רנ הכנת הסעודות לשבת

` רנ הכנת הסעודות לשבת

ובו ח ' סעיפים :

למעט בלימוד להכנת צרכי שבת

א לעולם ¹⁸⁴⁹ ישכים אדם לטרוח ולהכין צרכי שבת בערב שבת בבקר ¹⁸⁵⁰ , ורמז לדבר שנאמר ¹⁸⁵¹ והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו , משמע לאלתר שיביאו יכינו , וההבאה היתה בבקר שנאמר ¹⁸⁵² וילקטו אותו בבקר בבקר .

ואע " פ שהכין בהשכמה מצוה שיוסיף גם בבין השמשות , ורמז לדבר שנאמר ¹⁸⁵³ והיה משנה ¹⁸⁵⁴ ( כלומר שיכינו שנית ):

ב ויש לאדם למעט קצת בלימודו בערב שבת ¹⁸⁵⁵ , וכל שכן בשאר עסקיו , כדי שיהא פנוי להכין צרכי שבת . אלא אם כן הכין כבר ביום ה ' ¹⁸⁵⁶ , או שיש לו מי שיכין לו ¹⁸⁵⁷ :

ג ונוהגין בקצת מקומות שלא לקבוע ישיבה בערב שבת , לפי שלימוד הישיבה הוא דבר שאין לו קצבה , שרגילין לפלפל , ושמא ימשכו הרבה בפלפולם ולא יהא להם פנאי אחר כך להכין צרכי שבת ¹⁸⁵⁸ . אבל מי שלומד דבר שיש לו קצבה , אם ( א ) רגיל ללומדו בכל יום , אין לו לבטלו בערב שבת . ואף דבר שאינו רגיל ללומדו בכל יום , מכל מקום אם לומד עם רבים אל יבטלנו ¹⁸⁵⁹ . ואפילו כשלומד ביחיד , אם הוא דבר שדרך ללומדו בערב שבת , כגון פירוש רש " י מפרשת השבוע כמו שיתבאר בסי ' רפ " ה ¹⁸⁶⁰ , יכול ללמוד כדרכו ¹⁸⁶¹ .

ואם אחר כך לא ימצא לקנות , אזי לא יקבע לימודו בבקר שהוא זמן שמוצא לקנות . ואם לא ימצא לקנות אחר התפלה אזי יקנה בתחלה ואחר כך יתפלל . ובלבד שיקרא קריאת שמע מקודם , שמא יעבור זמנה עד שיקנה , אבל התפלה נמשך זמנה יותר . ואף שיש לחוש שמא יעבור גם זמן תפלה , מכל מקום מצוה זו של הכנת סעודות שבת היא עוברת בודאי , שאחר כך לא ימצא לקנות . ומכל מקום אם הצבור מתפללין אל יפרוש מהם ¹⁸⁶² :

מצוה בו יותר מבשלוחו

ד אפילו ¹⁸⁶³ ( ב ) מי שיש לו כמה עבדים , יש לו להשתדל להכין בעצמו צרכי שבת ¹⁸⁶⁴ , שכן הוא בכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחו ¹⁸⁶⁵ .

ואפילו מי שהוא אדם חשוב ביותר , ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית , חייב להשתדל ולעשות שום דבר מצרכי השבת בעצמו , שזהו כבודו של שבת . וגדולי החכמים היו עושים בעצמם מלאכות שאינן לפי כבודם , כדי להרבות בכבוד השבת ¹⁸⁶⁶ , יש מהם שהיה מחתך הירק דק דק בעצמו ¹⁸⁶⁷ , ויש מהם שהיו מבקעים עצים בעצמם ¹⁸⁶⁸ , ויש מהם שהיה מצית האור תחת העצים בעצמו ¹⁸⁶⁹ , ויש מהם שהיה מתקן הבית ומפנה כלי החול ומכניס כלים הצריכים לשבת ¹⁸⁷⁰ , ובעסק זה היה יוצא ונכנס תמיד בביתו בערב שבת , להוציא כלי החול ולהכניס משאות כלי תשמיש ובגדי חופש ¹⁸⁷¹ ומיני מגדים , להראות כבוד השבת שהוא חשוב עליו וחרד לכבודו , כאדם שמקבל את רבו בביתו שהוא מראה לו שהוא חשוב עליו וחרד לכבודו לטרוח ולהרבות בשבילו ¹⁸⁷² . ומהם ילמוד כל אדם לטרוח בעצמו , ואל יאמר איך אפגום כבודי , כי זהו כבודו שמכבד השבת ¹⁸⁷³ :

