רמב להזהר בכבוד שבת

רמב להזהר בכבוד שבת

ובו י " ג סעיפים :

כבוד וענג שבת

א שני ¹ דברים נתפרשו בשבת על ידי הנביאים , והם כבוד וענג ² , שנאמר ³ וקראת לשבת ענג לקדוש ה ' מכובד .

ועיקרן מן התורה ⁴ , שהשבת הוא ( א ) בכלל מקראי קדש , שנאמר ⁵ וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש וגו ', ומקרא קדש פירשו חכמים ⁶ לקדשו ולכבדו בכסות נקיה ולענגו בענג אכילה ושתיה ⁷ .

ויש אומרים ⁸ שמקרא קדש הוא לקדשו באיסור עשיית מלאכה . אבל הכבוד בשבת ויום טוב והענג בשבת הן מדברי סופרים ⁹ ( אבל ( ב ) הענג והשמחה ביום טוב במאכל ומשתה הוא מן התורה , כמו שיתבאר בסימן תקכ " ט ¹⁰ ).

ומכל מקום צריך להזהר בהם מאד , שחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה ¹¹ . וכל המענג את השבת שכרו מפורש בקבלה ¹² אז תתענג על ה ' וגו ' ¹³ , ובדברי רז " ל שמוחלין לו על כל עונותיו ¹⁴ , וניצול מדינה של גיהנם ¹⁵ :

במה מענגו

ב במה מענגו , בימי חכמי הגמרא היו מענגין בדגים גדולים ובתבשיל של תרדין , שמאכלים אלו היו חשובים ענג בימיהם ¹⁶ . וכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם ענג ¹⁷ .

ואין חיוב לאכול בשר ולשתות יין בשבת ¹⁸ . אלא לפי שמן הסתם יש לרוב בני אדם ענג באכילת בשר יותר מבשאר מאכלים , ובשתיית יין יותר מבשאר משקים , לכך יש להם להרבות בבשר ויין כפי יכלתם והשגת ידם ¹⁹ :

לווה עליהם ונוטל מהקופה

ג וכל ²⁰ המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח , והוא שידו משגת ²¹ .

ואף אם אין לו עכשיו מעות מזומנים , אלא חפצים , ימשכנם וילוה עליהם ²² , והקב " ה ימציא לו לפרוע . ועל זה אמרו רז " ל ²³ אמר הקב " ה לוו עלי ואני פורע , כלומר שאין הוצאת שבת ויום טוב עולה בחשבון הקצבה שנקצב לו בראש השנה למזונות כל השנה ושאר צרכיו , שכך אמרו חכמים ²⁴ כל מזונותיו והוצאותיו של אדם קצובין לו מראש השנה , שקוצבין לו כמה ישתכר בשנה זו לצורך מזונותיו ושאר צרכיו של כל ימות השנה ²⁵ , חוץ מהוצאות שבתות ויום טוב , שאין קוצבין עליה כלום , אלא אם מוסיף בהוצאת שבת ויום טוב מוסיפין לו ²⁶ .

אבל אם אין לו חפצים למשכנם ולפרוע בהם , לא ילוה ושהקב " ה יפרע ²⁷ , כי מאחר שאין לו משלו , אין עליו חיוב כלל להרבות בהוצאת שבת יותר מהשגת ידו :

ד ואף אם אין ידו משגת כלום , ורוצה ליטול מן הקופה של צדקה המתחלקת בכל ערב שבת , לא יטול , אם אינו צריך ליטול לצורך מזונותיו של ימות החול של שבוע הבא , ובשביל מזונות יום השבת גם כן לא היה צריך ליטול אם היה נוהג כבחול ממש , לאכול בו שתי סעודות בלבד פת וקטניות כסעודותיו בחול , כגון שיש לו מזון י " ד סעודות לשבעה ימים שעד ערב שבת הבא , סעודה אחת לכל יום וסעודה אחת לכל לילה , אלא שרוצה ליטול כדי לאכול שלשה סעודות בשבת ²⁸ , וכל שכן אם רוצה ליטול כדי להתענג קצת יותר מימות החול , שאסור לו ליטול מן הקופה בשבוע זו , שכך אמרו חכמים ²⁹ עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות :

ה אבל ( ג ) בערב שבת הבא נותנין לו מזון ט " ו סעודות לאותה שבוע , כדי שיהיה לו שלשה סעודות לאותו שבת ³⁰ , וגם נותנים לו דגים וירק לאותו שבת ³¹ . שכיון שכבר נצרך לבריות , נותנים לו כל צרכו ³² , שנאמר ³³ די מחסורו אשר יחסר לו .

וכן מי שנותנים לו מדי שבוע בשבוע מצדקה אחרת , שמותר לו לקבל ממנה הרבה , כל שאין לו שיעור המפורש ביו " ד סימן רנ " ג ³⁴ , הרי זה יכול להרבות בהוצאת שבת כפי ערך מה שנותנים לו ( ובלבד שלא יוציא כל כך לשבתות עד שתחסר פרנסתו בחול , ויצטרכו להוסיף לו מן הצדקה מחמת הוצאותיו לשבתות ³⁵ , שנמצא מטיל כבוד שבתותיו על הבריות ³⁶ , וכבר אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ):

ו ואם ³⁷ מה שנותנים לו אינו מספיק לו להרבות בהוצאת שבת , ושיותיר מזה לפרנסתו לחול , בענין שיצטרכו להוסיף לו ³⁸ . מכל מקום אם יש לו מעט משלו , יזרז את עצמו להוציא ממון בכבוד השבת בכל מה שאפשר ³⁹ .

אבל אם אין לו כלום משלו , אין צריך לבקש מאחרים שיתנו לו כדי לכבד את השבת , שכבר אמרו עשה שבתך כו ' ⁴⁰ . ומכל מקום צריך הוא לעשות דבר מועט בתוך ביתו , לקיים מצות עונג ⁴¹ .

ואם מה שנותנים לו אינו מספיק לו אפילו לדבר מועט , צריך הוא לצמצם מעט בשאר הימים , בענין שיוכל לעשות דבר מועט לענג שבת ⁴² .

וכל שכן מי שאינו נוטל כלום מהצדקה , אלא מסתפק במועט שיש לו משלו , שאינו צריך לבקש מאחרים שיתנו לו כדי לכבד את השבת ⁴³ , אלא יצמצם מעט בשאר הימים , בענין שיעשה דבר מועט לענג שבת ⁴⁴ . וזה טוב יותר משיצטרך לבריות :

ז אף מי שאין ידו משגת להרבות במאכלי שבת , טוב לו ליזהר שלא יפחות משני תבשילין ⁴⁵ .

וטוב ליזהר לאכול דגים בכל סעודה ⁴⁶ . אלא אם כן הדגים מזיקים לו לפי טבעו , או ששונאם , שאין לו מהם עונג אלא צער ⁴⁷ , והשבת לענג ניתן , כמו שיתבאר בסימן רפ " ח ⁴⁸ .

ואם הנכרים מייקרים השער של הדגים , ומחמת זה יש כמה בני אדם שאין יכולים ליקח דגים לשבת . ( ד ) נכון לתקן שלא יקנה שום ישראל מהם דגים איזה שבתות , כדי שאחר כך יוזילו השער , ויוכלו הכל לקיים מצות עונג שבת ⁴⁹ :

ח אם שלחו לאדם איזה דבר מאכל שיאכלנו בשבת , אל יאכלנו בחול ⁵⁰ ( ממדת חסידות , אבל מן הדין אין איסור בדבר ⁵¹ . עיין סימן תרצ " ד ):

ט מותר ללוות ( ה ) בריבית ⁵² של דבריהם ⁵³ לצורך סעודת שבת ויום טוב , או לצורך שאר סעודת מצוה , אם אי אפשר ללוות בלא ריבית :

ההכנות לשבת

י זכור את יום השבת לקדשו ⁵⁴ וגו ', דרשו בית שמאי ⁵⁵ שתהא זוכרו מאחד בשבת , שאם נזדמן לך חלק יפה תהא מתקנו לשבת . ואמרו עליו ⁵⁶ על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת ⁵⁷ , כיצד מצא בהמה נאה לוקחה ואומר זו לשבת , מצא אחרת נאה הימנה לוקחה ומניחה לשבת ואוכל את הראשונה בחול , נמצא אוכלה לזו כדי שהיפה תאכל בשבת . אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו , שהיה אומר ברוך ה ' יום יום יעמס לנו ⁵⁸ צרכינו . ואף הלל מודה שכדברי בית שמאי יותר נכון לעשות ⁵⁹ אלא שהיה בוטח בה ' שבודאי יזמין לו לשבת מנה יפה מכל הימים ⁶⁰ :

יא עזרא תיקן שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת ⁶¹ מפני כבוד השבת כדי ללבוש לבנים בשבת ⁶² . אבל בערב שבת אין פנאי לכבס , מפני שצריך להתעסק בצרכי שבת ⁶³ :

יב נוהגין ללוש כדי שיעור חלה כל אחד בביתו , לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת , ולא ליקח לחם מן השוק כמו בשאר ימים ⁶⁴ . ודבר זה מכבוד שבת ויום טוב , ואין לשנות המנהג ⁶⁵ :

יג ( ובמקומות שאוכלים פת של נכרים ⁶⁶ כל ימות החול , טוב ליזהר שלא לאכול בשבת ויום טוב כי אם מלחמים הכשרים שנילושו בביתו , שזהו כבוד שבת ויום טוב ⁶⁷ ):

קונטרס אחרון

( א ) בכלל מקראי כו '. בלאו ⁶⁸ הכי נמי משמע , מדאיקרי קודש ⁶⁹ ואתיא במכל שכן מיום טוב . וכן מוכח מפרש " י על פסוק ⁷⁰ זכור וגו ' שפירש כבית שמאי , מכלל דלכבדו במנה יפה הוא מדאורייתא , משום דקודש הוא לקדשו במאכל כו '.

משא " כ להרמב " ם ז " ל ⁷¹ שאין מצוה אלא שלא להתענות בו ⁷² , כמבואר בב " י סי ' תי " ח ⁷³ . ונפקא ליה מדכתיב ⁷⁴ אכלוהו היום כי שבת היום לה ', מכלל דבשבת אסור להתענות . ולא חשיב לה בתרי " ג , משום דנפקא מכלל מצות אכילת המן שאינה נוהגת לדורות ⁷⁵ .

וביום טוב שנאמר מקרא קודש יהיה וגו ' ⁷⁶ , ודרשו בספרי ⁷⁷ לקדשו כו ', סבירא ליה דאסמכתא בעלמא היא ⁷⁸ . שהרי במנין המצות ⁷⁹ מנה שש מצות לשבות ממלאכה בששת ימים טובים ⁸⁰ מדכתיב מקרא קודש בכל חד וחד עיי " ש , וזהו כמ " ש הב " י סי ' תפ " ז ⁸¹ , ולא מנה לקדשו במאכל כו '.

וגם בשבת ⁸² אי הוה סבירא ליה דהא דאסור להתענות הוא מדרשת הספרא ⁸³ לקדשו כו ', אם כן גם לכבדו בכסות נפקא מלקדשו , ומנא לן לחלק ביניהם מסברא . ובהדיא מבואר ברמב " ם ⁸⁴ דלכבדו בכסות הוא מדרבנן :

( ב ) העונג והשמחה כו '. רוצה לומר ⁸⁵ עונג שיש בו שמחה , כגון בשר ויין , שאין שמחה אלא בבשר ויין , כמבואר ברמב " ם סוף פ " ו מהלכות יום טוב ⁸⁶ . אבל העונג בשאר דברים , משמע שם ⁸⁷ דאינו אלא מדברי סופרים , כמו בשבת . ועיין במ " א סי ' תקכ " ט ס " ק ג ' ⁸⁸ ודו " ק :

( ג ) בערב שבת הבא כו '. זה פשוט ⁸⁹ . ונלמד מדתנן ⁹⁰ שבת נותנין ג ' סעודות ודג וירק , כמבואר ביו " ד סי ' ר " ן ⁹¹ , מהטעם המבואר בתוס ' ⁹² . ואם כך הוא בעני העובר ממקום למקום ⁹³ , כל שכן בעניי העיר ⁹⁴ , דעניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת ⁹⁵ .

