ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תפיליןהלכות תפילין לד דין הנחת הפרשיות בתפילין

לד דין הנחת הפרשיות בתפילין

ובו ט' סעיפים

א סדר הנחת הפרשיות של ראש בבתים, קבלו חכמים, קדש והיה כי יביאך בימין הקורא, שהוא האיש העומד כנגד המניח, ושמע והיה אם שמע משמאל הקורא, שהוא ימין המניח⁹⁷⁹.

ואפילו אם המניח הוא איטר, אין הולכין אחר ימין ושמאל שלו, אלא אחר ימין ושמאל של הקורא, דהיינו ימין ושמאל של כל אדם⁹⁸⁰:

ב ואם החליף איזה פרשה, שנתנה שלא בביתה המיוחד לה, פסולין⁹⁸¹:

ג ויש בסדר זה מחלוקת ישנה בין הגאונים הראשונים ⁹⁸² , ונחלקו גם כן בזה רש"י⁹⁸³ ור"ת⁹⁸⁴.

רש"י וסייעתו⁹⁸⁵ מפרשים דברי חכמים שמע והיה אם שמע משמאל ⁹⁸⁶ , שמאל זו התחלתה היא מאמצע ראש המניח ⁹⁸⁷ , שב' פרשיות הראשונות הן בשמאל ראש המניח, שהוא ימין הקורא, ושתי פרשיות האחרונות, הן מאמצע הראש לצד ימינו, שהוא שמאל הקורא. ותחלת שמאל זו היא פרשת שמע, ואחריה פרשת והיה אם שמע. ונמצא שפרשת קדש הוא בבית החיצון שמשמאל המניח, שהוא ימין הקורא, ואחריה והיה כי יביאך, ואחריה שמע מימין המניח, שהוא שמאל הקורא, ואחריה והיה אם שמע בבית החיצון. ונמצא שהקורא כשקורא כדרכו מימינו לשמאלו, קורא אותן כסדרן כמו שהן כתובות בתורה, שכמו שכתיבתן צריכה להיות כסדרן⁹⁸⁸, כך הנחתן בבתים צריכה להיות כסדרן לגבי הקורא.

אבל ר"ת וסייעתו⁹⁸⁹ מפרשים מה שאמרו חז"ל שמע והיה אם שמע משמאל, שמאל זו התחלתה היא בבית החיצון שמימין המניח, שהוא שמאל הקורא, ושם נותנין פרשת שמע, ואחריה והיה אם שמע בבית הסמוך לו המתקרב יותר לימין הקורא. ונמצא שפרשת שמע היא בבית החיצון שמימין המניח, ופרשת קדש בבית החיצון שבשמאלו, וסימן לדבר הוא שיני"ן, דהיינו שיני"ן של קדש ושמע אצל שיני"ן שבצדדי הבתים החיצונים. ופרשיות והיה כי יביאך והיה אם שמע הן באמצע, וסימן לדבר הווי"ת סמוכות זו לזו⁹⁹⁰.

ולפי שכתיבתן כסדרן לדברי הכל, לכן בפרשיות של יד שהן נכתבות בקלף אחד ⁹⁹¹ , צריך להניח חלק פרשת והיה אם שמוע, ויכתוב תחלה פרשת שמע בקצה הקלף, ואחר כך לפניה פרשת והיה אם שמוע⁹⁹².

וצריך להניח חלק כדי ט' אותיות בסוף שיטה אחרונה שבפרשת והיה אם שמוע, כדי שפרשת שמע שבראש שיטה העליונה שבדף שלאחריה תהיה פרשה פתוחה, כמו שהיא פתוחה בתורה⁹⁹³. וכן צריך להניח בסוף פרשת והיה כי יביאך, להנוהגים להתחיל פרשת והיה אם שמוע בראש שיטה העליונה כשאר הפרשיות⁹⁹⁴. אבל להנוהגים לעשותה סתומה, ומניחין לפניה חלק כט' אותיות בראש שיטה העליונה, אין להם להניח חלק כדי ט' אותיות בסוף פרשת והיה כי יביאך⁹⁹⁵:

ד והעיקר כרש"י וסייעתו ⁹⁹⁶ , וכן מנהג העולם ⁹⁹⁷ .

ואעפ"כ, כיון שתפילין אלו פסולין מן התורה לר"ת וסייעתו, ונמצא שרוי כל ימיו בלא תפילין, לכן כל ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה ב' זוגי תפילין ויניחם יחד, ויכוין בהנחתן באותן שהן כהלכה אני יוצא ידי חובה והשאר הן כרצועות בעלמא⁹⁹⁸, כי מקום יש בראש להניח ב' זוגי תפילין, וכן בזרוע⁹⁹⁹. ויניח תפילין של ראש של רש"י למטה לצד הפנים, ושל ר"ת למעלה מהן (וכן בזרוע)¹⁰⁰⁰.

ואע"פ שהמניח ב' זוגות תפילין כשרות עובר בבל תוסיף, אם הוא מתכוין למצוה בשניהם ¹⁰⁰¹ , ואף אם אינו מתכוין למצוה אלא באחת מהן אעפ"כ אסור מדברי סופרים¹⁰⁰². מכל מקום כאן שזוג אחד הוא פסול ממה נפשך, אין כאן משום בל תוסיף כלל¹⁰⁰³, שהרי לא עשה אלא מצוה אחת ולא הוסיף כלום בגוף המצוה זו, שזוג הב' עומד בפיסולו בפני עצמו, ואינו שייך כלל לזוג הכשר¹⁰⁰⁴. אלא כשהוא מתכוין למצוה בשניהם אסור מדברי סופרים, מפני שנראה כמוסיף, כמ"ש סי' תרנ"א¹⁰⁰⁵:

ה ואם אינו יודע לכוין המקום להניחן יחד¹⁰⁰⁶, או שחושש מפני היוהרא¹⁰⁰⁷, יניח של רש"י ויברך עליהן, שהן העיקר, והן יהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה, ולאחר התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה כדי לצאת לדברי הכל ¹⁰⁰⁸ . ואם לבו נוקפו שקרא קריאת שמע בלא תפילין לר"ת וסייעתו והעיד עדות שקר בעצמו¹⁰⁰⁹, יחזור ויקרא קריאת שמע אחר התפלה פרשה שמע ופרשת והיה אם שמוע, שבהן הוזכרו מצות תפילין. ואין צריך לומר גם פרשת ויאמר¹⁰¹⁰:

