13

שיחה ג

בראשית ג

א כבר דובר כ"פי, שדרכו של רש"י ליישב בפירושו את כל דבר הקשה בפי' הפשוט של הכתובים. ובמקום שמתעוררת איזו קושיא ב" פשטות הבנתם של הכתובים ואין הוא עומד עלי' לפרשה וליישבה -- ה"ז גופא הוכחה שלדעתו של רש"י אין זו קושיא כלל:, עד שאין צורך להעיר עלי' ולפרשה, בי הענין מובן ומתפרש מעצמו.

עפ"ז צלה"ב : מהו טעמו של רש"י במה שאינו מעיר מאומה ביישובה של קושיא פשוטה, לכאורה, המתעוררת בלימוד הפסוקים דפרשתנו: וכדלהלן.

ממ"ש * שויאמר הנחש וגו' * (ופע מיים) ואין רש"י מפרש כלום מה טיבה של אמירה זו של הנחש (דלא ככו"כ מפרשים * ), מוכח שפירושה של תיבת .ויאמר"* הוא בפשטות -- בזמן ההוא הי' הנחש בטבעו* מדבר, כמו בנ"א (אף שלא מצינו כזאת בשום

1) ראה גם לקמן ע' 129. לקו"ש חי"ג עי 105 חי"ד ע' 94

6) כי כשאין תירוץ ע"ד הפשט - כותב רש"י ,איני יודע* (תולדות כת, ה) וכיו"ב.

68 ג אלה

4) ראה תורה שלימה כאן. וש"נ.

5) דהרי אין לומר שהקב"ה עשה נס מיוחד בכדי שיוכל הנחש לדבר עם חוה אז (ראה חזקוני עה"פ. ועוד) כי: א) כשאתונו של בלעם דיברה, היפך הטבע, מפורש בכתוב (בלק כב, כח) ,ויפתח ה' את שי האתון" בכדי לתרץ איך אפשר שאתון תדבר*, וא"כ גם כאן הי' צריך לפרש. ב) ועיקר: וכי

בע"ח אחר); והיות שהנחשים עכשיו (שהם ,;זרעך"' של אותו נחש) אין להם כשרון הדיבור, הרי בע"כ צ'ל שלאחר זמן נלקח ממנו כשרון זה, ומסתבר לומר שזה אירע בנחשי הד קדמוני : בהקללות שנתקלל בהן הנחש עבור חטאוי, היתה גם הקללה שלא יוכל לדבר עוד. אלא דא"כ אי"מ: למה לא פיר₪ הכתוב שנתקלל הנחש גם בזה שנסתם פיו מלדבר! קושיא בפשטות הבנת הכתוב, ואיננו מוצאים תירוץ עלי' בפרש"י.

ואין לתרץ, שמטעם זה גופא (מכיון שממין הנחשים בזה"ז מוכח ש,נסתם פיו" של אותו נחש הקדמוני בסיבת הקללה על חטאו) אין הכתוב צריך לפרשו; ומחמת גודל פשיטות הענין רש"י אין צריך להסביר מדוע לא נתפרש בכתוב,

- כי בזה מתורץ רק הא דהכתוב (ופרש"י) אין צריך להודיענו דבר המובן מעצמו; אבל בנדו"ד הרי הד קושיא היא: למה לא נזכר זה בדברי ,ה' אלקים אל הנחש" במה יהי' עונשו 1

ב. והנה לכאורה אפשר הי' לתרץ שעונש זה נכלל במ"ש ,ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה", דמכיון שנאמר ,ארור אתה מכל הבהמה ומכל

יעשה הקב"ה נס מיוחד, למעלה מגדרי הטבע, בכדי לנסות את חוה וכ"ש - בכדי להחטיא אותה וכו"

7 יחידי -- ובדרך ממילא הי" כך בכל זרעו.