בס"ד. ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשי"ב

בס"ד. ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשי"ב

(הנחה בלתי מוגה)

לויתן זה יצרת לשחק בו¹, ואיתא בגמרא², י"ב שעות הוי היום, ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, ג' שעות שניות יושב ודן, ג' שעות שלישיות יושב וזן, ג' שעות רביעיות, שהוא סוף היום, זמן תפילת המנחה³, יושב ומשחק עם לויתן שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו. וצריך להבין הענין בזה⁴. ומבואר בלקוטי תורה⁵, דלויתן הוא מלשון⁶ הפעם ילוה אישי אלי, היינו לשון התחברות. וקאי על הנשמות שענינם הוא לפעול התחברות העולמות עם אלקות. וזהו ענין משחק עם לויתן⁷, שהקב"ה מתענג מעבודת הנשמות לחבר עולמות ואלקות. וכמו ע"ד משל למטה⁷, שכדי לעורר שחוק ותענוג אצל אדם גדול, שר, וכ"ש וק"ו מלך, אי אפשר לעורר בו תענוג ע"י שנותנים לו דבר גדול ויקר ביותר, מאחר שאצלו אפילו הדבר היקר ביותר אינו תופס מקום כלל, אלא התענוג אצלו הוא ע"י דבר חידוש שהוא היפך הטבע, כמו ע"י ציפור המדברת⁸ וכיו"ב, כי אף שענין הדיבור בציפור אינו בערך לדיבור האדם, מ"מ מחמת החידוש שבדבר הרי זה גורם שחוק ותענוג. וכן הוא בנמשל, בענין חיבור עולמות ואלקות שע"י עבודת הנשמות למטה, הגם שעבודת הנשמות למטה אינה בערך כלל לאופן עבודתה בהיותה למעלה, דהרי אף מי שהוא צדיק גמור עובד הוי' ביראה ואהבה רבה בתענוגים לא יגיע למעלת האהבה בהיות הנשמה למעלה⁹, לפי שהוא בחינת יש מי שאוהב¹⁰, מ"מ, מחמת החידוש שבדבר הרי זה גורם תענוג ושחוק למעלה, לויתן זה יצרת לשחק בו.וזהו¹¹ י"ב שעות הוי היום כו', די"ב שעות היום חלוקות הם זו מזו מצד י"ב צירופי שם הוי' השונים המאירים בכל שעה¹², אך בכללות נחלקו לד' פלוגות. ג' שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה קאי על ענין לימוד התורה של הקב"ה בעצמו שלמעלה לגמרי ממעשה התחתונים. וכמשנת"ל¹³ ההפרש בין הא דאמרו רז"ל כל הקורא ושונה הקב"ה יושב וקורא ושונה כנגדו להא דג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה¹⁴, דענין הקב"ה קורא ושונה כנגדו (שזהו כל היום) קאי על האתערותא דלעילא הבאה ע"י האתערותא דלתתא, משא"כ ענין ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה הוא בחי' אתעדל"ע מצ"ע שאין זה תלוי באתעדל"ת. וזהו ענין טל תורה, שהטל בא מלמעלה מצד עצמו, וגם נק' בשם אור תורה. דהגם שבג' שעות שניות יושב ודן, היינו שהוא בבחי' מדת הדין שמצד זה הרי גם שמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה¹⁵, מ"מ מחמת בחי' ג' שעות ראשונות שהם בחי' ג' רישין דעתיק, אתעדל"ע מצ"ע שאינה תלוי' במעשה התחתונים, הנה מצד זה נמשכת ההשפעה למטה, וזהו ענין ג' שעות שלישיות יושב וזן, שזן את העולם כולו, מקרני ראמים עד בצי כינים, היינו מלמעלה מהשתלשלות עד למטה מטה, מעומק רום עד עומק תחת, ועד אשר המשכה זו מהפכת את מדת הדין למדת הרחמים, שעומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. אמנם ג' חלוקות אלו הם מלמעלה למטה, אך הרי תכלית הכוונה היא מה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים¹⁶, ולכן תכלית הכל היא מה שבג' שעות רביעיות יושב ומשחק עם לויתן, שהוא השחוק והתענוג שלמעלה מעבודת הנשמות למטה לחבר עולמות ואלקות (כנ"ל), לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