ומ " ש ביו " ד סי ' רנ " ו ⁹⁶ דנותנים לכל אחד מזון ז ' ימים . אפשר שהם ט " ו סעודות עם דג וירק לשבת . ואף אם הם מזון י " ד סעודות , כמו מזון ז ' ימים דסמיך ליה ⁹⁷ . יש לומר דהטור ושו " ע נמשכו בזה אחר לשון הרמב " ם ⁹⁸ , שהעתיקו לשונו שם , והרמב " ם לא סבירא ליה כסברת התוס ' הנ " ל , כמ " ש הב [ ית הלל ] סי ' רנ " ה ⁹⁹ עיי " ש .

אבל הט " ז שם סוף סי ' רנ " ג ¹⁰⁰ העתיק סברת התוס ' לפסק הלכה . וכאן כתב ¹⁰¹ דכשאין נותנים לו מהצדקה רק שתי סעודות לא יטול סעודה שלישית , ולכן היה הטור ¹⁰² פטור מסעודה ג ' לפי שהיה מוטל הכל על הצדקה . וצ " ע ¹⁰³ .

והנה דברי הטור יש ליישב אף לפי סברת התוס ' ¹⁰⁴ , דספיקו של הטור היה אם נאמר דהמעט שיש לו משלו כמי שאינו , כיון שאינו מספיק לו , ומה שאחרים נתנו לו לא הספיק אלא לעשות שבת כחול , דהיינו בג ' סעודות ודבר מועט . שזה נקרא גם כן חול ¹⁰⁵ , כמבואר בהדיא בפסחים דף קי "[ ב ] ¹⁰⁶ , אף על פי שאמר רבי עקיבא כו ' אבל עושה הוא כו '.

שבודאי ¹⁰⁷ עיקרא דמילתא דרבי עקיבא לא נאמר במי שיש לו י " ד סעודות שלא יטול מהקופה , שהרי איסור גמור הוא זה ¹⁰⁸ , ומאי ואל תצטרך , שמשמע שאם היה רוצה היה נוטל ( ועוד דלמה הזהירו על דבר מועט לצמצם לזה משאר הימים כמ " ש הט " ז ¹⁰⁹ , ולא הזהירו על סעודה שבמוצאי שבת שיאכלנה בשבת , לשיטת התוס ' ¹¹⁰ ודו " ק ).

וכן מוכח בהדיא ברמב " ם ¹¹¹ שכתב ואינו חייב להצר עצמו כו ' עשה שבתך כו ', משמע דעצה טובה היא ומדת חסידות היא זו . ולא הזכיר שם י " ד סעודות , אלא מיירי שיש לו יותר וחייב בג ' סעודות , אלא שאין צריך לבקש מתנות מאחרים , שלא מהקופה , להרבות במאכלים הרבה יותר מבחול , אלא די בדבר מועט , כמ " ש אף על פי שאמר רבי עקיבא ¹¹² כו ', וזה ברור לפי דעת הרמב " ם .

וכן דעת הטור כיון שהיה מתפרנס מאחרים , ולא היה פרנסתם מספקת לו להרבות במאכלים הרבה יותר מבחול , אם כן די בדבר מועט . דמן הסתם היה בענין שאם היה מרבה בהוצאות שבת , והיה חסר לו בחול , היו האחרים ממלאין לו , שעליהם מוטל למלאות כל מחסורו , לכן היה ראוי ונכון לו לעשות שבתו כעין חול שלא להטיל שבתותיו על הבריות . ומהמעט שלו אפשר שפטור הוא לכבד ממנו שבת , כיון דאפילו מצדקה פטור הוא כל שאין לו שיעור המבואר ביו " ד סי ' רנ " ג ¹¹³ . ומותר לו לקבלה ¹¹⁴ . דהטור בודאי לא היה מתפרנס מהקופה , שלא נהגו בה בדורות האחרונים , כמ " ש הסמ " ק ¹¹⁵ , הובא בש " ך ליו " ד סי ' רנ " ג ¹¹⁶ , אלא מנדבת יד אחרים שהיו מספקים אותו .

ואחר כך פשיט ליה מפירוש רש " י ¹¹⁷ שצריך לזרז עצמו לכבד יותר מדבר מועט ( וכן מוכח בהדיא במ " א סק " א ¹¹⁸ ודו " ק ), כמ " ש הב " י ¹¹⁹ , דמדתנא דבי אליהו שמעינן שאף שהשעה דחוקה לו ביותר צריך לעשות דבר מועט , ומפירוש רש " י בבן תימא שמעינן שצריך לזרז את עצמו ביותר מתנא דבי אליהו , דהיינו יותר מדבר מועט , אף על פי שהוא יותר מכדי יכולתו עיי " ש .

וסיים הטור על כן כל אדם כו ', רוצה לומר כל אדם יזרז את עצמו יותר מכדי יכולתו . מי שפרנסתו מספקת לו לעשות דבר מועט , יצמצם בשאר ימים לעשות יותר מכדי יכולתו . ומי שאין פרנסתו מספקת אפילו לדבר מועט , אלא לפת בלבד , כמו בחול , עכ " פ יצמצם בשאר ימים כדי לעשות דבר מועט .

ולכן לא הזכיר השו " ע כלל ההיא דדבר מועט , אלא סתם וכתב דיצמצם בשאר ימים ¹²⁰ .

אבל הלבוש ¹²¹ והט " ז ¹²² לא כתבו כן ( לכן סתמתי בפנים ¹²³ ):

( ד ) נכון לתקן כו '. הנה ¹²⁴ בנו של הבית הלל כתב בהג " ה ¹²⁵ דדוקא עד שליש , דהידור מצוה עד שליש ¹²⁶ , וסיים דדגים הוא חיוב גמור מדאורייתא עיי " ש . והוא תמוה מאוד , שהרמב " ם והשו " ע השמיטו חיוב דאורייתא ¹²⁷ . ועוד מי כתיבי דגים באורייתא . וגם מדרבנן אין טעם בדרך הנגלה שיתקנו דוקא דגים ¹²⁸ . ומה שהזכירו דגים בגמרא ¹²⁹ בכמה מקומות , היינו למצוה מן המובחר . ולכן מי שאין ידו משגת פטור ¹³⁰ .

וכיון שכן הוא אין דמיונו עולה יפה מהידור מצוה עד שליש , דהתם אתרוג הראשון מחויב הוא לקנותו חיוב גמור ¹³¹ , לכן צריך להוסיף שליש על חיוב זה משום הידור מצוה ¹³² , אבל הכא עיקר חיוב הדגים הוא משום הידור מצות עונג , שהרי יכול לענג גם כן בדברים אחרים חשובים . ואף אם הדגים יותר חשובים , מכל מקום נקרא זה הידור מצוה , ומנין לנו להוסיף עוד שליש על ההידור ( לכן לא העתקתי דבריו ):

( ה ) ברבית של דבריהם . הנה ¹³³ ירושלמי זה ¹³⁴ הובא בתשובת מהרי " ל סימן ל " ז ¹³⁵ , ללמוד ממנו להלוות צדקה ברבית , והוא הדין למעות יתומים עיין שם . ואנן קי " ל ביו " ד סימן ק " ס ¹³⁶ דאין להלות צדקה ומעות יתומים אלא ברבית דרבנן .

ועיי " ש בב " י ¹³⁷ , דאף הרשב " א ¹³⁸ לא עלה בדעתו להקל בצדקה אלא משום דאין לה בעלים מיוחדים ¹³⁹ .

ועיי " ש בט " ז סי ' קע " ב סק " ג דאין להתיר ברבית קצוצה משום דבר מצוה , וכן הוא בש " ך שם סק " ח . ורמ " א שם ¹⁴⁰ שהביא דעת המקילין להלות על מקומות בית הכנסת בלא נכייתא , היינו משום דסבירא ליה דבלא נכייתא היא אבק ריבית עיי " ש ¹⁴¹ .

ובסי ' ק " ס סעיף כ " ב בהג " ה ¹⁴² , כוונתו שהקהל סומכין על המתיר אפילו ברבית קצוצה , אבל אין לסמוך על זה כי אם לצורך גדול שהוא כפקוח נפש , כמ " ש הט " ז שם ¹⁴³ .

ועיי " ש בט " ז ס " ק כ " א ¹⁴⁴ דלפקוח נפש מיירי שהמלוה הוא רשע , ומשמע דהוא הדין לדבר מצוה .

ומה שמתירין להלוות על מקומות בית הכנסת , היינו שהרבית היא המצוה ¹⁴⁵ .

( ואעפ " כ לא העתקתי כן כאן ¹⁴⁶ , לפי שיש לומר דהני מילי ברבית קצוצה , אבל באבק רבית אפשר דלא גזרו כלל לדבר מצוה , אף על המלוה ):

[1] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה :

( א ) כבוד וענג שבת ( ס " א ).

( ב ) במה מענגו ( ס " ב ).

( ג ) לווה עליהם ונוטל מהקופה ( ס " ג - ט ).

( ד ) ההכנות לשבת ( ס " י - יג ).

[2] רמב " ם פ " ל ה " א ( ארבעה דברים נאמרו בשבת , שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים , והן מפורשין על ידי הנביאים . שבתורה זכור ושמור , ושנתפרשו על ידי הנביאים כבוד ועונג , שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ה ' מכובד ).

שמור וזכור נתבארו לקמן סי ' רעא ס " א ( מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו , כלומר זכרהו זכירות שבח וקידוש ), וס " ה ( נאמר זכור את יום וגו ' ונאמר שמור את יום וגו ' ... להשמר בו מעשיית מלאכה שהיא מצות לא תעשה כל מלאכה וגו ' ... בזכירתו דהיינו קידוש היום ).

ענג שבת יתבאר בסימן שלפנינו , וכבוד שבת יתבאר לקמן סי ' רסב ( צריך אדם לסדר שלחנו בערב שבת ללילי שבת , ויציע המטות שיושבים עליהם , ויתקן כל עניני הבית שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת , שזהו כבוד השבת ). ותוכן ההפרש שבינם – לקמן ( הערה 57 ).

הכבוד והענג ביום טוב , יתבארו לקמן סי ' תקכט ס " א ( כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגה , כך כל ימים טובים , שנאמר לקדוש ה ' מכובד , וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש ), ואילך .

הכבוד ביום הכיפורים , יתבאר לקמן סי ' תרי ס " ח ( לקדוש ה ' מכובד זה יום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה , אמרה תורה כבדוהו בכסות נקיה ובנרות ).

וביום טוב נוסף גם ענין השמחה , כדלקמן בהמשך הסעיף ( הענג והשמחה ביום טוב במאכל ומשתה , הוא מן התורה , כמו שיתבאר בסימן תקכ " ט ), ובסי ' תקכט ס " ז ( נהגו להרבות במיני מאכלים ביום טוב יותר מבשבת , שלא נאמר בה שמחה ). ונתבאר בלקוטי שיחות ח " ד ע ' 1091 בהגהה ( מה שבפוסקים ורבינו הזקן בשלחנו רס " י רמ " ב ( ועייג " כ לקו " ת פר ' צו יא , ד ) פסקו ענין הענג ולא השמחה בשבת , יש לומר , לפי שהוא כשרגא בטיהרא , כי השמחה נכללת ובטילה בהעונג ).

וראה גם שיחת כד טבת תשלב . שלחן המלך ע ' קסה . יגדיל תורה ( נ . י .) חו ' סז ע ' שנה .

[3] ישעי ' נח , יג ( וקראת לשבת ענג , לקדוש ה ' מכובד , וכבדתו מעשות דרכיך ). והיינו שאת מצות ה " ענג " למדים מהאמור בקרא " ענג ", ומצות ה " כבוד " למדים מהאמור בקרא " מכובד , וכבדתו ". וכאן הובא רק תחלת המקרא .

ובפרטיות יותר , " וכבדתו " קאי על השבת , כדלקמן סי ' רסב ס " ג ( חייב כל אדם להשתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת כפי יכולתו , שצריך לכבד השבת בכסות נקיה כמו שנתבאר בסי ' רמ " ב , ובדברי קבלה נאמר וכבדתו מעשות דרכיך , ודרשו חכמים וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול ). וכדאמרינן בגמרא קיג , א ( וכבדתו מעשות דרכיך , וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול ).

