506
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ט
ולכאורה, כל הענין מפרש"י בקדושין אין מקומו במאמר זה*, כי אין בסגנון מאמרי דא"ח שקו"ט בכדי לתרץ יתור לשון רש"י בפירושו באיזה הלכה בגמרא, ובפרט שאין זה מוסיף הבנה בעניו שמבואר במאמר. -- ייל בדרך אפשר, בהקדם תמי' גדולה בדקות הענינים, והוא: קוטב סעיף זה הוא שתשובה היא אהבה עצמית, ולכן אינה שייכת אלא ליחיד, ולכן בישראל אין שייך תשובה אלא לאביהם שבשמים, ומיד הוא מקשר זה ומבאר שזהו ג"כ מ"ש וחשקת ביפת תואר, והנה כל ענין יפיית מפורש בדרז"ל שכנגד יצר הרע דברה תורה. וא'כ הרי אדרבה ע"פ המבואר כאן אי אפשר שתהי' בזה אהבה עצמיית בדוגמת הנ"ל, ומבואר בכ"מ שעצמיותן של בנ"י הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות, ומוכרח ברמב"ם הל' גירושין ספיב, והם הם דברי המדרש שבתחלת מאמר זה: אין תשוקתם של ישראל אלא באביהם שבשמים.
ויש לבאר כ"ז (על יסוד מ"ש בלקו"ת ד"ה כי תצא - השני) ע"פ מ"ש בכתהאריז"ל (בלקוטי תורה וטעמי מצות ר"פ תצא. בשער המצות ובס' הליקוטים שם) ביאור מצות יפ"ת, דכל היוצאים למלחמה היו צדיקים גמורים, כי האיש הירא והרך הלבב מעבירות שבידו חזר לביתו (סוטה מד, א), וכאשר נתנו ה'א בידך שזה הוראה שהוא צד"ג, פוגע באיזה גוי' וחשק בה בתכלית החשק, אין זה אלא הוראה שיש בה ניצוץ קדושה שבוי ביד הקליפות ונוגע לנשמת האיש ההוא, ולכן ולקחת לך כו', עיייש באריכות. והנה -- בכלל, שני סוגים בעבודה: בירור הניצוצות שנפלו בדברים המותרים, בקליפת נוגה, ואותן שנפלו בדברים האסורים, בגקה"ט. והוא בגירור סתם ובירור דנסיון. והחילוקים שביניהם, שבסוג השני יש סכנה יותר להמברר ועבודתו צ"ל בדרך מס"ג, בכח העצמי שבנפש (יעויין במאמר כי מנסה תש"ח ובסוף ספר טעמי המצות להצ'"צ), וא"כ מובן שביפ"ת, צ"ל אשר הניצוץ נפל בגקה"ט, אף שאינו נסיון ממש כי התורה היתירתו, בכל זה צ"ל העבודה ע"י וחשקת, עבודה עצמיית ובמס"נ וסכנה בדבר, והראי' שהרי נולד בן סורר ומורה. ועיכ"ז מתורצת תמי' הנ"ל, ומובן ג"כ מה שמביא כאן פירש"י אשר ביפית בחשקו תלה הכתוב, כי עייז שתשוקתן של ישראל לאביהם שבשמים, אהבה עצמית, אינו משגיח על הסכנה, וזה גורם ומוליד חשקו. ובמילא ג"כ אין שייך שיהי' גם בחברתה, כי אין מקור חשקו אלא מצד ניצוץ הקדושה הנוגע אליו (וקצת צ"ע שם בכתהאריז"ל שכתב דאפ"ל שיתחלק הניצוץ בכמה גופות ולכן ,על אויביך" הוא לי רבים). -- והנה כהנ"ל הוא ע"פ פנימיות פשט ההלכה. וגם בעבודה בנפש -- יעויין בלקוי"ת
הערות
- 1. %6%6 לקוטי הוספות / תצא שיחות
- 2. *) ד"ה אני לדודי תש*ח פ"א (סה"מ תש"ח ע' 181). וזיל שם: ,התשוקה והחשק הוא רק ביחיד. ובזה יובן מה שפרש"י בקדושין דכ*ב ע'א ד"ה וחשקת, בחשקו תלה הכתוב, דזהו הקדמה להדרשה הבאה בתיבת בה, בה ולא בה ובחברתה. והיינו דלכאורה הרי הדיוק בה ולא בה ובחברתה אפשר לדייק בתיבת בה, ובתיבת וחשקת דרשו רז"ל מה שדרשו, א"כ מה בא להשמיענו דבחשקו תלה הכתוב. אלא שבא לפרש שהתשוקה וחשק שייך רק ביחיד". עיייש. וראה בהערה שם (נדפסה גם בלקו"ש חי"ד ע' 301). המו"ל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.