ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כח פינחס שיחה ב186

186

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

ביום טוב אחר", כי ברור מאליו ש,אם לא הקריבו בפסח שלא יקריבו בשבועות תשלומין לפסח::, אף"על"גב דשווין בקרבנותיהם, מכל מקום תרי שמות נינהו. אבל שבתות וראשי חדשים, שכולהו חד שמא נינהו (=ששם אחד לכולם), סלקא דעתך אמינא (=היה עולה על הדעת לומר) שיקריב בשביל תשלומי ראשון, קא משמע לן".

לפי זה, הלימוד מהמילים ,דבר יום ביומו" לגבי קרבנות הרגלים שולל אפשרות של תשלומים של אחד מימי החג ביום מאוחר יותר באותו חג עצמו - בשבעת ימי הפסח ובשבעת ימי הסוכות*.

ברם השאלה היא: מדוע אין צורך בלימוד מיוחד לכך ש,אם לא הקריב בפסח זה יקריב שתים בפסח הבא"**, וכן לגבי שבועות **.

פינחס גב

ח. תשלומין - ל,גברא" או ל,חפצא"

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

במושג התשלומין יש מספר משמעויות להגדרתו, ומהן: א) מצד הגברא - האדם משלים את חובתו, שהיה עליו לבצעה ביום הקודם וכדומה. ב) מצד החפצא - פעולה שהיתה צריכה להיעשות בדבר מסויים, נעשית באותו הדבר במועד מאוחר יותר.

בדומה לתשלומין מצד המצוה של ,והשיב את הגזילה אשר גזל"*, אשר כל עוד הדבר הנגזל קיים, עליו להחזירו, ולקיים את ,והשיב את הגזילה" כפשוטו, בחפץ עצמו. אך כאשר מציאות זו כבר אינה קיימת, הוא משלם את שווי הגזילה, ומשלים על ידי כך את חובת המצוה המוטלת עליו (על הגברא)'י.

ובדומה לכך לגבי הקרבת קרבנות: מצד זמנו הקבוע של כל קרבן - ,,במועדו", מובן שאי אפשר לקיים את

הערות

2. להעיר מל' הרמב"ם דלקמן הערה 41: למחר או למועד אחר. ואכ"מ.
3. וע"ד תשלומי שלמי חגיגה (אמור שם, לט בפרש"י). וראה הערה 38.
4. ראה רא"ם לפרש"י אמור שם.
5. ואף שכבר ידעינן שאין תשלומין בחג זה עצמו (כפרש"י אמור, כנ"ל) - הרי שם עכ"פ יש הקרבת קרבן בחג זה, משא"כ אם לא הקריב בפסח זה כלל, קס"ד שיקריב שתים לפסח הבא.
35. במשכיל לדוד פרשתנו: והשתא דכתבי' רחמנא בשבת ור"ח אתו כולהו מועדות מנייהו במה מצינו דלית להו תשלומין לא של פסח בעצרת ולא של פסח שנה זו בפסח של שנה אחרת. אבל - לא מצינו לימוד כזה (,מה מצינו") בפרש"י, בפשש"מ.
6. וראה בכללות חילוק הלימודים ב,אם עבר זמנו בטל קרבנו" במפרשי רש"י כאן ובפ' אמור. ובמפרשי הספרי כאן.
6. ויקרא ה, כג.
7. אף שלא נזכר בפרש"י עה"ת ויקרא שם, דרשות רז"ל בזה (ראה ב"ק סו, א. וש"נ. וראה פרש"י סנהדרין עב, א ד"ה אבל לענין. רמב"ם הל' גניבה פ"א הי"ב. הל' גזילה ואבידה פ"א ה"ה. ועוד) - מובן ענין הנ"ל גם להלומד פשש"מ, דהרי סברא היא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.