ו " מכובד " קאי בעיקר על יום הכיפורים , כדלקמן סי ' תרי ס " ח ( לקדוש ה ' מכובד זה יום הכיפורים , שאין בו אכילה ושתיה , אמרה תורה כבדוהו בכסות נקיה ובנרות ). וכדאמרינן בגמרא קיט , א ( אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב ולקדוש ה ' מכובד ( מדכתיב וקראת לשבת עונג , מכלל דלקדוש ה ' לאו אשבת קאי , רש " י ). אמר ליה זה יום הכיפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה , אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה . וכבדתו ( אשבת מהדר , דאי ביום הכיפורים , הא כתיב ביה מכובד , רש " י )).

וגם שאר הימים טובים נכללים ב " לקדוש ה ' מכובד ", כדלקמן סי ' תקכט ס " א ( כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגה , כך כל ימים טובים , שנאמר לקדוש ה ' מכובד ). וכמבואר ברמב " ם הל ' יום טוב פ " ו הט " ז ( כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה , כך כל ימים טובים , שנאמר לקדוש ה ' מכובד ).

אמנם הכבוד בשבת למדים מהכתוב " וכבדתו ".

ועל זה העיר בלקוטי שיחות חט " ז ע ' 522 ( צ " ע במה שברמב " ם הל ' שבת רפ " ל ( וכן הועתק בשו " ע אדה " ז ר " ס רמ " ב ) לא סיים בהעתקת ל ' הכתוב מלת וכבדתו – שקאי על כבוד שבת , משא " כ מכובד המדבר ביום הכיפורים על פי דרז " ל בשבת שם ).

ולענין הלימוד מפסוק זה על שאר הימים טובים , יתבאר לקמן ( הערה 9 ).

[4] כאן הובאו שתי הדעות , אם הכבוד והענג עיקרן מהתורה או מדברי סופרים , בלא הכרעה .

וכן הובאו שתי דעות אלו לקמן סי ' רנ בקונטרס אחרון ס " ק ב ( וכבוד שבת הוא מצוה בפני עצמה , למר מן התורה , ולמר מדברי קבלה ), וסי ' רפח ס " ז ( לפי שעונג השבת הוא מן התורה , ואף להאומרים שהוא מדברי קבלה , כמו שנתבאר בסי ' רמ " ב ).

אמנם בסי ' תקכט ס " ה ( וכבר נתבאר בסי ' רמ " ב שהכבוד והעונג הן מצות מדברי סופרים , ומפורשין על ידי הנביאים ).

ואילו לעיל סי ' קפח ס " י ( בשבתות וימים טובים של שלש רגלים שהוא חייב לאכול פת שמברכין עליו ברכת המזון שבשבת נאמר וקראת לשבת עונג , וביום טוב נאמר ושמחת בחגך ואין עונג ושמחה בלא אכילת לחם ), ולקמן סי ' תעה סל " ב ( שביום טוב חייב לאכול פת , כמו שנתבאר בסי ' קפ " ח ). ומתוכן הדברים שם ושם נראה דמיירי בחיוב מן התורה . ונתבאר בארוכה לקמן שם ( הערות ריא - ב ).

וכן הוא בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקה מצה (וחידש הכתוב בלילי פסח , אף שגם בשאר יום טוב חייב לאכול פת ... ויש אומרים שחיוב פת ביום טוב אינו אלא מדברי סופרים ... ודעת ר " י ... משמע שהוא מן התורה ). ונתבאר שם ( הערות תשעו - תשפא ).

וראה גם שו " ת צ " צ חאו " ח סו " ס לו . קובץ יגדיל תורה נ . י . חו ' סז ע ' שנה .

[5] עיקרו של " מקרא קדש " נאמר בימים טובים , באמור כג , ב ; ד ; לז ( מועדי ה ' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי ... אלה מועדי ה ' מקראי קודש ... אלה מועדי ה ' אשר תקראו אותם מקראי קדש ).

וכן נתפרש בתורה בכל אחד משלושת הרגלים וראש השנה ויום הכיפורים , שנקראים " מקרא קודש " ( בא יב , טז . אמור כג , ז - ח . כג , כא . כג , כד . כג , כז . כג , לה - ו . פנחס כח , יח . כח , כה - ו . כט , א . כט , ז . כט , יב ).

אמנם גם השבת נקראת בשם מקראי קדש , כאמור בפרשת אמור כג , ב - ג ( מועדי ה ' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי . ששת ימים תיעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש ). לפירוש רמב " ן פרשת אמור שם ( והזכיר השבת במועדי ה ' אשר תקראו אותם מקראי קודש , שגם הוא יום מועד , נקרא אותו מקרא קדש ). והיינו שמלבד ממה שנתפרש בתורה שהשבת נקראת " מקרא קדש ", השבת נכללת גם במה שנאמר בתחלה : " מועדי ה ' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי ".

ונתבאר יותר באגרות קודש ח " ב אגרת רכט ( ומה שהקשה דשבת נק ' קדש , ולא מקרא קדש , וכמ " ש בלקו " ת ד " ה להבין מ " ש בהגדה . הנה מקרא מפורש הוא דגם שבת נק ' מקרא קדש , וכמו שנאמר ( ויקרא כג , ג ) וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש . וכמ " ש רבנו הזקן בשולחנו ( חאו " ח ר " ס רמ " ב ) שהשבת הוא בכלל מקראי קדש . איברא דבנתינה לגר מביא בשם חדושי אגדות מהרש " א והגר " א דמפרשים וביום השביעי שבפסוק זה ביוהכ " פ ( וששת ימים שקודם לו בשאר יום טוב וראש השנה ) – אבל מלבד שהוא היפך פשט הפסוק ופירוש אדה " ז כנ " ל , הרי מוכח מכמה דרז " ל שביום השבת הכתוב מדבר ( ראה תו " כ במקומו – הובא באדרת אלי ' עה " ת להגר " א ; קדושין לז , א תוד " ה והרי ; חולין קא , ב ). והנה שלא יקשה אלקו " ת הנ " ל ממקרא זה , אפשר הי ' לתרץ דשם כונתו בעיקר הוא דיום טוב לא אקרי קדש , משא " כ בשבת הרי בכלל מאתים ( שנקרא קדש ) מנה (– מקרא קדש ). אבל בזח " ג ( צה , א . הובא בסידור שער המועדים ) אי אפ " ל כן , כי כתב : בגיני כך שבת כו ' ואקרי קדש ולא מקרא קדש . ואולי אפשר לומר דהנה מקרא קדש כמה פירושים בו : קבוץ להקרבת קרבנות מוסף , איסור עשיית מלאכה , כסות נקי ' ואכילה ושתי ', דזמין קדש . ומ " ש בזהר ולא מקרא קדש , אין כונתו שבכתוב לא נקרא מקרא קדש , אלא שמפרש הדבר שלענין זמין קדש אין השבת נקרא מקרא קדש . – ועד " ז נמצא במ " מ בשו " ע אדה " ז שם לענין חול המועד . ועדיין צ " ע ).

ואפילו לפי פירוש הנ " ל , נתבאר בקונטרס אחרון ( בלאו הכי נמי משמע , מדאיקרי קודש , ואתיא במכל שכן מיום טוב ). והיינו שאפילו אם נפרש שפסוק הנ " ל לא מיירי בשבת , הרי מכל מקום נקראת השבת " קודש ". וכיון שאפילו " מקרא קדש " האמור ביום טוב פירושו ענג וכבוד , " מכל שכן " ש " קדש " האמור בשבת פירושו ענג וכבוד .

ומכל זה למדנו , שענג וכבוד הן בשבת והן ביום טוב , " עיקרן מן התורה ", ו " נתפרשו ... על ידי הנביאים " ועל ידי חז " ל .

[6] סיפרא אמור פי " ב ( מקרא קדש קדשהו , במה אתה מקדשו , במאכל ובמשתה ובכסות נקייה ). רא " ם בספר יראים מצוה קיא , והוא ביראים השלם סי ' תיז ( ותניא בתורת כהנים קדשהו , במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה ). ועל זה כתב שם סי ' תיב ( מצות עונג שבת גמרא גמירא לה , עד דאתא ישעיה ואסמכה אקרא , דכתיב וקראת לשבת ענג ).

וראה גם במכילתא בא פ " ט ( ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש , [ קדשהו ] במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ). ספרי פנחס סי ' קמז ( ביום הראשון מקרא קודש , אירעו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ). מרדכי ר " ה רמז תשח ( ודרשינן בסיפרא וספרי קדשוהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה . וכן פרש " י פרשת אמור אל הכהנים ). והוא ברש " י אמור כג , לה ( מקרא קדש , קדשהו בכסות נקיה ובתפלה , ובשאר ימים טובים במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ובתפלה ).

והיינו שפירוש התיבות מקרא קדש הוא כמבואר בפירוש הרמב " ן על התורה אמור כג , ב ( מקראי קדש , שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו ... בכסות נקיה , ולעשות אותו יום משתה , כמו שנאמר בקבלה ( נחמיה ח , י ) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ... כי קדוש היום ).

וזהו גם מה שנאמר כאן " וקראת לשבת ענג לקדוש ה ' מכובד ", " שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו ".

ואף שבתורה עצמה לא נתפרש ש " מקרא קדש " פירושו ענג וכבוד ; דבר זה נתפרש לנו " על ידי הנביאים ", שמה שנאמר בתורה " מקרא קדש ", פירושו " וקראת לשבת ענג לקדוש ה ' מכובד ". וראה מראי מקומות וציונים .

[7] ואף שיש עוד כמה פרטים בענג שבת , כדלקמן סי ' רפ ס " א , וסי ' רפא ס " א ( השינה שהיא עונג שבת ), וסי ' רצ ס " ב ( אם רגיל בשינת צהרים בחול אל יבטלנה בשבת , כי עונג הוא לו ). וראה קובץ יגדיל תורה נ . י . חס " ח ע ' כט .

מכל מקום עיקר המצוה היא באכילה ושתי ', כמבואר בלקוטי שיחות חי " א ע ' 66 הערה 22 ובשוה " ג ( אף את " ל שענג שבת מן התורה ... הוא רק באכילה ושתיה ( ראה שו " ע אדה " ז שם ... ולענגו בענג אכילה ושתי ')).

ומה שהשמיט נר , נתבאר בלקוטי שיחות חט " ו ע ' 374 וע ' 528.

ועוד יתבאר לקמן ס " י ( אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת ). הרי שגם הכנת הסעודה יש בה משום מצות כבוד שבת , ושם נסמן ( הערה 57 ).

ויתירה מזו נתבאר לקמן סי ' רעא ס " ח ( צרכי סעודה שלכבוד היום קודמין ... לצרכי סעודה שלכבוד הלילה , שכבוד יום קודם לכבוד לילה . וכן מי שיש לו מעט מיני מגדים יניחם עד היום ולא יאכלם בלילה , שכבוד היום קודם ). הרי שגם צרכי סעודה ומיני מגדים יש בהן משום מצות כבוד שבת .

[8] ב " י סי ' תפז ד " ה סדר היום ( דבכלל מקרא קודש הוא , דכיון שהוא קדוש ממילא משמע שהוא אסור בעשיית מלאכה , ומה שמזכיר הכתוב אחר כך ( שם ז ) איסור עשיית מלאכה , אינו ענין בפני עצמו , אלא פירוש מקרא קודש ). רא " ה בספר החינוך מצוה רצז ( וכל מה שנאמר בתורה מקרא קודש , פירשו ז " ל קדשהו , וענין קדושתו הוא , שלא נעשה בו מלאכה , אלא מה שהוא מיוחד באכילה כמו שביאר הכתוב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ).

וכן נתפרש במנין המצות להרמב " ם מצות קנט - קסז ( שצונו לשבות ממלאכה ... והוא אמרו ית ' ... מקרא קדש . ודע זו ההקדמה , והיא כל מה שנאמר בו מקרא קודש , בא בפירושו קדשהו . וענין קדשהו שלא תעשה בו מלאכה ). והובא בקונטרס אחרון ס " ק א ( שהרי במנין המצות מנה שש מצות לשבות ממלאכה בששת ימים טובים , מדכתיב מקרא קודש בכל חד וחד עיי " ש , וזהו כמ " ש הב " י סי ' תפ " ז , ולא מנה לקדשו במאכל כו ').