ו מכל מקום לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול ¹⁰¹¹ , ולא יעשה כן במקום הרואים¹⁰¹² אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות, שכיון שהעולם נוהגים כרש"י נראין להם כיוהרא מי שחושש להחמיר על עצמו בזה אם אינו מוחזק להם שמחמיר על עצמו גם כן בשאר דברים ¹⁰¹³ :

ז לא יניח ב' הזוגות בכיס אחד, אלא יעשה ב' כיסים, וסימן לכל כיס וכיס שלא יתן של זה בזה, לפי שזוג אחד מהן הוא חול ואסור להניחו בכיס המיוחד לתפילין¹⁰¹⁴, אלא אם כן התנה מתחלה עליו כן בשעה שיחדו לכך¹⁰¹⁵, כמו שיתבאר בסי' מ"ב¹⁰¹⁶:

ח וכן לא יחליף הבתים והרצועות מזה לזה¹⁰¹⁷, אלא אם כן התנה מתחלה¹⁰¹⁸:

ט (במה דברים אמורים, במי שמניח שניהם יחד, שהוא חושש לברך ולקרות קריאת שמע בשל רש"י לבדו, מפני שיש בזה איסור לר"ת וסייעתו, יש לו גם כן לחוש לר"ת וסייעתו לענין איסור זה, להשתמש חול בקודש¹⁰¹⁹. אבל מי שמברך על של רש"י ומניח של ר"ת אחר התפלה, כיון שסומך על של רש"י וסייעתו לענין איסור ברכה לבטלה מפני ההכרח, אע"פ שהוא איסור חמור, שהסמיכוהו חז"ל¹⁰²⁰ על לאו לא תשא את שם ה'¹⁰²¹ וגו', יכול לסמוך גם כן במקום ההכרח והצורך לענין איסור זה, שגם כן אינו אלא מדברי סופרים, שלא אסרה תורה אלא להשתמש בקדשי גבוה של מזבח ושל בדק הבית שמועלין בהן, וכל מקום שאין מעילה אין איסורו אלא מדברי סופרים אפילו בקדשי גבוה¹⁰²². ולפיכך יכול ליטול רצועה משל ר"ת לשל רש"י כשאין לו אחרת. אבל משל רש"י לשל ר"ת אין ליטול בכל ענין¹⁰²³):

