שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשל"ב

367

בס"ד. שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשל"ב.

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין.

א. סיפור נס חנוכה מבואר בקיצור בנוסח "ועל הנסים",

– כמו בפורים, אלא שבפורים יש גם אריכות הסיפור במגילת אסתר, ואילו בנוגע לחנוכה הרי "מגילת אנטיוכוס" ²⁶⁶² אינה מכ"ד ספרי קודש (ועד שלא נזכרה בגמרא), וישנו רק הסיפור שבנוסח "ועל הנסים", וכן בגמרא ²⁶⁶³ : "מאי חנוכה וכו'", בנוגע לנס פך השמן שהי' "מונח (חתום ²⁶⁶⁴ ) בחותמו של כהן גדול". אלא שיש כמה פירושים בנוגע לשאלת הגמרא "מאי חנוכה" ²⁶⁶⁵ , ואילו בנוסח ד"על הנסים" נתבאר הסיפור דחנוכה בפשטות, אם כי בקיצור –

שבו מודים להקב"ה "על הנסים וכו' שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה":

"בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל .. ואתה .. רבת את ריבם דנת את דינם נקמת את נקמתם, מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו'" – שזהו הנס של נצחון המלחמה.

ב. והנה, כללות ענין המלחמה שייך רק כאשר ההנהגה קשורה עם דרך הטבע, כי, כאשר ההנהגה היא למעלה מדרך הטבע, אזי אין צורך כלל בענין של מלחמה.

ובפרטיות יותר, הנה במלחמה גופא מצינו חילוק בין המלחמות של משה למלחמות של יהושע ²⁶⁶⁶ , שכיון שאצל משה היתה ההנהגה באופן שלמעלה מדרך הטבע, הנה גם המלחמות לא היו באופן של מלחמה ממש [ואילו היתה הכניסה לארץ ע"י משה, הנה גם המלחמה דכיבוש הארץ לא היתה באופן של מלחמה ממש, וכללות כיבוש הארץ הי' קיים

368

לעולם ועד ²⁶⁶⁷ , ללא שינוי], משא"כ המלחמות של יהושע היו בדרך של מלחמה, כיון שלא היתה הנהגה שלמעלה מדרך הטבע לגמרי, כמו בזמן משה.

וכמו"כ מצינו חילוק במלחמות של יהושע גופא – שהתחלת כיבוש ארץ ישראל, כיבוש יריחו, "מנעולה של ארץ ישראל" ²⁶⁶⁸ , לא הי' באופן של מלחמה ממש, אלא באופן שלמעלה מהטבע – עי"ז שהכהנים נשאו את ארון הברית (ש"אין בארון רק שני לוחות האבנים גו'" ²⁶⁶⁹ ) ותקעו בשופרות וכו', ואז – "ותפול החומה תחתי'" ²⁶⁷⁰ ; ורק במלחמות שלאח"ז התחיל סדר של מלחמה ממש.

והיינו, שכאשר ההנהגה היא בדרך הטבע, אזי יש צורך בענין של מלחמה ממש, באופן של תחבולות ותכסיסי מלחמה כו'.

וזהו גם מה שמצינו בדיני התורה שבעל-מום אינו נעשה יוצא צבא בישראל ²⁶⁷¹ :

לכאורה אינו מובן: הרי ענין המלחמה אצל בנ"י הוא באופן ש"ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך" ²⁶⁷² , וא"כ, מה בכך שהוא בעל-מום?!

– צריך רק להבטיח שאינו "הירא ורך הלבב" ²⁶⁷³ "מעבירות שבידו" ²⁶⁷⁴ , שאז אינו יכול לצאת למלחמה, כיון שענין העבירות הוא בסתירה לכך ש"ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך"; אבל למה לא יוכל בעל-מום לצאת למלחמה, בה בשעה שכל ענין המלחמה הוא באופן ש"ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויבך לפניך"?!

ומזה מוכח, שאע"פ שהמלחמה מתנהלת ע"י הקב"ה, צריכה להיות גם אחיזה בדרך הטבע, ולכן, בעל-מום שאינו יכול להלחם בדרך הטבע, אינו יוצא למלחמה; ורק כשישנה השלימות בדרך הטבע, שהוא שלם בגופו וכו', אזי נעשית המלחמה באופן ש"ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך וגו'".

ועד"ז בנוגע למלחמה בימי חנוכה – שמזה גופא שמודדים גבורים וחלשים, רבים ומעטים, מובן, שזוהי מלחמה כפשוטה בדרכי

369

הטבע; ובזה נתלבש הנס שבנ"י ניצחו במלחמה – "מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים".

