316

אבל מי אני להכריע בין כל דעות האמורות.

כן להעיר אשר רבינו הזקן בשלחנו (אויח סי' תר"ו סעיף יאזיב) הביא הדעה דטבילה לקריו הוא פעם א', לתשובה -- ג"פ.

בשל"ה (הובא במחצית השקל שם) ב' דעות: י"ד, ל"ט. והאריך בזת בשל"ה שער האותיות אות ק' (ק*ד, ב') ובמס' יומא שלו עמוד התשובה.

ט"ז מנ"א השי"ת

. . . ב) במה שתמה משל"ה שער האותיות (ק. ע"ב) -- תמיהני עליו מה נתחדש לו בזה, ובשעת שיחתנו אמרתי לו לעיין מש"כ הרמבין (בראשית לא, לה, ויקרא יח, יט) שהם הם דברי השל"ה.

ג) מה שרצה להביא מזה חזוק לאסור נגיעה מפני הטומאה, ולא מפני שמא יבואו להרגל דבר -- אינו, כי מפני טעמים הנ"ל יותר חמור הדבור ומראה עיני הנדה (אף שהוא אינו רואה אותה) כמש"כ בפירוש: ולא אסרה זה תורה כלל, ולא עוד אלא שנהפוך הוא, דשקדו חכמים על תקנת בנות ישראל גם בזה, וכמרז"ל (שבת סד, ב) זקנים הראשונים כו' עד שבא ר"ע ולימד כר', ועיייש ברש"י, ובכתובות (סא, א) כל מלאכות כו'. והטעם שמותר לדבר וכו' -- הוא, בלשון הרמב"ם בשו"ת שלו (נדפס ברמב"ם דפוס שולזינגר סי קדושה סי' קסט) <לפי שענין הטומאה והטהרה זולת האסור והמותר אצל הרבנים".

ד) מה שלא אסרו רז"ל כהנ"ל מפני הטומאה והזוהמא, י"ל כמת טעמים: א) מש"כ בשליה שראו שלא יסבלו זה העם. ב) מפני עצבון הנשים כו'. ועיד מש"כ בשו"ע או"ח ספ"ח. ג) מפני הצניעות, שלא ירגישו בני הבית. ועדמש*כ הר"ח הובא גם בשל"ה שם. ד) הקראים אחזו בכמה חומרות הנ"ל ואמרו שהוא מדין תורה (עיין בשו"ת הרמב"ם שם). וכדי להבדל מהם גמנעו מלאסור הנ"ל מאיזה טעם שיהי' (מלבד יחידי סגולה שנהגו כך). וגדולה מזו מצינו בפרה אדומה (פרה פ"ג מ"ז).

ועל כגון דא י"ל, כיון דדשו בה רבים שומר פתאים הוי'. ונשמרים גם היודעים מהסכנה, וכפסק הצ"צ בשו"ת חאה"ע סו"ס יא.