בס"ד. שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ו

227

בלתי מוגה

א. פרשת החודש שקוראין בשבת שלפני ר"ח ניסן, אינה תלוי' בפרשת השבוע (שהרי לא בכל שנה קוראין אותה פרשה בשבת שלפני ר"ח ניסן), אלא בסדר השנה כפי שנחלקת לחדשים, שבהתאם לכך, הנה בשבת שלפני ר"ח ניסן קוראין הפרשה שבה מדובר אודות ר"ח ניסן – "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" ¹⁰³⁰ .

בפסוק זה ישנו חידוש – שענינו של ר"ח ניסן קשור לא רק עם "חדשים" סתם ("ראש חדשים"), אלא הוא קשור ופועל גם על "חדשי השנה ", היינו, כפי שהחדשים קשורים עם ענין השנה:

החילוק שבין ענין החדשים לענין השנה הוא ¹⁰³¹ – שענין החדשים קשור עם מהלך הלבנה במשך כ"ט או ל' יום, ואילו ענין השנה קשור עם מהלך החמה. ואיתא בגמרא ¹⁰³² שישראל מונין ללבנה, ואומות העולם מונין לחמה.

וכיון שהתורה אומרת שר"ח ניסן הוא לא רק "ראש" ו"ראשון" לחדשים סתם – שלכאורה די גם בכך – אלא גם "לחדשי השנה ", הרי משמעות הדבר היא, שר"ח ניסן פועל לא רק על ענין החדשים, שקשור עם ענין הלבנה, אלא גם על ענין השנה, שקשור עם ענין החמה, שעפ"ז ניתוסף ענין שבאין ערוך – שר"ח ניסן פועל ושולט לא רק על ישראל שמונין ללבנה, אלא גם על אומות העולם שמונין לחמה.

ב. ענין זה מודגש גם ביצי"מ שהיתה בחודש ניסן:

אמרו חז"ל ¹⁰³³ שביצי"מ הי' לא רק הענין ד"רפוא לישראל", אלא גם הענין ד"נגוף למצרים".

ולכאורה, הי' מספיק בכך שבנ"י יצאו ממצרים, ואילו מצרים תישאר במעמדה ומצבה הקודם, ללא הענין ד"נגוף למצרים".

ויתירה מזה:

ע"פ משמעות פשטות הכתובים – היתה לפרעה ברירה לשחרר

228

את בנ"י תיכף ומיד, ואילו הי' עושה כן, לא הי' צורך בכל האותות והמופתים כו' – המכות שהביא הקב"ה על המצריים, שהצורך בהם הי' רק מפני שפרעה הכביד את לבו והתעקש שלא לשחרר את בנ"י.

[וכמשנ"ת בהתוועדות קודמת ¹⁰³⁴ שעפ"ז מתורצת הקושיא: כיצד הי' אפשר להעניש את פרעה, בה בשעה שמלכתחילה היתה הגזירה "ועבדום וענו אותם גו'" ¹⁰³⁵ , ומהביאורים בזה – שאף שנגזרה גזירה על בנ"י, מ"מ, פרעה לא הי' מוכרח להיות השליח ¹⁰³⁶ , ועוד ביאור – בתירוץ הקושיא כיצד הי' אפשר להעניש את פרעה לאחרי שהקב"ה בעצמו הקשה את לבו – "לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל כו'", ולכן "נתן הדין למנוע התשובה ממנו .. לפיכך חזק הקב"ה את לבו כו'" ¹⁰³⁷ ].

וכיון שהיתה ברירה בידי פרעה לשחרר את בנ"י תיכף ומיד, ואז לא הי' צורך בענין המכות כו', נמצא, שמצד הענין דיצי"מ כשלעצמו, אין הכרח שיהי' "נגוף למצרים".

ואעפ"כ, בנוגע לפועל הי' ביצי"מ גם הענין ד"נגוף למצרים" – שזהו ע"ד האמור בנוגע לר"ח ניסן, שפועל לא רק בנוגע לעניני בנ"י שמונין ללבנה (חודש), אלא גם בנוגע לעניני אוה"ע שמונין לחמה (שנה).

