הנכרי וכיון שאפשר לחלוק עם הנכרי קודם האפייה^צ אסור לו לאפות עיסתו של נכרי ביו"ט^צא:

יג אם יש לאדם פת נקיה הרבה מספיק לו לכל היום אסור לו לאפות עוד פת ביו"ט^צב (אלא אם כן רוצה לאכול פת (חמה^צג) שנילושה היום) אלא אם כן יש לו בני בית שרגיל להאכילם פת הדראה^צד אבל אם יש לו פת הדראה הרבה מותר לו לאפות פת נקיה לצורך יו"ט^צה:

יד אסור לעשות שאור לעיסה ביו"ט^צו אלא ע"י שינוי^צז מפני שהיה אפשר לעשותו מערב יו"ט^צח שכל כך יפה הפת שנעשה שאור שלו מאתמול כמו הפת שנעשה שאור בו ביום^צט:

טו מותר להפריש המתנות^ק שהם הזרוע והלחיים והקבה^קא ומותר להוליכם לכהן^קב אפילו נשחטה הבהמה בערב יו"ט והיה אפשר להפרישן קודם יו"ט לפי שאין שום איסור כלל בהפרשה זו אפילו בשבת שהרי אינו מתקן כלום שאף אם לא הפרישן הבהמה מותרת באכילה ועוד שמפורשות ועומדות הן שהרי ניכרין הן קודם הפרשה כלאחר הפרשה וכשמפרישן אינו עושה כלום^קג: