77

> לקוטי הראשון הרי אינה תשלומין, אלא זהו זמן החובה, עיקר חובת הקרבת קרבנות אלו?'. ובמיוחד לפי הדעה וההלכה3י ש,כולן תשלומין לראשון", הרי בודאי שעיקר החובה היא ביום הראשון. ואם כך, כיצד אומרים ,תשלומין כל שבעה", כאשר התשלומיץ הם רק בששת הימים שלאחר היום הראשון?

אחד ההסברים לכך הוא*': יש הבדל בין התשלומין בקרבנות החג לבין התשלומין בענינים אחרים בתורה:

באופן כללי, משמעות המושג ,תשלומין" - השלמת דבר חסר. כלומר, משלימים דבר מסויים, שחסר לפני כן. מכך מובן, שהתשלומין הם ,,בדיעבד", וזמן זה אינו הזמן המתאים

לענין במקורו.

לדוגמא - פסח שני, שצריך להקריב ,את הפסח במועדו, תעשו אותו במועדו"*'. ורק אם מישהו הפסיד מועד זה, מאפשרת לו התורה להשלים את חובתו בזמן אחר - בפסח

ייב סיון

שני". אך מלכתחילה אסור לסמוך על פסח שני, אלא חובה להקריב את הפסח רק בזמנו הראשון - י"ד ניסן.

אך ימי התשלומין של קרבנות החג שונים - בהם קובעת התורה מלכתחילה שבעת ימים להבאת קרבן זה, כך, שזמן הקרבן הוא מלכתחילה בכל שבעת הימים.

7 ואין זה שייך להפלוגתא (פסחים צג, אחב. הובאה בחגיגה וירושלמי שנסמנו בסוף ההערה) אי פ"ש הוי תשלומין דראשון או תקנתא דראשון או רגל בפ"ע - כי לכו"ע ענינו של פ"ש בפשטות הוא (כפשוטו של מקרא) עבור זה שלא הקריב קרבן פסח במועדו ובא להשלים חיובו [אלא שלמ"ד רגל בפ"ע גם אם לא הי' חייב בראשון מביא פ"ש (פסחים שם). וראה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 8 ואילך]. ולכו"ע אסור לאדם לסמוך לכתחילה על פסח שני ולא להביא פסח בראשון [כי גם למ"ד תקנתא דראשון ואינו חייב כרת עד שלא יקריב בשני - ה"ז בגדר ,,תקנתא"*, תיקון העבר].

ומובן ג"כ, דאף שבעיקר ענינן התשלומין דקרבנות החג שונה מפסח שני (כדלקמן בפנים) - אין זה סותר שלמדין כמה פרטים זמ"ז (ראה חגיגה ט, סע"א ואילך. ירושלמי חגיגה שם. ועוד). ואכ"מ.