ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק דסימן תקיג(ד)

(ד)

(ד) במה דברים אמורים כשלא כו' . הנה^מו המג"א^מז כתב אם אינו ניכר במראה בטל בס' אע"פ שבא לתקן הקדירה כמו מים ומלח בעיסה עכ"ל. והנה אף אם נודה להמג"א שזהו כוונת השו"ע, מכל מקום כאן אינו עיקר מקום ביאור דיני דבר שיש לו מתירין, וביו"ד סי' ק"ב ששם עיקר מקומם וגם דבתרא הוא חזרו בהם הרב בית יוסף ורמ"א^מח. וז"ל הבית יוסף שם^מט, בפרק בתרא דביצה^נ משמע כי כל דבר שצריך זה לזה כגון מים ומלח בעיסה חשוב מין במינו ואפילו באלף לא בטיל, וכן כתב רבינו ירוחם^נא בשם המפרשים עכ"ל, ולא הביא שום חולק על זה. וכתב על זה רמ"א בדרכי משה^נב וכן כתב הר"ן^נג והיא סברת התוס'^נד וכן כתב מהרא"י^נה עכ"ל. וכן כתב שם בהגהותיו^נו. וכן כתבו הב"ח^נז וט"ז^נח וש"ך^נט לפסק הלכה. וכן כתב הפרי חדש^ס. וכן כתב הרשב"א בתשובה^סא הביאה הכסף משנה בפרק ט"ו^סב מהלכות מאכלות אסורות. וכן כתב הרמב"ן בפסחים^סג. וכן כתב המג"א עצמו סי' שצ"ז סק"ט^סד. וכן כתב בחידושי רשב"א פ"[ו] דנדרים^סה. וכן כתב השבלי הלקט^סו בשם רבינו שמחה, הביאו ב"י או"ח סי' שי"ח^סז. וכן כתבו המג"א^סח וט"ז שם^סט, ואם כן פשיטא דהכי נקטינן. ואף שהר"ן בנדרים דף נ"ב^ע תירץ קושית תוס' פרק בתרא דביצה^עא בענין אחר, מכל מקום אנן לא קיי"ל כתירוצו כמו שכתב התורת חטאת כלל ע"ד דין ז'. וכן כתבו הט"ז וש"ך בסי' ס"ט^עב וסי' ק"ב^עג, וכן הוא הסכמת שאר כל האחרונים ז"ל. ומה שכתב המג"א^עד וכן משמע ביו"ד^עה דדוקא כשמלאו בתרנגולת דניכר במראה כו'^עו עכ"ל, הנה הט"ז כתב שם^עז בהדיא דמילוי התרנגולת אינו ניכר במראה ואפילו הכי כיון דבא לתקן נקרא מין במינו, וכן הוא הסכמת רוב הראשונים וכל האחרונים.

והך בא לתקן אין פירושו שיש בו כדי לתקן, דא"כ בלא זה שהוא דבר שיש לו מתירין נמי לא בטיל כיון שמתקן את התבשיל דהיינו שמבש[ם] כמו שכתבו הבית יוסף^עח ודרכי משה כאן^עט וביו"ד סי' ק"ב^פ ובט"ז שם סק"ט. ולא גרע ממתבל שיש בו כדי לתבל^פא. ואפילו שמן הוא בכלל זה אם מתבל בו קדירתו כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה פ"ב דערלה^פב, והסכים עמו לפסק הלכה הפרי חדש סי' צ"ח ס"ק כ"ד. ואף הט"ז שם^פג דמיקל אם נפל שומן לתוך התבשיל לבטלו בס', והסכים עמו המנחת יעקב כלל פ"ה ס"ק ס"א, היינו אם נפל מאליו, אבל אם נתנו כדי לבשם התבשיל פשיטא דאינו בטל^פד כמו שכתבו הרמב"ם ופרי חדש, דאם לא כן היאך מתורצת קושית הט"ז מביצה^פה ע"ש. אלא ודאי דאם נתן הביצה בתבשיל לתקנו ויש בה כדי לתקן אינה בטלה אפילו בדבר שאין לו מתירין, כדמשמע בהדיא במרדכי פרק קמא דביצה^פו בשם ראבי"ה^פז (עיין בפרי חדש סי' ק"ב סק"ה^פח ובט"ז שם סק"ט^פט ובסי' צ"ח ס"ק י"א^צ ובמנחת יעקב כלל ע"ד סק"ה^צא). ועוד^צב שהוא דבר שאי אפשר, כיון שיש ס' כנגדה היאך אפשר שתתן טעם, הרי כלל אמרו בכל האיסורין שהם בטלין בס'^צג, ואף ביצה בכלל כמ"ש כאן סעיף ג' וביו"ד סי' פ"ו^צד, והטעם משום שאינה נותנת טעם אלא עד ס' כמ"ש ביו"ד סי' צ"ח^צה, וכיון שאינה נותנת טעם היאך אפשר שהיא בלבדה תתקן התבשיל. אלא על כרחך מיירי עם הצטרפות מינים של היתר^צו. וכן משמע בהדיא בב"י סי' שי"ח^צז בשם שבלי לקט^צח דאף שאין במלח זה לבדו כדי ליתן טעם בתבשיל אעפ"כ נקרא מין במינו לענין דבר שיש לו מתירין והעתיקוהו האחרונים שם^צט.

