נא, א

התהוות דבר מה אפי' להיות כח ההשכלה להשכיל כל דבר כו'. וזהו אני חומה חכמה שבתושב"כ ושבע"פ הוא בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא⁷², ואפי' אותיות התורה שהן לבנונית הכתב והשחור של אותיות שבהם גנוז ח"ס המה הגבה למעלה מערך שרש כל הנאצלים והוא בחי' מקיף על כל הנשמות ולא יכלו נשמות דאברהם ויצחק להיות להם תפיסא בבחי' אור הוי' וכלים דאלקי' בשמי הוי', פי' שמי של עצמות[י] ממש, אע"פ שהוא גם שם והוי' שהמה אותיות התורה עכ"ז לא נודעתי שמי שהוא הויות וכלים שבמ"ס, שהוא ענין הוא ושמו לבד⁷³, שכמו שהוא לבדו הוא ברצונו הפשוט כן שמו של רצונו לבדו הוא ונשגב שם העצם מכל הארות המזלות בחי' אין של היש, ולכן לא נודעתי אליהם אלא בבחי' מקיף לבד כמשל החומה המקפת מבחוץ כו'. אבל באל שדי נראיתי להם בבחי' או"פ כו', וענין אל שדי הוא כמ"ש ברכות שדים⁷⁴, ושדי כמגדלות, שהחלב שבשדים הוא המובחר שבכל חיות הדם שבגוף שהרי דם נעכר ומן המובחר שבו נהפך לחלב⁷⁵, והוא בזכר אחר שנהפך המאכל לדם ובא ללב מן⁷⁶ המובחר שבו יוצא מן הלב עד גידי המוח ושם נהפך מהות כח הדם לגמרי ונעכר ונעשה מהות חלב, כי מיץ חלב⁷⁶ לבן ואותו המיץ מתפשט בגידי' ומחי' ומחזיק כח השכל ואח"כ מתפשט מגידי המוח לחיות רוחניות דק מאד לכל האברים והוא חיות נעלם מאד מערך מזג האברים, והעונג המורגש באדם אחר שעשה המאכל חיזוק במוחו הוא החיות הדק מאד שבמיץ חלב המחי' את המוח והוא בא מן הפיכת הדם כו' וד"ל. נמצא שהחיות הנעלם במיץ חלב שבגידי המוח הוא האין של היש של הדם המחי' שבלב וכשנהפך ונעכר לגמרי ממהותו בא לכלל אין של חיות המוח וד"ל. ובאשה הוא בריבוי יותר הפיכת הדם למיץ חלב שבמוחה עד שנשפע ונתגשם ממנו חלב ממש בשדיים כדי שיקבל התינוק ההשפעה היותר פנימי' שנמשך מחיות ההעלם שבמוחה. והוא היתרון של יניקה על עיבור, שבעיבור אין לו מוחין מצד שניזון מדמה של אם מה שאוכלת ונהפכת לדם לבד כו' כי הוא כא' מאברי' לבד וד"ל, אבל ביניקה יש לו מוחין מחלב האם הנמשך מן מוחה בהפיכת הדם שלה וד"ל.

[ו] והנה עפ"ז יובן למשכיל ענין ברכות שדיים שהוא ההשפעה היותר פנימית שבאדם להיותה נמשכת מהעלם שבמוח, והנה עיקר ההעלם שבמוח שאין המיץ חלב שבמוח מחייהו כלל הוא החלל שבתוך המוח הגשמי ששם אין גידי המוח מתפשטי' והוא א"צ לחיזוק כי הוא מאד נעלם מהגשמת המוח הגשמי ובחלל ריקן זה הוא השראת חכמה הנעלמת מאד שלמעלה מכח המשכיל, כי כח המשכיל ההשכלות