הכנות לכבוד שבת

ה יש ליזהר להשחיז הסכין בכל ערב שבת ¹⁸⁷⁴ , כי זהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה ¹⁸⁷⁵ . ורמז לדבר והכינו את אשר יביאו ¹⁸⁷⁶ , ובתיבת את נרמז הסכין , מלשון לאתים ולמזמרות ¹⁸⁷⁷ . ואומר ¹⁸⁷⁸ וידעת כי שלום אהלך , ודרשו חכמים ¹⁸⁷⁹ זו השחזת סכין , כי אם קהה הברזל ולא יוכל לחתוך אין זה שלום בית :

ו טוב לומר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת ¹⁸⁸⁰ , וכן בכל מה שהוא עושה טוב לחשוב שעושה לכבוד שבת :

ז טוב יותר לקנות בערב שבת , מלקנות ביום ה ' ¹⁸⁸¹ . במה דברים אמורים במשקין ומיני מגדים וכיוצא בהם מדברים שאינם צריכים הכנה להכינם שיהיו ראוים להנאתם , אבל מאכלים הצריכים עדיין הכנה , טוב יותר לקנות ביום ה ', כדי שיהיה לו פנאי הרבה לטרוח בהכנתם ¹⁸⁸² , ולהתעסק בשאר צרכי שבת ¹⁸⁸³ :

ח יש לטעום התבשילים בערב שבת ¹⁸⁸⁴ . וטוב לטעום מכל תבשיל ותבשיל ¹⁸⁸⁵ :

קונטרס אחרון

( א ) רגיל כו ' . כן ¹⁸⁸⁶ הוא משמעות לשון סדר היום שבמג " א ¹⁸⁸⁷ . ומה שכתב אחר כך או שלומד כו ', היינו אפילו אם אינו רגיל בזה בכל יום . דאין לומר דהיינו אפילו דבר שאין קצבה , דאם כן למה מנע לימוד הישיבה , הרי לומד עם רבים ¹⁸⁸⁸ . ודוחק לומר דלומד עם רבים היינו מלמד לרבים , ולימוד הישיבה היינו הישיבה שלומד בחבורתא , והם אינם צריכים להכין ¹⁸⁸⁹ , דאם כן למה אין קובעין ישיבה בקושטאנדינ " א ¹⁸⁹⁰ . ודוחק לומר דכנסת הגדולה וסדר היום פליגי אהדדי ¹⁸⁹¹ :

( ב ) אפילו מי כו '. עיין ¹⁸⁹² בריש פ " ב דקידושין ¹⁸⁹³ דלגבי קידושי אשה מצוה בו יותר מבשלוחו מהא דרבא ורב ספרא , ומשמע דליכא חיובא במילתא אלא יתרון מצוה בעלמא דומיא דקידושי אשה ¹⁸⁹⁴ . ועיין סי ' רמ " ט ¹⁸⁹⁵ , דמצוה בעלמא משכחת לה אף בדבר שמותר גמור מן הדין .

והרמב " ם בפ ' ל ' ¹⁸⁹⁶ שכתב חייב כו ', וכן משמע מלשון הטור ושו " ע ¹⁸⁹⁷ ( דלא כמג " א ¹⁸⁹⁸ ), ולא הזכירו הא דרבא ורב ספרא כלל ¹⁸⁹⁹ , אלא למדו חיוב זה משאר אמוראי שזלזלו את עצמם כל כך בקביעות בכל שבת ושבת ¹⁹⁰⁰ מכלל דחיובא איכא במילתא כמ " ש לקמן בסמוך . ולכן הוזקק לטעם אחר שזהו כבוד השבת , ולא משום יתרון מצוה בעלמא , מדלא הזכירו בגמרא היאך היו נזהרים כן בשאר מצות , אלא בשבת בלבד שנצטוינו לכבדה במאד , והיו מחבבין אותה כל כך עד שקורין אותה כלה ומלכתא ¹⁹⁰¹ שלא מצינו כן בשאר מצות , וכבוד שבת הוא מצוה בפני עצמה למר מן התורה ולמר מדברי קבלה ¹⁹⁰² . אבל בשאר מצות לא נצטוינו אלא שלא יהיו בזויות עלינו ¹⁹⁰³ , וגם זה אינו נחשב למצוה בפני עצמה .

ועוד דכל מי שתורתו אומנתו וגריס בה יממא ולילי כהני אמוראי , אי אפשר לו לקיים כלל יתרון מצוה זו דמצוה בו יותר מבשלוחו , שהרי אסור לו להתבטל מתורתו לעשות מצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים כמ " ש בי " ד סי ' ר " מ ¹⁹⁰⁴ , ואפילו הכי כולהו הני אמוראי ביטלו תורתן בכל שבת ושבת , מכלל דחובת הגוף היא להתעסק דוקא בעצמו , משום שזהו כבודו של שבת כמ " ש הרמב " ם ¹⁹⁰⁵ . וכיון שהטעם הוא משום כבוד שבת די בדבר אחד לבד , כמ " ש הטור ושו " ע ¹⁹⁰⁶ , שבזה ניכר כבודו .