ג. עפ"ז יש לבאר טעם אמירת "ועל הנסים" בחנוכה ופורים, ולא בשאר הימים טובים:

לכאורה היו צריכים לומר "ועל הנסים" – לכל לראש – בחג הפסח, שאז אירע הנס של יציאת בנ"י ממצרים, שזהו הנס הראשון שעל ידו נעשית "פתיחת הדרך" ²⁶⁷⁵ שאצל בנ"י יהי' תמיד ענין הנסים.

וכמובן גם ממ"ש בעקדה ²⁶⁷⁶ שחודש ניסן (שבו היתה יצי"מ) קשור עם הנהגה נסית שלמעלה מדרך הטבע (בניגוד לחודש תשרי שקשור עם הנהגה שע"פ דרך הטבע) – וכמרומז גם בשמו של החודש, "ניסן", ע"פ דברי הגמרא ²⁶⁷⁷ "הרואה הונא בחלום (שראה השם כתוב), נס נעשה לו, חנינא חנניא יוחנן, נסי נסים נעשו לו" (נוני"ן הרבה, נסים רבים), והרי גם בתיבת "ניסן" יש ב' נוני"ן – שזהו לפי שיצי"מ היא השורש לכל הנסים שמתרחשים אצל בנ"י.

וכיון שכן, הוצרכו לומר "ועל הנסים" בחג הפסח. ואעפ"כ רואים שאמירת "ועל הנסים" בגלוי היא (לא בחג הפסח, אלא) דוקא בחנוכה ופורים.

ומבואר בזה, שהנס דיצי"מ הי' נס שלמעלה מדרך הטבע לגמרי, ללא התלבשות בדרך הטבע (שהרי לא היתה מלחמה כו'), ולכן אין צורך להבהיר ולומר "ועל הנסים .. שעשית כו'", כיון שהכל רואים שהקב"ה עשה נס להוציא את בנ"י ממצרים;

משא"כ בחנוכה ופורים היו הנסים מלובשים בדרכי הטבע : בפורים – בכל פרטי הסיפור דמרדכי ואסתר, ובאופן ש"אחות יש לנו בבית המלך" ²⁶⁷⁸ , ובחנוכה – בענין המלחמה בדרך הטבע; ולכן אומרים "ועל הנסים ועל הפורקן וכו' שעשית", להורות שמבלי הבט על ההתלבשות בדרך הטבע, מכירים בכך שזהו נס שעשה הקב"ה לבנ"י.

ד. הביאור במ"ש בנוסח "ועל הנסים", "מסרת וכו' טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך" ²⁶⁷⁹ ,

370

– דלכאורה אינו מובן ²⁶⁸⁰ מהו הנס שבדבר, הרי בדרך הטבע אין סיבה ²⁶⁸¹ שטמאים רשעים וזדים ²⁶⁸² ינצחו את הטהורים צדיקים ועוסקי תורתך (כמו גבורים ורבים שבדרך הטבע ינצחו חלשים ומעטים)?

[ומה שתירצו ש"עוסקי תורתך" הם תשושי כח כיון שהתורה מתשת כחם – הרי ²⁶⁸³ ענין זה שייך רק לאלה שתורתם אומנתם, ודוחק לומר שכל אנשי הצבא של מתתיהו ובניו היתה תורתם אומנתם. ובפרט שהסדר הוא שבעת המלחמה צריכים תלמידי חכמים להתחזק יותר בלימוד התורה כדי להגן על אנשי הצבא, ובזה תלוי הנצחון במלחמה ²⁶⁸⁴ ].

371

והביאור בזה ²⁶⁸⁵ – שזהו נס נוסף ²⁶⁸⁶ , שנמסרו בידם לא רק הגבורים ורבים דמלכות יון, אלא גם הטמאים רשעים וזדים מהמתייונים שבבנ"י גופא ²⁶⁸⁷ , שרק אצלם שייך אמיתת הגדר של טהרה ²⁶⁸⁸ צדקות ועסק בתורה.

וענין זה נוגע גם עתה ²⁶⁸⁹ , שאין להתפעל מזה ששומרי תומ"צ הם

372

מיעוט לגבי שאר בנ"י ²⁶⁹⁰ (ועד"ז בנוגע לכל אחד מישראל ²⁶⁹¹ , שרק מיעוט היום עוסקים בעניני קדושה ממש ²⁶⁹² ), ובודאי שסוכ"ס יהיו כולם טהורים צדיקים ועוסקי תורתך, ולאח"ז: "והדליקו נרות בחצרות ²⁶⁹³ קדשך" ²⁶⁹⁴ , ועד "להודות ולהלל לשמך הגדול" ²⁶⁹⁵ –

373

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ל ע' 209 ואילך.