ב) ובזה יובן מה שארז"ל במדרש¹⁷, לעתיד לבוא עושה הקב"ה לצדיקים קניגיא עם לויתן ושור הבר, ולויתן ישחוט לשור הבר בסנפיריו. ומבואר בלקו"ת¹⁸, דההפרש בין לויתן ושור הבר הוא,דלויתן הוא מהברואים שבים ושור הבר הוא מהברואים שביבשה. דברואים שבים¹⁹ הם תמיד קשורים למקורם ומובלעים במקורם, ומיד כשהם יוצאים מן המים (מן הים) מקור חיותם הם מתים²⁰. ועוד זאת, דלא זו בלבד שכשנפרדים ממקור חיותם הם מתים, אלא שגם בהיותם בתוך הים שהוא מקור חיותם אין הם מציאות בפני עצמה כלל, אלא כל מציאותם היא מקור חיותם. וכמבואר במ"א²¹ בטעם דעת רשב"ג²² דכל שבים אינו חוצץ, דהגם שהם ברואים שבים, היינו שיש כאן איזו מציאות שנבראה מן המים, מ"מ כל מציאותם היא המים עצמם, ולכן אין חוצצים. משא"כ הברואים שביבשה יכולים להיות נפרדים ממקורם לפי שעה, דהרי הכל הי' מן העפר²³, היינו שהעפר הוא מקורם, ומ"מ יכולים להיות לפי שעה באויר. וגם כשנמצאים על האדמה אין הם חלק ממציאות העפר, אלא הם מציאות בפ"ע. ומזה יובן גם בנמשל למעלה¹⁹, דההפרש בין הנשמות דים ונשמות דיבשה, היינו נשמות דעלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא הוא, דהנשמות דעלמא דאתכסיא הם תמיד כלולים במקורם, היינו שמרגישים תמיד את מקורם וכל מציאותם היא מציאות המקור. משא"כ הנשמות דעלמא דאתגליא, אף שהם מבינים ומשיגים שכל מציאותם היא מצד המקור, מ"מ אינם בביטול במציאות. דהנשמות דעלמא דאתכסיא להיות שהם מרגישים תמיד את מקורם הרי הם בבחי' ביטול במציאות ממש, וכמו רשב"י שאמר אנא סימנא בעלמא²⁴, שהי' בבחי' ביטול במציאות למקורו [ומכיון שבטל למקורו באופן שכל מציאותו היא מציאות המקור לכן אמר אנא סימנא בעלמא, כי להיותו מציאות המקור הרי הוא מציאות גדולה באמת²⁵]. וכן הוא בכל הנשמות דעלמא דאתכסיא, שהם בחי' נוני ימא, שהם תמיד דבוקים באלקות. ומביא בלקו"ת שם²⁶ דוגמא לדבר, וכגון רשב"י. [ובמ"א איתא²⁷, שעד"ז הוא באבות, דמה שקיימו האבות את כל התורה עד שלא ניתנה²⁸, אין הפירוש שקיימו הכל בפועל, רק שקיימו ופעלו כל היחודים העליונים

מהמאמר במאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קמה (הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי). מאמרי אדמו"ר הזקן תקע"א ע' קסג (גוכי"ק אדמו"ר הצ"צ).הנעשים עתה ע"י מצוות מעשיות, שהם גרמו ועשו זה ע"י כוונתם ברוחניות]. ומוסיף כ"ק אדמו"ר הצ"צ בהגהה על מאמר אדמו"ר הזקן²⁹, וכן הבעש"ט. ויש לומר, דמזה מובן גם לענין כל ממלאי מקומו של הבעש"ט, שגם הם בבחי' נוני ימא, נשמות דעלמא דאתכסיא. ובפרט נשמת רבינו הזקן, ע"פ פתגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע³⁰ שרבינו הזקן הי' נשמה דאצילות, והרי מבואר באגרת הקודש³¹, דנשמה דאצילות בהיותה למטה הרי היא כמו למעלה באצילות, ולכן כשיש איזה ענין שאינו כדבעי אין הוא מבלבל לנשמה דאצילות. ועד"ז הוא גם בנשמות דבריאה, שגם נשמות אלו נק' נוני ימא. דהגם שבכללות אצילות הוא עלמא דאתכסיא ובי"ע עלמא דאתגליא, הנה בפרטיות יותר יש הפרש בין עולם הבריאה ועולם היצירה, דבריאה היא מחשבה, עלמא דאתכסיא, ויצירה שהיא בחי' דיבור, ועשי' בחי' מעשה, הם עולמות דאתגליא. ומכל זה יובן לעניננו, דלויתן קאי על הנשמות שהם בבחי' נוני ימא, נשמות דעלמא דאתכסיא, וכולן קרויות על שם הלויתן משום שהוא הדג הגדול שבברואי הים.

אמנם שור הבר הם הנשמות דעלמא דאתגליא, שהנשמות הם בבחי' שור, נבראים שביבשה, אך מ"מ הוא שור הבר. ובענין זה מביא בלקו"ת שם³² ג' פירושים. פירוש אחד דבר הוא מלשון בירור וזיכוך, היינו דקאי על הנשמות שבבחי' שור שכבר נתבררו ונזדככו. ועוד פירוש, דבר הוא לשון תבואה, כמו לשבור בר³³, דע"י הנשמות שבבחי' שור (עלמא דאתגליא) באים לצמיחת התבואה, כמ"ש³⁴ ורב תבואות בכח שור, דהגם שגוף הצמיחה באה מכח הצומח, דכשזורעים גרעין באדמה אז מעוררים את כח הצומח שבאדמה, מ"מ הצמיחה בריבוי תלוי' בחרישה, שזהו ע"י עבודת השור, ורב תבואות בכח שור. ופירוש ג' בבר, דבר הוא לשון חוץ. ובזה גופא יש ב' ענינים. ענין אחד בבחי' חוץ הוא שהוא מסייע להפנים, דלא זו בלבד שאינו סותר ומפריע להפנים, אלא להיפך שהוא מסייע להפנים. [ואין זה הענין דרב תבואות בכח שור, כיענין זה שבשור הוא שהוא נמצא בפנים ומסייע מבפנים, משא"כ ענין שור הבר לשון חוץ הוא שנמצא בחוץ ומסייע לפנים. ויובן זה ע"פ המבואר³⁵ בענין הבירורים, שיש בירור ראשון ובירור שני, דבירור ראשון ענינו העלאה, שעומד בחוץ ועולה למעלה, ובירור שני הוא ענין של התכללות, שכבר נמצא בפנים אלא שצריך להתכלל. ועד"ז בעניננו, דענין שור הבר לשון חוץ הוא בחי' בירור ראשון, וענין שור הבר לשון תבואה הוא בבחי' בירור שני, התכללות מבפנים]. ועוד ענין בשור הבר לשון חוץ הוא שהוא מנגד אל הפנים.

ויש לומר, דשלשה פירושים אלה בענין שור הבר הם כנגד ג' המדריגות דצדיקים בינונים ורשעים, דצדיקים הם בבחי' בירור וזיכוך, שור הבר לשון בירור, ובינונים הם בחי' ורב ותבואות בכח שור, שהרי בינוני הוא מי שלא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם³⁶, ורשעים הו"ע החוץ הסותר להפנים, שהם נלחמים עם הצדיקים.

