34

6 לקוטי

שהבעלים מפרישים אותה כ"תרומה לה'", ורק לאחר שהיא נעשית "תרומת ה'", חלה החובה "ונתתם... את תרומת ה' לאהרן הכהן"3.

ועד"ז בראשית הגז, שחיוב הנתינה לכהנים הוא בעת הגיזה דוקא - עד"ז הוא בקדשים, ש"משפט הכהנים" בהם הוא דוקא מאת המקריבים קרבנות מסויימים (שבהם זיכתה התורה חלקים מסויימים להכהנים), ומכיון ש'מתנות האשים" הוא עיקר בהקרבן, חלק הכהנים בה הוא אחר מתנות האישים.

משא"כ תרומה, הרי משפט הכהנים בה מאת העם הוא [לא מצד שהבעלים מפרישים אותה לה', כ"א] לפי שהיא "ראשית דגנך גו'". ועד"ז הוא בתרו"מ, חלה וביכורים [שלכן, כל תרומה שהבעלים הרימו לה', ניתנת לכהן - ולא כבקרבנות, שרק חלק מהם ניתן לכהנים], ואעפ"כ, חיוב נתינתה לכהן הוא דוקא לאחרי שנעשית "תרומה לה'", כבפנים (ודלא כ"מתנות" וראשית הגז, שמיד שחל עליהם השם "זרוע וכו'" (שזהו לאחרי הזביחה דוקא) ו"ראשית גז צאנך", יש עליהם חיוב נתינה לכהן).

3) קרח יח, כח (לענין תרומה מעשר. ולפנ"ז שם: "כן תרימו גם אתם - כמו שישראל מרימים כו'"). וגם בדין תרומה גדולה עצמה (שם, יב) נאמר "אשר יתנו לה' - לך נתתים".

וי"ל שע"פ מ"ש בפנים, יובן גם מה שדוקא בגזל הגר, בתרומה ובביכורים מדגיש הכתוב (גם כשמונה הפרטים בפ"ע) "אשר ישיבו לי"; "אשר יתנו לה'"; "אשר יביאו לה'"* - נוסף למה שנאמר בתחלת הפרשה ובסופה (בה"כלל") "תרומותי" (תרומות שלי); "אשר ירימו בנ"י לה'". (וראה הערה הקודמת).

*) ואף שגם בבכור נאמר (יח, טו) "אשר יקריבו לה'" - הרי "יקריבו" אפשר לפרש ע"ד "יקריבו לכהן" שהוא לאו דוקא שייעשו שלו (ראה להלן סוף סעיף ט'). משא"כ הלשון "אשר ישיבו לי", "אשר יתנו לה'" וגם הלשון "אשר יביאו לה'" שנאמר בביכורים (ולא "יביאו לבית ה'", כבפ' משפטים ופ' תשא) - מורה שהם נעשים תחילה של ה' (ממון גבוה) ואח"כ "לך

נשא א

ה. תרומת מעשו, חלה וביכורים - הפרשה לה'

כיון שהסמיכות בין "וכל תרומה" לבין גזל הגר, והבדלתה מ"כל קדשי בני ישראל", היא מפני הדמיון שבין התרומה לבין גזל הגר, הכרחי לומר שב"וכל תרומה" אין הכוונה רק לתרומה גדולה, אלא גם לכל שאר מתנות כהונה - תרומת מעשר, חלה וביכורים? - הנקראות בשם "תרומה"<, כי גם לגביהן קיים אותו דמיון לגזל הגר כבתרומה*:

5 ראה לעיל הערה 13. אבל י"ל שהלשון "תרומת ידך" שנאמר גבי ביכורים, הוא רק בכדי להבדילה משאר התרומות. (וראה רמב"ם הלי תרומות פ"י ה"ד).