* * *

ה. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ראיתי והנה מנורת זהב כולה.

* * *

ו. בנוגע לביאור פסוק חומש עם פירוש רש"י – הנה בהמשך להמדובר בשבוע שעבר ²⁶⁹⁶ בפירוש רש"י על הפסוק ²⁶⁹⁷ "עולה תמנתה", "ובשמשון הוא אומר וירד כו'", אודות ה"כלל" המוכרח מדברי רש"י ²⁶⁹⁸ "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא", שאין דרכו לתרץ קושיא מפסוקים שהבן חמש למקרא לא למד עדיין, שאינה מתעוררת אצלו עד שילמדם – נתעכב גם עתה על פסוק בפרשת השבוע ²⁶⁹⁹ שקשור עם כלל זה:

על הפסוק ²⁷⁰⁰ "ותפעם רוחו", מפרש רש"י: "ומטרפא רוחי', מקשקשת בתוכו כפעמון. ובנבוכדנצר הוא אומר ²⁷⁰¹ ותתפעם רוחו, לפי שהיו שם שתי פעימות, שכחת החלום והעלמת פתרונו".

ואינו מובן:

א) למה צריך רש"י לתרץ הסתירה ממ"ש "ותתפעם רוחו" (ולא כמ"ש כאן "ותפעם רוחו") – שזהו פסוק בדניאל שהבן חמש למקרא לא למדו עדיין, ובלמדו בפ' מקץ הפסוק "ותפעם רוחו", אין שום קושיא שצריך לתרצה?

ב) לפני "ובנבוכדנצר הוא אומר כו'" – מקדים רש"י "ומטרפא רוחי' כו'" (ולא כמו בפ' וישב, שמתחיל מיד "ובשמשון הוא אומר כו'"), כיון שצריך לפרש תחילה התיבות "ותפעם רוחו", שהבן חמש למקרא אינו יודע פירושם. ולכאורה, הפיסקא "ובנבוכדנצר הוא אומר כו'", הוצרכה להיות ב"דיבור המתחיל" בפני עצמו, כדרכו של רש"י בכ"מ,

374

שתחילה מפרש פירוש התיבות, ובד"ה בפ"ע מוסיף עוד ענין. ולמה כותב ענין זה באותו ד"ה, ובוא"ו המחבר: " ו בנבוכדנצר הוא אומר כו'", שמורה על ההמשך לפירוש התיבות "ותפעם רוחו"?

ז. וממשיך רש"י לפרש תיבת "חרטומי" (שזהו ענין שקובע ברכה לעצמו, שהרי לפנ"ז מדובר אודות פרעה עצמו, וכאן מדובר אודות חרטומי מצרים) – "הנחרים בטימי מתים, ששואלים בעצמות", ומוסיף בחצאי עיגול: "טימי הן עצמות בלשון ארמי, ובמשנה ²⁷⁰² בית שהוא מלא טמיא, מלא עצמות".

וצריך להבין:

א) תיבת "הנחרים" יש לפרש בכמה אופנים: (א) מלשון נחירי האף, (ב) מלשון חמימות ²⁷⁰³ . ואעפ"כ כותב רש"י תיבת "הנחרים" (סתם) בפשיטות, מבלי לפרש לבן חמש למקרא פירוש תיבה זו.

ב) בתיבת "חרטומי" מרומזים התיבות "הנחרים בטימי": תיבת "נחרים" – מרומזת ב"חר(טומי)", ותיבת "טימי" – ב"(חר)טומי"42. אבל היכן נרמז ב"חרטומי" – "הנחרים בטימי מתים "?

ג) למה לא מסתפק רש"י במ"ש ש"טימי הן עצמות בלשון ארמי" (וכפי שמצינו בכ"מ שרש"י מביא ראי' מפירוש התרגום), אלא מוסיף ראי' גם מדברי המשנה? ובפרט שרש"י מפרש פשוטו של מקרא לבן חמש למקרא שאינו שייך עדיין ללימוד המשנה.

וכמדובר כמ"פ שכל הענינים שבפירוש רש"י צריכים להיות מובנים לבן לחמש למקרא שלומד פשטות הכתובים, וכפי שיתבאר לקמן.

