והראב"ד

הערות

1. קלח. הל' שבת פ"ו הי"ב.
2. קלט. שנתבאר לעיל שגם הוא מפרש הברייתא כהרמב"ם, וא"כ ס"ל שבאבל מותר שכיר שנה או חודש.
3. קמ. שבקבלן המושכר לשדה האבל (שנתבאר לעיל דהיינו שכיר שנה) התיר אפילו כלה זמנו קודם האבלות, משא"כ בחמר המושכר עם בהמתו של האבל לאחרים. רואים מכך שסובר כהרמב"ם (ולא כמהר"ם דלעיל שלא התיר אלא כשכלה זמנו כמה ימים אחר ימי אבלו).
4. קמא. מו"ק פ"ב סי' ג-ד, מבאר טעם החילוק בין שדה לבהמה.
5. קמב. יו"ד סי' שפ.
6. קמג. שעובדים בשדה, ומ"מ מותר שכיר שנה. ומהו א"כ החילוק בין זה לשכיר שנה בשבת שאוסר.
7. קמד. רפ"ב דמו"ק ד"ה הקבלנים: ובעל הבית שוכר בחמשה כורין לשנה. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רנ.
8. קמה. מו"ק פ"ב ס"ג.
9. קמו. יו"ד סי' שפ ס"ק י"ד: שנותן לו מעות סכום ידוע [היינו שהחוכר נותן לבעל השדה].
10. קמז. ס"ק יב. וראה שו"ת שארית יהודה סי' ה (כ, ב).
11. קמח. מו"ק יא, ב ד"ה האריסין.
12. קמט. סק"ב. ובזה הראב"ד מודה שגם בשבת שרי מדינא, דאין הישראל מרויח במלאכתו (כמבואר בשוע"ר סי' רמד ס"ט).
13. קנ. סי' שפ ד"ה היתה מלאכתו.