ג) והנה לפי מה שנתבאר לעיל (בביאור הכתוב לויתן זה יצרת לשחק בו ומארז"ל דג' שעות אחרונות יושב ומשחק עם לויתן) שענין לויתן קאי על זה שנשמות ישראל בכלל מחברים עולמות ואלקות, דזה קאי על כל ישראל, צריך להבין איך מתאים זה עם המבואר בלקו"ת כאן שענין לויתן קאי על הנשמות דעלמא דאתכסיא בלבד. אך הענין הוא, דזהו מה שלעתיד לבוא לויתן שוחט לשור הבר בסנפיריו, היינו שתכלית הכוונה דהנשמות דעלמא דאתכסיא, בחי' לויתן, שהם יעלו גם את הנשמות דעלמא דאתגליא, שגם הם יגיעו למדריגה זו דלויתן, היינו לא רק חיבור עולמות ואלקות בכלל, אלא שהחיבור יהי' בדרגת לויתן, עלמא דאתכסיא. וכמבואר בלקו"ת שם, דזהו ענין שחיטת שור הבר ע"י הלויתן. וע"פ מה שנתבאר דשור הבר קאי לא רק על צדיקים ובינונים אלא גם על רשעים, נמצא, שהצדיקים שהם נשמות דעלמא דאתכסיא (כגון נשמות רשב"י וכו' כנ"ל) מעלים גם את נשמות הרשעים. דהנה בענין שחיטת שור הבר הרי ידוע דאין ושחט אלא ומשך³⁷, דהיינו ההמשכה וההעלאה מרשות לרשות, שהנשמות דעלמא דאתכסיא ישפיעו על הנשמות דעלמא דאתגליא להעלותן למדריגתן, ועד שיפעלו אפילו על הרשעים הנלחמים עם הצדיקים, להעלותם מרשות הקליפה לרשותהקדושה. וזהו גם מה שהשחיטה היא בסנפיריו, דסנפירין הם הגדפין ששט בהם, שהם אהבה ויראה³⁸, היינו שהאהבה ויראה של הצדיק שבבחי' עלמא דאתכסיא יפעלו גם על הרשעים הפושעים ומורדים בצדיקים למשכן ולהעלותם לרשות הקדושה. וזהו ענין הקניגיא שיעשה הקב"ה לע"ל לצדיקים, שזה יהי' שייך גם לרשעים, מלחמת הצדיקים והרשעים, אuז ער וועט ווייזן אuלעמען, סיי די צדיקים און סיי די רשעים, ולבסוף לויתן שוחט לשור הבר בסנפיריו.

ד) אמנם לפי זה צריך להבין, מדוע ענין זה הוא לעתיד לבוא, והרי אדרבה, עיקר המלחמה הוא עכשיו בזמן הזה, ולעתיד את רוח הטומאה אעביר מן הארץ³⁹. ובזמן הזה גופא עיקר המלחמה הוא בזמן הגלות, ובמיוחד בעקבתא דמשיחא, וא"כ מהו אומרו שהקניגיא תהי' לעתיד.