ח. הביאור בד"ה "ואין פותר אותם לפרעה", "פותרים היו אותם, אבל לא לפרעה, שלא הי' קולן נכנס באזניו ולא הי' לו קורת רוח בפתרונם ²⁷⁰⁴ , שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר"; וכן מדוע לא נתבאר ענין "השנות החלום" דיוסף, מאלמים אלומים וגם

375

שמש וירח – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס ²⁷⁰⁵ בלקו"ש חט"ו ע' 339 ואילך.

ט. ביאור ה"קלאָץ-קושיא" בפשוטו של מקרא ²⁷⁰⁶ , היתכן שיוסף לא השתדל להודיע ליעקב אביו שעודנו חי ²⁷⁰⁷ – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס ²⁷⁰⁸ בלקו"ש ח"י ע' 129 ואילך.

* * *

י. בהערות אאמו"ר על הזהר ²⁷⁰⁹ מתעכב על מאמר הזהר ²⁷¹⁰ בענין תורה וצדקה (כמדובר לאחרונה ²⁷¹¹ אודות הקשר בין תורה לצדקה): "צדקה תציל ממות ²⁷¹² , אלין דמשתדלי באורייתא .. דהא אורייתא עץ חיים אקרי ואתקריאת צדקה .. ד"א צדקה תציל ממות דא צדקה ממש וכו'", ומסיים, "אמר ההוא יודאי וקרי' בי' שלום וכו'".

ומבאר אאמו"ר "צורך ב' הדברים תורה וצדקה להציל ממות, ולא די בא' מהם, כי הנה מות הוא בעולמות בי"ע, מ' בבריאה, ו' ביצירה, ת' בעשי' .. וההצלה .. הוא ע"י השתדלות בתורה. והוא ע"י לימוד המשנה (ו' סדרי משנה) נמשך ליצירה ²⁷¹³ .. מתבטל הו' דמות. וע"י לימוד התלמוד נמשך לבריאה .. מתבטל המ' דמות .. ובכדי לבטל גם אות ת' דמות, צריך צדקה ממש .. שעי"ז ממשיכים לעשי'".

ומבאר גם "מה חידש בזה היודאי, הלא מקראות מלאים הם

376

שתורה היא בחי' שלום (כמו "דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום" ²⁷¹⁴ ) וכו'".

ועדיין צריך להבין: כיון שהענין ד"צדקה תציל ממות" הוא למטה בעוה"ז, הרי מובן, שכל פרטי הענינים הנ"ל (בנוגע ליצירה ובריאה כו') צריכים להיות גם למטה בעוה"ז.

וכפי שיתבאר לקמן.

יא. הביאור בפירוש רש"י:

רש"י אינו מפרש ש"ותפעם" הוא מלשון "פעמון", כיון שבתיבת "פעמון" יש אות נו"ן, משא"כ בתיבת "ותפעם".

[ולהעיר שהאבן עזרא מפרש ש"ותפעם" הוא כמו " נפעמתי ולא אדבר" ²⁷¹⁵ (וכן "הולם פעם" ²⁷¹⁶ ), אף שחסרה אות נו"ן – כיון שהוא "מבנין נפעל", היינו, שהאות נו"ן אינה חלק משורש התיבה; משא"כ בתיבת "פעמון"].

ולכן צריך רש"י להביא ראי' מהתרגום: "ומטרפא רוחי'", ומבאר פירוש הדברים: "מקשקשת בתוכו כפעמון".

אך עפ"ז אינו מובן:

הפירוש ש"ותפעם רוחו" היינו "מקשקשת בתוכו כפעמון", הרי זה ע"ד מ"ש בפעמוני המעיל שעל ידם יהי' " נשמע קולו בבואו אל הקודש" ²⁷¹⁷ , ועד"ז בנדו"ד, שקריאת החרטומים היתה כתוצאה מזה שרוחו היתה מקשקשת כפעמון. וכיון שלאחרי כל חלום היתה רוחו של פרעה מקשקשת כפעמון, היתה צריכה להיות הקריאה לחרטומים ב"פ, לאחרי כל חלום בפ"ע, ולמה נאמר "ותפעם רוחו .. ויקרא את כל חרטומי מצרים" רק פעם אחת?

וכדי לחזק את השאלה מביא רש"י: "ובנבוכדנצר הוא אומר ו תת פעם רוחו", שמורה על כפל הענין.

ועל זה מבאר רש"י, שהסיבה לכך שבנבוכדנצר נאמר "ו תת פעם רוחו" היא – לא בגלל שקרא לחרטומים ב"פ, אלא "לפי שהיו שם שתי פעימות, שכחת החלום והעלמת פתרונו", משא"כ אצל פרעה שהי' רק ענין אחד, נאמר "ותפעם".

