205

שיחה א

ויקרא

. . . על הרמב'"ם שם [הל' פסולי המוקדשים פ"א] הכ"ג: לפיכך כה"ג כו', וחותם בצע"ג -- כה"ג מאי מהני כאן?!

ונלפענ"ד, בהקדם -- מאי מוסיף וקמ"ל ע"י הלפיכך כו'. והול"ל: והולכה שלב אינה הולכה ונפסל הזבח,

ויליפ -- מסתימת הרמב"ם דלא הוי הולכה ולא חילק משמע דבכל גווני הוא, ואף בשדרכו בכך זא. בשוחט בצד המזבח (וכמוש"כ בלח"מ ומל"מ), ומוסיף הרמב"ם דכיון דדרכו בכך מפני (קירוב) המקום אינו פוטרו מהולכה ברגל, לפיכך (גם בדרכו בכך מפני האיש, היינו) כה"ג (שדרכו לקצר בדרכו בהולכתו הדם, והאברים מקבלם ועומד במקומו וזורקם, אף הוא) שקיבל את הדם ועמד במקומו וזלמ"ז נפסל הזבח.

ראה יומא (לה, ב) בין האולם ולמזבח ובגמרא שם. תמיד פ"ז מ'גי ולהעיר אשר זריקה למרחוק תלוי' בכח האדם (זבחים סד,א) וכה"ג גדול מאחיו בכח (יומא יח, א).

במל"מ הועתק לפיכך כהן שקיבל כו'. וכנראה לא דק...

. להערתו* בלקו"ת נשא (כט, ב) שמנחת נדבה מביאה בכפיפה מצרית, שזהו דלא כמפורש בסוטה (יד, ב) דפסול -- הרי מפורש שם שהטעם דהקריבהו נא לפחתך גו', ואיסור זה אינו מן התורה (כס"מ הל' איס"מ פ"ב ה"י (ודלא כי"א מהאחרונים דאסור מה"ת -- דלפ"ז אינו מובן הא דעניים מביאים בכורים בסלי נצרים של ערבה (בכורים פ"ג מ"ח) שבודאי פחותים מנצרי דקל (דהיינו כפיפה מצרית, כפרש"י בסוטה שם) דסברת הקריבהו שייך גם באינו קרב על המזבח ממש, וק"ל)) + >.

₪70