אך הענין הוא, דהנה הכח על ניצוח מלחמה זו הוא מן העצמות דוקא, למעלה מבחי' אורות וגילויים. דהנה כתיב⁴⁰ הלא אח עשו ליעקב גו' ואוהב את יעקב. דענין זה דאח עשו ליעקב הוא מצד העצמות שלמעלה מהשתלשלות. דמצד סדר השתלשלות כתיב⁴¹ ולאום מלאום יאמץ, דכשזה קם זה נופל וכו'. דעשו שרשו מעולם התוהו שקדם לתיקון ויעקב שרשו מהתיקון המברר את התוהו⁴², דזהו ולאום מלאום יאמץ. ולכן מצד בחינה זו אין שייך לומר הלא אח עשו ליעקב, דאח משמעו חיבור ואיחוי⁴³, ובהשתלשלות אין שייך לומר כן על יעקב ועשו. ורק מצד למעלה מהשתלשלות, שהוא למעלה מתוהו ותיקון, שם שייך לומר הלא אח עשו ליעקב. וכמאמר⁴⁴ איני יודע באיזה מהם חפץ. וכתיב⁴⁵ אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו. ודוקא מצד העצמות ניתן הכח לישראל על ניצוח המלחמה, ואוהב את יעקב. דמצד האורות והגילויים שבסדר ההשתלשלות הרי אדרבה, היצר הרע אקדמי' טעניתי'⁴⁶,ואפילו מצד למעלה מסדר ההשתלשלות הרי שניהם שוים כנ"ל, אח עשו ליעקב, ולכן אי אפשר לנצח במלחמה. והכח על הניצוח בא מהעצמות, אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו⁴⁷, שהוא העזר והסיוע מהעצמות, ואוהב את יעקב. דזהו מצד הענין שנשמות ישראל מושרשים בהעצמות. וזהו מ"ש⁴⁸ בנים אתם להוי' אלקיכם, דכמו בבן למטה הרי אף שהבן נעשה מציאות בפני עצמה מ"מ הוא מהות אחת עם האב, עד"ז בנמשל למעלה, דמצד העצמות יכול להיות ניצוח המלחמה. והמשכת כח העצמות היא ע"י בחי' קבלת עול מלכות שמים, כמאמר⁴⁹ לעולם יקבל אדם עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות. דתורה ומצוות בספירות למעלה הם בחי' ז"א ומלכות או חכמה סתימאה ואריך אנפין, דכל זה הוא סדר השתלשלות. וענין עול מצוות הוא למעלה מהשתלשלות. אבל עדיין זהו באורות וגילויים. משא"כ עול מלכות שמים הוא בהעצמות. דשמים הם מקיפים, בחי' סובב כל עלמין, ועול מלכות שמים הוא בבחי' העצמות שלמעלה גם מסובב כל עלמין. דהנה מבואר במ"א⁵⁰ שגם באוא"ס שלפני הצמצום יש בחינת מלכות דמלכות דאין סוף, שבמדריגה זו הי' הצמצום. דכשם שאחר הצמצום יש כמה מדריגות (כנ"ל) כן גם לפני הצמצום הרי בבחינת המלכות דא"ס לפני הצמצום ישנו ענין מלכות, וישנו ענין כתר מלכות, שהוא הרצון למלוכה, אבל נשמות ישראל מושרשים בהעצמות שלמעלה גם מבחינת כתר מלכות. וזהו במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים⁵¹, שנשמות ישראל שהם הצדיקים דכתיב⁵² ועמך כולם צדיקים הנה מהם בא הרצון למלוכה שלמעלה, דמזה מובן שהם למעלה גם ממדריגה זו. והמשכת בחינה זו היא ע"י קבלת עול מלכות שמים. וכמבואר במאמרי ראש השנה⁵³ בענין הכתרת המלך, שההכתרה באה ע"י ביטול העם דוקא, לא ע"י השגה ולא ע"י הרגש אלא ע"י ביטול דוקא, שבזה דוקא מעוררים את הרצון למלוכה. ומזה מובן, שגילוי ענין זה שבנשמות שהם מושרשים בהעצמות ומהם בא הרצון למלוכה הוא ע"י קבלת עול דוקא. וזה מביא לידי ניצוח המלחמה.