377

יב. בהמשך לביאור בפירוש רש"י ד"ה "ואין פותר אותם לפרעה", "פותרים היו אותם, אבל לא לפרעה, שלא הי' קולן נכנס באזניו ולא הי' לו קורת רוח בפתרונם" – הנה:

יש שני סוגי יועצים: יש כאלו שגם בראותם שהמצב אליבא דאמת מחייב לומר לפרעה דברים שלא ימצאו חן בעיניו, הנה כיון שזוהי האמת, אומרים לו את האמת כמו שהיא; אבל יש כאלו שחוששים לומר לפרעה את האמת, שלא תמצא חן בעיניו, ואז יפטר אותם פרעה ממשרתם... ולכן מעדיפים לומר לו דברים שימצאו חן בעיניו, גם אם הם היפך האמת, ובלבד שיוכלו להשאר במעמדם בתור "חרטומי מצרים".

אצל "יועץ" כזה – קודמת אהבת עצמו לכל דבר! ואם הוא אדם עדין, אזי יטען, שהדבר נוגע לפרנסת בני ביתו, או שנוגע לכל עירו. אלא מאי, בשביל זה יצטרך לומר דבר שקר, וכתוצאה מזה יהיו דברים בלתי-רצויים – הנה העיקר אצלו שבינתיים יוכל להשאר "יועץ", גם אם מחר יתברר שהי' זה דבר בלתי-רצוי.

יג. וכן הוא בנוגע לענין של "מיהו יהודי", שישנם כאלו שלא נוגע להם הסכנה של עם ישראל, ומוכנים לומר דבר שקר – שע"י פיסת-נייר יכול גוי להיות יהודי, ובלבד שיוכלו להשאר בתפקידם בתור "חרטומי מצרים"!...

(בהמשך הדברים אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:) יש כאלו שמשיבים על טענותי בענין זה באופן ד"טענו חטים והודה לו בשעורים" ²⁷¹⁸ :

ולדוגמא: יש כאלו שתוקפים ואומרים שכל הטענות נגדם הם רק בגלל שרצוני לערוך מלחמה נגדם...

ובכן: אך למותר להבהיר שאין האמת כן; אין כוונתי לערוך מלחמה נגדם, אלא אדרבה: כל ההתעסקות בענין זה היא בגלל גודל הרחמנות עליהם!

משל למה הדבר דומה – לאדם שסובל מריבוי חום ("אָנגעוואַרעמט") [בלשון העולם הרי זה נקרא "פאַרקילט", אבל אינני רוצה להשתמש בלשון זה, כיון שע"פ חסידות אין הדבר כן, כי, יהודי אינו שייך לקרירות, כי אם לחמימות, אלא שלפעמים קורה שמנצלים את

378

החמימות שלא במקומה...], שבודאי לא עורכים מלחמה נגדו, אלא מרחמים עליו!

ובנוגע לאלו שתוקפים בטענה "בית שמאי עליך ישראל"... היתכן שמחמירים יותר מדאי – יש למחות על הזלזול ב"בית שמאי", בה בשעה ששמאי הי' תנא גדול, אב ב"ד ²⁷¹⁹ , וכן תלמידיו היו תנאים כו', אלא שבזמן הזה אין הלכה כב"ש ²⁷²⁰ , אבל דוקא לעתיד לבוא תהי' הלכה כב"ש ²⁷²¹ .

ועד"ז בנוגע לשאר התקפות ודברי חירוף וגידוף כו' ("זיך טשעפּען און זידלען"), שלא יעזרו להם מאומה; אינני מתפעל מזה, ולא בגלל זה אפסיק לדבר ולהתריע על ענין זה.

אין זו הפעם הראשונה שמחרפים ומגדפים אותי. נולדתי וגדלתי במדינה קומוניסטית, ובתור בן בכור לאאמו"ר שהי' הרב הראשי בעיר יקטרינוסלב, הוצרכתי להתעמת עם ה"יבסקציא" ששאלו שאלות על עניני דת, והרבו להציק ולחרף ולגדף כו'. ואעפ"כ לא התפעלתי מהם. וכמו"כ לא אתפעל גם מהחרפות והגידופים שלהם, כיון שכבר הורגלתי בזה, ומה גם שעד כמה ש"ישתדלו" בזה, לא יעלו בלבם כל ההמצאות של ה"יבסקציא" באופן החירוף והגידוף כו'.

