ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ז שמיני שיחה ב70

70

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

זה בין טומאה לבין טהרה מתאים הביטוי "להבדיל".

ו אץ לדעת אם "נשחט חציו' בדיוק

ענין הלכתי נוסף בפירוש רש"י זה:

יש כלל, ש"אי אפשר לצמצם". ולכן, אם נשחט חציו של קנה, אין לדעת בודאות שאכן לא נשחט יותר מחציו. ייתכן, שהקנה נשחט בשערה אחת יותר מחציו<, באופן שאינו ניכר'*. ומתעוררת השאלה: מדוע קובעת התורה "להבדיל בין הטמא..." - שאם נשחט חציו של קנה, הבהמה טמאה, והרי ייתכן שהיתה זו שחיטה כשרה, מעט יותר מחציו, וכיון שאז זהו רוב סימן, צריכה הבהמה להיות טהורה?

שאלה זו מתעוררת רק לפי הדעות 3 הסוברות, שהדין "ספיקא דאורייתא

שמיני ג

לחומרא"? 3 הוא מדרבנן בלבד - שמדאורייתא הספק מותר, אך רבנן החמירו וקבעו שספיקא דאורייתא ייפסק לחומרה. ואז אפשר לשאול: כיצד קובעת התורה ש"נשחט חציו" טמא, כאשר התורה מתירה זאת מפני הספק הנוצר במקרה כזה, שהרי אין אפשרות לוודא במדידה אנושית אם אכן נשחט בדיוק חציו או בשערה אחת יותר?

לעומת זאת, לפי הדעות' הסוברות ש"ספיקא דאורייתא לחומרא" הוא מן התורה, אין להקשות קושי זה, כי כיון שספק זה דאורייתא, אם נשחט חציו או רובו, נפסק מן התורה לחומרא, יוצא, שבמקרה כזה ממילא פוסקת התורה שהבהמה טמאה.

4 לפי רש"י: ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה

לגבי שיטת רש"י בענין ספיקא דאורייתא, ניתן היה, לכאורה, להוכיח מפירושו על הגמרא, שהוא סובר שספיקא דאורייתא נפסק מן התורה לקולא: בגמרא** מובאת ברייתא "שתי קדרות, אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניהם שתי מדוכות, אחת של חולין ואחת של תרומה, ונפלו אלו

הערות

8. חולין כח, ב. וש"נ.
9. בחולין כט, א: "בעינן רוב הנראה לעינים". ובפרש"י שם: "כלומר רוב גמור שהוא ניכר". אבל בדרך הפשט, ממ"ש "להבדיל", מוכח שההפרש בין "חציו" ל"רובו" הוא חוט השערה. וכמפורש ברש"י פ' קדושים. וראה פמ"ג במשבצות זהב ליו"ד סי' כא סק"ב, שפירוש רש"י בחולין שם "לא קאי הכי במסקנא".
0. בתוד"ה לפי (חולין כח, ב): "ויש להוכיח מכאן דהלכה דבידי אדם אפשר לצמצם". אבל ברמב"ם (הל' רוצח פ"ט ה"ח) "שא"א לצמצם ואפילו בידי אדם" (וראה רש"י זבחים לח, ריש ע"ב).
1. ראה מקומות שנסמנו בשד"ח כללים מע' סי כלל יו"ד (כרך ג' ע' 1196 - הוצאת קה"ת).
2. ביצה ג, ב.
3. ראה מקומות שנסמנו בשד"ח שם. וכ"ה דעת הצ"צ בשו"ת יו"ד סכ"א.
4. פסחים מד, א.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.