301

שיחה י

ת צ א

כנראה הכוונה* למה שרש"י מדייק: בחשקו תלה הכתוב, ולא כתב סתם: בו תלה הכתוב, או: וחשקת. מכל מקום (בסוגיית ב"מ לא, א ושם, משמע, מדרשות תשיבם תשלח תעביטנו, דילפינו מכל מקום לא רק מפני שבאה התיבה במקור וגם בציווי, אלא מיתורא דקרא. וגם כאן תיבת וחשקת מיותרת). -- ולכאורה אינו מובן מ"ש בפנים, דסוף סוף מה מוספת ההקדמה דבחשקו תלה הכתוב, כיון ד,בה ולא בחברתה" נלמד, גם בלא ההקדמה, מתיבת ,בה". -- וי"ל דהנה ביפ"ת יש ג' דברים החשיקה לקיחה בעילה (לדעת רש"י, או בעילה לקיחה לדעת התוס' הרמב"ם ועוד). וכיוז דתיבת .בה" סמוכה ל,וחשקת" הרי אנו יודעין דיש איסור אם חושק בחברתה, אבל מנא לן שלא יקח שתים (כל' רש"י) או שלא יבעול שתים (כמ"ש הרמב"ם) גם אם לא חשק בשתים, וכגון שלקח הראשונה בתוך שאר השבי' בלא חשק, או שבעל אף שלא תקפו יצרו כי לא ידע שיש איסור בדבר או שלא ידע כלל שהיא שבוי". -- וע"פ מ"ש בפנים מתורץ, דכיוון דמתיבת וחשקת אנו לומדים דחשקו דוקא, שאין שייך אלא ליחיד, תלה הכתוב, ממילא מיותר בה בה ולא בחברתה לפעולה הבאה אחרי החשיקה שהיא הלקיחה (לדעת רש"י), או הבעילה (לדעת הרמב"ם). -- נמצא אנו למדים מוחשקת שתים: מיתור התיבה בכלל -- אשר בו תלה הכתוב אע"פ שאינה יפה. מדיוקא דקרא לכתוב וחשקת (ולא ואהבת וכיו"ב) -- שענין יפ"ת הוא בחשק כ"כ שאין שייך אלא ליחיד. -- וע"פ הנ"ל ייל שמזה למדו רז"ל (יעויין במנחת חנוך מצוה תקלב שכ"ה דעת הרמב"ם) שדוקא אם יצרו תוקפו מותר ביפ"ת (כ"מ גם ברמב"ן עה"ת ר"פ כי תצא. ומ"ש בכ"מ ובמנ"ח שהוא ממ"ש יפ"ת לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר צ"ע דמנ"ל דדרשינן כאן טעמא דקרא. ועיין ב"מ קטו, א ורש"י ר"פ כי תצא). כן עפ"ז יומתק מה שלא מצינו שיביאו כפרה על ההרהור כ"א ביפ"ת (שבת סד, א. ועיין ברי"ף על הע"י שם), והטעם הוא כי רק ביפ"ת נאסר בקרא ההרהור (בחברתה) מצ"ע (ובכ"ז אמרו מידי עבירה יצאנו, ע"פ סגנון שאלת משה). (מרשימת שנת תש"ח)

6-2