ורבא ורב ספרא בכל שבת ושבת בודאי היו נזהרין לעשות דבר אחד , כיון שהוא חיוב גמור , אלא שכשנזדמן רישא לרבא ושיבוטא ¹⁹⁰⁷ לרב ספרא כדפרש " י ¹⁹⁰⁸ , מתוך שמין זה היה חביב עליהם והיה להם ענג ממנו , כיון שבו הם מקיימין מצות ענג שבת , לכן בו היו מתעסקין בעצמן . ולא היה די להם בתיקון דבר אחר שהיו מתעסקין בו בשאר שבתות , אף על פי שבעסק ההוא היו גם כן יכולין לצאת ידי חובתן , מכל מקום בחרו העסק במין שמקיימין בו מצות ענג , לפי שרצו לקיים עוד יתרון מצוה , דהיינו מצוה בו יותר מבשלוחו , ואותו יתרון מצוה בודאי שראוי לעשותו ביתרון גוף המצוה , דהיינו תיקון המין שמתענג בו יותר ¹⁹⁰⁹ . ושפיר דייק תלמודא מינייהו דמצוה בו כו ', דאי משום חיובא להתעסק בעצמן כמ " ש הרמב " ם עבדו הכי , וכשלא נזדמן להם רישא ושיבוטא נתעסקו בדבר אחר , אם כן גם כשנזדמנו להם , למה בחרו דוקא בהם ולא באותו דבר שהיו רגילין להתעסק בשאר שבתות . ומכאן יצא להטור ושו " ע דבדבר אחד סגי , דאם לא כן לא דייק מידי ודו " ק :

[1849] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה :

( א ) למעט בלימוד להכנת צרכי שבת ( ס " א - ג ).

( ב ) מצוה בו יותר מבשלוחו ( ס " ד ).

( ג ) הכנות לכבוד שבת ( ס " ה - ח ).

[1850] מימרא דרב חסדא שבת קיז , ב ( לעולם ישכים אדם ( ערב שבת , לטרוח ולזמן , רש " י ) להוצאת שבת , שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו לאלתר ), ופרש " י ( בשעת הבאה הכנה , והבאה בהשכמה היא , דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר ). טור ושו " ע ס " א ( ישכים בבוקר ביום ששי להכין צרכי שבת ). לבוש ס " א ( הכנה דומיא דהבאה , והבאה היתה לאלתר בבוקר , אף הכנה תהיה מיד בבוקר )

[1851] בשלח טז , ה .

[1852] שם טז , כא .

[1853] שם טז , ה .

[1854] שבלי הלקט סי ' נה ( תנחומא ... אמר ר ' זעירא אף על פי שמוציא אדם ערב שבת משחרית , מצוה שרודף בין השמשות , שנאמר והיה משנה ), הובא ב ב " י , וב מ " א סק " א , ממדרש תנחומא .

[1855] שלטי הגבורים שבת מד , א ( לשון ריא " ז , ובירושלמי ארץ ישראל נמצא בפ " א של תענית שאסור לארוס אשה בערב שבת , וכן לדברי תורה , ונראה הדבר שממעטים בדברי תורה כדי שיעסוק בצרכי שבת ). והוא בירושלמי שם ה " ח ( אסור לארס אשה בערב שבת ... שמואל אמר אפילו בט ' באב יארס שלא יקדמנו אחר ). הובא ב דרכי משה סי ' רנא סק " א ( כתב בהגהות אלפסי ... ובאיסור אירוסין אין נוהגין כדבריו , אלא מנהג פשוט לארוס בערב שבת ). רמ " א סי ' רנא ס " ב ( ויש לאדם למעט קצת בלמודו בערב שבת , כדי שיכין צרכי שבת ).

וכן אסרו מטעם זה להלך בערב שבת יותר מג ' פרסות , כדלעיל סי ' רמט ס " א ( אסור לאדם שיהלך בערב שבת יותר מג ' פרסאות מתחלת היום , כדי שיגיע למקום שביתתו בעוד היום גדול ויוכל להכין שם צרכי שבת ).

[1856] סדר היום , הנהגת והכנת יום הששי לכבוד השבת ( ואם באולי הכין צרכי שבת מיום ה ', ולא נשאר לו מה יכין ביום הששי , יכול לישב וללמוד כרצונו ). מ " א שם סוף סק " ו ( ובסדר היום כתב ... ואם הכין ביום ה ' יוכל ללמוד כדרכו ).

[1857] שיירי כנסת הגדולה הגה " ט אות א ( ונראה דדוקא מי שאין לו צרכי שבת , אבל מי שיש לו שיכין לו צרכי שבת על ידי משרת , אין צריך למעט מלימודו , ונכון הדבר שיצוה למשרת שיכין לו צרכי שבת ). הובא בעולת שבת סו " ס רנא .