וחול המועד לא נאמר בו מקרא קדש , כמו שיתבאר בסי ' תקכ [ ט ] ס " ה ( ב ' מצות אלו שהן כבוד ועונג הן נוהגות גם כן בראש השנה , שהרי נאמר בו מקרא קדש . אבל אינן נוהגות בחולו של מועד , שהרי לא נאמר בהן מקרא קדש ).

אלא שקרוי מקרא קדש ( בחגיגה יח , [ א ]) ( בחולו של מועד שיש בו קרבן מוסף ... בחולו של מועד שקרוי מקרא קדש ), לענין קרבנות בלבד , כדכתיב [ ויקרא כג , לז ] להקריב אשה וגו '.

שאף שבתחלת המקרא שם כג , ו ( ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם , כל מלאכת עבודה לא תעשו ). שהכוונה היא שהוא מקרא קדש לענין איסור מלאכה שביום טוב , והיינו ביום טוב , ולא בחול המועד .

מכל מקום נאמר אחר כך שם כג , לז ( אלה מועדי ה ' אשר תקראו אותם מקראי קדש , להקריב אשה לה ', עולה ומנחה זבח ונסכים ). שהכוונה היא שהוא מקרא קדש לענין קרבנות , והיינו אף בחול המועד , שגם בו מקריבין קרבנות מוסף .

ואתי שפיר דעת רב האי גאון בטור סי ' ת " צ ( שאלה לרב האי אם יש לומר בחול המועד בעבודה ביעלה ויבא , ביום חג פלוני הזה ביום מקרא קודש הזה , והשיב אין ראוי לומר כן ... אבל במוסף אומר ... את יום מקרא קדש הזה ... ואיני יודע מה חילוק יש בין יעלה ויבא שבעבודה ובין מוסף ). ועל פי הנ " ל אתי שפיר , שבתפלת שחרית אין אומרים אותו , כיון שחול המועד לא נאמר בו מקרא קודש . אבל בתפלת מוסף אומרים אותו , כיון שלענין קרבן מוסף , גם חול המועד נקרא מקרא קדש .

עיין ב " ח שם ( נראה לי דטעמו של רבינו האי , דפירושו של מקרא קודש הוא שיהו כולם קרואים ונאספים ביום הזה לקדושת קרבן מוסף שמקריבים בו ביום , כי מצוה היא על כל ישראל להקבץ אל בית אלהים ביום מועד לקדשו בקרבנות הנוספים בשביל המועד , לפיכך אין אומרים אותו אלא במוסף ... מנהגינו לומר מקרא קודש באתה בחרתנו בין ביום טוב ובין בחולו של מועד , אבל ביעלה ויבוא בעבודה אין אומרים מקרא קודש ).

וכן הוא לקמן סי ' תפז ס " ו ( ובמוסף של חול המועד נוהגין שם לומר את יום מקרא קודש כו '), ובסי ' תצ ס " ה ( שבמקצת מדינות אין אומרים מקרא קודש בחולו של מועד ).

וכן הוא בנוסח המוסף שבסדור רבינו ( ואת יום טוב ( בחול המועד ואת יום ) מקרא קדש הזה ). משא " כ לענין שחרית של חול המועד , קיי " ל כדעת רב האי גאון , שאין אומרים אותו .

וכן ביעלה ויבא שבברכת המזון , אין אומרים אותו אלא ביום טוב , ולא בחול המועד , כמבואר בפסקי הסדור , ביעלה ויבא שבברכת המזון ( בשלש רגלים ( חוץ מחולו של מועד ) ובראש השנה : ביום טוב מקרא קדש הזה ), והיינו שבחול המועד אין אומרים אותו כלל .

וראה לקוטי שיחות חל " ג ע ' 179 בשוה " ג ( ולהעיר מרמב " ם ריש פ " ז דהל ' יום טוב לענין חול המועד " הואיל ונקרא מקרא קדש והרי הוא זמן חגיגה במקדש , אסור בעשיית מלאכה ").

[9] רמב " ם פ " ל ה " א ( שנים מדברי סופרים , והן מפורשין על ידי הנביאים ... כבוד ועונג , שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ה ' מכובד ).

וכן הוא לקמן סי ' תקכט ס " ה ( וכבר נתבאר בסי ' רמ " ב , שהכבוד והעונג הן מצות מדברי סופרים , ומפורשין על ידי הנביאים ).

והיינו שהנביאים לא באו לפרש את האמור בתורה " מקרא קדש ", כיון שפירושו הוא " איסור עשיית מלאכה " ( ולא כבוד וענג ). אלא שהם הוסיפו עוד שתי הלכות מדברי סופרים " וקראת לשבת ענג ( במאכל ובמשתה ) לקדוש ה ' מכובד " ( כסות נקיה ).

*

ומה שכתב ברמב " ם הל ' יום טוב פ " ו הט " ז ( כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה ' מכובד , וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש ), וכן הוא לקמן רס " י תקכט ( כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגה , כך כל ימים טובים , שנאמר לקדוש ה ' מכובד , וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש ), הרי שהביאו גם את הפסוק " מקרא קודש "

היינו כיון דלא סגי ליום טוב בפסוק " וקראת לשבת ענג ", שהרי נתפרש בו השבת ( ולא יום טוב ). וגם לא סגי ליום טוב בפסוק " לקדוש ה ' מכובד ", שהרי קאי בעיקר על יום הכיפורים ( כדלעיל הערה 3 ). לכן למדו חכמים הלכה זו ביום טוב באסמכתא מהכתוב " מקרא קדש ", כאמור בספרא " מקרא קדש קדשהו , במה אתה מקדשו , במאכל ובמשתה ובכסות נקייה ", וכמבואר בקונטרס אחרון ( סבירא להו דאסמכתא בעלמא היא ).

או אפשר הכוונה , שהכתוב " מקרא קודש " שנאמר בימים טובים , מגלה , אשר " לקדוש ה ' מכובד ", קאי גם על שאר הימים טובים , שהרי גם הם נקראו " קדש ".

וזהו שמסיים לקמן סי ' תקכט ס " ה ( ב ' מצות אלו שהן כבוד ועונג הן נוהגות גם כן בראש השנה , שהרי נאמר בו מקרא קדש ... הכבוד והעונג הן מצות מדברי סופרים ). דהיינו שגם לחיוב זה שמדברי סופרים , זקוקים אנו לפסוק " מקרא קדש ".

[10] ס " ו ( שכל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג וכן ביום טוב של עצרת חייב אדם להיות שמח וטוב לב , הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים אליו , ושמחה זו היא מצות עשה מן התורה שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וגו '), וס " ז ( כיצד משמחן ... והאנשים בזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלין בשר שלמים לשמחה , ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין יוצאים ידי חובת שמחה אלא ביין , שנאמר ויין ישמח לבב אנוש , אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו כיון שאין לנו בשר שלמים . ומכל מקום מצוה יש באכילת בשר ביום טוב כיון שנאמר בו שמחה ... נהגו להרבות במיני מאכלים ביום טוב יותר מבשבת שלא נאמר בה שמחה ).

וגם כאן לא מיירי אלא באכילת בשר ויין , כמבואר בקונטרס אחרון ס " ק ב ( רוצה לומר עונג שיש בו שמחה , כגון בשר ויין ... אבל הענג בשאר דברים משמע שם דאינו אלא מדברי סופרים כמו בשבת ).

ומה שנתבאר לעיל סי ' קפח ס " י ( שבשבת נאמר וקראת לשבת עונג , וביום טוב נאמר ושמחת בחגך , ואין עונג ושמחה בלא אכילת לחם ). ומשמע שם שהוא מן התורה . נתבאר לקמן סי ' תעה סל " ב ( הערות ריא - ב ). וראה מחנה יוסף שבת סי ' מא ס " ג .

[11] עירובין כא , ב ( הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה ). ירושלמי ברכות פ " א ה " ד ( שחביבים דברי סופרים מדברי תורה ).

[12] בדברי נביאים ( ישעי ' נח , יד ).

[13] שבת קיח סע " א ( כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים , שנאמר אז תתענג על ה ' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו '). ופרש " י ( בתר וקראת לשבת עונג כתיב ). רמב " ם סוף הלכות שבת ( וכל השומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כחו , כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא , שנאמר אז תתענג על ה ' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה ' דבר ). טור ולבוש ( אמרו רז " ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים ).

וראה לקוטי שיחות ח " ל ע ' 125-6. שלחן המלך ע ' קסח - ט .

[14] שבת קיח , ב ( כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה [ כדור ] אנוש מוחלין לו ).

[15] שבת קיח , א ( כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול ... מדינה של גיהנם ). הובא בטור סי ' רצא .

[16] רב שם קיח , ב ( במה מענגו , רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמי ' דרב אמר בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין ). ופרש " י ( חשובים היו להן ).

תרדין הוא סוג סלק . כדלעיל בלוח ברכת הנהנין פ " ה ה " א ( ותרדין ( שקורין בורקי " ס )). פ " ט הט " ז ופ " י הי " ח .

מנהג אכילת דגים יתבאר לקמן ס " ז ( וטוב ליזהר לאכול דגים בכל סעודה ), ושם ( הערה 46 ).

ואת אכילת שומין השמיט כאן רבינו , כי הוא מטעם אחר , כדלקמן סי ' רפ ס " ב . וראה מראי מקומות וציונים . יגד " ת ( נ . י .) חס " ח ע ' ל .

[17] לבוש ( לכבד את השבת ולענג בו כפי מנהג עינוגי אנשי מקומו ). וראה רמב " ם פ " ל ה " ז ( איזהו עונג זהו שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת ).

[18] תר " י ברכות י , ב ד " ה ובשבת מיסב ( שאינו חובה על האדם שיאכל בשר וישתה יין בשבת ). הובא בש " ך יו " ד סי ' שמא סק " ז . טור ו מ " א סי ' תקנב ס " ק יג ( דאין חיוב לאכול בשר בשבת ).

ורק לענין יום טוב נתבאר לעיל ס " א ( הענג והשמחה ביום טוב במאכל ומשתה הוא מן התורה ), ובקונטרס אחרון ס " ק א ( רוצה לומר עונג שיש בו שמחה , כגון בשר ויין , שאין שמחה אלא בבשר ויין ).

[19] רמב " ם פ " ל ה " י ( אכילת בשר ושתיית יין בשבת עונג הוא לו ). טור סי ' רסב ( וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכולתו ), ושו " ע סי ' רנ ס " ב ( ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו ).

וראה קובץ יגדיל תורה שם ע ' לב .

[20] סיכום ההלכות שנתבארו לפנינו ס " ג - ו :

( א ) אמרו רז " ל אמר הקב " ה לוו עליו ואני פורע , ואפילו אין לו מזומן ימשכן חפצים וילוה עליהם .

( ב ) אם אין לו מה למשכן , לא ירבה בהוצאות שבת יותר מהשגת ידו .

( ג ) אמרו חכמים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות .

( ד ) אבל אם צריך ליטול צדקה לסעודות חול , יתנו לו כל צרכו גם לסעודות שבת .

( ה ) מי שנותנים ב ' סעודות ליום , אם יש לו מעט משלו , יזדרז להוציאו לכבוד השבת .

( ו ) גם מי שאין לו , צריך הוא לעשות דבר מועט בתוך ביתו , לקיים מצות עונג .

( ז ) או יצמצם מעט בשאר הימים , בענין שיעשה דבר מועט לענג שבת .

[21] רמב " ם פ " ל ה " ז ( וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח ... ידו משגת ). טור סי ' רסב ( וכל המרבה לכבדו הן בגופו הן בבגדיו הן באכילה ושתייה הרי זה משובח ).

[22] תוס ' ביצה טו , ב ד " ה לוו עלי ואני פורע ( והא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות , הני מילי כשאין לו לפרוע ), ובהגהת רש " ל שם ( כלומר אלא אם כן יטול מן הצדקה , אבל הכא מיירי שיש לו משכונות כדי לפרוע , ואין לו מעות , לכן אמר לוו עלי ). והגהת אשרי פ " ב דביצה ס " ד ( ואם תאמר והא אמרינן עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות . ויש לומר דהתם מיירי שאין לו לפרוע אלא אם כן יטול מן הצדקה , אבל הכא מיירי שיש לו משכונות כדי לפרוע ואין לו מעות , לכך קאמר לוו עלי ואני פורע ).

