118

18 לקוטי

ולכן מביא רש"י דוגמאות ש,אלומים" פי' עמרין:'.

ולכן כשמביא רש"י הכתוב ד" ,אלומותיו" לראי' דאלומים קאי על שבלים, מעתיק גם התיבה ;נושא (אלומותיו)", שמזה מוכח שאלומה קאי עַל שבלים, שהרי אין לומר ,נושא קשרים".

ואין רש"י מסתפק בדוגמא זו, כי יש לדחוק ולפרש שם, ש,אלומות" הם קשרים סתם, והכוונה (גם) על שקים קשורים שמכילים הזרעונים לאחרי הדישה, ולא שאלומות היינו עומרין דשבלים **.

1) וכ"ה לפי' התרגום -- וראה בתרגום רות ב, ז שתרגם ,ואספתי בעמרים" ואכניש שובלין באלומיא, ושם ב, טו על .בין ה" עְּמרים -- ביני אלומיא". והטעם שתרגם כאן אלומים ,אסרין* (-- סתם ולא אלומיא וגם לא עמרין -- ע"ד ת"א תצא כד, יט) ייל כי תיבת אלומים תיבה וגילה היא בכתוב שידוע פירושה (להתרגום) שהיא עמרין.

[ואף שבתוב כאן אלומים -- בל' זכרו משא"כ ,אלומותיו* שבתהלים שכתוב בלי נקבה, מ"מ הרי בפסוק זה עצמו כתוב אלומתי -- בל' נקבה, ומזה מוכח שהיא אותה התיבה שבתהלים -- וראה גם ראב"ע כאן, (וע*ד המבואר לעיל בפרש"י (וישלח לב, ט) שישנן תיבות (שאותה תיבה עצמה) משמשת לשון זכר ולשון נקבה)]

ופי' התיבה ,מאלמים" למדנו ממנה (כב" ראב"ע שבהערה הקודמת), כי מאלמים מגזד רת אלומים היא, ומזה ידעגו פירושה דקאי על עשיית האלומות -- קשירת שבלים -- (ובל' התרגום) ,מאסרין", ולכן תירגם גם תיבת ,אלומים* (בהמשך ל;מאסרין") +אס רי".

2) ראה גם משכיל לדוד כאן. אבל מש"ש : דהוצרך רש"י להביא גם לשון הד משנה דאל"כ ,דלמא מאלמים אלומים ר"ל קוצרין שבלין" דוחק הוא שהרי כבר הקד זים רש"י והכריח פי' מאלמים כתרגומו.

\ישב א

ולכן מוסיף רש"י עוד דוגמא מלשון המשנה : ,והאלומות נוטל ומכריז" -- דמפני כובדן נשארות במקומן ואינן מתגלגלות ממקום למקום, ומכיון דמקום הוי סימן לכן הדין דנוטל ומכריז יי. ומלשון זה הוכחה שהאלומות היינו עומרין שבלים שהם דבר כבד שאינו מתגלגל *::, ומכיון שתיבה זו היא לשון המשנה (וכדיוק לשון רש"י) -- הלכות פסוקות -- בודאי שבלימוד ההלכות מדייק התנא ללמד בסגנון ברור (שהרי בתושבע"פ - ההלכה מפורשת וברורה יותר מבד תושב"כ), הרי מובן שכשאומר ;אלומותיו" ה"ז תיבה שתוכנה ברור (להלומד ההלכה):: וע"ד הרגיל, קשר שהוא כבד, הוא אלומה של שבלים *:.

אלא שאין רש"י מסתפק בראי' זו, בי י"ל ד,לשון תורה לעצמה ולשון

3 כ"ה לפי האוקימתא דרבא (ב"מ כב, ב) שכך הלכתא. אבל גם לפי האוד קימתא דרבה דמיירי ביש בו סימן והטעם .כיון דגביהן לא מדרסא" (שם כג א) ג"כ מוכח כבפנים.

*23) משא"כ בשקים קשורים שכו"כ סימנים ישנם : אופן הקשירה, צורת השקים זכו'.

4 ועפיז יובן ג"כ מה שרש"י הביא הראי'י מתוספתא דסדר נזיקין (ב"מ) ולא מתוספתא הקודמת לה, מסדר ורעים (מעשרות פ"ב מי"ח) : והאלומות וכו" אסורות משום גזל (ראה שבת לא, ב: והי' אמונת עתיך גו' אמונת זרעים, ישועות גזיקין).

ועוד י"ל הטעם -- כי מקור הדין שאל" במס' מעשרות הוא הזין שבתוספתא דב"מ, כי הטעם דאסורות משום גזל (הדין דמס' מעשרות) הוא מכיון דבאלומות הוי מקום סימן ומחוייב להכריז (הדין דמס' ב"מ),

5) ובפרט שהרי ממ"ש בפרשתינו ,מאלמים אלומים בתוך השדה" מוכח שהוא דבר שקושרים בשדה. וע"ד הרגיל קושוים שם שבלים כדלעיל הערה 415