(כ"ק אדמו"ר שליט"א הוסיף בבת-שחוק:) אינני אוחז בדרגא כזו שאוכל לומר שבכלל לא איכפת לי מזה; איכפת לי הדבר; אבל אין זה נוגע לפועל, כיון שבנוגע לפועל אמשיך לעסוק בענינים שנוגעים לקיום עם ישראל, מבלי להתפעל מאף אחד.

יד. כ"ק אדמו"ר שליט"א התייחס גם לכך שמכחישים את הדברים שאמר ²⁷²² ששלחו שליח לרוסיא להציע לגוים לומר שהם יהודים כדי שיוכלו לעלות לארץ ישראל, ואומרים שזה דבר שקר:

הם טוענים ששאלו וביררו במשרד הקליטה ובמשרד העלי', והשיבו להם, שלא ידוע להם דבר כזה.

ובכן: אמרתי אז בפירוש שאין זה קשור עם המשרדים הנ"ל, והוריתי היכן יכולים לברר פרטי הדברים, כאילו שאינם יודעים בעצמם... ואעפ"כ שאלו דוקא במשרדים הנ"ל, ששם אמרו שלא ידוע להם הדבר.

379

זאת ועוד: גם במשרדים הנ"ל יודעים את האמת, אלא הסדר הוא – כנהוג בכמה מדינות, ארה"ב, אנגלי' וצרפת וגם באה"ק... – שכאשר שואלים בפומבי ובאופן רשמי, אזי מכחישים ואומרים שלא ידוע להם דבר זה!

ומה שדורשים ממני להוכיח אמיתית הדברים ע"י אמירת שמו של השליח (כאילו אינם יודעים בעצמם) – כבר הסברתי להם הטעם מדוע אינני יכול לפרסם את שמו ²⁷²³ , וברור הדבר שלא אעשה זאת רק כדי להגן על כבודי!...

אך הם מנצלים זאת כדי לטעון שכל הענין הוא שקר! – הלואי שהאמת לא היתה כן, אבל המציאות המרה היא שכן הוא האמת, והכוונה בפרסום הדברים היא – שיסלקו משם את השליח הנ"ל, ותקוותי חזקה שבינתיים כבר סילקו אותו.

טו. ולאחרונה נתחדשה עוד צרה – כפי שיודעים פרטי הדברים (המקום והתאריך כו') באופן ברור:

יש בידי העתק ממכתב שנשלח ב-17 לנובמבר מבומביי שבהודו לארץ ישראל, שכיון שיש שם בעיות בעניני גיור אצל אלו שרוצים לעלות לארץ ישראל,

– במכתב הנ"ל לא כתוב "ארץ ישראל", אלא שם אחר שאינני גורס ²⁷²⁴ , כיון שהשם היחידי ע"פ תורה הוא "ארץ ישראל", ואף אחד לא יכול להחליף זאת לשם אחר –

הנה כיון שרצונם שהדבר יהי' ע"פ צדק ויושר, מבקשים שישלחו לשם יהודי בר-סמכא שיוכל לטפל בעניני הגיור, ובכלל לחקור ולדרוש אודות המעמד ומצב שם, ואם כדאי בכלל להתעסק בענין זה, ומה יהיו התוצאות וכו'.

מאז עבר כבר למעלה מחודש ימים – בה בשעה שמכתב מהודו לא"י אמור להגיע תוך 3-4 ימים, ולכל היותר במשך שבוע – ועד היום לא נעשה מאומה בענין זה! ולכן הנני מנצל את הזמן – בשבת חנוכה – לדבר ולהתריע על זה ברבים, כדי שיתקנו זאת בהקדם, ועי"ז ימנעו תוצאות איומות כו'.

380

הבעי' היא – ששלחו מכתב זה לאותו אחד שגרם לכל הצרה של גיורי וינה ²⁷²⁵ , כפי שיודעים היום (ע"פ עדות של עדים כשרים) שלא הי' שם תהליך של גיור כלל, לא הי' שם "בית-דין", כי אם שלשה הדיוטות; א' מהם הי' מורה, השני לא ידע כלל דיני גיטין וקידושין, והשלישי יש ספק אם היתה לו סמיכה לרבנות, ובכל אופן, מעולם לא שימש ברבנות.

הי' שם מישהו שביקשו ממנו פעם אחר פעם לחתום על תעודות הגיור, או לחתום עכ"פ שפלוני הוא גר צדק, ולא רצה, באמרו, שלא ראה את הגיור, ואינו יכול להעיד שהוא גר! – הוא נמצא כיום בארץ ישראל, ויכול להעיד על זה. – ובסופו של דבר מצאו מישהו אחר שיחתום את שמו על תעודות הגיור, למרות שלא התעסק כלל בגיור.

