305

והחילוק פשוט: הן מצד הנוגש -- דעבד לוה לאיש מלוה (עיין רמב"ן עה"ת שמות כב, כד) וע"ז נאמר הרכבת אנוש (ב"מ עה, ב)

ויש לצרף גם הא דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ע"פ פיי רש"י (ב"ק קז, א) שהוא מפני שעושה לו טובה דזה שייך גם להנגישה והכלימה --

הן מצד הענין -- דמחוייב לשלם לו -- משא'כ בנדון דידן דלא שייך כל זה, ופשוט.

ולא עוד אלא אפילו אצדקה דיש כאן מצוה -- אף שאין החיוב בזה כמו החיוב דפרע'ח, דשם גם אם אין ידו משגת בכ"ז יש עליו החיוב גם בשעה זו, משא"כ בצדקה דאינו חייב בצדקה אם אין לו פרנסה -- עין טוש"ע יו"ד ר"ס רמ"ו וסי' רנ"א ואכ"מ -- אבל בצדקה דאין הענין דעבד לוה גו' לא קאי אצדקה הדין דלא תהי' לו כנושה, וכדאי' בב*ב (חי ב) דהוצרכו לקרא דופקדתי על כל לוחציו, ואינו אלא מדברי קבלה, ולא דאורייתא, וגם האיסור זה בצדקה אינו אלא כשתובעו, וכמ"ש הרמב"ם הלי מתנות עניים פ"ז הי"א, והועתק בשו"ע יו"ד רמ"ח ס"ז, משא"כ בלוה דאפילן להראות לו אסור,

ועפי"ז מובן בפשיטות הא דירוש' הוריות (פ"ג ה"ד) מעשה בי' ר"א כו' וראה רבותינו ונתייאש מהן עלה לו לביתו כו' דלכאורה קשה הם לא היו צריכים להראות לפניו, דמדסיים שם ונתפללו עליו משמע דידעו דירד מגכסיו.

ויש לדחות דאולי לא ידעו דאין ידו משגת כלל ובפרט לגירסת דב"ר פ"ד ס'ח דאיתא שם א"ל התפללו עלי, אבל מל' הפוסקים הדין ברור דאינו אלא בתובעו וכ"ש בנדון דמכירה, ועאכו"כ כשמודיעין מתחלה שבידו שלא לקנות.

ג) בכמה מקומות בש"ס ופוסקים מוכח. דאחד מדרכי מכירת סחורה הי' ע"י שהיו מחזרים בבתים עם סחורתם (ב"ב כב. א ועוד) ואין פוצה פה ומפקפק כלל וכלל, ועאכו"כ כשהוא ע"י כתב המוכר ולא ע'"י פיו דאז קל יותר להשיב פניו, דאין מקום כלל לפקפוקים . ..

. . . צריך הי' להסבירו תורת הבעש"ט -- הועתקה בהיום יום לכ"ח שבט -- על הכתוב כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו גו' עזב תעזב עמו, ולהסבירו העיקר שבעבודת ה' -- שאי אפשר לחפש דרכים חדשים והנהגות חדשות בה בשעה שנשיאינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע סללו דרך המלך המובילה את האדם ומקרבתו בכל יום ויום יותר למלך מה"מ הקב"ה, וכבר ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. אשר היצה"ר הוא 8 קלוגינקער ובא לכאו"א בטענות המתאימות למצבו,. עד