24

שיחה ב

24 לקוטי

א בשייכות למ"ש בפרשתנוי: .מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה", אמרו חז"ל בגמרא': ,לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה או" תיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנא' מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה". ופי" רש"י, שזהו הטעם לאריכות לשון הכתוב: ,אשר איננה טהורה" -- ג' תיבות הכוללות ייג אותיות -- במקום שהי' יכול לקצר ולומר: ,הטמאה" (תיבה בת ה' אותיות) -- ,ללמדך לחזר אחר לשון נקי' ".

זכמו שישנה הוראה בפרשתנו בנוגע לזהירות, בלשון, עד"ז יש ללמוד מפרשה זו עוד הוראה -- בשייכות לזהירות בראי'. שם ויפת נזהרו, בתכלית הזהירות, מלראות ,ערות אביהם" -- ,וילכו אחורנית וגו' ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראן"', ושכר זהירות זו מדגיש גודלה וערכה : ,ברוך ה' אלקי שם ויהי כנען גו' יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם גו" "י.

ב. אמנם בסיפור הנ"ל צ"ל :

אחרי שהכתוב אומר שהלכו באופן של ,ופניהם אחורנית" -- הרי מזה מובן שלא ראו ערות אביהם (שהרי פניהם אחורנית) -- מה מוסיף בתי"

בות: ,וערות אביהם לא ראו"*ז ועכצ"ל שהכתוב מחדש בזה ענין ומעלה מיוחדת בהנהגת שם ופת, אשר מתיבות הקודמות (,ופניהם אחוד רנית") לא היינו יודעים זה.

ג. ויובן זה בהקדים תורתו של הבעשיטי, שכאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה ש(דוגמת) אותו הרע נמצא בו בעצמוי וכמו אדם המביט בראי -- ,אם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום דופי" *, אבל אם הוא רואה לכלוך וכתם בראי, אין זה אלא משום ש,פניו מטונפין".

ולכאורה : מהו ההכרח שראיית הרע בזולתו הוא בבחינת ,דמות* ו,מראה'" של הרע שבהרואה -- למה לא תתכן מציאות כזו שבאמת ישנו הרע הנראה רק בחבירו והוא עצמו מושלל מזה ?

והביאור בזה י: כל מאורע שבעולם הוא בהשגחה פרטית. וכן גם במאורע זה (שהוא רואה רע בזולתו) אין זה במקרה ח"ו, אלא דבר שהזמינו לו מלמעלה ; ומכיוון שלא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה"י, הרי א"א

גם סה"ש קיץ הש"ת ג9' 83. ד ראה עד-ז לקו"ת בהעלותך לג, סע"א. ) שלכן ,הצדיק הגמור שאין רע בקרבו

אין רואה שום רע על שום אדם" (מאור

עינים שם)

09 ואה גם סה"ש שם. 0) שבת ע, ב