והנה גילוי העצמות יהי' דוקא לעתיד (כמו שנת"ל⁵⁴). דזהו מ"ש⁵⁵ ולא ילמדו עוד איש את רעהו גו' לאמור דעו את הוי' כי כולם ידעו אותי גו', היינו משום שיהי' גילוי העצמות שלמעלה משם הוי' ולמעלה מהוי' עצמו. דהנה עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד⁵⁶, היינו הוי' עצמו ושם הוי', ובשם עצמו יש ב' בחינות, הגילוי לעצמו והגילוי כמו ששייך לעולמות⁵⁷. אמנם לעתיד יהי' גילוי העצמות שלמעלה מבחינת שמו וגם למעלה מבחינת הוא. ולכן יהי' גילוי זה לכולם בשוה, דאף שיהיו גם אז חילוקי מדריגות, הרי זה מצד ההשגה בבחי' שם הוי', אך בידיעת העצמות שלמעלה מהוי' יהיו כולם שוים, דזהו כי כולם ידעו אותי, אותי דייקא, ידיעת העצמות. דענין הידיעה כאן אין פירושו מלשון ידיעה והשגה אלא הוא ענין ידיעה והתקשרות⁵⁸, ההתקשרות דהנשמה עם העצמות. ולכן אמרו במדרש שענין הקניגיא יהי' לעתיד דוקא, משום שהעזר על מלחמה זו הוא מצד העצמות (כנ"ל), וענין זה יהי' בהתגלות לעתיד דוקא. וטעם הדבר הוא משום שהמלחמה היא מלחמה קשה במאד. ואלמלא העזר מלמעלה אין יכול לו, היינו דלולא הסיוע מהעצמות אין יכול לו. דטעם הדבר הוא משום ששורש שור הבר הוא למעלה ביותר, דשור הבר נקרא בהמות בהררי אלף⁵⁹, ויש בזה ב' פירושים⁶⁰, א' שאוכל בכל יום הבהמות שבאלף הרים, ב' שאוכל את העשב שבאלף הרים, ומזה מובן ברוחניות הענין שהמנגד הוא קשה מאד והמלחמה היא מלחמה קשה ביותר. דזהו הטעם וואoס באu חסידים איז ניט אoנגענומען דער ענין פון בדרך ממילא⁶¹, דאין הפירוש בזה סתם אז מ'דאuרף האoרעווען, אלא מחמת קושי המלחמה אי אפשר שיהי' הנצחון בדרך ממילא אלא ע"י עבודה דוקא. ולכן ענין הקניגיא הוא לעתיד, דעכשיו שהעצמות בהעלם הנה מצד קושי המלחמה אי אפשר לידע מי ינצח, ולכן משחרב בית המקדש אין שחוק⁶², דכל הענינים מוסיפים אורות באצילות אבל בעולם הזה עדיין לא הגיע הנצחון בפועל, ודוקא לעתיד לבוא יהי' בחי' השחוק שבקניגיא, משום שאז יהי' נצחון המלחמה בפועל.ה) והנה בהמשך הענין בלקו"ת שם מביא גם את פעולת השור הבר בלויתן לעתיד לבוא. ויש לומר הביאור בזה, משום שע"י שהצדיקים שמבחי' עלמא דאתכסיא, נוני ימא, פועלים העלאה בנשמות שבבחי' שור הבר, הנה זה עצמו פועל עלי' גדולה גם בצדיקים אלה. וע"ד המבואר⁶³ דירידת הנשמה אינה לצורך עצמה, דהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, ולא ירדה אלא כדי לברר את הגוף ונה"ב, אבל מ"מ ע"י עבודתה יש לה עלי'⁶⁴, ועד"ז בענין זה, שע"י פעולת הצדיקים ברשעים מתעלים הם עצמם. וע"ד ענין לא אכילנא בישרא דתורא לא דיקדקתי טעמו של דבר⁶⁵, דדיוק הדבר הוא לא בישרא דכוורא (בשר דג) אלא בישרא דתורא דוקא, בשר שור, וזה דוקא מביא את הדקדוק בטעמו של דבר, היינו הגילוי דטעמי תורה שיתגלו לעתיד⁶⁶, דאז יהי' השחוק שבקניגיא משום שאז יהי' גילוי העצמות ויהי' התקשרות הנשמה בעצמות ומהות אין סוף ברוך הוא.

------- * -------