ג. וההוראה מזה בעבודת האדם – שהרי "בכל דור ודור (ובכל יום ויום) חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ¹⁰³⁸ , וכמארז"ל ¹⁰³⁹ שאילו זכינו היתה הגאולה ממצרים גאולה שלימה, אלא שהמאורעות שלאח"ז גרמו לכך שלא היתה גאולה שלימה, ומזה מובן שהענין דיצי"מ נוגע גם עתה בעבודת האדם:

דובר בהתוועדות קודמת ¹⁰⁴⁰ אודות תורת הבעש"ט ¹⁰⁴¹ על הפסוק ¹⁰⁴² "כי תראה חמור שונאך גו' עזוב תעזוב עמו", שתוכנה, שעבודת ה' אינה ענין ששייך לנשמה בלבד, ואילו הגוף, יש לשברו, כדי שלא יבלבל לעבודת הנשמה, אלא עבודת ה' צריכה להיות גם ע"י הגוף, שלכן, אין לשברו ע"י תעניות וסיגופים, כי אם לבררו ולזככו.

כלומר: הסיבה לכך שאין לשבור את הגוף היא – לא רק בגלל

229

ששבירת הגוף עלולה להפריע לו בעבודתו, אלא בגלל שבירור וזיכוך הגוף הו"ע העבודה עצמה .

ובסגנון האמור לעיל בנוגע לחידוש של ר"ח ניסן – שפעולתו היא לא רק על חלק ה"ישראל" שבכל אחד, אלא גם על חלק ה"אומות העולם" שבכל אחד מישראל.

והענין בזה:

עבודתו של יהודי צריכה להיות גם עם הגוף ונפש הבהמית, ועד כדברי המשנה ¹⁰⁴³ בפירוש מ"ש ¹⁰⁴⁴ "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", "בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע", היינו, שגם ליצה"ר תהי' אהבה לאלקות, וכדאיתא בירושלמי ¹⁰⁴⁵ שזוהי המעלה של אברהם אבינו שנאמר בו ¹⁰⁴⁶ "ומצאת את לבבו נאמן גו'", שגם היצה"ר נתהפך לאהבה את ה', לגבי דוד שנאמר בו ¹⁰⁴⁷ "ולבי חלל בקרבי", שהרגו בתענית ¹⁰⁴⁸ .

ואין ליהודי לחשוב שיעסוק ויפעל רק בענינים הקשורים עם ד' אמות של תורה, ולא בענינים השייכים לעולם, הגוף ונפש הבהמית – כי, כל זמן שלא נפעל הענין ד"נגוף למצרים", בנוגע לעניני העולם, הגוף ונפש הבהמית, לא נעשה עדיין אמיתית ענין הגאולה ממצרים; ודוקא כאשר פועל גם בעניני העולם, הגוף ונפש הבהמית – אזי נעשה אמיתית ענין הגאולה.

וזהו גם מ"ש ביצי"מ "וינצלו את מצרים" ¹⁰⁴⁹ , ש"עשאוה כמצודה שאין בה דגן" ו"כמצולה שאין בה דגים" ¹⁰⁵⁰ , שזהו"ע בירור כל הניצוצות שהיו במצרים ¹⁰⁵¹ , והיינו, שאע"פ שבנ"י טענו שהם מוותרים על ה"רכוש גדול", ובלבד שיצאו ממצרים מיד21, מ"מ, אמר להם הקב"ה שהם חייבים לקחת את הכל, כי, כל זמן שלא מבררים את כל הניצוצות שבמצרים, לא יכולה להיות גאולה אמיתית, וכדי שתהי' גאולה אמיתית יש צורך לברר את כל הניצוצות, באופן ש"לא ¹⁰⁵² נשאר בהם עד אחד" ¹⁰⁵³ .

ד. ויש להוסיף, שההוראה האמורה בנוגע לבירור הגוף ונפש הבהמית שייכת במיוחד לזמן דחודש ניסן:

בחודש ניסן מתחילים חדשי הקיץ, שאז הטבע הוא בתקיפות

230

יתירה, ולכן יש צורך בזהירות מיוחדת כו', וכידוע ¹⁰⁵⁴ שזהו א' הטעמים לאמירת פרקי אבות בזמן הקיץ, בגלל הצורך בזהירות מיוחדת זו.

וענין זה קשור גם עם "החודש הזה לכם" – כדאיתא בגמרא ¹⁰⁵⁵ בנוגע ל"חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת", ש"רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם, אימשיך בתרייהו (אחר היין והרחיצה), איעקר תלמודי' (נעקר תלמודו ושכחו), כי הדר אתא קם למיקרי בספרא, בעא למיקרא החדש הזה לכם , אמר החרש הי' לבם" (שזהו היפך הענין ד"החודש הזה לכם"), והיינו, שלמרות שמדובר אודות עניני היתר, הרי צריך להזהר גם מתאוות היתר, וכידוע ¹⁰⁵⁶ שמריבוי תאוות היתר יכולים לבוא גם לענינים הפכיים כו'.