הערות

979. ברייתא לד , ב (כיצד סדרן, קדש לי והי' כי יביאך מימין, שמע והי' אם שמוע משמאל. והתניא איפכא, אמר אביי לא קשיא, כאן מימינו של קורא (כשהקורא עומד כנגד מניח, הוי ימינו של זה לשמאל של זה, רש"י) כאן מימינו של מניח, והקורא קורא כסדרן (כסדר שהן כתובין בתורה מוקדם מוקדם ומאוחר, רש"י)). לבוש ס"א (סדר הנחתן בבתים גם כן הוא להם ז"ל בקבלה מסיני).
980. מ"א ס"ק א (נראה לי, באיטר אזלינן בתר ימין ושמאל דעלמא, דהא אמרינן בגמרא הטעם, שיהא קדש בימין הקורא, שיהא קורא כסדר הכתוב בתורה).
981. רב שם (החליף פרשיותיה פסולות), כפירוש רבא שם לה , א (הך דבעיא למיחזי אוירא דימין קא חזיא אוירא דשמאל, ודשמאל קא חזיא אוירא דימין).
982. תוס' שם ד"ה והקורא (ומפרש ר"ת ... וכן פירש רבינו חננאל בסנהדרין (פט, א), כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול, כגון קדש ושמע. וכן רב האי גאון, והיה מניח סימן הויות להדדי, פירוש, והיה כי יביאך והיה אם שמוע פנימיות זו אצל זו. וכן בתשובת הגאונים שכתב ה"ר יוסף טוב עלם ... ובשימושא רבא תיקון התפילין משמע כפירוש הקונטרס, וז"ל, ומשוי פרשתא דקדש מימין בביתא קמא, ופרשתא דבסמוך ליה בביתא תניינא והיה כי יביאך, ופרשתא דשמע בשלישית, ופרשה דוהיה אם שמוע ברביעית). רא"ש הל' תפילין סי' ה (ומפרש ר"ת ... וכן פירש ר"ח ז"ל בסנהדרין (פט, א) כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול, כגון קדש ושמע. וכן פירש רב האי, והיה נותן סימן הוויות להדדי. וכן פירש רב שרירא גאון, ונתן סימן שי"ן של קדש ושי"ן של שמע אצל שיני"ן של דפוס. וכן בתשובת הגאונים שכתב רבינו יוסף טוב עלם ... ובשמושא רבא, שהוא תיקון תפילין קדמוניות, כתוב כסדר רש"י, וז"ל, ומשוי פרשתא דקדש מימינא בביתא קמא, ופרשתא דסמיך ליה והיה כי יביאך בביתא תנינא, ופרשת שמע בשלישית, והיה אם שמוע ברביעית). הרי שהיא מחלוקת ישנה בין הגאונים הראשונים.
983. גמרא לד, ב ד"ה והקורא קורא כסדרן (כסדר שהן כתובין בתורה, מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר. הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין, מימינו של קורא קאמר, דהשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו, ונמצא קוראן כסדרן. והא דתנא איפכא, דמשמע קדש והיה כי יביאך משמאל, אמניח קאמר דהוא ימין של קורא).
984. תוד"ה והקורא שם (ומפרש ר"ת, קדש והיה כי יביאך מימין של קורא, ומשמאל של קורא הוי שמע מבחוץ ואחריה והיה אם שמוע מבפנים).
985. סייעתו של רש"י הם הגאונים שנסמנו לעיל (הערה ד ), והראשונים שנסמנו לקמן (הערה יח ).
986. ברייתא לד, ב (כיצד סדרן, קדש לי והי' כי יביאך מימין, שמע והי' אם שמוע משמאל ... מימינו של קורא).
987. ס' התרומה סי' רו (שתפילין מכוונין באמצע הראש הוו להו חציין מימין הראש וחציין משמאל הראש. ולהכי קרי שני בתים אלו מימין ושני בתים אלו משמאל).
988. כדלעיל רס"י לב (וצריך לכתבן כסדר שהן כתובות בתורה, לכתוב תחלה פרשת קדש, ואחר כך והיה כי יביאך, ואחר כך שמע, ואחר כך והיה אם שמוע).
989. סייעתו של ר"ת נסמנה לעיל (הערה ד ), והשגת הראב"ד פ"ג מהל' תפילין ה"ה (רבינו האי ז"ל אינו אומר כן, אלא הויות באמצע, קדש מימין המניח, והיה כי יבאך סמוך לה, שמע משמאלו, והיה אם שמע סמוך לה באמצע, והוא בהיפך לקורא שכנגדו). ונמוקי יוסף הל' תפילין ז, א (והקורא העומד כנגדו קורא לימין עצמו תחלה, והם, פרשת קדש והיה כי יביאך. ואחר כך חוזר ומביט לשמאל עצמו וקורא שמע והיה אם שמוע. ולעולם ההויות מלגאו, כלומר פרשת והיה אם שמוע ופרשת כי יביאך באמצע הן, לפי שפרשת קדש לשמאל המניח ופרשת שמע לימין המניח, ולקורא העומד כנגדו שמע והיה אם שמוע בשמאל ובימין קדש והיה כי יביאך). * אף שהובא כאן שגם הראב"ד סובר כר"ת, מכל מקום יש חילוק גדול בינם, שהרי לפי ר"ת הסדר האמור הוא מימין לשמאל הקורא, ואילו לפי הראב"ד הוא מימין לשמאל המניח. ונתבאר בשו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קז (דהא ראב"ד ור"ת שוים בהויות להדדי, ואיפליגו להדיא לימין דמאן). וכך הוא גם בתפילין דרש"י, שהובא לעיל שכן הוא גם דעת השמושא רבא, פירש בשו"ת הרמ"ע מפאנו שם (אבל בשמושא רבא דתפלין נקטי ליה כותיה בחדא, ופליג עליה בחדא, וגרס התם, האי מאן דבעי למעבד תפלין וכו' משוי פרשתא דקדש לימיניה וכו', דהיינו ימין הכותב היינו ימין המניח). שכן מפרש בדברי שמושא רבא "האי מאן דבעי למיעבד תפילי ... ויכתוב .. ומשוי פרשתא דקדש לימיניה בביתא קמא", ומה שכתב "לימיניה", פירושו לימין של הכותב, שהוא ימין המניח. והיינו שהאמור בברייתא ובגמרא לד, ב (כיצד סדרן, קדש לי והי' כי יביאך מימין, שמע והי' אם שמוע משמאל. והתניא איפכא, אמר אביי לא קשיא, כאן מימינו של קורא