וראה לקמן ס " ד וקונטרס אחרון ס " ק ב . סי ' רנא ס " ג ( במוסגר ).

[1858] כנסת הגדולה הגה " ט ( אמר המאסף , כבר כתבתי בסי ' רמט ... בהגהת ב " י ז " ל , שנהגו בקושטנדינא שלא קבוע ישיבה בערב שבת . ויראה לי הטעם דאפילו שהוא לימוד של רבים , מכל מקום הוה ליה לימוד שאין לו קצבה , דשמא על ידי הפלפול דהמשא והמתן ימשך הלימוד ולא יקנו צרכי שבת ). ובסי ' רמט שם ( אמר המאסף , מכאן סמך למה שנוהגין בקושטנדינא שאין קובעין ישיבה בערב שבת ). מ " א סוס " י רנא סק " ו ( לכן אין קובעין ישיבה בקונסטנטינא בערב שבת ( כנסת הגדולה )).

[1859] סדר היום שם ( אבל אם הלימוד הוא ענין שיש לו קצבה ולא יתעכב בו , יכול לתת חלק לזה ... אבל אם הוא קובע למוד עם רבים , ודאי שאין ראוי לבטל למוד רבים ), הובא בכנסת הגדולה וב מ " א שם ( ובסדר היום כתוב , אם רגיל ללמוד דבר שיש לו קצבה , או שלומד עם רבים אל יבטלנו ).

ומפרש , שגם מה שהתירו בלימוד עם רבים היינו דבר שיש לו קצבה ( כדלעיל " שלא לקבוע ישיבה בערב שבת ... דבר שאין לו קצבה ", אף שהוא " לומד עם רבים "), אלא שבזה מותר " אף דבר שאינו רגיל ללומדו בכל יום ". ונתבאר בקונטרס אחרון ס " ק א .

יוצא אם כן , שאם הוא לימוד שיש לו קצבה , מותר :

( א ) אם רגיל ללמדו בכל יום .

( ב ) אם לומד עם רבים .

( ג ) אם דרך ללמדו בערב שבת .

וראה גם לקמן סי ' תלא ס " ט - י ( במקומות שיש חבורות שיש להם שיעור קבוע ללמוד הלכות פסוקות בבית הכנסת אחר התפלה , אל יבטלו למודם בלילה זו מחמת בדיקת חמץ ... במה דברים אמורים כשעוסקין בדבר הלכה בלא פלפול , אבל אסור לעסוק בפלפול אפילו בבית הכנסת , שיש לחוש שמא ימשוך כל כך בפלפול , עד שיהיה לבו טרוד באותו פלפול וישכח חובת הבדיקה אף בבואו לביתו ).

[1860] סעיף ב ( הקורא ... ב ' פעמים מקרא , ובפעם ג ' חוזר ולומד כל הפרשה עם פירוש רש " י , שהוא בנוי על יסוד התלמוד , הרי זה מועיל ).

[1861] כנסת הגדולה שם ( ופה טיר " א נהגו ללמוד בפירוש רש " י על פרשת השבוע , ונראה טעמם , דכיון דאין עושין משא ומתן בדבריו לא אתו למסרך ). מ " א שם ( פירש " י על הסדרא שרי ).

ומפרש , שאף שבזה אין לומר ש " רגיל ללומדו בכל יום ". מכל מקום " דרך ללומדו בערב שבת ".

[1862] סדר היום שם ( אם דרך אנשי אותו המקום למכור צרכי האכילה מיד בבקר , ואחר שעלה השמש לא ימצא דבר לקנות , אין ראוי לקבוע שום לימוד , אלא ילך להכין צרכי שבת מיד ואחר כך יחזור ללמודו ... ואם רגילים למכור קודם זמן התפלה ואחר התפלה אין נמצאת דבר , נראה לי שראוי לקנות צרכי שבת קודם שיתפלל , שזו מצוה דרבנן וזו מצוה דאורייתא , וזו זמנה עוברת וזו אין זמנה עוברת . ובלבד שיקרא קריאת שמע קודם שהגיע זמנה . ואם הקהל מתפללים , אין ליחיד להתחסד יותר מהם , אלא יתפלל עמהם ואחר כך יעשה הוא מה שיעשה הציבור ), ומ " א שם ( ואם לא ימצא אחר כך לקנות , אזי לא יקבע הלימוד בבקר . ואם לא ימצא לקנות אחר התפלה , אזי יקנה ואחר כך יתפלל , שזו מצוה עוברת , וגם היא דאורייתא . ובלבד שיקרא קריאת שמע קודם , ואם הציבור מתפללין לא יפרוש מהם ).

