187

4 לקוטי

ההסבר לכך הוא, שבסיבה "דכתיב בכסא ליום חגנו" נרמזים דבריו אלו של הבעל-שם-טוב: "ליום חגנו" נמשך מ"בכסא".

ה"המשכה" מלמעלה הבאה על ידי אתערותא דלתתא. נובעת ממקום שאליו אין עבודת הנבראים יכולה להגיע. אך כאשר "הקדוש-ברוך-הוא בעצמו מברך" - אתערותא דלעילא מצד עצמה, הנעלית מאתערותא דלעילא שבאמצעות אתערותא דלתתא - אז ההשפעה היא מדרגת "בכסא", סתימא דכל סתימין.

ו ישראל מקדשים חדשים בכוחו של הקב''ה

בדברי הבעל-שם-טוב שהוזכרו לעיל יש, בנוסף לסיבה לכך שישראל אינם מברכים את חודש תשרי כי "הקדוש-ברוך-הוא בעצמו מברכו", ענין נוסף,

שברכתם של ישראל את אחד עשר החדשים האחרים נובעת מכוח ברכת הקדוש-ברוך-הוא את חודש תשרי, וגם זה נרמז בנגלה שבתורה:

נאמר בפסיקתא': "עד שלא יצאו ישראל. ממצרים, היה הקדוש-ברוךהוא יושב ומחשב חשבונות... ומחדש את החדשים, כיון שיצאו ישראל ממצרים מסרן להם... מכאן ואילך הרי הם מסורין לכם".

מהמלים "מסרן" ו"מסורין". מובן, שהציווי של הקב"ה לישראל, בצאתם ממצרים, שהם יחדשו ויקדשו את החדשים, אינו ענין חדש, אלא הוא מסר להם את אשר "היה הקב"ה מחדש את החדשים". כלומר, כוחם של ישראל לקדש את החדשים נובע מכך שהקב"ה קידשם לפני כן.

מכך מובן, שכך הוא גם לגבי ברכת החודש בשבת שלפניו, שכוחם של ישראל לברך את החדשים נובע מכך שבתחילה, בחודש הראשון של כל שנה, מברך הקב"ה את החודש.

ברכת החודש קשורה לקידוש החודש

לכאורה, יש לשאול על כך: נאמר על ברכת החודש, ש"אין זה קידוש בית דין, אלא שמודיעים להעולם מתי ראש חודש""י. יותר מכך נאמר?, שברכת החודש אינה אפילו זכר לקידוש החודש. ואם כך, כיצד אפשר להוכיח מן הנאמר בפסיקתא על קידוש החודש (שכוחם של ישראל לקדש חדשים נובע מכך שהקב"ה קידשם לפני כן), שכך הוא גם לגבי ברכת החודש?

אך מכך שתקנו את ברכת החודש לאחר? שהתבטל קידוש החודש ובקשר