כאן מימינו של מניח, והקורא קורא כסדרן), מפרשים השמושא רבא וראב"ד, שהאמור קדש לי והי' כי יביאך מימין, הוא מימינו של מניח. אלא שחילוקים אלו הם רק בתפילין של ראש, משא"כ בתפילין של יד לא שייך לחלק בין לימין המניח לבין לימין הקורא, וכולם מודים (כמובא לעיל מרמ"ע מפאנו) "דהיינו ימין הכותב". ולכן המניחים ד' זוגות תפילין, אינם מסירים אלא תפילין של ראש, כמבואר בס' המנהגים – חב"ד ע' 5 (מסירים תש"ר דרש"י, ומניחים – בלא ברכה – תש"ר דשמושא רבא ... מסירים תש"ר דר"ת ומניחים תש"ר דראב"ד). אודות ד' זוגות התפילין של רבותינו, ראה "מבית הגנזים" (ע' רעג), שבבית הרב היו קוראים לתפילין של ראב"ד בשם שמושא רבא דר"ת. והטעם לזה הובא באשכבתא דרבי ע' 68 (שמעתי זה מכבר מכ"ק אדמו"ר הרמ"מ שליט"א, שאמר לי פעם בדרך אגב בקצרה גם כן, שהשל ראש השני שמניחים המהדרים עם תש"י דר"ת, הוא באמת להראב"ד, ומה שבבית הרב היו קוראים אותו על שם השמו"ר, הוא עפ"י מ"ש בפע"ח רמז לתפילין דרש"י ור"ת ושמושא רבא, בפסוק שמר תם (ר"ת), וראה ישר (רש"י), אחרית לאיש שלום (שמושא רבא, רב שר שלום)). והוא בפרי עץ חיים שער התפילין פ"י (שלשתן רמוזים בפסוק הנ"ל, שמר ת"ם תפילין דר"ת. וראה יש"ר תפילין דרש"י. כי אחרית לאיש שלום אלו תפילין דרב שר שלום, שהם נקראין שמושא רבא). ובזה הודיעונו המקובלים, שסדר שמושא רבא נתחבר על ידי השר שלום גאון.
990. תוס' שם (וכן רב האי גאון, והיה מניח סימן הויות להדדי, פירוש והיה כי יביאך והיה אם שמוע, פנימיות, זו אצל זו). רא"ש שם (וכן פירש רב האי, והיה נותן סימן הוויות להדדי. וכן פירש רב שרירא גאון, ונתן סימן שי"ן של קדש ושי"ן של שמע אצל שיני"ן של דפוס ). * ומזה יוצאים שני חילוקים נוספים בין תפילין דרש"י לבין תפילין דר"ת: (א) כבר נתבאר לעיל סי' לב סס"ט (וחכמי הזוהר הזהירו ואמרו שיהיה קצת שער זה יוצא חוץ לבתים של ראש ... וטוב שיצא מפרשת והיה אם שמוע בצד הפונה לפרשת קדש). לשיטת רש"י וסיעתו אשר פרשת והיה אם שמוע היא בבית החיצון, נמצא שהשער יוצא בין הבית השלישי לרביעי. ואילו לשיטת ר"ת וסיעתו אשר פרשת והיה אם שמוע היא בבית השלישי, נמצא שהשער יוצא באמצע התפילין, בין הבית השני לשלישי. ולפי זה קל להבחין לפי השער, אם התפילין הם דרש"י או דר"ת. (ב) כבר הובא לעיל האמור בברייתא (כיצד סדרן, קדש לי והי' כי יביאך מימין, שמע והי' אם שמוע משמאל), ונתפרשו הדברים לעיל בדעת רש"י ( פרשיות האחרונות הן מאמצע הראש לצד ימינו), וכמובא לעיל (הערה ט ) מבעל התרומה סי' רו (שתפילין מכוונין באמצע הראש הוו להו חציין מימין הראש וחציין משמאל הראש). ולפי זה לא סגי במה שאמצע התפילין הוא "בין עיניך", אלא צריך להיות באמצע הראש ממש, כמבואר בפסקי הסדור ס"י (ויזהר שיהא באמצע רוחב הראש ממש, שהרי אמרו קדש והיה כי יביאך מימין ושמע והיה אם שמוע משמאל, ובתפילין דרש"י שהפרשיות כסדרן, אין בין ימין לשמאל אלא משהו, דהיינו החריץ שבין והיה כי יביאך לשמע, על כן צריך ליזהר בזה מאד). משא"כ לפי ר"ת וסיעתו, פירוש הדברים הוא, שפרשיות שמע והיה אם שמוע הן משמאל לימין. ואם כן לא נאמר כאן שפרשת והיה אם שמוע צריכה להתחיל באמצע הראש, ואין הכרח שיהיה החריץ באמצע רוחב הראש ממש, וסגי במה שהחריץ הוא בין עיניך.
991. כדלעיל סי' לב ס"ג ( לכתחלה צריך לכתוב ד' פרשיות של יד בקלף אחד, שנאמר והיה לך לאות, משמע אות אחת דהיינו בית אחד, שהוא אות הנראה מבחוץ, וכשם שהיא אות אחת מבחוץ כך יש להיות אות אחת מבפנים, שתהיינה כל הפרשיות כאגרת אחת על קלף אחד).
992. רא"ש שם סי' ה (ובתפילין של יד שהם בעור אחד, יניח חלק לפרשת והיה אם שמוע, עד שיכתוב פרשת שמע) ובסדר תיקון תפילין (הלכך בתפילין של יד שהן כתובים בקלף אחד, יניח חלק לפרשה ג' שהיא והיה אם שמוע, ויכתוב פרשה ד' שהיא שמע, ואחר כך יכתוב והיה אם שמוע על החלק שהניח). מ"א ס"ק ב (ולכן צריך שיניח חלק פרשה והיה אם שמוע, ויכתוב פרשת שמע בקצה הקלף, ואחר כך יכתוב פרשת והיה אם שמוע באמצע). ואף שבתפילין של יד לא שייך לומר מימין הקורא או מימין המניח. הרי לדברי הכל (כמובא לעיל מרמ"ע מפאנו) "היינו ימין הכותב". ואם כן גם בזה יש הפרש בין רש"י – שהפרשיות הן כסדרן, לבין ר"ת – שפרשת שמע היא בבית החיצון שמשמאל הכותב, ופרשת קדש בבית החיצון שבימינו .
993. כדלעיל סי' לב ס"נ (ובסוף שיטה אחרונה שבפרשת והיה כי יביאך, צריך להניח מקום חלק כדי ט' אותיות, כדי שפרשת שמע שיתחיל בראש שיטה הא' שבדף הג', תהיה פתוחה כמו שהיא בתורה). וכך גם כאן (לשיטת ר"ת), שפרשת והיה אם שמוע באה לפני פרשת שמע, צריך להניח חלק כדי ט' אותיות בסוף פרשת והיה אם שמוע, לפני פרשת שמע.