[23] גמרא שם טו , ב ( אמר להם הקב " ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע ). טור ולבוש ( ואמרו נמי גבי הוצאת שבת ויום טוב , אמר הקדוש ברוך הוא בני לוו עלי ואני פורע ).

[24] שם טז , א ( כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ... חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה , שאם פיחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו ). טור ולבוש ( דהכי אמרו חז " ל שכל פרנסתו של אדם קצובה לו מראש השנה לראש השנה , חוץ מהוצאות שבת ויום טוב והוצאות בניו לתלמוד תורה , שאם הוסיף מוסיפין לו מן השמים ).

וכן לענין יום טוב נתבאר לקמן סי ' תקכט ס " ד ( וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו , ואל יצמצם בהוצאת יום טוב , שכל מזונותיו ויציאותיו של אדם קצובים לו מראש השנה חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים , שאם פיחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו , ועיין בסי ' רמ " ב ). וכן לענין הוצאות בניו לתלמוד תורה נתבאר לקמן הל ' תלמוד תורה פ " א סוף ה " ז ( חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאות בניו לתלמוד תורה , שאם הוסיף מוסיפין לו ומ [ מ ] ציאין לו שכר לשעה או לאחר שעה ).

[25] רש " י שם ד " ה כל מזונותיו ( כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא ניזון משם , קצוב לו , כך וכך ישתכר בשנה זו ).

[26] רש " י שם ד " ה חוץ מהוצאת שבתות ( אותה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכה ומהיכן תבואהו , אלא לפי מה שרגיל ממציאים לו לשעה או לאחר שעה ).

[27] סדר היום דיני ערב שבת ( שלא יאמר אדם אקח בהלואה עתה וירחם ה ' עלי ויזמין לידי די מה לפרוע , כמ " ש ז " ל לוו עלי ואני פורע . כי אינה סברא . ולא נאמר זה הענין כי אם על מי שיכול ואין בידו כעת , שראוי לו שיבקש ואפילו בהלואה , כי המקום יזמין לו כדי לפרוע ).

וראה לקוטי שיחות חט " ז ע ' 180. שלחן המלך ע ' קע . קובץ יגדיל תורה נ . י . חס " ח ע ' לב .

[28] משנה פאה פ " ח מ " ז ( מי שיש לו מזון שתי סעודות , לא יטול מן התמחוי . מזון ארבע עשרה סעודות , לא יטול מן הקופה ). שבת קיח , א . ופרש " י שם ( תמחוי , קערה גדולה היא , וגובין בה גבאים מאכל מבעלי בתים ומחלקין לעניים ב ' סעודות ליום מיום ליום . קופה , מעות הן לפרנס עניים בני טובים , דזיל להו מילתא דתמחוי , ומתחלקין מערב שבת לערב שבת ). טור ושו " ע יו " ד סי ' רנג ס " א ( מי שיש לו מזון שתי סעודות , לא יטול מהתמחוי . מזון י " ד סעודות , לא יטול מהקופה ). מ " א סק " ב ( היינו מי שיש לו מזון י " ד סעודות לאכול כל ימות השבוע בכל יום ב ' סעודות , לא יטול מן הצדקה לאכול סעודה שלישית ).

[29] שבת קיח , א ( הא מני רבי עקיבא היא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ).

ומכל מקום חייב בנר שבת , כדלקמן סי ' רסג ס " ב ( מי שאין לו מעות לקנות נר לשבת חייב אפילו לחזר על הפתחים בשביל נר זה , ואין זה בכלל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות , לפי שזהו בכלל עונג סעודת הלילה , שכשאוכלה בלא נר אין לו עונג ממנה כל כך , וסעודת הלילה היא מעיקר סעודות השבת . ואינה דומה לסעודה שלישית , שעליה אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות , כמו שנתבאר בסימן רמ " ב ), ושם נסמן .

[30] משנה פאה שם ( אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום ... שבת נותנין לו מזון שלש סעודות ). טור ושו " ע יו " ד סי ' רנ ס " ד ( ואם שבת , נותנין לו מזון ג ' סעודות ).

וכן הוא לקמן סי ' תכט ס " ז ( ובשבת מזון שלש סעודות ).

וזה אפילו בתמחוי , שנותנים לעני העובר ממקום למקום . ומכל שכן בקופה שנותנים לבני העיר בכל שבוע , כמבואר בקונטרס אחרון ס " ק ג ( ואם כך הוא בעני העובר ממקום למקום , כל שכן בעניי העיר , דעניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת ).

[31] תוספתא פאה פ " ד , ח ( שבת נותנין לו מזון שלש סעודות , שמן וקטנית , דג וירק ). טור ושו " ע שם ( נותנין לו מזון ג ' סעודות ושמן וקטנית ודג וירק ).

וכדלעיל ס " ב ( בימי חכמי הגמרא היו מענגין בדגים גדולים ובתבשיל של תרדין , שמאכלים אלו היו חשובים ענג בימיהם ). וראה לקמן ( הערה 46 ).

[32] תוס ' שבת קיח , א ד " ה והא ( אמרינן ליה כדי שלא יהא ניזון מן הצדקה , אבל הכא כבר הוא ניזון , ולהכי נוטל כל צורכו ). ב " ב ט , א סוד " ה שבת ( ונראה לרשב " א דבשביל סעודת שבת אין לו להתחיל וליטול , אבל בשכבר צריך ליטול נוטל גם כדי לסעודת שבת ). ב " ח ד " ה והא דאמר רבי עקיבא ( הקשו התוספות מדתנן סוף פאה עני העובר וכו ' שבת נותנים לו מזון ג ' סעודות . ותירצו דבשביל סעודות שבת אין לו להתחיל וליטול , אבל בשכבר צריך ליטול נוטל גם כדי לסעודות שבת . וכמו שנתבאר כל זה ביורה דעה סימן ר [ נ ]" ג בחיבורי ). וביו " ד שם ד " ה מי שיש ( ותירצו התוספות על שם רשב " א פרק קמא דבתרא , דבשביל סעודות שבת אין לו להתחיל וליטול , אבל בשכבר צריך ליטול נוטל גם כדי לסעודות שבת עד כאן לשונו . וכן כתבו התוספות בפרק כל כתבי ). ט " ז סי ' רנג ביו " ד שם ס " ק ב ( תירצו התוס ' על זה , דבשביל סעודות שבת אין לו להתחיל ליטול , אבל אם כבר נטל נוטל גם כדי לסעודות שבת ).

[33] דברים טו , ח .

[34] סעיף א ( ואם יש לו ר ' זוז ואינו נושא ונותן בהם , או שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם , לא יטול צדקה . ואם יש לו ר ' זוז חסר דינר ואינו נושא ונותן בהם , אפילו נותנים לו אלף זוז בבת אחת , הרי זה יטול ).

[35] עי ' ב " ח כאן ד " ה והא דאמר רבי עקיבא ( והזהירו עשה שבתך חול ואל תפזר ממון כדי לענג את השבת , דיש לך לחוש שמא על ידי פיזור ממון תצטרך לבריות ), וד " ה וכמה פעמים ( ואם יכבד השבת לענגו , יצטרך עוד לאחרים , על כן יעשה שבתו חול ושוב לא יצטרך לקבל מאחרים , אלא מה שהוא הכרחי אליו לפרנסתו ).

אבל דרך דורון שרי ( עיין ב " ח ) . והוא האמור בב " ח שם ( יש לפרש כי היה נצרך לקבל מתנות דרך כבוד מאחרים ).

ולכן כתב אחר כך ואין צריך לבקש כו ', ולא אסור לבקש , משום דלא מיירי מדרך צדקה . והוא האמור לקמן ס " ו ( אין צריך לבקש מאחרים שיתנו לו כדי לכבד את השבת ).

ונתבאר בקונטרס אחרון ס " ק ג ( שבודאי עיקרא דמילתא דרבי עקיבא לא נאמר במי שיש לו י " ד סעודות שלא יטול מהקופה , שהרי איסור גמור הוא זה , ומאי ואל תצטרך , שמשמע שאם היה רוצה היה נוטל ... וכן מוכח בהדיא ברמב " ם שכתב ואינו חייב להצר עצמו כו ' עשה שבתך כו ', משמע דעצה טובה היא ומדת חסידות היא זו ... שאין צריך לבקש מתנות מאחרים , שלא מהקופה , להרבות במאכלים הרבה יותר מבחול , אלא די בדבר מועט ).

[36] רש " י שבת קיח , א סוד " ה אלא הא מני ( יעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים כבוד שבתותיו ).

[37] כמה הלכות נתבארו בסעיף זה :

( א ) מי שנותנים לו ב ' סעודות ליום , אין צריך לבקש שיתנו לו גם כדי לכבד את השבת .

( ב ) וגם לא יכבד השבת מסעודת החול , בענין שיצטרכו להוסיף לו לסעודת החול .

( ג ) אבל אם יש לו מעט משלו , יזדרז להוציאו לכבוד השבת .

( ד ) ואם אין לו משלו , עכ " פ יעשה דבר מועט לענג שבת .

( ה ) ואם גם זה אין לו , יצמצם בשאר הימים , לעשות דבר מועט לענג שבת .

( ו ) גם מי שמסתפק במועט משלו , יצמצם בשאר הימים , לעשות דבר מועט לענג שבת .

( ז ) ויתירה מזו נתבאר בקונטרס אחרון ס " ק ג , שיצמצם בשאר הימים כדי להוסיף יותר מדבר מועט לכבוד שבת . אלא שהלבוש והט " ז לא כתבו כן , ולכן סתם בפנים .

[38] שאם יכבד את השבת מסעודת החול שנתנו לו עבור הימים שלאחר השבת , יצטרכו להוסיף לו לסעודת החול , וכבר אמרו עשה שבתך כו '. וכדלעיל סוף סעיף הקודם .

[39] טור ( כמוני היום , שיש לי מעט משלי ואינו מספיק לי , וצריך אני לאחרים ... מצאתי בפרקי אבות לרש " י שפירש על ההיא משנה דרבי יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר , שכתב וז " ל , תיכף לאותה משנה רבי עקיבא אומר עשה שבתך חול , שנויה ההיא דבן תימא , לאורויי דרבי עקיבא לא אמר אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר , אבל צריך אדם לזרז עצמו כנמר וכנשר לכבד שבתות ביותר ) .

ושו " ע ( אפילו מי שצריך לאחרים , אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו לכבד את השבת . ולא אמרו עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות , אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר ).

ועי ' ב " ח דלא חילק ( והנכון ... ועל זה אמר רבינו שצריך אדם לזרז עצמו לכבד השבת על ידי הלואה מאחרים , או יזדרז במלאכה יתירה , או לצמצם בשאר ימים לכבד השבת , שעל זה וכיוצא בזה אמר הוי עז כנמר ו [ קל ] כנשר לכבד שבתות ביותר , כלומר ביותר מכסא דהרסנא ).

ולא כט " ז ( נמצא יש ג ' חלוקות ... ועל כן סיים הטור , על כן צריך כל אדם לצמצם בשאר הימים כו ' פירוש שראוי לו להביא עצמו לידי חיוב ענג , דחיובו אם יש לו מעט משלו , וזה יוכל לעשות אחר שיצמצם בחול , ממילא יהיה לו מעט משלו כו '). היינו שפירש מסקנתו של הטור שצריך לצמצם כדי שיוכל להוסיף דבר מועט בשבת .

ועי ' בקונטרס אחרון ( שם הובאו ההוכחות דלא מיירי כאן בהוספת דבר מועט , אלא " להרבות במאכלים הרבה יותר מבחול ").

[40] רמב " ם פ " ל ה " ז ( ואינו חייב להצר לעצמו ולשאול מאחרים כדי להרבות במאכל בשבת , אמרו חכמים הראשונים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ).

ונתבארו ההוכחות בקונטרס אחרון , דלא מיירי הכא בנטילה מהקופה או מהתמחוי , אלא בבקשה מאחרים שיתנו לו בדרך דורון , דשרי .