וכאן כתב רק הטעם הראשון ( שזו מצוה עוברת ), ולא הטעם השני ( וגם היא דאורייתא ).

וראה גם לקמן סי ' תלא ס " ח ( וכל זה בתפלת יחיד , אבל אם יש עשרה שמתפללים ערבית בזמנו , דהיינו צאת הכוכבים , יתפללו מיד בצאת הכוכבים , ואחר כך ילכו לבתיהם לבדוק החמץ , שאם ילכו לבדוק קודם תפלת ערבית , יהיה טורח לקבצם אחר כך להתפלל בעשרה ותתבטל מצות תפלת הצבור לגמרי ).

[1863] שתי הלכות נתבארו בסעיף זה :

( א ) מצוה בו יותר מבשלוחו בדבר שמקיים בו מצות ענג שבת , כדאמרינן בקידושין .

( ב ) חייב להשתדל לעשות לפחות דבר אחד מצרכי השבת בעצמו , כדאמרינן בשבת .

ונתבאר בקונטרס אחרון ס " ק ב .

[1864] טור ושו " ע ס " א ( ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו ).

[1865] קידושין מא , א ( אמר רב יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו , כי הא דרב ספרא מחריך רישא , רבא מלח שיבוטא ). מ " א סק " ב ( והוא הדין בכל מצוה , מצוה בו יותר מבשלוחו ).

וכן הוא לקמן סי ' תלב ס " ח . סי ' תנג סל " ג . סי ' תס ס " ג . וראה שדי חמד מערכת המ " ם כלל נד . קובץ כינוס תורה חו ' יב ע ' מט .

[1866] גמרא שבת קיט , א ( רב ספרא מחריך רישא , רבא מלח שיבוטא , רב הונא מדליק שרגי , רב פפא גדיל פתילתא , רב חסדא פרים סילקא , רבה ורב יוסף מצלחי ציבי , ר ' זירא מצתת צתותי , רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק ). רמב " ם פ " ל ה " ו ( אע " פ שהיה אדם חשוב ביותר , ואין דרכו ליקח דברים מן השוק ולא להתעסק במלאכות שבבית , חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו , שזה הוא כבודו . חכמים הראשונים מהם מי שהיה מפצל העצים לבשל בהן . ומהן מי שהיה מבשל , או מולח בשר , או גודל פתילות , או מדליק נרות . ומהן מי שהיה יוצא וקונה דברים שהן לצורך השבת ממאכל ומשקה , אף על פי שאין דרכו בכך . וכל המרבה בדבר זה הרי זה משובח ). טור ושו " ע שם ( ואפילו יש לו כמה עבדים לשמשו , ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו , כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק , ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים , ורבי זירא היה מדליק האש , ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול ).

[1867] רב חסדא שם . טור ושו " ע שם .

[1868] רבה ורב יוסף שם . טור ושו " ע שם .

[1869] ר ' זירא שם . טור ושו " ע שם .

[1870] רב נחמן בר יצחק שם . טור ושו " ע שם .

[1871] על פי יחזקאל כז , כ ( ובגדי חפש ). והכוונה כאן לבגדי שבת .

[1872] רש " י שם ד " ה מכתף ( בערב שבת יוצא ונכנס להביא תמיד משואות , כלי תשמיש ובגדי חופש ומגדים , כאדם שמקבל את רבו בביתו ומראה לו שהוא חשוב עליו וחרד לכבודו לטרוח ולהרבות בשבילו ).

[1873] טור ושו " ע שם ( ומהם ילמד כל אדם , ולא יאמר לא אפגום כבודי , כי זה הוא כבודו שמכבד השבת ).

[1874] היראה לרבינו יונה אות שט ( וישחיז סכינו כמו שדרשו , והיה ביום הששי והכינו את , זה השחזת סכין , ועוד דרשו , וידעת כי שלום אהלך , זה השחזת סכין , כי אם קהה הברזל ולא יוכל לחתוך אין זה שלום בית ). כל בו סי ' לא ( ומשחיזין הסכין בכל ערב שבת , דהכי דרשינן בספרי וידעת כי שלום אהליך , זו השחזת סכין ). מהרש " ל בהגהותיו לטור סי ' רס , הובא בב " ח שם ס " א ( לשון מהרש " ל ( בהגהותיו לטור כאן ) ... וישחיז סכינו , כמ " ש רז " ל והיה ביום הששי והכינו [ את ], זו השחזת סכין . ועוד דרשו רבותינו ז " ל וידעת כי שלום אהלך , זו השחזת סכין , כי [ ק ] הה הברזל ולא יכול לחתוך אין זה שלום בית , רוקח ). רמ " א ס " א ( ויש להשחיז הסכין בערב שבת ). ט " ז ס " ק ב ( מדכתיב והכינו את אשר יביאו , הך את נרמז בו סכין , מלשון לאתים ולמזמרות ).