994. כדלעיל סי' לב סנ"ג (במדינות אלו נוהגין לעשותה פתוחה כמו הפרשיות שלפניה). וכך גם כאן (לשיטת ר"ת), שפרשת והיה כי יביאך באה לפני פרשת והיה אם שמוע, יניח חלק כדי ט' אותיות בסוף פרשת והיה כי יביאך, לפני פרשת והיה אם שמוע.
995. כדלעיל סי' לב סנ"ב ( שלא יתחילנה בראש השיטה, אלא יניח לפניה ריוח כדי ט' אותיות בראש השיטה, שאז היא סתומה להרמב"ם. ומכל מקום יזהר שלא להניח ריוח בסוף פרשת שמע כדי ט' אותיות) . וכך גם כאן (לשיטת ר"ת), יניח ריוח כדי ט' אותיות בראש השיטה של פרשת והיה אם שמוע, ולא יניח ריוח כדי ט' אותיות בסוף פרשת והיה כי יביאך. ולפי המסקנא בקונטרס אחרון שם ס"ק יב, יניח כדי ט' אותיות בסוף פרשת והיה כי יביאך וגם כדי ט' אותיות בתחלת פרשת והיה אם שמוע.
996. רמב"ם פ"ג מהל' תפילין ה"ה (כיצד סדור הפרשיות בתפלה של ראש, מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמע בבית ראשון שהוא על ימין המניח, ושמע סמוכה לה, והיה כי יבאך בבית שלישי סמוכה לשמע, וקדש לי בבית רביעי שהוא לשמאל המניח תפילין, כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח קורא על הסדר הזה), הרי שגם הרמב"ם פסק כרש"י. שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' רלד (וסדר הנחתן שוה יש לנו, שאמתת הדבר כדברי רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל. ועליהם ראוי לסמוך ... וסוף דבר, דעתי נוטה כרש"י והר"ם ז"ל. ועליהם אנו סומכים, ועושים מעשה. וכן היו נוהגים ה"ר יונה ז"ל, והרמב"ן ז"ל, ועושין מעשה בעצמן), בשם ה רמב"ן ו הרב רבינו יונה . שו"ת רשב"א ח"א סי' תרלט (שדעתי נוטה כדברי רש"י והרמב"ם ז"ל, כסדר התורה עושין). שו"ת מהרי"ל סי' קלז (נראה לברך על של רש"י הואיל ונהגינן כוותיה).
997. סמ"ג עשין כב (נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כדברי רבינו שלמה וכדברי רבינו משה). שו"ע סעיף א (ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם).
998. ס' התרומה סי' רו (וירא שמים לצאת ידי שניהן). סמ"ג עשין כב (וירא שמים חושש משום ברכה לבטלה אם אינו מניח רק כדברי האחד מן הגאונים, הלכך יניח שניהם). רא"ש הל' תפילין סי' ה (ולפי שנחלקו בדבר זה גאוני עולם, ותפילין של אלו פסולין לאלו ... ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה שני זוגי תפילין ויניח שניהם, ויכוין בשעת הנחתן, באותן שהן כתובין כתקנן בהן אני יוצא ידי חובתי, ושאר הן כרצועה בעלמא). טור ושו"ע ס"ב (ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שתי זוגות תפילין, ויניח שניהם, ויכוין בהנחתם, באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם כרצועות בעלמא).
999. עירובין צה , ב (כדאמר רב שמואל בר רב יצחק, מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין(במקום תפילין, הראוי להניח בו תפילין, שאין כל הראש כשר להניח תפילין אלא קדקד לבד, רש"י), הכא נמי מקום יש ביד שראוי להניח בו שתי תפילין (אין כל הזרוע כשר לתפילין אלא קיבורת, רש"י)). ס' התרומה שם (הא אמרינן מקום יש בראש להניח שני תפילין, וכן ביד). סמ"ג (שהרי יש בראש, וכן בזרוע, מקום להניח שני תפילין). רא"ש שם (ואמרו חכמים, מקום יש בראש להניח שם ב' תפילין, וכן בזרוע). שו"ת מהרי"ל סי' קלז (טוב להניחן בבת אחת, כי מקום יש בראש ובזרוע להניח ב' תפילין). טור ושו"ע שם (כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין, וכן בזרוע). וכן הוא לעיל סי' כז ס"ח (כי מקום יש בקיבורת להניח שני תפילין). והיינו שמקום הנחת התפילין של ראש נתבאר לעיל סי' כז סי"ד (שקצה התחתון של התיתורא יהיה מונח על מקום התחלת עקרי השער במצחו, ונמשך המקום הראוי להיות תפילין של ראש עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס). ומקום הנחת תפילין של יד הוא בקיבורת, כדלעיל שם ס"ב (לא יניחנה למעלה מהקיבורת ... לא יניח בתחתיתו ממש למטה מהקיבורת), ועל זה נתבאר לעיל סי' לב סס"ג (אמרו חכמים מקום יש בראש להניח ב' תפילין, ואם היו כשרים בכאצבע, היה מקום להניח ג' תפילין. והגאונים אמרו שהבתים של ראש צריך להיות אצבעים על אצבעים לכתחילה).
1000. האר"י בשער הכוונות דרושי תפילין דרוש ו (יניחם במקום הנקרא קיבורת של פרק העליון שבזרוע השמאלי, ודרש״י יהיה למעלה סמוך כלפי צד הכתף ודר״ת סמוך לפרק אמצעי, וכן בתפילין של ראש יניח בתחילה דרש״י ואחר כך יניח דר״ת למעלה מרש״י). פרי עץ חיים שער התפילין פ"י (ותשים תפלה של יד תחלה אותו של רש"י במקום הקיבורת, ותפלה דר"ת גם כן על הקיבורת, אלא שתהיה התפלה של רש"י ז"ל יותר למעלה מעט אליה לצד הכתף ... שתהיה התפלה של ראש דר"ת מונח מעט למעלה מתפלה דרש"י ז"ל). (אבל מה שכתב הט"ז ס"ק ב (נראה דצריך להניח דוקא של רש"י למטה, ולמעלה מהם של ר"ת, דלפי הנראה דהך מילתא שהביאו הפוסקים דמקום יש בראש להניח ב' תפילין, לאו