וזהו הענין ד"החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" – שר"ח ניסן צריך לפעול גם בענינים ד"שנה", היינו, בעניני הגוף ונה"ב וחלקו בעולם.

וכאמור, שדוקא עי"ז פועלים אמיתית ענין הגאולה דיצי"מ, ובלשון ההגדה ¹⁰⁵⁷ : "מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול", ועד להסיום: "ונאמר לפניו הללוי-ה" – בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

* * *

ה. בהמשך להמדובר אודות ר"ח ניסן, יש להוסיף, שכשם שר"ח הו"ע ה"ראש" בזמן, כמו"כ ישנו ענין ה"ראש" בנפש האדם:

ובהקדמה – שכללות הענין דקידוש החודש (ר"ח) נעשה ע"י בנ"י דוקא, שהרי בית-דין הם אלו שמקדשים את החודש, ועד שאמרו רז"ל ¹⁰⁵⁸ "אתם אפילו שוגגין, אפילו מזידין, ואפילו מוטעין", שזהו לפי שמציאותם של בנ"י היא למעלה אפילו מהתורה ¹⁰⁵⁹ . וכיון שכן, הרי בודאי צריך להיות הענין ד"ראש" (כמו ר"ח) בישראל גופא, בנפש האדם.

והענין בזה – שבנשמה עצמה יש כמה מדריגות ¹⁰⁶⁰ : יש רגל שבנשמה ויש ראש שבנשמה (שזהו המזל של הנשמה, כדאיתא בגמרא ¹⁰⁶¹ : "מזלייהו חזי"), וה"ראש" שבנשמה כולל את כל המדריגות שבנשמה, עד לרגל שבנשמה (כשם שר"ח כולל את כל ימי החודש).

231

וענינו בכללות ישראל (שהרי התורה כללות ופרטות נאמרה ¹⁰⁶² ) – כמבואר בתניא ¹⁰⁶³ ש"בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בחי' ראש ומוח כו'", והם כוללים את כל הנשמות שבדור זה, שמקבלים חיותם מ"ראשי בני ישראל שבדורם".

וגם ענין זה קשור עם ר"ח ניסן – שהרי "באחד בניסן ר"ה למלכים" ¹⁰⁶⁴ , והיינו, שאף שענין המלכים קשור עם שנים, ולא עם חדשים, מ"מ, יש בר"ח ניסן גם הענין דר"ה למלכים.

והנה, הענין ד"מלכים" שייך ל"רבותינו נשיאינו": "רבותינו" – כמאמר רז"ל ¹⁰⁶⁵ "מאן מלכי רבנן", אבל, הענין ד"רבותינו" הוא רק ביחס לענינים רוחניים , עניני תורה, שהרי אצל רב שואלים שאלה בהלכה כו'; ולמעלה מזה – הענין ד"נשיאינו", ששייך גם לענינים גשמיים , שכן, למרות מ"ש רבינו הזקן באגה"ק הידועה ¹⁰⁶⁶ שאין לשאול בנוגע לענינים גשמיים, הרי רואים בפועל אצל כל רבותינו נשיאינו, החל מהבעש"ט ועד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שבכל שנה ושנה, בכל חודש וחודש, ובכל שבוע ושבוע, שואלים אצלם גם בנוגע לענינים גשמיים ¹⁰⁶⁷ (וע"ד משנת"ל (ס"א-ד) שר"ח ניסן צריך לפעול לא רק בעניני חודש, רוחניות, אלא גם בעניני שנה, גשמיות).

ולכן מצינו בחודש ניסן כו"כ ענינים הקשורים עם רבותינו נשיאינו, כדלקמן (ס"ח).

ו. ויש לקשר זה גם עם פרשת השבוע (אף שאין הכרח שפרשת החודש תהי' בפרשה מסויימת דוקא, כנ"ל ס"א) – שבפרשת ויקהל יש הדגשה מיוחדת בנוגע לענין הנשיאות:

בפרשת ויקהל מדובר אודות בנין המשכן, שעל ידו נעשה "ושכנתי בתוכם" ¹⁰⁶⁸ – לא רק "בתוך כל אחד ואחד" ¹⁰⁶⁹ , ע"י עבודתו הרוחנית בתורה ותפלה, אלא גם אודות המשכן הגשמי, שנעשה ע"י "ויקחו לי תרומה" ¹⁰⁷⁰ מענינים גשמיים, "זהב וכסף ונחושת וגו'" ¹⁰⁷¹ , כל י"ג או ט"ו ¹⁰⁷² הדברים שנימנו בפרשה, ואדרבה: דוקא ע"י "ויקחו לי תרומה" בגשמיות, נעשה "ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד ואחד, ברוחניות.