[1875] רמ " א שם ( כי זהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה ).

[1876] בשלח טז , ה . היראה ומהרש " ל שם .

[1877] ישעי ' ב , ד . ט " ז שם .

[1878] איוב ה , כד .

[1879] ס ' היראה וכל בו שם בשם ה ספרי . מהרש " ל שם . ב " י סוף הסימן .

[1880] מ " א סק " א ( ויאמר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת ( כתבים )), בשם כתבי האר " י ז " ל , בשער הכוונות ענין ליל ו ' סא , ד ( ובכל מה שיקנה יזכיר ויאמר לכבוד השבת ).

וראה גם לעיל סי ' רמב ס " י ( ואמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת , כיצד מצא בהמה נאה לוקחה ואומר זו לשבת ).

[1881] מ " א שם ( ויותר טוב לקנות ביום ו ' מביום ה ' ... ( כתבים )), בשם כתבי האר " י ז " ל שם ( צריך האדם ליזהר לקנות כל צרכי שבת ביום ששי ... ולא ביום ה ').

[1882] תוספת שבת סק " א ( מיהו בסי ' תקע "[ ה ] משמע דיש לקנות ביום ה ' עיי " ש . מיהו שם מיירי מדברים הצריכים הכנה רבה , כמ " ש הוא עצמו שם בסי ' תקע " ה ס " ק ד עיי " ש ).

והיינו מ " ש בשו " ע סי ' תקעה ס " ד ( בית דין גוזרין עוד שבע תעניות על הצבור , שני וחמישי ושני וחמישי ושני וחמישי ושני ... ובשני לעת ערב פותחין מעט ( אותן החנויות המוכרות אכילה ושתיה ), כדי שימצאו לקנות לסעודת הלילה , ובחמישי פותחין כל היום חנויות המוכרות מאכל , מפני כבוד השבת ). וכתב על זה מ " א סי ' תקעה סק " ד ( מדלא כתב מאכל ומשתה , כמ " ש לעיל בהג " ה , שמע מינה דסבירא ליה דחנות של משתה אסור לפתוח , רק מטין , דהא יכולין לקנותו בערב שבת , משא " כ מאכל שצריך הכנה ).

[1883] ראה גם לעיל סי ' רמב סי " א ( עזרא תיקן שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת מפני כבוד השבת כדי ללבוש לבנים בשבת . אבל בערב שבת אין פנאי לכבס , מפני שצריך להתעסק בצרכי שבת ).

[1884] מחזור ויטרי סי ' קצא ( תנא , כל הטועם תבשילו בערב שבת מאריכין לו ימיו ושנותיו ). שבלי הלקט סי ' פב ( טועמיה חיים זכו וכו ', המכבדים אותה במיני מאכל ומטעמים , ויש סמיכי מיכן שצריך לטעום תבשילו מערב שבת ). מטה משה סי ' תח ( נהגו אנשי מעשה לטעום התבשילים בערב שבת , כדי לתקנם כהוגן , ויהיו נאכלים לתאוה . וכן מצאתי בשם הירושלמי , טועמיה חיים זכו , מצוה לטעום קודם השבת טעם תבשילי שבת לכבודה ). הובא באליה זוטא סק " ב .

וראה לקוטי שיחות ח " ב ע ' 475 ( ברוחניות ).

[1885] מ " א סוסק " א ( מצוה לטעום התבשילין , וצריך לטעום מכל תבשיל בערב שבת ( כתבים )), בשם כתבי האר " י , בשמונה שערים שם ( גם ראוי לאדם לטעום כל התבשילין שמבשל בערב שבת לכבוד השבת ).

[1886] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ג נתבאר , שגם מה שהתירו בלימוד עם רבים , היינו דבר שיש לו קצבה , אלא שבזה מותר אף דבר שאינו רגיל ללומדו בכל יום .

ומבאר שכן מוכח מההלכה שהובאה בפנים " ונוהגין בקצת מקומות שלא לקבוע ישיבה בערב שבת , לפי שלימוד הישיבה הוא דבר שאין לו קצבה ", אף שגם בזה לומד עם רבים .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' רלג .

[1887] סי ' רנא ס " ק ו ( ובסדר היום כתוב , אם רגיל ללמוד דבר שיש לו קצבה , או שלומד עם רבים , אל יבטלנו . ולימוד הישיבה מקרי דבר שאין לו קצבה שרגילין לפלפל ). וכן הוא בכנסת הגדולה הגהות הטור ( אם רגיל ללמד ענין שיש לו קצבה , או אם יש לו למוד עם רבים , לא יבטלנו , סדר היום ).