ועיין בש"ך^ק סק"ב וסק"ט ובב"ח שם ובמנחת יעקב כלל ע"ד סק"ח וכן כתב הפרי חדש^קא דדבר שיש לו מתירין אפילו טעמו לא בטיל, דלא כרמ"א שם^קב. ועיין במנחת יעקב מה שהכריע לפסק הלכה^קג ורמזתיו לעיל^קד:

הערות

מו. לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.
מז. סק"ז (שמלשון השו"ע כאן ס"ג: מידי דלחזותא וטעמא עביד לא בטיל; נראה כטעם הראשון שבראבי"ה סי' תשטו לאסור, ולא מטעם השני דהוי דבר שיש לו מתירין, כי השו"ע לא נקט כדעת הסוברים שכשבא לתקן המאכל חשיב מינו).
מח. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סז.
מט. רס"י קב.
נ. לט, רע"א.
נא. נט"ו ח"ה (קמ, ג).
נב. ס"ק א.
נג. (כא, א) ד"ה גמ'.
נד. לט, א ד"ה משום.
נה. בהגהת שערי דורא סי' עד סק"ג.
נו. רמ"א יו"ד סי' קב ס"א.
נז. שם ד"ה כתב הרשב"א.
נח. שם סק"ו.
נט. שם סק"ו.
ס. שם סוף סק"ה.
סא. ח"א סי' תק.
סב. הלכה יב.
סג. במלחמות (יט, א).
סד. ולעיל שם סי"ב.
סה. נא, ב ד"ה אמרו לו.
סו. סי' פו (שמלח בקדרה חשיב דבר שיש לו מתירין; אלא ששם לא נאסר מטעם אחר).
סז. ד"ה כלי ראשון.
סח. סקל"א.
סט. סקט"ו.
ע. ע"א ד"ה וקשיא (דשאני התם שיש לו היתר עכשיו לדבר אחר).
עא. לט, א ד"ה משום.
עב. ט"ז סקל"ה. ש"ך סקנ"ו (שכשהותר לצלי לא חשיב דבר שיש לו מתירין). וראה פסקי אדה"ז ע' 44.
עג. ט"ז סק"י. ש"ך סקי"א.
עד. סק"ז.
עה. סי' קב ס"א ברמ"א.
עו. אינו בטל (משא"כ מה שהמלח מתקן הקדרה אינו עושה אותו לדבר שיש לו מתירין).
עז. סק"ו.
עח. ד"ה ולפי.
עט. ס"ק א.
פ. ס"ק א.
פא. שאוסר במשנה ערלה פ"ב מ"ד. רמב"ם הל' מאכלות אסורות פט"ז ה"א-ב. רמ"א יו"ד סי' צח ס"ח.
פב. משנה י.
פג. סי' צח סקי"א.
פד. ראה לעיל סי' תמב ס"ו וקו"א שם ס"ק ה (בדבר שדרך עשייתו בכך).
פה. הוא הדין שלפנינו, ביצה שנתנו לתבשיל ללבנו, שאסר הראבי"ה (בטעם הא') דלחזותא וטעמא עבידא.
פו. רמז תרמ.
פז. הל' יו"ט סי' תשטו בשם רבותיו.
פח. שאין לאסרה מטעם חזותא בלבד. וראה גם לעיל סי' תקז קו"א ס"ק ד.
פט. אוצ"ל: סק"ו (שבנתנו בקדרה לתקנה אין לאסור מטעם חזותא).
צ. שעיקר הטעם לאסור (לטעם הא' בראבי"ה) הוא דעבידא לטעמא.
צא. שאין לאסרה מטעם חזותא בלבד. וראה גם לעיל שם.
צב. אין לומר דמיירי שנתן הביצה בתבשיל שיש בו ס' כנגדה כדי לתקנו (שלכן נקרא מין במינו).
צג. חולין צח, א. טור ושו"ע יו"ד סי' צח ס"א.
צד. סעיף ה.
צה. סעיף ז.
צו. וכמבואר כאן בפנים. וראה בדי השלחן יו"ד סי' קב סקי"ח.
צז. ד"ה כלי ראשון.
צח. סי' פו, שאף כשאינו אוסר מטעם זה וזה גורם, אעפי"כ כו'.
צט. ט"ז סקט"ו ומ"א סקל"א.
ק. ואף שנתבאר לעיל בפנים ס"ה, שלא החמירו בדבר שיש לו מתירים בטעם בלבד, וכאן נתבאר שעיקר הטעם שנקרא מין במינו הוא כיון שהביצה באה לתת טעם בתבשיל. הנה עיין בש"ך יו"ד סי' קב כו'.
קא. סי' קב סק"ה.
קב. סעיף ד.
קג. שאם הוא איסור שנימוח לגמרי נאסר גם בטעם בלבד.
קד. ס"ה, ובקו"א סק"ג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.