תסא, א

יחד בבחי' רו"ש שהוא בחי' אהוי"ר שבה בקבלת עומ"ש באה' ורצון וביראה ובפחד. אך בחי' הכלי להחזיק לבחי' רו"ש זה זהו המצוה בעצמה שנק' נר כמ"ש כי נר מצוה כמו הנר הוא כלי לאור המתנענע כו', וכמו שכלי דבור בד"ת נק' כלי לבחי' רו"ש דחכ' שבמוח והיינו לאור דתורה כנ"ל בענין אשר פקד ונק' איתמר כו' ממילא כו' כענין שכינה מדברת כו' והוא שרש הדבור במקור החכ', כך יש בחי' כלי ממש במצוה בפו"מ לבחי' רו"ש דאהוי"ר שבלב. הגם שהוא עבודת הלוים להעלות השכינה ולהורידה ברו"ש ביחו"ע ג"כ שנק' י"ה משכן העדות שזהו הכלי דדבור דד"ת דאיתמר הנ"ל, מ"מ יש בחי' כלי במעשה המצות שנק' נר מצוה לאהוי"ר שבמעשה כמו נר הוי' נשמת אדם ברו"ש דנשמה הנ"ל רק שאינו בבחי' בטול כ"כ כדבור דד"ת כי הוא מלובש במעשה ממש. וז"ש כי קרוב אליך הדבר⁴⁸¹ בפיך זו תורה ובלבבך זו תשובה ומע"ט לעשותם⁴⁸² בפו"מ (ולפי שנתב"ס בסוף מעשה דוקא ע"כ גדול שרש דנר מצוה מנר הוי' נשמת אדם בדבור דד"ת, וע"כ אמרו הלומד ואינו עושה⁴⁸³ כו' אע"פ שתלמוד גדול כו'⁴⁸⁴ זיל בתר טעמא⁴⁸⁵ כו' [וד"ל]. וז"ש ראשית חכ' כו' שכל טוב לעושיהם ולא ללומדיהם⁴⁸⁶ אע"פ שעל מוצא פי הוי' שבתורה יחי' האדם לא המדרש עיקר⁴⁸⁷ [כו'], וז"ש נר מצוה דוקא אז תורה אור בדבור ברו"ש. וז"ש והי' אם שמוע⁴⁸⁸ לקבל עליו עול מצות ברו"ש כמ"ש לאה' את ה' ולעבדו דאהוי"ר זו במעשה עצמה שרשה עליון יותר מרו"ש דאהוי"ר