אבל בסדר היום עצמו , לא נזכר דמיירי ש " רגיל ללמוד " ( אבל אם הלימוד הוא ענין שיש לו קצבה ולא יתעכב בו , יכול לתת חלק לזה ... אבל אם הוא קובע למוד עם רבים , ודאי שאין ראוי לבטל למוד רבים ).

[1888] כמבואר מיד במ " א שם ( ולימוד הישיבה מקרי דבר שאין לו קצבה , שרגילין לפלפל ). וכן הוא בכנסת הגדולה שם ( נהגו בקושטנדינא שלא קבוע ישיבה בערב שבת . ויראה לי הטעם , דאפילו שהוא לימוד של רבים , מכל מקום הוה ליה לימוד שאין לו קצבה , דשמא על ידי הפלפול דהמשא והמתן ימשך הלימוד ולא יקנו צרכי שבת ).

[1889] קאי אלפניו , והיינו : שלומד עם רבים , הוא מותר כיון שמלמד לרבים , והם מותרים כיון שאינם צריכים להכין ( שהם תלמידי ישיבה שמכינים להם צרכי שבת בבית ). ומה שלא קבעו ישיבה בקושטאנדינא , היינו לימוד חברותא של אלו שצריכים להכין צרכי שבת בעצמם .

וראה כנישתא דבי רב הערה ה .

[1890] ולמה לא קבעו הישיבה , שיהא מלמד לרבים ( באופן שהתיר סדר היום ).

[1891] שהכנסת הגדולה כותב שבקושטנדינא לא קבעו ישיבה , שאוסרים אף לימוד עם רבים , מה שהתיר בסדר היום .

[1892] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ד נתבארו שתי הלכות :

( א ) " להשתדל להכין בעצמו צרכי שבת , שכן הוא בכל המצות מצוה בו יותר מבשלוחו ". כלשון הגמרא בקידושין .

( ב ) " חייב להשתדל ולעשות שום דבר מצרכי השבת בעצמו , שזהו כבודו של שבת ". כלשון הרמב " ם .

ומבאר המקור לשתי הלכות אלו , האחד הוא חיוב ( לפחות דבר אחד ). והשני היא רק מצוה ( בדבר שמקיים בו מצות ענג ).

לכללות קונטרס אחרון זה ראה קובץ שיעורים קידושין סי ' לז אות ג . תורת תמימים ע ' 106. כנישתא דבי רב ע ' רלד .

[1893] מא , א ( אמר רב יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו , כי הא דרב ספרא מחריך רישא , רבא מלח שיבוטא ).

[1894] בקידושין שם ( אמר רב יוסף מצוה ... איכא דאמרי בהא איסורא נמי אית בה ). הרי שלדעה הא ' יש רק מצוה ולא חיוב .

וכן הוא בשו " ע אהע " ז רס " י לה ( אם אפשר לו לקדשה בעצמה אסור לקדשה על ידי שליח , אלא אם כן מכירה , שמא אחר כך ימצא בה דבר מגונה ותתגנה עליו . ומכל מקום אף על פי שמכירה , מצוה שיקדשנה בעצמו אם אפשר ). הרי שאם מכירה אין בזה חיוב אלא מצוה .

[1895] בטור ושו " ע ס " ב ( מותר להתחיל מן הדין , אבל מצוה להמנע ).

וכן הוא לעיל שם ס " ט וס " י ( מן הדין מותר לאכלה בכל היום , אפילו סמוך לחשכה . אבל מצוה להמנע ). לקמן סי ' שא קונטרס אחרון ס " ק ב ( דמצוה שלא להרהר כלל בעסקיו , אף על פי שאין איסור מן הדין ( עיין סי ' רמ " ט שיש מצוה להמנע מדבר שאין בו איסור מדינא )).

וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קיח .

[1896] הלכה ו ( חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו , שזה הוא כבודו ).

[1897] " ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת , כדי לכבדו ". וכדלקמן בסמוך " שזהו כבוד השבת , ולא משום יתרון מצוה בעלמא ".

[1898] ס " ק ב ( להכין בעצמו , והוא הדין בכל מצוה מצוה בו יותר מבשלוחו ). והיינו שמפרש , שגם מ " ש בטור ושו " ע " ישתדל להכין בעצמו " הוא מטעם " מצוה בו יותר מבשלוחו " ולא חיוב .

וראה כנישתא דבי רב ע ' רלה הערה ב .

[1899] והיינו שבגמרא קידושין אמרו רק ( אמר רב יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו כי הא דרב ספרא מחריך רישא רבא מלח שיבוטא ). ובגמרא שבת אמרו כולם יחד ( רב ספרא מחריך רישא , רבא מלח שיבוטא , רב הונא מדליק שרגי , רב פפא גדיל פתילתא , רב חסדא פרים סילקא , רבה ורב יוסף מצלחי ציבי , ר ' זירא מצתת צתותי , רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק ). והיינו שיש הפרש בין רבא ורב ספרא שעשו כן מטעם מצוה , לבין שאר האמוראים שעשו כן מטעם חיוב .