הלכה ברורה. וראיה דהא בפרק בתרא דעירובין פליגי ת"ק ורשב"ג במוצא תפילין בשבת, ת"ק סבירא ליה דוקא זוג אחד מכניסן, ורשב"ג סבירא ליה מכניס בפעם אחת ב' זוגים ... צריך להניח תפילין דרש"י במקום שהוא עיקר המקום של התפילין, ועל מקום הניתוסף יניח של ר"ת, כי יש לחוש שמא לא קי"ל כהך דיש ב' מקומות להניח תפילין) . זה אינו, עי' מ"א סי' שא ס"ק נד (הקשה בתוי"ט, כיון דקי"ל דשבת לאו זמן תפילין, אם כן יכניס ב' זוגות בבת אחת, דלא עבר על בל תוסיף כיון דלאו זמניה הוא, כדאיתא בגמרא עכ"ל ... ורש"א כתב דאפילו למ"ד שבת לאו זמן תפילין הוא, אסור ללבוש יותר מזוג אחד, דלא שרי ליה יותר ממלבושו בחול) ) . וכן הוא לקמן סי' שא סנ"א (ואינו יכול ללבוש ב' זוגות כאחת ... כיון שבחול אין לובש לעולם ב' זוגות, אם כן זוג השני אינו נקרא דרך לבישה, אלא כמשוי הוא, ולא התירו חכמים משום בזיון התפילין אלא זוג אחד, שהוא כדרך לבישה בחול, ואינו נראה כמשוי), ושם נסמן (הערה שצח).
1001. מ"א ס"ק ג (אם הניח ב' זוגות תפילין כשרים, עובר על בל תוסיף, כדאיתא ריש פ"י דערובין). והוא האמור בעירובין צו, א (רבן גמליאל סבר, לעבור שלא בזמנו, בעי כוונה), ופירש"י (ולרבן גמליאל שלא בזמנו ואינו מתכוין אין כאן רמז מצוה ואין כאן תוספת). ומכאן נראה לכאורה שבזמנו עובר על בל תוסיף אפילו אם אינו מתכוין למצוה. ואף שנתבאר בטור סי' תרנא (ולא יוסיף עליהן מין אחר, אפילו אם לא יאגדנו עמהם, אם יאחזנו בידו עמהם לשם מצות לולב איכא בל תוסיף). הקשה עליו בב"י שם (קשה, דהא אסיקנא בסוף פרק ראוהו בית דין (ר"ה כח, ב) דלעבור בזמנו לא בעי כוונה). ובד"מ שם ס"ק יד (ורצה לומר דאפילו לא כיון לשם מצות לולב איכא ביה בל תוסיף). והוא דאמרינן התם (אמר רבא, לצאת לא בעי כוונה, לעבור בזמנו לא בעי כוונה, שלא בזמנו בעי כוונה (שיתכוין לשום מצוה ואי לא לא עבר, רש"י)). ולכן סתם בשו"ע שם סי"ד (לא יוסיף מין אחר על ארבעת המינים, משום בל תוסיף), כי אפילו לא נטלו לשם מצוה עובר. וכן נראה לכאורה לעיל סי' כט (ששבת ויום טוב לאו זמן תפילין הוא, וכשמניחן עליו לשם מצוה עובר על בל תוסיף). סי' לא ס"א (שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין ... ואם מניחן בהם לשם מצוה, עובר על בל תוסיף), וס"ב (ואין לחוש בהנחתן לבל תוסיף ... לפי שאינו מכוין בהנחתו לשם מצוה ודאי, אלא מספק הוא מניחן). לקמן סי' שא ס"ג (אם הוא בענין שאין איסור בלבישתן משום בל תוסיף, כגון שאינו מתכוין לשם מצות תפילין, כמו שנתבאר בסי' כ"ט ול"א), וסנ"א (ואינו יכול ללבוש ב' זוגות כאחת, אף על פי שלא יעבור בזה בבל תוסיף, שהרי שבת אינו זמן תפילין כלל, וכשמוסיף על המצוה שלא בזמנה לא שייך בל תוסיף כלל). שבכל אלה נראה לכאורה, שבזמנה עובר על בל תוסיף אף שלא לשם מצוה. והאמור כאן ( אם הוא מתכוין למצוה בשניהם), אף שהוא בזמן מצוה, הוא כדמסיק המ"א בסי' תרנא ס"ק כז (מ"ש רבינו ירוחם נ"ג ח"ג, דהני מילי אליבא דמאן דאמר מצות אין צריכות כוונה, אבל לדידן דצריכים כוונה, כמ"ש סי' ס' סעיף ד', אינו עובר עד שיכוין. וכן הוא ר"פ י' דערובין בגמרא). והוא האמור בגמרא שם צה, סע"ב (ואיבעית אימא דכו"ע שבת זמן תפילין הוא, והכא במצות צריכות כוונה קמיפלגי, ת"ק סבר לצאת בעי כוונה, ורבן גמליאל סבר לא בעי כוונה), ופירש"י (כיון דלענין מיפק ידי חובתיה נפיק בלא כונה, לענין בל תוסיף נמי, אף על גב דלא מכוין להו למצוה איכא בל תוסיף, כיון דזמן תפילין הוא. ורבן גמליאל סבר צריכות כוונה לצאת ידי חובתו, הלכך בבל תוסיף נמי לא עבר עד דמיכוין למצוה). והיינו דשלא בזמנה בעי כוונה לדברי הכל, ובזמנה, תלוי הדבר במחלוקת הפוסקים אי מצות צריכות כוונה, והן שתי הדעות דלקמן סי' ס ס"ה (כל המצות צריכות כוונה לצאת ידי חובה בעשיית אותה מצוה, ואם עשאה בלא כוונה לצאת ידי חובתו, אלא כמתעסק בעלמא או לכוונה אחרת ולא לשם אותה מצוה, לא יצא ידי חובתו מן התורה. ויש אומרים שמצות אין צריכות כוונה, ואף המתעסק יצא בדיעבד. והלכה כסברא הראשונה).
1002. עיין סי' תרסו בשו"ע שם (צריך לפחות בה מקום ארבעה על ארבעה, לעשות היכר שהוא יושב בה שלא לשם מצות סוכה, שלא יהא נראה כמוסיף), ומ"א שם ס"ק ב (אבל אינו עובר משום בל תוסיף, כיון דאינו מתכוין לשם מצוה, דשלא בזמנו בעי כונה לכו"ע), הרי שגם שלא בזמנו אסור מדברי סופרים כיון שהוא נראה כמוסיף. ומכל שכן בזמנו, כמבואר בשו"ע סי' תרנא סי"ד (לא יוסיף מין אחר על ארבעת המינים, משום בל תוסיף), ופירש במ"א שם ס"ק כז (דלכתחלה לא יעשה כן דנראה כמוסיף), וט"ז סוף סי' תרנא (ונראה לי, דאם אין נתכוין להוסיף, דהיינו לשם מצוה, דאז אינו עובר. אבל מכל מקום יזהר שאפילו בלא מתכוין לשם מצוה לא יוסיף, דמכל מקום נראה כמוסיף, ודומה לאוכל בסוכה בשמיני, כדלקמן סי' תרס"ו).