[41] פסחים קיב , א ( תנא דבי אליהו אע " פ שאמר רבי עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות , אבל עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו . מאי נינהו , אמר רב פפא כסא דהרסנא ). שבת קיח , ב ( רב חייא בר אשי אמר רב אפילו דבר מועט ולכבוד שבת עשאו הרי זה עונג . מאי היא , אמר רב פפא כסא דהרסנא ). רמב " ם פ " ל ה " ז ( ואם אין ידו משגת , אפילו לא עשה אלא שלק וכיוצא בו משום כבוד שבת הרי זה עונג שבת ).

[42] טור ושו " ע ( על כן צריך לצמצם בשאר ימים כדי לכבד השבת ).

ט " ז ( וזה יוכל לעשות אחר שיצמצם בחול , ממילא יהיה לו מעט משלו ). והיינו שאינו צריך לצמצם עצמו בחול , אלא כדי שיוכל להוסיף בשבת דבר מועט ; אבל לא כדי להוסיף הרבה בסעודת שבת .

ואף שבקונטרס אחרון הוכיח הפירוש בדברי הטור , דהיינו אף כדי להוסיף הרבה בסעודת שבת . מכל מקום לא פסק כן כאן , מטעם שסיים בקונטרס אחרון ( אבל הלבוש והט " ז לא כתבו כן ( לכן סתמתי בפנים )).

[43] רמב " ם שם ( ואינו חייב להצר לעצמו ולשאול מאחרים כדי להרבות במאכל בשבת ).

[44] לבוש ( מכל מקום גם הוא יצמצם בשאר הימים כדי לכבד את השבת ).

והיינו כדי " שיעשה דבר מועט לענג שבת " ( ולא כדי להוסיף הרבה בסעודת שבת ). וכמובא לעיל מקונטרס אחרון ( אבל הלבוש והט " ז לא כתבו כן ( לכן סתמתי בפנים )).

[45] זהר ח " א דף מח , ב ( ולזעירי בתרי תבשילין סגיא ). מ " א סק " א ( ולא יפחות משני תבשילין ( זוהר בראשית עמוד ק " ל )). וכוונתו לזהר גדול ( דפוס לובלין ) ע ' קל . ואילו בדפוסים שלנו הוא בדף מח , ב .

ומיירי אף במי שאין ידו משגת , שהרי דברי המ " א שם ( ולא יפחות משני תבשילין ... שיאכל בכל סעודה מג ' סעודות דגים עיי " ש ), קאי על האמור בשו " ע ( אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו לכבד את השבת ).

וכן נתבאר בקונטרס אחרון סוף ס " ק ג ( ולא היה פרנסתם מספקת לו להרבות במאכלים הרבה יותר מבחול ... שצריך לזרז עצמו לכבד יותר מדבר מועט ( וכן מוכח בהדיא במ " א סק " א ודו " ק )).

[46] מ " א שם ( ובתיקוני שבת כתב שיאכל בכל סעודה משלש סעודת דגים עיי " ש ).

והוא בתיקוני שבת למוהר " א ברוכים , מתלמידי הרמ " ק והאריז " ל , ונדפס בסוף ראשית חכמה הקצר , ויניציאה ש " ס ( ודרש החכם החסיד הה " ר אברהם הלוי הזקן , אחד מתלמידי החכם בעל הפרדס , עם פרפראות ששמע מן האר " י , זכר כולם לברכה ... תקון יב ... צריך לאכול דג בשבת , ומה טוב שיהיה בכל השלש סעודות ).

וכן הוא במאמרי אדמו " ר הזקן הקצרים ע ' ט ( וזהו שמצינו בכתבים מעלת אכילת הדגים בשבת ). ענינים ע ' תי ( ולזה מצוה לאכול דגים בשבת ).

ובפרט בסעודה שלישית , כמובא בפסקי הסדור , סדר סעודה שלישית ( וטוב לאכול דג בסעודה זו יותר מבשאר הסעודות ).

וכמבואר במגלה עמוקות אופן נב ( ולפי שבמנחה בשבת הוא עינא פקיחא , ולית ליה גבין , והוא סוד דג , שצריך לאכול בג ' סעודות בשבת ... באותו עת שהוא מנחה בשבת שהוא סוד דג , עינא פקיחא ).

ובעמק המלך שער תיקוני התשובה פ " ה יז , ג ( מצוה מן המובחר לאכול דג בשבת , ובפרט בסעודה שלישית , שהוא עת רצון דוקא , ועינא פקיחא דלעילא משגחת בעולם , דומיא דעין דג דלית ליה גבינין ).

ובסדור האריז " ל , סעודת מנחה ( טוב לאכול דגים בסעודה זו , רמז לעינא פקיחא ).

*

וכל זה הוא על פי הקבלה . אבל על פי נגלה נתבאר בקונטרס אחרון ס " ק ד ( אין טעם בדרך הנגלה שיתקנו דוקא דגים . ומה שהזכירו דגים בגמרא בכמה מקומות , היינו למצוה מן המובחר ).

וכדלעיל ס " ב ( במה מענגו , בימי חכמי הגמרא היו מענגין בדגים גדולים ובתבשיל של תרדין , שמאכלים אלו היו חשובים ענג בימיהם ), ושם ( הערה 16 ), וס " ה ( נותנים לו דגים ), ושם ( הערה 31 ). לקמן סי ' רנ בקונטרס אחרון ס " ק ב ( ושיבוטא ), ושם ( הערה 1908 ). סי ' תקטו סי " ח ( שדרך ישראל לקנות דגים לכבוד יום טוב ).

וראה שער הכולל פי " ז סקכ " ה . לקוטי שיחות חל " א ע ' 192 הערה 15.

[47] מ " א שם ( ונראה לי דכל אחד לפי טבעו , כמ " ש סי ' רפ " ח ).

[48] סעיף ב ( אדם שהאכילה מזקת לו , שאז עונג הוא לו שלא לאכול , אין צריך לאכול כלל ... שמצות סעודות שבת אינה אלא בשביל עונג ).

[49] שו " ת צ " צ ( הראשון ) סי ' כח ( פעם אחת היו הערלים מוכרי דגים מייקרים השער , לפי שראו שהיהודים קונים לכבוד השבת ואין מניחין בשביל היוקר , ועשו הקהל הסכמה ששום אדם לא יקנה דגים שני חדשים ... יראה דשפיר דמי למיעבד כך , מהא דאיתא במתניתין סוף פרק א ' דכריתות , מעשה שעמדו קינין בירושלים בדינר זהב , אמר רבי שמעון בן גמליאל המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהו בדינרין , נכנס לבית דין ולימד האשה שיש עליה חמש לידות ודאות , חמש זיבות ודאות , מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים , ואין השאר עליה חובה . ועמדו קינים בו ביום ברבעתים ). מ " א שם ( אם הערלים מיקרין השער דגים , נכון לתקן שלא יקנו דגים , וראיה ממשנה ספ " א דכריתות ( צמח צדק )).

[50] ספר חסידים סי ' תתסו ( למי שנשלח לו ביום ו ' תרנגולת או בצים , ואמר השליח פלוני שלח לך כדי שתאכל בשבת זה , אינו רשאי לאכול אותו בחול , אלא בשבת ). הובא בבאה " ט סוסק " א .

[51] רי " ף ב " מ מח , ב ( תניא ר " ש בן אלעזר אמר משום רבי מאיר , הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק לא יקח לו טלית , טלית לא יקח לו חלוק , מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית . וליתא לדרבי מאיר , וכן נמי הא דתניא מגבת פורים ... ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר , דברי רבי יעקב שאמר משום רבי מאיר , ורבן גמליאל מקיל . וליתא לדרבי מאיר , דתרוייהו בחד טעמא שייכן , וכרבן גמליאל סבירא לן דמקיל ). רא " ש שם פ " ו ס " ט ( וליתא לדרבי מאיר ... וכרבן גמליאל סבירא לן דמיקל ). ראה טור ושו " ע סי ' תרצד ס " ב ( אין משנין מעות פורים לצדקה אחרת ), ורמ " א שם ( ודוקא הגבאים , אבל העני יכול לעשות בו מה שירצה ). פר " ח שם ( וכיון דלא קיי " ל כרבי מאיר במעביר על דעתו של בעל הבית , לא קיי " ל כותיה בההיא דמגבת פורים , והכי נהוג ). רמב " ן פ " ב דשבת עיי " ש .

[52] ירושלמי מו " ק פ " ב ה " ג ( א " ר יוחנן לווין בריבית לחבורת מצוה ולקידוש החדש ). סנהדרין פ " ח ה " ב . שבלי הלקט סי ' נה ( משמע מהכא דהוא הדין לכל סעודת מצוה והוא הדין לסעודת שבת ויום טוב שסעודת מצוה הן ). מ " א סוסק " ב ( לוין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה ( שבלי הלקט . ירושלמי )).

[53] ההוכחות לזה נתבארו בקונטרס אחרון ס " ק ה .

ויתירה מזו נתבאר שם ( באבק רבית אפשר דלא גזרו כלל לדבר מצוה , אף על המלוה ).

ואף שנתבאר לקמן סי ' תצח בקונטרס אחרון ס " ק ה ( לדידן דלא שרינן משום שמחת יום טוב להשתמש במוקצה או לאכלו ... וכן עיקר , שלא להתיר טלטול מוקצה גמור משום שמחת יום טוב ).

יש לומר שמוקצה חמיר מאבק רבית , כדלקמן סי ' רנב בקונטרס אחרון ס " ק יד ( דמוקצה חמיר מכרמלית ).

וראה רשפי אש ( לאדז ) שנה א חו ' ג . הערות בשו " ע אדה " ז ע ' 8. מראי מקומות וציונים .

[54] יתרו כ , ח .

[55] מכילתא פ ' יתרו פ " ז ( אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן חנניה בן גרון אומר , זכור את יום השבת לקדשו , תהא זוכרו מאחד בשבת , שאם יתמנה לך מנה יפה תהא מתקנו לשם שבת ). ביצה טז , א ( בית שמאי אומרים מחד שביך לשבתיך ), ופרש " י ( מאחד בשבת שלך תן לבך לשבת הבאה ). וראה מראי מקומות וציונים .

[56] ביצה טז , א ( תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת , מצא בהמה נאה אומר זו לשבת , מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה ( נמצא אוכלה לזו כדי שתהא היפה נאכלת בשבת דהויא לה אכילתה של הראשונה לכבוד שבת , רש " י ). אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו , שכל מעשיו לשם שמים , שנאמר ברוך ה ' יום יום ( יעמס לנו את צרכינו ועזרתנו , רש " י )). טור סוף הסי '.

[57] הזכירו כאן " כבוד שבת " ( ולא ענג שבת ), כי מה שהאדם אוכל בשבת עצמה היא מצות ענג שבת ( כדלעיל ס " א ), אבל מה שהוא לוקח בהמה נאה לפני השבת בשביל השבת , זוהי מצות " כבוד שבת ", שקונה את הבהמה לכבוד סעודת השבת .

וכן הוא לקמן סי " ב ( נוהגין ללוש כדי שיעור חלה כל אחד בביתו לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת , ולא ליקח לחם מן השוק כמו בשאר ימים , ודבר זה מכבוד שבת ויום טוב ). והיינו שהאכילה עצמה היא מצות ענג שבת , אבל הלישה והאפיה היא " מכבוד שבת ויום טוב ".

וכן הוא לקמן סי ' רנ ס " ד ( ואפילו מי שהוא אדם חשוב ביותר , ואין דרכו ליקח דברים מן השוק , ולא להתעסק במלאכות שבבית , חייב להשתדל ולעשות שום דבר מצרכי השבת בעצמו שזהו כבודו של שבת ... להראות כבוד השבת שהוא חשוב עליו וחרד לכבודו , כאדם שמקבל את רבו בביתו שהוא מראה לו שהוא חשוב עליו וחרד לכבודו לטרוח ולהרבות בשבילו ). והיינו שמה שמכין הסעודה לפני השבת היא מצות כבוד שבת ( ולא מצות ענג שבת ).

