א
רמד איזו מלאכות יכול הנכרי לעשות בעד הישראל ובו כ"ב סעיפים:
א אף על פי שאסור להניח לנכרי שיעשה מלאכה לישראל בשבת אף על פי שעושה בשכר אם הוא עושה בתורת שכיר יום כגון ששכרו הישראל קודם השבת ואמר לו בעד כל יום ויום שתעבוד לי אתן לך כך וכך אף על פי שלא אמר לו שיעבוד גם בשבת אלא מעצמו הוא עובד צריך הוא למחות בידו כמו שנתבאר בסימן רמ"גא אבל אם הוא עושה בתורת קבלנות שקיבל עליו לעשות כך וכך בעד שכר כך וכךב בין שעושה משלו בין שעושה משל הישראל שנתן לו ממה לעשות המלאכהג כגון שנתן לו בגד לתפור וקצץ לו שכרד או שנתן לו חוטין לארוג לו בגד בין שקיבל עליו לארוג כל הבגד בין שלא קיבל עליו כלל לארוג כל הבגד אלא שקצץ לו בעד כל אמה ואמה שיארוגה מותר להניחו שיעשה כל מלאכתו בשבת ואפילו לכתחלה מותר ליתן לו אפילו בערב שבת סמוך לחשיכהו על דרך שיתבאר בסימן רנ"בז אף על פי שיודע שהנכרי יעשה בשבת (א) (ובכך הוא חפץח) מכל מקום הנכרי אינו עושה בשביל טובת הישראל אלא בשביל עצמוט למהר להשלים מלאכתוי כדי לקבל שכרויא.
ואינו דומה לשכיר יוםיב שהשכיר יום אין המלאכה שלו כלל ואין לו עסק בה שהרי אין כוונתו בעבודתו כדי להשלים המלאכה שהרי לא עליו המלאכה לגמור ואין לו תועלת כלל בהגמרה אלא כוונתו לעבוד את הישראל כל היום כדי שיתן לו שכרו לפיכך הרי זה כעושה שליחות הישראל אבל הקבלן המלאכה היא שלויג שכוונתו בעבודתו היא להשלים המלאכה כדי ליטול שכרו ואינו כשלוחו של ישראל.
ומכל מקום צריך ליזהר שלא יעשה בבית הישראליד [ו]שלא יאמר לו שיעשה בשבתטו וגם שיקצוץ לו דמיםטז קודם השבת וגם שלא יתן לו אלא א"כ בענין שיוכל הנכרי לעשות כל המלאכה בחול אם ירצה קודם השבת או לאחריו כמ"ש בסימן רנ"ביז ע"ש כל פרטי דינים אלו:
הערות
- א. סעיף ד.
- ב. משנה שבת יז , ב. ירושלמי פ"א ה"ח. שו"ע ס"א. טור ושו”ע סי' רנב ס"ב. לקמן שם ס"ד.
- ג. רמב"ם פ"ו הי"ב. סה"ת סי' רכב. ב"י סי' רנב סוד"ה ומ"ש כתב הרוקח. וכדלקמן סי' רנב ס"ט, שדוקא בפניו ולא קצץ יש חילוק בין שלו לשל ישראל. וראה גם לקמן סי' רעו ס"ג.
- ד. רמב"ם פ"ו הי"ב. שו"ע ס"א. וכדלקמן בסוף הסעיף.
- ה. ב"י ד"ה ולענין היתר. וראה גם לקמן סי"ב.
- ו. משנה שם (דף כב) . טור ושו”ע שם.
- ז. סעיף ד.
- ח. מבואר יותר לקמן ס"ט: ואף אם המלאכה צריכה לו במוצאי שבת מיד מכל מקום אין זה נקרא ריוח אלא הנאה בעלמא. ומבואר בקו"א ס"ק א שלמד זאת מ משמעות המ"א סי' רמז סוף ס"ק ב, וט"ז סי' שז ס"ק ג. וראה לקמן סי' רנב ס"ה באיזה אופן אפשר דאסור.
- ט. שו"ע ס"א.
- י. מ"א סי' רנב ס"ק יא. תוספת שבת סק"ב. וראה ריטב"א ע"ז כא, ב ד"ה הרי אמרו. וראה גם לקמן סי' רנב ס"ד.
- יא. ב"י סי' רנב ד"ה ומה שהתנה.
- יב. דלעיל סי' רמג ס"ד. ההגדרה בשכיר יום כיון שלא קיבל המלאכה לגמור מבוארת לעיל שם קו"א ס"ק א. אמנם במהדו"ב ד"ה ושאני שכיר יום חזר בו מביאור זה, וביאר שתלוי אם כל יום מתחשב לבדו, עיי"ש בארוכה.
- יג. מו"ק יא, ב. ריטב"א שם.
- יד. ירושלמי שבת פ"א ה"ח. רמב"ם . מגיד משנה פ"ו הי"ב בשם הרשב"א. שו"ע ס"ה. וכדלקמן סי' רנב ס"ה.
- טו. כדלקמן סי' רמז ס"א וש"נ. וראה זכרון יוסף סי' צו.
- טז. תוס' שבת יט, א ד"ה אלא א"כ. רא"ש פ"א סי' לו. שו"ע ס"א. טור ושו"ע ו רמ"א סי' רנב ס"ב. לקמן שם ס"ו. וראה מהדו"ב לסי' רמג ד"ה ומכל מקום וד"ה וה"נ ס"ל למהר"ם, שבירר דעת הפוסקים בזה.
- יז. ס"ד ואילך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.
- שולחן ערוך ב מאותו ספר מו"ק יא, ב
- שולחן ערוך ה מאותו ספר מו"ק יא, ב
- שולחן ערוך ז מאותו ספר מו"ק יא, א
- שולחן ערוך והראב"ד מאותו ספר מו"ק יא, ב
- שולחן ערוך וגם מאותו ספר מו"ק יא, ב
- שארית יהודה סימן ה מו"ק יא, ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h4>א</h4> מו"ק יא, ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h4>ד</h4> מו"ק יא, ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h4>ו</h4> מו"ק יא, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות מו"ק יא, א