שאלתי אז: מה אתם מרוויחים בזה?! – כיון שכבר משקיעים כסף ושולחים לשם אנשים שיעסקו בגיור, הנה במקום לשלוח ג' הדיוטות, יכולים באותו מחיר, או בתוספת כמה מאות לירות, לשלוח ג' רבנים אמיתיים שיערכו גיור כהלכה?! – שיהי' לכל-הפחות גיור לפי שיטת "בית הלל", אבל גיור כהלכה; ומה מרויחים מזה שהגיור יהי' שלא כהלכה דוקא?!

וכאשר אין להם מה לענות, נטפלים אלי בטענה, שאמרתי ²⁷²⁶ שבוינה רשמו 600 גוים בתור יהודים, בה בשעה שהיו רק 54. ובכן: לכל לראש – אף פעם לא אמרתי שהיו 600 מקרים, כי אם 300, ואח"כ באה ידיעה רשמית שהיו 320. – (והוסיף בבת-שחוק:) כנראה שהידיעות שהגיעו אלי היו לפני שניתוספו ה-20 האחרונים!... ועוד ועיקר: לטענתם שבגיורי וינה עברו רק 54, נמצא שכל השאר לא עברו כלל תהליך של גיור באיזה אופן שיהי'!

טז. דובר גם אודות הפירצה באניות המסחר,

– באופן רשמי אין זה שייך לממשלה [וכנראה זהו התירוץ על כך שלא מקפידים שם על כשרות], אבל באופן בלתי רשמי השקיעה הממשלה בזה הרבה כסף לצרכי מסחר –

בנוגע לאנשי הצוות, ה"מלחים" כו', שבדרך כלל הם אנשים

381

צעירים, וכאלו שלא נפגשים לעתים קרובות עם רבנים, שומרי תומ"צ כו', אלא עם אנשים מסוג אחר, וכתוצאה מזה, יש מקרים שהם יוצאים מארץ ישראל בגפם, וכשחוזרים מנסיעותיהם למדינות שונות, מביאים עמהם לארץ ישראל נשים נכריות, ללא גיור כלל.

(והוסיף:) מניין אני יודע זאת? – ובכן, כיון שהנני מורה ע"ד הצורך לעורר יהודים בכל מקום בנוגע לעניני יהדות, הנחת תפילין וכו', הנה כשפגשו אותם ודיברו עמהם, סיפרו בין הדברים וגילו כל נגעי לבבם! – יש מהם שכבר התחרטו על זה, אך יש מהם כאלו שעדיין לא התחרטו.

ולמרות שיודעים זאת, ובודאי שאצל בעלי אניות המסחר יש גם רשימה מפורטת של כל הנשים, כפי שהחוק מחייב – אעפ"כ לא עושים מאומה!

יז. כן דובר אודות דיון שנערך בנוגע ל-500 גוים ממדינה נוספת שנרשמו בתור יהודים, ומסתובבים בארץ ישראל ללא גיור כלל, שתירצו זאת שבכך שמאורע זה הי' לפני חוק מיהו יהודי – שזהו בבחינת "שמים חושך לאור ואור לחושך" ²⁷²⁷ , שהרי איפכא מסתברא:

בשלמא לאחרי שנחקק החוק האומלל – יכולים לרשום גוים בתור יהודים, רח"ל, באופן חוקי; אבל קודם שנחקק חוק זה – הרי גם לפי תקנות המדינה הכירו רק בגיור כהלכה, וא"כ, היתכן שמאפשרים לאותם 500 גוים להיות רשומים בתור יהודים?!

ומה שמתרצים שבכל מקרה לא יערכו להם חופה וקידושין, כיון ששמותיהם מופיעים ב"רשימה השחורה" (כפי שנקראת שם) שנמצאת אצל הרבנים – הרי כדי בזיון וקצף בעצם העובדה שגוים מסתובבים עם תעודת זהות שבה הם רשומים בתור יהודים, גם אם לא יבוא הדבר לידי חופה וקידושין, ומה גם שאי אפשר לדעת מה יהי' בקשר לנישואין, שהרי יתכן שיחליטו להנשא בקפריסין וכיו"ב.

יח. כ"ק אדמו"ר שליט"א סיים, שאף פעם לא הי' שפל המצב באופן ירוד כ"כ, שיהודים בעצמם יסירו את המחיצה המבדלת בין ישראל לעמים, וירשמו גוים בתור יהודים.