וזה הטעם שבטור ושו " ע הביאו רק את שאר האמוראים ( כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק , ורבה ורב יוסף היו מבקעין עצים , ורבי זירא היה מדליק האש , ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול ), והשמיטו את רבא ורב ספרא . כי בטור ושו " ע מיירי בחיוב ( ולא במצוה ), שאותו למדים משאר האמוראים .

וראה מה שהאריך בזה בכנישתא דבי רב ע ' רלו הערה ד .

[1900] שיש בהם שני פרטים :

( א ) שאין להם לזלזל בכבוד עצמם רק לצורך חיוב ולא לצורך מצוה , כדלקמן הל ' מציאה ופקדון סל " ה ( נדחה מפני כבודו , כגון שהוא חכם או זקן מכובד , ומצא כלים פחותים שאין דרכו לישא אותם בידו בפני הבריות , אינו חייב ליטפל בהם ). והל ' עוברי דרכים וצער בעלי חיים ס " ה ( חכם או זקן מכובד , ומצא בהמת חבירו רובצת תחת משאה , אין צריך לפרוק ולטעון עמו , הואיל ואינו לפי כבודו ).

( ב ) שלא הי ' לעשות זאת כל כך בקביעות בכל שבת ושבת לכבוד מצוה שאפשר להתקיים על ידי אחרים , כדלקמן בסמוך .

אלא ודאי עשו כן מטעם חיוב כבוד שבת , ולא רק מטעם מצוה בו יותר מבשלוחו .

[1901] שבת קיט , א ( רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה . רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה ). ב " ק לב , א - ב ( דאמר ר ' חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא . ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא . רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה ).

וכן הוא לקמן סי ' רסב ס " ד ( ילבש בגדים הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה , כמו שהיו עושים גדולי החכמים , שהיו מתעטפים בבגדים נאים ואומרים באו ונצא לקראת שבת המלכה , והיו אומרים בואי כלה בואי כלה ).

[1902] כדלעיל סי ' רמב ס " א ( שני דברים נתפרשו בשבת על ידי הנביאים והם כבוד וענג שנאמר וקראת לשבת ענג לקדוש ה ' מכובד ועיקרן מן התורה , שהשבת הוא בכלל מקראי קדש ... ויש אומרים שמקרא קדש הוא לקדשו באיסור עשיית מלאכה , אבל הכבוד בשבת ויום טוב והענג בשבת הן מדברי סופרים ).

[1903] שבת כב , א ( שלא יהו מצות בזויות עליו ). וכדלקמן סי ' תרלט ס " ב ( כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו ).

וראה יגדיל תורה ( ירות " ו ) ח " ג ע ' 38.

[1904] סעיף יב ( אמר לו אביו השקני מים , ויש לפניו לעשות מצוה עוברת כגון קבורת מת או לויה , אם אפשר למצוה שתעשה על ידי אחרים , יעסוק בכבוד אביו ).

ולענין תלמוד תורה , ביו " ד סי ' רמו סי " ח ( היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה , אם אפשר למצוה להעשות על ידי אחרים לא יפסיק תלמודו ).

וראה גם לעיל סי ' לח ס " ט ( שכל מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים חייב להפסיק כדי לעשותה , כמו שיתבאר ביו " ד סימן ר " מ ). הרי שגם שם מציין לסי ' רמ , דמיירי שם בכיבוד אב .

לקמן סי ' תמד סי " ח ( שמעשה המצות הוא גדול מהתלמוד , כשאי אפשר לקיים המצוה על ידי אחרים ... כמו שנתבאר ביו " ד סי ' רמ " ו ). הרי שגם שם מציין לסי ' רמו , דמיירי שם בתלמוד תורה .

וראה הערות וציונים להל ' תלמוד תורה פ " ג ה " ג ס " ב . דובר שלום ע ' לח . תורת תמימים ע ' 156. כנישתא דבי רב הערה כה .

[1905] שם ( חייב לעשות דברים שהן לצורך השבת בגופו , שזה הוא כבודו ).

[1906] סעיף א ( להכין עצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו ).

[1907] דג ; וכדלעיל סי ' רמב ס " ב ( בימי חכמי הגמרא היו מענגין בדגים גדולים ובתבשיל של תרדין , שמאכלים אלו היו חשובים ענג בימיהם ), ושם נסמן ( הערה 46 ).

[1908] שבת קיט , א ד " ה מחריך רישא ( אם היה שם ראש בהמה לחרוך , מחרכו הוא בעצמו ).

[1909] ראה מראי מקומות וציונים . משולחן הארי ע ' 52.

`