232

ובענין זה מצינו בפרשתנו שהתורה מזכירה את נדבת הנשיאים בפני עצמה: "והנשיאים הביאו גו'" ¹⁰⁷³ , וכמבואר בארוכה בפירוש רש"י על הפסוק, כדלקמן.

ז. הביאור בפירוש רש"י, "אמר ר' נתן מה ראו הנשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו צבור מה שמתנדבין, ומה שמחסרין, אנו משלימין אותו, כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר ¹⁰⁷⁴ והמלאכה היתה דים, אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה. ולפי שנתעצלו מתחלה, נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב":

התפקיד הראשון של נשיא ¹⁰⁷⁵ הוא לדאוג ולהשתדל ש"יתנדבו ציבור כו'" (כפי שמצינו ש"לא הי' משה פונה לעסקיו (לא (רק) צרכי הגוף כו' ¹⁰⁷⁶ , כי אם עסקיו הרוחניים בינו ובין הקב"ה) אלא מן ההר אל העם" ¹⁰⁷⁷ ), ו"מה שמחסרין" – בגלל שנחסר אצלם הדבר (שהי' להם מקודם) ¹⁰⁷⁸ , לפי שכבר השתמשו בו לצורך אחר – "אנו משלימין אותו".

ו"כיון שהשלימו צבור את הכל" (כולל גם כסף בשביל לקנות אבני השוהם שלא היו לבנ"י), "אמרו נשיאים מה עלינו לעשות" – שכבר עשו כל חובתם בתור נשיאים , ואז התחילו לחשוב אודות השתתפותם האישית בנדבת המשכן, והביאו את אבני השוהם. אלא, שאז כבר לא הי' הכרח בנדבתם, כיון שהיו יכולים לקנות זאת בכסף שהתנדבו בנ"י, ונמצא, שנדבתם לא היתה שוה לנדבת כל בנ"י ¹⁰⁷⁹ (ואף שנדבת בנ"י באה

233

בכחם וזירוזם של הנשיאים – הרי זה ע"ד "שעבודא דר' נתן" (שלכן מזכיר רש"י שמו ¹⁰⁸⁰ ), ש"מוציאים מזה" – מהמנדבים, "ונותנין לזה" – להקב"ה, באופן ישיר, כאילו ללא השתתפותם).

ומזה הבינו שהי' חסרון בהנהגתם – שבזה ש"לא התנדבו בתחלה" הי' מעורב ¹⁰⁸¹ גם ענין של עצלות ¹⁰⁸² (והסיבה לכך, בגלל שהי' חסר

234

אצלם תכלית הביטול – כמרומז בכך שנחסרה משמם אות י' ¹⁰⁸³ – שנרגש אצלם ענין הנשיאות, שעל ידם התנדבו בנ"י למשכן, ולכן נתעצלו באופן שהשתתפותם בנדבת המשכן לא תהי' כמו אצל כל בנ"י), כי, ביחד עם תפקידם לעורר את הציבור שיתנדבו, היו צריכים להקדים את נדבתם ¹⁰⁸⁴ כדי שבנין המשכן יוכל להיות בהקדם האפשרי .

וההוראה מזה בנוגע לנשיאות של כל אחד מישראל ¹⁰⁸⁵ , שצריכה להיות מתוך רגש הביטול, ואז לא יטעה לחשוב שיוצא י"ח בפעולה על הזולת, אלא יוסיף גם בעבודת עצמו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ז ע' 424 ואילך.

* * *

ח. על ¹⁰⁸⁶ הפסוק "החודש הזה לכם ראש חדשים", ישנו מאמר של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק – שהשנה היא שנת המאה להסתלקות-הילולא שלו – שנדפס באור התורה פ' בא ¹⁰⁸⁷ . מאמר זה בשינויים וכו', ישנו גם מכ"ק אדמו"ר מהר"ש ¹⁰⁸⁸ , מכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ¹⁰⁸⁹ ומכ"ק מו"ח אדמו"ר ¹⁰⁹⁰ .