והוסיף, שזוהי מציאות של שקר, שיכולה להיות רק אצל גוים (כמו חרטומי מצרים שיכולים לומר לפרעה דבר שקר), משא"כ בנ"י, שהקיום

382

שלהם הוא רק על האמת, ואצלם אין קיום לענין של שקר, שיכול להיות רק למשך זמן, יום-יומיים, שבוע או חודש, אבל לא יותר. ועד"ז בנדו"ד, ברור הדבר שסוכ"ס יתפסו שזהו ענין של שקר וכו' ²⁷²⁸ .

* * *

יט. בנוגע להערות אאמו"ר על הזהר:

נתבאר בהתוועדות הקודמת50 בנוגע לתורה וצדקה, שהם כלולים זה מזה, היינו, שבתורה ישנו ענין הצדקה, ובצדקה ישנו ענין התורה.

ועפ"ז יש לבאר גם בנוגע לעניני התורה כפי שהם למעלה, בעולם היצירה והבריאה, וענין הצדקה כפי שהוא למטה, בעולם העשי' – שכיון שהם כלולים זה מזה, נמצא, שבענין הצדקה למטה ישנם גם הענינים דתורה כפי שהם למעלה.

כ. ובנוגע לחידוש של "ההוא יודאי" – הנה:

בתורה בכלל יש כמה דרגות: ישנה דרגת התורה שעלי' נאמר ש"ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה", והיינו, שיש שני דברים שמתקשרים זה עם זה; ולמעלה מזה – דרגת התורה כפי ש"אורייתא וקוב"ה כולא חד", היינו, שמלכתחילה הם דבר אחד ²⁷²⁹ .

ונוסף על התורה כפי שהיא בדרגות הנ"ל, ישנה גם הדרגא התחתונה בתורה – כפי שהיא באופן של שלום, שענין השלום שייך רק כשיש שני דברים נפרדים זמ"ז, ואעפ"כ עושים שלום ביניהם.

והחידוש של "ההוא יודאי" – שהמשכת התורה היא גם בדרגא התחתונה של שלום, ואדרבה, דוקא בדרגא זו יכולים להמשיך את הדרגא הכי נעלית שבתורה.

כא. ויש לקשר זה גם עם הענין של חנוכה – שהרי חנוכה פועל הענין ד"כליא רגלא דתרמודאי"2, שזהו תוכן ענין השלום, שנפעל גם בדרגא הכי תחתונה, ובנדו"ד, שגם ב"תרמודאי", אותיות מורדת ²⁷³⁰ , פועלים שיהי' "כליא ריגלא דתרמודאי".

ויש להוסיף ולהעיר מהשינוי בין תיבת "ת ר מו ד אי" (רי"ש לפני דל"ת) שבגמרא לתיבת "ת ד מו ר " (דל"ת לפני רי"ש) שבתנ"ך ²⁷³¹ :

383

החילוק שבין אות ר' לאות ד' – כמבואר בהמשך ההילולא ד"ה באתי לגני ²⁷³² – שאע"פ שגם אות ד' מורה על ענין הדלות (ועניות), מ"מ, יש יו"ד מאחוריו, משא"כ אות ר' שאין בו יו"ד, הרי זה מורה על הענין ד"לרש אין כל" ²⁷³³ , דלי דלות.

ובהתאם לכך הוא גם החילוק בין תנ"ך (תושב"כ) לגמרא (תשבע"פ):

בתושב"כ, שנקראת "לחם מן השמים" ²⁷³⁴ – הסדר הוא מלמעלה למטה, ולכן באה תחילה אות ד' ("ת ד מור") שהיא למעלה מאות ר'; ואילו בתושבע"פ, שנקראת "לחם מן הארץ"73, הסדר הוא מלמטה למעלה, ולכן באה תחילה אות ר' ("ת ר מוד") שהיא למטה מאות ד'.

כב. בסוף הביאור בפירוש רש"י בנוגע לחלום יוסף – סיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:

ויש להוסיף ולהעיר גם אודות השייכות של יוסף לחנוכה – כמרומז בגמרא בסוגיא דחנוכה ²⁷³⁵ , שמיד בהמשך לדין "נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה", מדובר אודות הבור שבו השליכו את יוסף: "מאי דכתיב ²⁷³⁶ והבור רק אין בו מים, ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, אלא מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו", ומזה מובן שיש שייכות ביניהם כו'67.

[לאחרי תפלת מנחה התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "ופרצת"].

______ l ______