1003. מ"א ס"ק ג (שהרי ממה נפשך אחד מהם פסול).
1004. סנהדרין פט , א (אי עביד ארבעה בתי, ואייתי אחרינא ואנח גבייהו, האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי). טעם נוסף נתבאר לעיל סי' לא ס"ב (ואין לחוש בהנחתן לבל תוסיף, אף להאומרים שחול המועד אינו זמן תפילין, לפי שאינו מכוין בהנחתו לשם מצוה ודאי, אלא מספק הוא מניחן). וראה שו"ת צמח צדק סי' יא. חקרי הלכות ח"ה נו, ב. קובץ דברי תורה חי"ב ע' מח. אור התפילין.
1005. במ"א ס"ק כז (הועתק לעיל הערה כג ).
1006. שו"ת מהרי"ל סי' קלז (ואם על כל פנים לא יוכל להניחם בבת אחת, נראה לברך על של רש"י, הואיל ונהגינן כוותיה, ושל ר"ת אינם אלא לצאת ידי כולם). שו"ע ס"ב (ואם לא יוכל להניח בבת אחת, יניח של רש"י ויברך עליהם ... ואחר התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה). עטרת זקנים ס"ק ב (על כן נכון להניח של רש"י תחלה, ויברך, ואחר כך יניח של ר"ת, כן נראה לי). ט"ז ס"ק ג (מ"ש המחבר אחר כך, ואם לא יוכל להניחם כו', הוא דעת תשובה אשכנזית [=מהרי"ל] שמביא ב"י, דתפילין דרש"י עיקר, על כן צריך שיברך דוקא עליהם, ואחר כך יניח של ר"ת בלא ברכה), לדידין דקיי"ל של רש"י עיקר, שכן נהגו, כמו שכתב הט"ז (זהו דעת סמ"ג, שכתב כן מתחלה, דמי ששקולין בעיניו תפילין דרש"י ור"ת ואינו יודע לכוין כו' יניח אחד מהם תחלה ... דעת הסמ"ג עצמו שם במסקנא, שכתב שבארץ אדום וישמעאל נהגו כרש"י), וסמ"ג (ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, אם כן יניח כדברי האחד של יד ושל ראש, ויסלקם מיד, ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונה ... נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כדברי רבינו שלמה וכדברי רבינו משה). ומ"ש "דקיי"ל של רש"י עיקר, שכן נהגו", הוא כדלעיל ריש ס"ד (והערות יח - יט ). ומ"ש "אינו יודע לכוין המקום להניחם יחד", הוא כדלעיל סי' לב סס"ג ( והגאונים אמרו שהבתים של ראש צריך להיות אצבעים על אצבעים לכתחילה), ואם כן אין מקום בראש להניח ב' תפילין.
1007. סדור האר"י , של הרב שבתי מרשקוב סוף כוונת התפילין (מנהג הרב ז"ל להניח ב' זוגי תפילין, ומורי מהרי"ב לא היה מניח[ם] מפני יוהרא, כי אם אחר תפילה, כנזכר בשו"ע), ובשארית האצילות (הנה כתבתי שמורי הרב זלה"ה היה נוהג להניח התפילין דר"ת אחר התפלה, וקרא בהם קריאת שמע, ולא היה מניח ביחד, מפני יוהרא).
1008. שו"ת מהרי"ל שם (ונראה דשל רש"י יהא עליו בשעת קריאת שמע ותפלה, כיון דנהוג עלמא כרש"י לא יפרשו מן הציבור לעשות אגודות, ואחר תפלה יניח של רבינו תם). שו"ע שם (יניח של רש"י ויברך עליהם, ויהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה, ואחר התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה, ויקרא בהם שמע). ובפסקי הסדור סי"ז ( כל אשר נגע יראת אלהים בלבו, יניח תפילין דרבנו תם בלא ברכה אחר התפלה בביתו, וללמוד בהם שעה אחת, אם חושש להניחן בבית המדרש מפני היוהרא, או מפני שנוח לו יותר ללמוד בביתו).
1009. כדלעיל רס"י כה (יניח תפילין מיד, כדי שיהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה, שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר על עצמו, שהוא אומר וקשרתם לאות וכו' ואינו מקיים).
1010. שו"ת מהרי"ל שם (ואם ידאג שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו, יקרא בהן שמע והיה אם שמוע). לבוש ס"ב (ואם לבו נוקפו שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו כשקורא בתחלה קריאת שמע בלא תפילין של ר"ת, דשמא הלכה כמותו, יחזור ויקרא גם בשל ר"ת שמע והיה אם שמוע). אליה זוטא ס"ק ב (אבל לא ויאמר, דכיון דלא נזכר בו תפילין לא הוי מעיד עדות שקר). עטרת זקנים ס"ק ב (ויקרא בהם שמע והיה אם שמוע, ואין צריך לומר ויאמר, לפי שאינו כי אם כדי שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו, כן נראה לי). ופסקי הסדור סכ"ב "ולקרות קריאת שמע בהם. ויש נוהגין לומר גם כן פרשת קדש והיה כי יביאך". ובס' המנהגים – חב"ד ע' 5 (מניחים תפילין דר"ת – בלא ברכה – וקוראים שמע גו' עד אמת, פרשת קדש גו' והזכירות שנדפסו בסידור, ולומדים פרק משניות כל אחד לפי הבנתו). ושם ע' 18 (ולקרות קריאת שמע בהם. ויש נוהגין לומר גם כן פרשת קדש והי' כי יביאך. בתפילין דר"ת אומרים תחלת ג' פרשיות דקריאת שמע, ואחר כך וידבר גו' קדש. בקריאת שמע דתפילין דר"ת ושמושא רבא וראב"ד אין כופלין ג' התיבות – אני ה' אלהיכם – אבל אומרים אמת. כדאי ונכון להניח תפילין דר"ת תיכף אחרי התפלה, שאז מקושר לברכת תפילין דרש"י (שאינו דומה הפסק תפלה להפסק עניני חול), ולהעיר מתפלת הדרך על דרך זה (היום יום י"ט תמוז). באם אי אפשר – יכול להניחם כל היום).