235

נוסף על השייכות של מאמר זה ליום הש"ק זה (פ' החודש), מצד התחלת ותוכן המאמר, שבו מדובר אודות הענינים דפ' החודש – שייך הוא ליום הש"ק זה גם מצד בעלי המאמר, שיש להם שייכות מיוחדת לחודש ניסן ¹⁰⁹¹ :

הצ"צ – יום ההילולא שלו בי"ג ניסן. אדמו"ר מהר"ש – התחלת נשיאותו, נשיאות לפי צוואת הצ"צ ¹⁰⁹² , בו ביום. אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע – יום ההילולא שלו בב' ניסן. וכ"ק מו"ח אדמו"ר, בנו יחידו, התחלת נשיאותו בו ביום, ב' ניסן ¹⁰⁹³ .

והרי כל ימי חודש ניסן (ובכללם – ב' וי"ג בו) כלולים בר"ח ניסן ¹⁰⁹⁴ (וכמובן ¹⁰⁹⁵ מזה שנקרא בשם " ראש חודש" (ולא תחילת החודש) ¹⁰⁹⁶ , להיותו בדוגמת הראש שכולל בתוכו חיות כל האברים ¹⁰⁹⁷ ), והרי ר"ח מתברך וכלול בשבת מברכים ¹⁰⁹⁸ בתור ראש חודש (נוסף לכך שנכלל בשבת בתור יום ג' בשבת, שהרי שבת מיני' מתברכין כולהו יומין ¹⁰⁹⁹ ).

ט. המאמר ד"ה החודש מכ"ק אדמו"ר הצ"צ ישנו גם בביכל, שבו נרשם (בהמפתחות), שמאמר זה אמרו הצ"צ בימים שלפני הסתלקותו.

וגם נרשם בהביכל, שההסתלקות היתה אור ליום ה' י"ג ניסן 37 מינוט אחרי שעה .. ¹¹⁰⁰ אחרי חצות.

236

ומזה ניכר שהכותב הי' דייקן, ועד שדייק גם על הרגע, ומסתמא, כל הענינים שכותב (בנוגע המאמר וההסתלקות) הם בדיוק.

י. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר את המאמר ד"ה החודש. ואחרי המאמר אמר:

כאמור לעיל – ישנו מאמר זה מהצ"צ, מאדמו"ר מהר"ש, מאדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ומכ"ק מו"ח אדמו"ר. וכיון ש"אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" ¹¹⁰¹ , הרי גם הענינים שהובאו בכמה מהנ"ל, אמר כל רבי בסגנון אחר.

וכיון ש"אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש" ¹¹⁰² , מובן, שבכל אחד מהמאמרים ישנו חידוש בהענין שאינו במאמר השני. וכל זה – בנוגע לשינויים מנשיא לנשיא. וי"ל שכן הוא במכ"ש בנוגע לשינויים אצל אותו נשיא גופא, שבודאי יש חידוש בכל פעם.

ואע"פ שישנו חידוש בכל אחד מהמאמרים, הנה מה שנוגע ביחוד עתה – כיון שהשנה היא שנת המאה להסתלקות-הילולא של הצ"צ – הרי זה המאמר כפי שנאמר ע"י הצ"צ, ואצל הצ"צ גופא – הנוסח שמופיע בביכל הנ"ל, שנאמר בימים שלפני הסתלקותו.

ולכן – נכון וכדאי שכל אחד ילמד בימים אלו מאמר זה , בפנים ובעל-פה, וכלשון רבינו הזקן ¹¹⁰³ : "כפי יכולת השגתו ושרש נפשו למעלה".

מסתמא ידפיסו את המאמר בקונטרס בפני עצמו, באופן שכל אחד יוכל להחזיקו בכיסו וללמדו (לא רק "בשבתך בביתך", אלא גם) "ובלכתך בדרך וגו'" ¹¹⁰⁴ .

יא. אע"פ שבמאמר זה מדובר בנוגע למעלת חודש ניסן על תשרי, שניסן הו"ע שלמעלה מעולמות, הרי ע"פ המדובר (לעיל (ס"א)) בדיוק לשון הכתוב "ראשון הוא לכם לחדשי השנה ", הנה חודש ניסן הוא ראשון ושליט לא רק בעניני "חודש", ששייך למהלך הלבנה ¹¹⁰⁵ , ש ישראל מונין ללבנה3, אלא גם בענינים של " שנה "76, ששייך למהלך החמה, ש אומות העולם מונין לחמה3.

237

וענינו בעולם קטן זה האדם ¹¹⁰⁶ – שה" למעלה מהטבע" שבחודש ניסן, נמשך ופועל לא רק בעניני נפש האלקית, אלא גם בעניני הגוף ונפש הבהמית ¹¹⁰⁷ .