ונתפרש יותר בקונטרס אחרון שם ס " ק ב ( מתוך שמין זה היה חביב עליהם והיה להם ענג ממנו , כיון שבו הם מקיימין מצות ענג שבת , לכן בו היו מתעסקין ). היינו שהאכילה עצמה בשבת היא מצות " ענג ", אבל הכנתה בערב שבת היא מצות " כבוד ".

וכן מטעם זה נתבאר לקמן סי ' רמט ס " ה ( אסור לקבוע בערב שבת סעודה גדולה של משתה שאינו רגיל בה בימי החול , מפני כבוד השבת , שעל ידי שמרבה באכילה ושתיה בערב שבת אפילו בבוקר יותר מדרכו בשאר ימות החול , לא יוכל לקיים סעודת שבת שבלילה כראוי ). והיינו כי מה שנזהר מסעודה בערב שבת היא מצות " כבוד " ( ולא מצות " ענג ").

וכן לענין יום טוב נתבאר לקמן סי ' תקכט ס " ב ( איזה כבוד ... מצוה להמנע מלקבוע סעודה בערב יום טוב משעה עשירית ולמעלה כדי שיאכל סעודת יום טוב לתיאבון , שזהו מכלל הכבוד ).

וכן הוא לקמן סי ' רסב ס " ב ( צריך אדם לסדר שלחנו בערב שבת ללילי שבת ... שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת שזהו כבוד השבת ). והיינו כי מה שאוכל הסעודה בשבת היא מצות ענג שבת , אבל מה שמכין את השלחן לסעודה בערב שבת הרי זו מצות כבוד שבת .

וגם בשבת עצמה , הכנת השלחן לסעודה אינה מצות " ענג " כי אם מצות " כבוד ", כדלקמן סי ' רעא סי " ז ( אע " פ שהשלחן צריך להיות ערוך ומסודר מבעוד יום ... מכל מקום אין מביאים אותו למקום הסעודה עד אחר הקידוש , כדי שיהא ניכר שבא לכבוד שבת . ואם הביאו קודם קידוש צריך לפרוס עליו מפה לכסותו , כאילו אינו כאן עד אחר קידוש , כדי שיתראה כאלו הובא עתה לכבוד שבת ). והיינו שמה שאוכל הסעודה היא מצות ענג שבת , ואילו מה שמכין את השלחן לסעודה הרי זו מצות כבוד שבת .

וכן הוא לקמן רס " י רפט ( בשבת שחרית בבואו מבית הכנסת צריך שיהיה שולחנו ערוך ומפה פרוסה על הפת ... לפי שכבוד יום קודם לכבוד לילה ).

*

ובאמת מוסיף שם לקמן סי " ג ( ובמקומות שאוכלים פת של נכרים כל ימות החול , טוב ליזהר שלא לאכול בשבת ויום טוב כי אם מלחמים הכשרים שנילושו בבית , שזהו כבוד שבת ויום טוב ). ונראה לכאורה שעצם אכילת הלחם שנילוש בבית היא מצות " כבוד שבת ויום טוב ". והיינו מכיון שהעדפת פת ישראל אינה מחמת העדפת טעמה ( ענג שבת ), אלא מחמת " שזהו כבוד שבת ויום טוב ".

ויותר מזה נתבאר לקמן סי ' רעא ס " ח ( צרכי סעודה שלכבוד היום קודמין ( לקידוש היום ) ולצרכי סעודה שלכבוד הלילה , שכבוד יום קודם לכבוד לילה , וכן מי שיש לו מעט מיני מגדים יניחם עד היום ולא יאכלם בלילה , שכבוד היום קודם ). הרי שגם אכילת מיני מגדים בסעודת היום של השבת היא מצות " כבוד היום ".

ונראה שגם כאן הוא מטעם זה , כי העדפת אכילת המגדים ביום ( אף שמטעם ענג רוצה להעדיף אכילתה בלילה ), היא מחמת " שכבוד יום קודם לכבוד לילה ".

וכך הוא בזמן האכילה , כמבואר בגמרא קיט , א ( וכבדתו , רב אמר להקדים ( זמן סעודת שבת לזמן סעודת חול וזהו כבודו , רש " י ), ושמואל אמר לאחר ( וזהו כבודו שהוא מתאוה לאכול , רש " י ). אמרו ליה בני רב פפא בר אבא לרב פפא כגון אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא במאי נישנייה ( במאי נשניוהו משאר ימים ). אמר להו אי רגיליתו לאקדומי ( סעודתכם בבקר ) אחרוה , אי רגיליתו לאחרוה אקדמוה ). ולקמן סי ' רפח סי " ג ( כי זה כבוד השבת שמקידמין זמן סעודתו ).

*

גם מצות הדלקת נר שבת נכללת במצות ענג שבת , כדלקמן סי ' רסג ס " א ( וחייב כל אדם כשאוכל סעודת הלילה לאכלה אצל אור הנר , שזה בכלל עונג שבת הוא ).

וסי ' רעג סי " ב ( לכתחלה צריך לאכול סעודת הלילה במקום שהנרות דולקות ... שהנרות לעונג נצטוו ).

אמנם נתבאר לקמן סי ' רסג ס " ו ( לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול לפי שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת ... ואם הדליק הנר בעוד היום גדול ולא קיבל עליו שבת מיד , צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו לצורך שבת , כדי שתהיה ההדלקה עצמה ניכרת שהיא לכבוד השבת ). ושם סי " ד ( אינו ניכר שהודלק לכבוד השבת ).

ולכאורה נראה גם כאן , שההדלקה לפני כניסת השבת היא מצות כבוד השבת , ואילו האכילה אצל הנרות " בכלל עונג שבת הוא ".

וכל זה הוא בשבת , אמנם ביום הכיפורים , שכבר הובא לעיל ( הערה 3 ) שאין בו מצות " ענג ", רק מצות " כבוד ", בזה נתבאר לקמן סי ' תרי ס " א ( יום הכיפורים צריך לכבדו בנרות ), וס " ח ( יום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה , אמרה תורה כבדהו ... בנרות ).

ונתבאר באגרות קודש ח " ל אגרת יא ' שלב ( במה שהזכיר כת " ר בכבוד ועונג שבת שבהדלקת הנרות ... בתנחומא ר " פ נח – מפורש ( רק ) עונג ... ברמב " ם הל ' שבת פ " ה עונג , ובפ " ל – כבוד שבת . וכן בשו " ע אדה " ז הביא שניהם ).

והכוונה למה שנתבאר ברמב " ם הל ' שבת פ " ל ה " ה ( ויהי ' נר דלוק ושולחן ערוך לאכול ומטה מוצעת , שכל אלו לכבוד שבת הן ). והיינו שמה שמדליק את הנר לפני כניסת השבת , ומה שעורך את השלחן לפני הסעודה , " שכל אלו לכבוד שבת הן ".

וראה עוד בזה בלקוטי שיחות ( חט " ו ע ' 374 וע ' 527).

[58] תהלים סח , כ .

[59] אור זרוע הל ' ערב שבת סי ' יח ס " ג ( הלכך הרוצה לעשות כבית שמאי עושה , שבית הלל מודים לבית שמאי דהכי עדיף טפי ). הובא ב דרכי משה סי ' רנ ס " ק א ( אבל גם הלל מודה שמדת שמאי עדיפא טפי ). מ " א שם ס " ק א . ב " ח וט " ז כאן סוף הסי '.

[60] רמב " ן יתרו כ , ח ( והלל עצמו מודה במדרשו של שמאי , אבל היתה בו מדה אחרת במאכלים , מפני שכל מעשיו היו לשם שמים , והיה בוטח בה ' שיזמין לו לשבת מנה יפה מכל הימים ). וראה מראי מקומות וציונים .

[61] ב " ק פב , א ( עשרה תקנות תיקן עזרא ... ומכבסים בחמישי בשבת ). טור ושו " ע ( מתקנת עזרא שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת ).

[62] רש " י שם ד " ה ומכבסים ( בגדיהם לכבוד שבת ). רא " ש שם פ " ז סי ' יט ( מפני כבוד שבת , ללבוש לבנים ). טור ושו " ע ( מפני כבוד השבת ). לבוש ( כדי להלבישם לבנים בשבת לכבוד השבת ).

[63] רא " ש שם ( ובערב שבת אין פנאי לכבס ). וכדלקמן סי ' רנ ס " א ( לעולם ישכים אדם לטרוח ולהכין צרכי שבת בערב שבת בבקר ), וס " ז ( טוב יותר לקנות ביום ה ', כדי שיהיה לו פנאי הרבה לטרוח בהכנתם ולהתעסק בשאר צרכי שבת ).

[64] ירושלמי שבת פ " א ה " ג ( אין את יכול מיכול כל שתא חולין בטהרה אכול , ואם לאו תהא אכיל שבעה יומין מן שתא ). ר " ן סוף ר " ה ד " ה גרסינן בירושלמי ( ומכאן סמכו קצת בני אדם שלא לאכול פת של פלטר עכו " ם בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים , דמשום הכי אמר ליה שבעה , לפי שבשני ימים טובים של ראש השנה לא היה צריך להזהירו , שהכל לשין בבתיהן לכבוד יום טוב ). דרכי משה סי ' תרג ( ומזה יש לנהוג ללוש כל אחד בביתו לכבוד יום טוב , אבל לשבת משמע דאינו צריך ... מיהו המנהג בכל מקום לעשותן אף לשבת ). רמ " א כאן ( נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית , לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב , והוא מכבוד שבת ויום טוב , ואין לשנות ).

מה שנהגו ליזהר בזה בעשרת ימי תשובה , הובא לקמן סי ' תרג ס " א ( אף מי שאינו נזהר בכל השנה מפת של פלטר גוי ( עיין ביו " ד סי ' קי " ב ), מכל מקום בעשרת ימי תשובה יש לו ליזהר ממנו ).

ומה שנהגו ללוש פת בביתו לכבוד יום טוב , הובא גם לקמן סי ' תקכט ס " ב ( מצוה ללוש פת בביתו בערב יום טוב לכבוד יום טוב , כמו בערב שבת לכבוד שבת , כמ " ש בסי ' רמ " ב עיי " ש ).

ומה שנהגו " ללוש כדי שיעור חלה ", כדי לזכות במצוה הפרשת חלה , הובא גם לקמן סי ' תנז ס " ד ( ונהגו שמכל עיסה ועיסה מפרשת אשה אחרת , ומברכת לעצמה ).

וראה קיצור הלכות הערה 18.

[65] רמ " א ( והוא מכבוד שבת ויום טוב , ואין לשנות ).

[66] כמבואר בטור ושו " ע יו " ד סי ' קיב ס " ב ( יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת מנחתום העובד כוכבים ).

וראה גם לעיל סי ' קסח ס " ו ( אפילו אינו נזהר מפת נכרים ). סי ' קצו ס " ו ( שלשה שאכלו כאחת ואחד מהם אכל פת נכרי , והב ' נזהרים ממנו ). לקמן סי ' שכה ס " ו ( במקומות שנוהגים לאכול פת של פלטר נכרי ). סי ' תמב סי " ט ( אם הוא מקום שנוהגין איסור בפת של נכרי , ובמקומות שנוהגין היתר ). סי ' תמה ס " ט ( אם הוא מקום שנוהגין היתר בפת של נכרי ). סי ' תמח ס " ב ( במקום שנוהגין היתר בפת של נכרי ). סי ' תקיז ס " ד ( במקום שנוהגין היתר בפת של פלטר נכרי ). סי ' תרג ס " א ( מי שאינו נזהר בכל השנה מפת של פלטר גוי ( עיין ביו " ד סי ' קי " ב )).

[67] מ " א ס " ק ד ( מוכח מדברי רמ " א שהטעם לאכול פת כשר , ואם כן צריך לאכול החלות בשבת ולא פת אחר ).

עיין באליה זוטא ס " ק ו ( הטעם שכתב כדי לאכול פת כשר תמוה , מה ענין פת כשר לשבת ויום טוב , דדוקא בעשרת ימי תשובה אנו מחמירין ... גם לשון רמ " א משום כבוד שבת ויום טוב משמע דרק משום כבוד הוא ... דאנחנו נוהגין נמי לכבד שבת בזה , ולכן כתב הטעם משום כבוד שבת ויום טוב . ונפקא מיניה לדינא טובא ודו " ק כנ " ל ) וצ " ע . עיין דרכי משה סימן תר "[ ג ] ( דהכל לשין בתוך בתיהן לכבוד יום טוב ... המנהג בכל מקום לעשותן אף לשבת ... רואין דאית ביה משום כבוד שבת ).