1011. ע"פ ברכות טז, ב (לא כל הרוצה ליטול את השם יטול), ופירש"י שם יז, ב (אם לא הוחזק חכם וחסיד לרבים, אין זה אלא גאוה).
1012. עי' סי' תקנד סעיף כב (וכל הרוצה לעשות עצמו תלמיד חכם לענין זה, עושה), בט"ז שם ס"ק י (ולא מיחזי כיוהרא דהרואה אומר שאין לו שום מלאכה), ומ"א שם ס"ק כד (ואין בו יוהרא דהרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה). משא"כ כאן שרואים שמניח ב' זוגות תפילין. ובמ"א סי' [ש]א ס"ק נו (דדוקא במקום שיחשדוהו שעושה איסור מדאורייתא אסור בחדרי חדרים), ובט"ז סוף סי' רמג ס"ק ג (אין כאן איסור דאורייתא, אלא שבות, דאמירה לעכו"ם היא שבות, בזה לא החמירו כל שהיא במקום שאין שם מראית עין). ולכן אין חוששים כאן ליוהרא, אלא "במקום הרואים". וראה גם לקמן סי' שא סנ"ו (ואפילו לשטחם בחדר שאין שם רואה, אסור, שכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין שלא יחשדוהו שעשה איסור של תורה, אסור אפילו בחדרי חדרים), וסי' שה סי"ד (ואף שכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין אסרו אפילו בחדרי חדרים, מכל מקום כאן שאף אם יעשה כן במקום רואים לא יחשדוהו באיסור של תורה, אלא באיסור מקח וממכר שהוא מדברי סופרים, לא החמירו כל כך לאסור אף במקום שאין רואים וכן הדין בכל כיוצא בזה), ושם נסמן (הערה עג) .
1013. שו"ת מהרי"ל סי' קלז (הואיל ולא נהוג, מחזי כיוהרא. ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות). אבל בדורנו פשט המנהג, בפרט אצל חסידי חב"ד, להניח תפילין דר"ת מגיל בר מצוה, ומזמן ההכנה לבר מצוה (ראה תורת מנחם – התוועדויות תשמ"ט ח"ד ע' 142 הערה 114).
1014. רא"ש הל' תפילין סי' ה (ולא יניח שני הזוגין בכיס אחד, דאחד מן הזוגין חול הוה, ואסור לתתן בכיס של תפילין. אלא יעשה שני כיסין וסימן לכל כיס וכיס, שלא יחליפם). טור ושו"ע סעיף ד (לא יניח ב' הזוגות בכיס אחד, שהאחד מהם הוא חול, ואסור להניחו בכיס תפילין, אלא יעשה שני כיסין וסימן לכל כיס, שלא יתן של זה בזה).
1015. מ"א ס"ק ו (ואם עשאו מתחלה להניח בו שניהם, שרי, דהוי כאלו התנה, כמ"ש סי' מ"ב).
1016. סעיף ד (אלא אם כן התנה עליו בתחלה שיוכל לצרור בו מעות כשירצה, או שבשעה שצרר בו התפילין התנה בדעתו שצוררן בו על דעת לפנותן לאחר זמן ויחזור להיות חול כמו שהיה קודם שצרר בו).
1017. עולת תמיד ס"ק ב (וכל שכן שאין להחליף הבתים והפרשיות והרצועות). עיין אליה זוטא ס"ק ג (כתב בעולת תמיד וברוך שאמר, וכל שכן שאין להחליף הבתים והפרשיות והרצועות).
1018. עי' מ"א סוף סי' מב ס"ק ו (לתשמישי קדושה מהני תנאי להשתמש בהן, אפילו בעודן בקדושתן). וכן הוא לקמן שם ס"ו (לתשמישי קדושה מועיל תנאי לדברי הכל, אפילו בעודן בקדושתן). וראה תהלה לדוד ס"ק ב.
1019. כן הוא ברא"ש הל' תפילין סי' ה (ולפי שנחלקו בדבר זה גאוני עולם, ותפילין של אלו פסולין לאלו ... ולא יניח שני הזוגין בכיס אחד), וטור (וכתב א"א ז"ל, לפי שנחלקו בו גאוני עולם, ותפילין של אלו פסולין לאלו ... ולא יניח ב' הזוגות בכיס אחד).
1020. ברכות לג, א (כל המברך ברכה שאינה צריכה, עובר משום לא תשא). שו"ע סי' רטו ס"ד (כל המברך ברכה שאינה צריכה, הרי זה נושא שם שמים לשוא). מ"א שם ס"ק ו (אינו אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא היא). וכן הוא לקמן שם ס"ג (כל המברך ברכה שאינה צריכה, הרי זה נושא שם שמים לשוא ... ואף על פי שמן התורה אין איסור בהזכרת שם שמים לבטלה אלא כשמזכירו בדברי הבאי שאין בהם צורך, ולא בדרך ברכה אף על פי שאינה צריכה, מכל מקום מדברי סופרים אסור אפילו בדרך ברכה שאינה צריכה).
1021. יתרו כ, ז.
1022. ראה רש"י נזיר כח, ב ד"ה לא נהנין ולא מועלין (לא נהנין מדרבנן, ולא מועלין משום דלאו בני הקרבה נינהו). מעילה י, ב ד"ה ולא נהנין (מהם לכתחלה, הואיל וקדושין הוו, ואם נהנין אין מועלין בהן מדאורייתא, אלא מדרבנן). רמב"ם הל' מעילה פ"א ה"ו (יש דברים שאין חייבין עליהן מעילה מדברי תורה אבל אסור ליהנות בהן מדברי סופרים). וראה אגרות קודש ח"ז אגרת א'תתקסח (וכידוע פסק רז"ל אשר מעלין בקדש (ולכמה פוסקים הוא מדאורייתא. יעוין בספרים שהובאו בשדי חמד כללים אות מ' כלל קצ"ד, ובס' מאסף לכל המחנות או"ח סכ"ה סקי"ב. ובשו"ע רבינו חאו"ח סו"ס ל"ד כתב שהוא מד"ס. אבל הסגירו – לכל הסעיף – בחצע"ג. וידוע שבכמה מקומות הוא מפני שהי' עדיין קצת ספק בזה, ואכ"מ)). גדולי הקדש סי' לד ס"ק א. יו"ד סי' רפב ס"ק ה. לחם שלמה או"ח סי' כו ס"ק כ. אבני נזר חאו"ח סי' לד ס"ק יח. תקיז ס"ק ט. חלקת יואב סי' ד. אמרי יושר ח"א סי' קנ ס"ק ג. חבלים בנעימים ח"ד חו"מ סי' פז. חקרי הלכות ח"ג ו, א.
1023. עי' מ"א רס"י מב . וראה משמרת שלום סי' ו ס"ק ו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 27 עמודים.