ועד"ז גם בנוגע ללימוד המאמר – יהי רצון שיפעל פעולתו גם בענינים הגשמיים ובעניני הטבע, שגם בהטבע יומשך למעלה מהטבע ובהצלחה רבה, וכענינו של ניסן ¹¹⁰⁸ – ש(באופן טוב) "נסי נסים נעשו לו".

* * *

יב. ביום הש"ק זה קוראים ב' פרשיות: ויקהל-פקודי. וכפי שהי' נהוג אשתקד בלימוד פירוש רש"י, שבשבת שקראו ב' פרשיות נתבאר פירוש רש"י בב' הפרשיות – נתעכב עתה גם על פירוש רש"י בפרשת פקודי, קרוב לסיום הסדרה (שהרי פירוש רש"י שבסוף הפרשה נתבאר כבר אשתקד ¹¹⁰⁹ ), על הפסוק ¹¹¹⁰ "ויעל עליו וגו'", "אף ביום השמיני למלואים, שהוא יום הקמת המשכן, שימש משה והקריב קרבנות צבור, חוץ מאותן שנצטוה אהרן בו ביום, שנאמר ¹¹¹¹ קרב אל המזבח וגו'".

הביאור בפירוש רש"י – שכיון שנאמר "ויעל עליו את ה עולה ואת ה מנחה", בה' הידיעה, מוכח, שהם מאותו סוג שהקריבו כבר בשבעת ימי המילואים, ועכצ"ל, ש"אף ביום השמיני למלואים .. שימש משה", שזהו הצד השוה שבהם; ומזה מובן שמשה "הקריב (גם שאר) קרבנות צבור" שביום זה. והטעם שענין זה נרמז בעולה ומנחה דוקא – מצד חשיבותם, להיותם "עולת תמיד" ¹¹¹² ו"מנחת תמיד". וענינו בעבודה, שכאשר יהודי מתבטל ממציאותו ומתמסר כולו לה', ע"י הנתינת כח ממשה רבינו שמעורר את כח הביטול שבנשמה, אזי ביכלתו להמשיך קדושה גם בעניני מציאותו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס ¹¹¹³ בלקו"ש ח"ו ע' 231 ואילך.

238

יג. וזהו גם מ"ש בפרשה שמתחילים לקרוא בתפלת מנחה – "ויקרא אל משה":

האל"ף ד"ויקרא" היא – לא אל"ף רבתי, כמ"ש באדה"ר ¹¹¹⁴ , שהי' יציר כפיו של הקב"ה ¹¹¹⁵ , וגם לא אל"ף בינונית, כמו כל שאר אותיות התורה, אלא אל"ף זעירא דוקא, שזה מורה על ענין הביטול (כפי שביאר רבינו הזקן להצ"צ במענה לשאלתו בענין זה ¹¹¹⁶ ).

וכמו"כ צריך להיות אצל כל אחד מישראל ענין הביטול דאל"ף זעירא (שזהו גם ענין היו"ד של הנשיאים, כנ"ל ס"ז) – בכח זה ש"כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי' משה רבינו ע"ה", שלכן, אצל כל אחד מישראל ענין היראה הוא "מילתא זוטרתי" ¹¹¹⁷ , כמו אצל משה, כמבואר בתניא ¹¹¹⁸ , ולכן בכחו לקיים כל מה שצוה ה' אל משה – "צוה מלשון צוותא וחיבור" ¹¹¹⁹ .

ובפרט כשנמצאים ברגעים האחרונים שלפני ביאת משיח, הרי בודאי יש נתינת כח על זה לכל אחד מישראל, להיותו "מושבע ועומד מהר סיני" ¹¹²⁰ – "מושבע" גם מלשון שובע ¹¹²¹ , שנותנים לו כל הכחות הדרושים לכך, כדי שביעה.

ועד שאצל כל אחד מישראל נעשה הענין ד"ויקרא .. וידבר ה' אליו מאוהל מועד", כפי שיהיו כל ענינים אלו כפשוטם בביאת משיח צדקנו – שקשור גם עם משה רבינו, שהרי "גואל ראשון הוא גואל אחרון" ¹¹²² – בקרוב ממש, "ושם נעשה לפניך .. כמצות רצונך" ¹¹²³ , שלימות הענין דצוותא וחיבור, ואז יהי' גם שלימות הענין ד"אורה ושמחה וששון ויקר" ¹¹²⁴ .

______  ______