ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ד חג השבועות שיחה א1027

1027

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

3 כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר>, שהבעש"ט חיבב ביותר את יום השני של חג השבועות, ומידי שנה היה עורך בו סעודה מיוחדת ומתוועד הרבה*5'.

המגיד ממעזריטש - תלמידו וממלא מקומו של הבעש"ט - ביאר את טעם החביבות, בכך שהיום השני של שבועות הוא עשרים וארבע השעות הראשונות לאחר שקיבלו בני ישראל את התורה. והוסיף המגיד: ובפרט לדעת ר' יוסי, שמתן תורה היה בשביעי בסיון, הרי זו מעלה נפלאה"".

שני הטעמים של המגיד לחביבות היום השני של חג השבועות סותרים לכאורה אחד את השני: אם החביבות נובעת משום שהוא היום הראשון שלאחר מתן תורה (כהטעם הראשון), הרי לדעת ר' יוסי (שמתן תורה היה

חג השבועות שיחות 9

בשביעי בסיון) צריכה להיות החביבות בשמיני בסיון, אסרו חג? ואם חביבותו באה משום שביום זה ניתנה תורה (כהטעם השני), הרי צריכה להיות לדעת רבנן (שמתן תורה היה בששי בסיון וכן פוסק אדמו"ר הזקן בשולחנו*'), החביבות ביום ראשון של חג השבועות?

זה ביאור החביבות של עשרים וארבע השעות שלאחר מתן תורה:

החידוש במתן תורה הוא, כאמור, שאז ניתן הכח לכל אדם מישראל, שיוכל בעבודתו לזכך את העולם מחומריות לרוחניות = וקדושה, ולהעלותו מלמטה למעלה**', ובפועל החל זה - רק לאחר מתן תורה. שכן מתן תורה היה הרי מלמעלה למטה, וירד ה', ולא עבודת האדם; עבודת האדם, תכלית מתן תורה, החלה רק לאחר מתן תורה. וזוהי המעלה והחביבות של יום השני של חג השבועות - היום שלאחר מתן תורה - לפי שאז החלה העבודה מלמטה למעלה.

זהו גם מה שהעליה של משה רבינו, מלמטה למעלה, "ויעל משה אל ההר" (לקבל את הלוחות ואת התורה, לאחר שכבר ניתנו עשרת הדברות במתן תורה) - היתה בז' בסיון*'.

הערות

6. יום ב' דחגה"ש תש"ד.
16. אולי זהו מהטעמים שקבע כ"ק מו"ח אדמו"ר ליום זה שיעור התניא בו "ופי' הבעש"ט ז"ל בו'".
7. חביבות יום השני דשבועות, מרומז (ככל הענינים שבפנימיות התורה) גם בנגלה: גם בית הלל דס"ל שמותר להקריב עולת ראי ביו"ט עצמו, עשו כדברי ב"ש (שו"ע אדה"ז סתצ"ד סי"ט. ונת' המקור לזה - וכן למש"כ שם "דהרבה מישראל נהגו כמותם" - בלקו"ש חכ"ח ע' 24 ואילך) ומוצאי חגה"ש הי' יום טבוח. ולכאורה הרי ב"ה לא היו עושין כדברי ב"ש ואפילו לחומרא (ואדרבה בכגון דא אמרו "כדאי היית לחוב בעצמך"), ובפרט שבנדו"ד י"ל שזהו ענין של קולא, כי עולות ראי' "עיקר מצותן ביום ראשון" (רש"י ד"ה ביו"ט חגיגה ז, ב. ועייג"כ רמב"ם ריש הל' חגיגה), ומ"מ הקריבו (קרבנות הו"ע העלאה) עולת ראי' באסרו חגה"ש ועשו אותו ליו"ט, מצד חביבותו של יום השני דשבועות.
8. ר"ס תצ"ד.
18. אין הדיוק בזה (וכן לקמן) העלאה ולא המשכה, כ"א - עליית העולם (התחתון) - לקדושה (העליון), אם ע"י המשכת הקדושה למטה (בגמ"ח וכיו"ב), או ע"י העלאת העולם לקדושה (עבודת הקרבנות וכיו"ב).
9. יומא ד, ב.

מצוטט ב־5 עמודים

כתר שם טוב רמט לקוטי שיחות ח"ד ע' 1027
כתר שם טוב שיח לקוטי שיחות חלק ד ע' 1027
לקוטי שיחות 199 לקו"ש ח"ד ע' 1027
תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשט"ז. לקו"ש ח"ד ע' 1027
תורת מנחם בס"ד. משיחות יום ב' דחג השבועות, ה'תש"כ. לקו"ש ח"ד ע' 1027

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 28 עמודים.