ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לג קרח שיחה ג125

125

תוכן ענין הפרשת תרומה הוא — ההפרשה לה'³⁷, כלשון הכתוב³⁸ "כל חלב יצהר גו' אשר יתנו לה' לך נתתים", "כן תרימו גם אתם תרומת ה'" (אלא שאח"כ נותנים אותה לכהנים), ולכן חל על עצם ההפרשה חיוב שתהי' מחלבו (ע"ד "כל חלב לה'"), ומטעם זה ס"ל לר' יהודה דאע"פ שאינו מתקיים לא חיישינן לפסידא דכהן, כי העיקר הוא שההפרשה לה' תהי' מן היפה³⁹.

משא"כ הת"ק ס"ל שזהו בעיקר בשביל הכהן, שהנתינה אליו תהי' מן היפה⁴⁰, כדי שהספקת צרכיו על ידי בנ"י תהי' באופן היותר טוב, מן היפה והמובחר. ולאופן זה אם היפה אינו מתקיים דין קדימה להמתקיים.

ועפ"ז יש לומר, שהשאלה הנ"ל (אם החיוב להפריש תרומה מן המובחר הוא חלק מהחיוב הכללי ד"כל חלב לה'" או לא) תלוי בגדר ד"כל חלב לה'".

דהנה נת' במ"א⁴¹ בביאור שיטת הרמב"ם שלא הביא הא ד"התנאה לפניו במצות"⁴² (שנלמד מ"זה אלי ואנוהו"⁴³) אלא רק הדין ד"כל דבר שהוא לשם האל הטוב יהי' מן הנאה והטוב, אם בנה בית תפלה יהי' נאה מבית ישיבתו כו' הקדיש דבר יקדיש מן היפה שבנכסיו וכן הוא אומר כל חלב לה' וגו'" — שהכוונה בזה לדבר שהוא דומה לקרבן ע"ג מזבח (קרבן לה'), שמוסר את הדבר לה', כמו "בנה בית תפלה", "הקדיש דבר" [וגם הדוגמאות שברמב"ם שם ד"האכיל רעב כו' כסה ערום" הוא מפני שאיירי בצדקה שהיא לכפרה⁴⁴], שבזה צ"ל "מן היפה שבנכסיו", כי זה נוגע להחפצא, שע"י שהדבר הוא "מן היפה" הרי ההקרבה לה' היא בשלימות ובהידור יותר.

ולפי זה מבוארת שיטת הרמב"ם בנדו"ד (הפרשת תרומה מן היפה): כיון שנקטינן להלכה כת"ק שכשאין כהן תורמין מן המתקיים, והיינו מפני שזהו דין בנתינה לכהן, נמצא, שאין דין זה שייך לחיוב הכללי ד"כל חלב לה'" (שזהו רק ב"כל דבר שהוא לשם האל"), ולכן ס"ל להרמב"ם שזהו דין חדש ומיוחד גבי הפרשת תרומה שצריכים לתת לכהן מן היפה, וכיון שזהו דין מיוחד בתרומה ס"ל ג"כ שאינו רק הידור לכתחילה, אלא דאם אין מקיימים דין זה יש בו נשיאות עון (כשיטת הספרי), ולכן כתב "אין תורמין אלא מן היפה", כנ"ל.

משא"כ לשיטת הש"ס, שיש חיוב דהידור מצוה בכל המצות, "התנאה לפניו במצות" (וי"ל שלשיטת הש"ס אין חילוק בין דין הידור מצוה בכלל, והחיוב ד"כל חלב לה'"), ולכן ס"ל שהחיוב לתרום מן היפה הוא רק פרט בחיוב הכללי דהידור מצוה ו"כל חלב לה'"⁴⁵, ולכן אא"פ לומר שבגלל זה

הערות

37. ראה ספרי פרשתנו (יח, כא) כל מצות כהונה קנאו השם ונתנו לכהונה. וראה מגילת אסתר ומרגניתא טבא לסהמ"צ שורש יב. וראה לקו"ש ח"ח ע' 34 ובהערות שם. חי"ח ע' 223. ועוד.
38. פרשתנו יח, יב. שם, כח (ושם, כו).
39. ולהעיר מהשקו"ט במפרשי הספרי (סוף פרשתנו) ועוד, אם חייבים לתרום מן היפה בתרומה טמאה ההולכת לאיבוד. וראה צפע"נ הנ"ל.
40. וכן משמע מדיוק ל' רש"י (ב"מ כב, א ד"ה כלך) "הי' לך לילך אצל יפות לתת מהן לכהן".
41. לקו"ש חכ"ז ע' 10 ואילך ובהערות שם.
42. שבת קלג, ב.
43. בשלח טו, ב.
44. ראה לקו"ש שם ע' 14 ובהערות שם. וש"נ.
45. ראה של"ה (שבהערה 7) "המצוה מהמובחר ליתן חלק הכהנים מן המובחר ביותר, וכן אלו הנותנים מעות לקופה של צדקה או לעני יתנו מטבע המובחרת כו'". ולהעיר ג"כ שהדין ד"כל חלב לה'" שברמב"ם (סוף הל' איסורי מזבח) — הועתק (בשינוי לשון קצת) בשו"ע הל' צדקה (יו"ד סו"ס רמח), אף שלכאורה הי' מקום להביאו לפנ"ז בהל' בית הכנסת (או"ח סק"נ ואילך), כהדוגמא "בנה בית תפלה". וי"ל שלדעת הב"י הדין ד"כל חלב לה'" אינו רק בדברים שהם דומים לקרבן ע"ג מזבח, אלא בכל מצוה[ednref_24_*], והוא דין אחד עם כללות החיוב דהידור מצוה (שהובא בשו"ע או"ח סתרנ"ו לענין אתרוג "עד שליש", משא"כ ברמב"ם שהשמיט דין זה). ולכן הביאו בהל' צדקה דוקא, שאין מוסרים לשמים כ"א לעני. [edn_24_*] ) ואולי י"ל שזהו טעם השינוי, שברמב"ם כתב "כל דבר שהוא לשם האל", ובשו"ע "לשם שמים", ד"לשם האל" משמעו דבר שמוסרים לה', כקרבן ע"ג מזבח, משא"כ "לשם שמים" משמעו כל ענין של עבודת השם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.