168
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
3 לקוטי מבטלו מצד הקדושה: כיון שאני עניו בטבעי ( - כך הוא חושב לעצמו), איני מסוגל לסבול גאוה, ולכן, בראותי יהודי הלומד תורה בהתלהבות או מקיים מצוות בהידור, באופן היכול להיראות כיוהרא - איני יכול לסבול זאת ולשתוק.
על כך נלמדת ההוראה מפירוש רש"י זה, המסביר את לעגם של השבטים על קנאותו של פינחס, שנבעה מרצונם להגן על כבודו של משה, והקדוש-ברוך-הוא "ייחסו אחר אהרן" והעיד שהוא קינא את קנאת ה', ולא הם -
הדבר מלמדנו לקח לגבי ביטול הזולת הלומד בהתלהבות, או מתנהג בהידור וכו', כאילו יש כאן ביטוי של יוהרא, מתוך מחשבה שלעג זה הוא מפני ענוה (הגנה על כבודו של משה שהיה "ענו מאד מכל האדם"*) - שלאמיתו של דבר הלומד בהתלהבות והמתנהג בהידור וכו' הוא הצודק ולא המבטלו.
יותר מכך, ייתכן שלהיפך, המבטל עושה זאת דוקא מפני גאותו שלו5:
פינחפ א
אין הוא מסוגל לסבול שהזולת נעלה ממנו*, ולפיכך הוא מקנא בו. ואילו היה מתנהג כראוי, היתה קנאה זו מעוררת בו רצון ללמוד מחברו - קנאת סופרים תרבה חכמה', אך כיון שיחד עם מדת הגאוה יש בו גם מדה של עצלות, הרי הוא מבטל את לימוד התורה ומעשיו הטובים של הזולת.
מקדושה לא תיתכן מסקנה הנוגדת לאמת, וכיון שהן העובדה שהוא עצמו אינו לומד בהתלהבות, כמאמר חז"ל "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן..."* (למרות שנדמה לו שאין הוא עדיין בדרגה של לנהוג כך לשמה באמת), בניגוד לפסק התורה "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה...", והן התנהגותו בביטול הזולת, להיפך מההוראה
הערות
- 4. בהעלותך יב, ג.
- 5. להעיר מתורת הבעש"ט (תולדות ס"פ תרומה ובכ"מ. מאור עינים ר"פ חוקת. ועוד. נתבאר בארוכה בלקו"ש ח"י ע' 24 ואילך), שהרע שרואה בחבירו הוא כמו שמסתכל במראה כו' יודע חסרונו. ובמק"א שזהו מרז"ל כל הפוסל - במומו פוסל (קידושין ע, ב) ונרמז במשנה (נגעים פ"ב, מ"ה): כל הנגעים אדם רואה חוץ - מנגעי עצמו,
- 3. והיינו שזה גופא (שנדמה לו, או שבאמת כן הוא) שרואה בזולתו שעסק התומ"צ שלו הוא מצד
- 4. ישות וגאוה, זהו לפי שאצלו הוא כן, אלא שהישות והגאוה שלו נתלבשה ב"אצטלא" של "ביטול". ואז, ה"ה עוד גרוע מזולתו, כי בזולתו הרי המעשה עכ"פ (שהמעשה הוא העיקר) הו"ע שבקדושה; משא"כ אצלו, הרי הענין דביטול זולתו הוא דבר לא טוב (גם לפי דעתו), אלא שמצדיק את עצמו, שזה בא לו מחמת הרגש של קדושה - והרי באם טועה הוא בהסיבה בשבילה מבטל את הזולת, הרי אז - ההרגש וכן המעשה שלו הם רע.
- 5. ועוד ענין בזה: גם לפי דעתו שעסק התומ"צ של זולתו הוא בכדי להתייהר, הרי עכ"פ הזולת אינו מראה שהוא בטל. משא"כ הישות והגאוה שבו עצמו שמתלבשת באצטלא של ביטול - ה"ז צביעות וכו'.
- 6. ראה תורת הצ"צ עה"פ יעזוב רשע דרכו גו' (קונטרס דרושי חתונה, ד"ה וכל בניך תרפ"ט פ"ה).
- 7. ב"ב כא, א. וראה אוה"ת ויצא עה"פ ותקנא רחל גו'.
- 8. ברכות כב, א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.