ולכן הכניס רבינו הלכה זו במוסגר , כהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).

וראה חקרי הלכות ח " ג טו , ב . הערות וביאורים תשמו ע ' 96.

[68] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " א הובאו שתי דעות , אם חובת הענג והכבוד בשבת וביום טוב עיקרן מהתורה , שנאמר בהם מקרא קדש , או שהן רק מדברי קבלה , שנאמרו בנביאים .

ומבאר כאן את שתי הדעות האלו :

( א ) מקרא קדש נאמר בעיקר ביום טוב , אבל גם בשבת . ואף אם קאי רק על יום טוב , הרי בשבת נאמר " קדש "; " לקדשו ", שכולל במכל שכן גם ענג וכבוד .

( ב ) אפילו ביום טוב , שבודאי נאמר בו מקרא קדש , ולמדים ממנו מצות ענג וכבוד , הוא רק אסמכתא .

ומה שעכ " פ יש איסור תענית בשבת ; אין לפרש שלמדים זאת מזכור את יום השבת לקדשו , אלא מדכתיב אכלוהו היום , באכילת מן .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' מז .

[69] והיינו שאף לפי מה שהובא לעיל ( הערה 5 ) מאגרות קודש ח " ב אגרת רכט ( דשבת נק ' קדש , ולא מקרא קדש , וכמ " ש בלקו " ת ד " ה להבין מ " ש בהגדה ... דבנתינה לגר מביא בשם חדא " ג מהרש " א והגר " א דמפרשים וביום השביעי שבפסוק זה ביוהכ " פ ( וששת ימים שקודם לו בשאר יום טוב ור " ה ) ... בזח " ג ( צה , א . הובא בסידור שער המועדים ) ... כתב : בגיני כך שבת כו ' ואקרי קדש ולא מקרא קדש ).

מכל מקום , כיון שהשבת נקראת " קודש " בפרשת בשלח טז , כג ( שבתון שבת קדש ... את אשר תאפו או ואת אשר תבשלו בשלו ), ובפרשת ויקהל לה , ב ( וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה '). וכיון שאפילו " מקרא קדש " האמור ביום טוב פירושו ענג וכבוד . " מכל שכן " ש " קדש " האמור בשבת פירושו ענג וכבוד .

וראה גם לקמן ( הערה 76 ).

[70] יתרו כ , ח ( לזכור תמיד את יום השבת , שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת ).

הרי שגם לפי הפירוש הפשוט של מקרא הוא כפירוש בית שמאי , שהובא לקמן ס " י ( זכור את יום השבת לקדשו וגו ', דרשו בית שמאי שתהא זוכרו מאחד בשבת , שאם נזדמן לך חלק יפה תהא מתקנו לשבת ), ושם ( הערה 55 ).

[71] פ " ל ה " א ( שנים מדברי סופרים , והן מפורשין על ידי הנביאים ... כבוד ועונג , שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ה ' מכובד ).

[72] כמבואר ברמב " ם הל ' שבועות פ " א ה " ו ( נשבע שלא יתעטף בציצית , שלא ילבש תפילין , ושלא ישב בסוכה בחג הסוכות , ולא יאכל מצה בלילי הפסח , או שיתענה בשבתות ובימים טובים וכן כל כיוצא בזה ). ונתבאר בשו " ת הרשב " א ח " א סי ' תריד ( מצינו לר " מ ז " ל שהנשבע להתענות בשבת לוקה משום שבועת שוא ... אפשר לומר שהוא סבור שאסור להתענות דאורייתא ). והיינו כלקמן סי ' תפה ס " ג ( שהשבועה חלה לבטל מצות מדברי סופרים בשב ואל תעשה ), וכאן אינה חלה כיון שאסור להתענות דאורייתא .

וכן הוא בהל ' נדרים פ " ג ה " ט ( הנודר שיצום בשבת או ביום טוב חייב לצום , שהנדרים חלים על דברי מצוה כמו שבארנו ... ואין צריך לומר ראש חדש . פגע בו חנוכה ופורים ידחה נדרו מפני הימים האלו , הואיל ואיסור הצום בהם מדברי סופרים , הרי הן צריכין חזוק , וידחה נדרו מפני גזירת חכמים ). הרי שהאיסור להתענות בשבת וביום טוב הוא מן התורה .

וכן הוא לקמן סי ' רפח ס " ז ( ואף להאומרים שהוא מדברי קבלה כמו שנתבאר בסי ' רמ " ב , מכל מקום להתענות לגמרי לדברי הכל אסור מן התורה , כמ " ש בסי ' תק " ע ). והוא כמבואר בשו " ע שם ס " ג ( אם נשבע להתענות בשבת או ביום טוב , בפירוש , לא חלה עליו שבועה , דאין שבועה חלה על דבר מצוה , אלא לוקה על שנשבע לשוא , ואוכל . ואם נשבע להתענות בחנוכה ופורים , חלה שבועה עליו , כיון שאינן אלא מדרבנן ).

וכן הוא בשו " ת הרשב " א ח " ד סי ' רסב ( בימים טובים , ושבת , וראש חדש , דאורייתא שאסור להתענות בהם ). הובא בב " י סי ' רפח , ובמ " א שם ס " ק ז ( דהא איסור דאורייתא הוא להתענות בשבת , כמ " ש הרב " י בשם הרשב " א ).

וראה ספר הק " ן ע ' 38.

[73] ד " ה ויחיד ( דעת הרמב " ם שבפרק שלישי מהלכות נדרים ( ה " ט ) כתב הנודר לצום בשבת וביום טוב חייב לצום בהם . וכן הנודר לצום יום א ' או יום ב ' כל ימיו ופגע בהם יום טוב או ערב יום הכיפורים חייב לצום . ואין צריך לומר ראש חדש . פגע בהם חנוכה ופורים נדרו בטל ולא יצום בהם , מפני שהן מדבריהם וצריכין חיזוק ... ויש לדקדק בדברי הרמב " ם , שנראה לכאורה שהוא סובר דבערב יום הכיפורים ובראשי חדשים אסור להתענות מן התורה ). ומכל שכן בשבת וביום טוב .

[74] בשלח טז , כה . שמהפסוק למדים גם חיוב שלש סעודות בשבת , כדלקמן סי ' עדר ס " א ( שלש סעודות חייב כל אדם לאכול בשבת , ורמז לזה ששלש פעמים היום נאמר גבי אכילת המן בשבת , שנאמר ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה ' היום לא תמצאוהו וגו '). אלא שלימוד זה הוא רק " רמז ", ואילו הפירוש הפשוט הוא , שעכ " פ חייבים לאכול בשבת , ואסור להתענות בו .

[75] כמבואר בספר המצות להרמב " ם שרש ג ( השרש הג ', שאין ראוי למנות מצוות שאין נוהגות לדורות ). והיינו שגם החלק שלמדים ממנו לדורות , אינו ראוי למנותו במנין המצות .

[76] שאף אם נאמר שמקרא קדש לא קאי אשבת ( כדלעיל הערה 69 ), הרי עכ " פ נאמר מקרא קדש בכל אחד מהימים טובים ( כדלעיל הערה 5 ).

[77] פינחס סי ' קמז . ובספרא אמור פי " ב , כמובא בפנים בדעה הא ' ( והערה 6 ). וכן נתפרש ברמב " ם הל ' יום טוב פ " ו הט " ז ( כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה ' מכובד , וכל ימים טובים נאמר בהן מקרא קדש ).

[78] ואפשר הזכיר הרמב " ם רק ביום טוב , כי שבת ויום הכיפורים נתפרשו בפסוק ( וקראת לשבת ענג , לקדוש ה ' מכובד ), וכמובא לעיל ( הערה 3 ), משא " כ ימים טובים למדים באסמכתא ממקרא קדש ( ראה לעיל הערה 9 ).

[79] מצות קנט - קסז ( שצונו לשבות ממלאכה ... והוא אמרו ית ' ... מקרא קדש . ודע זו ההקדמה , והיא , כל מה שנאמר בו מקרא קודש , בא בפירושו קדשהו . וענין קדשהו שלא תעשה בו מלאכה ).

הרי שדעת הרמב " ם היא , כמובא בפנים ס " א ( שמקרא קדש הוא לקדשו באיסור עשיית מלאכה . אבל הכבוד בשבת ויום טוב והענג בשבת הן מדברי סופרים ).

[80] ראה לקוטי שיחות חל " ג ע ' 179 בשוה " ג ( ברמב " ם שם לפנינו ( וכן בסהמ " צ ) מנה המצוה דלשבות בימים טובים מהכתוב מקרא קדש – רק בחמש מצות ( מ " ע קנט ( א ' דפסח ), קס ( ז ' דפסח ), קסב ( שבועות ), קסו ( א ' דסוכות ), קסז ( ח ' דסוכות )). ובר " ה ( מ " ע קסג ) למדו מהכתוב באחד . . יהי ' לכם שבתון . ואולי גריס אדה " ז ברמב " ם שם " וגו '" ( ראה רמב " ם ספר המדע ירושלים תשכ " ד ), והרי מסיים בהכתוב " מקרא קדש ". ואולי זוהי הכוונה במ " ש אדה " ז " ע " ש ". ועצ " ע ( ובפרט שב סהמ " צ שם הוסיף " האי שבתון עשה הוא "). וראה פרמ " ג שבפנים ההערה ). והוא בפרי מגדים פתיחה להל ' יום טוב פרק הא ' סק " ב וג '.

[81] ד " ה סדר היום ( דבכלל מקרא קודש הוא , דכיון שהוא קדוש ממילא משמע שהוא אסור בעשיית מלאכה , ומה שמזכיר הכתוב אחר כך ( שם ז ) איסור עשיית מלאכה , אינו ענין בפני עצמו אלא פירוש מקרא קודש ). וכן הוא בספר החינוך מצוה רצז ( וכל מה שנאמר בתורה מקרא קודש , פירשו ז " ל קדשהו , וענין קדושתו הוא , שלא נעשה בו מלאכה , אלא מה שהוא מיוחד באכילה כמו שביאר הכתוב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ).

[82] שנתבאר לעיל שהאיסור להתענות למדים מדכתיב אכלוהו היום . ולכאורה הי ' אפשר לפרש שלמדים אותו מהפסוק " זכור את יום השבת לקדשו ", כמובא לעיל שכולל גם כבוד וענג שבת , והיינו שעכ " פ אסור להתענות בו .

[83] אמור פי " ב ( מקרא קדש קדשהו , במה אתה מקדשו , במאכל ובמשתה ובכסות נקייה ).

[84] פ " ל ה " א - ז ( מדברי סופרים ... כבוד ועונג ... מכבוד השבת שילבש כסות נקיה ... איזהו עונג זהו שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ).

ובשלמא ענג שבת , הי ' אפשר לפרש , שתבשיל שמן הוא מדברי סופרים , אבל החיוב שלא להתענות הוא מן התורה . משא " כ כבודו שילבש כסות נקיה , הרי בהדיא מבואר ברמב " ם שכל עיקרו מדרבנן . ומנא לן לחלק ביניהם מסברא .

אלא ודאי אין למדים החיוב שלא להתענות , אלא מהפסוק אכלוהו היום , וכמבואר לעיל .

[85] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " א נתבאר , שאף לדעת האומרים שענג בשבת וביום טוב הם מדברי סופרים , מכל מקום השמחה ביום טוב היא מן התורה . ומוסיף וכותב ש " הענג והשמחה ביום טוב ... מן התורה ". והיינו שאף שכתוב רק " ושמחת בחגך ". מכל מקום נכלל בזה גם הענג .

ועל זה מבאר כאן , ההפרש בין ענג סתם , שהוא מדברי סופרים , לבין בשר ויין , שהוא ענג שיש בו שמחה , והוא מן התורה .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' מט .

[86] הלכה יח ( כיצד ... והאנשים אוכלין בשר ושותין יין , שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין ).

וכן הוא לקמן סי ' תקכט ס " ז ( כיצד משמחן ... והאנשים בזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלין בשר שלמים לשמחה , ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין יוצאים ידי חובת שמחה אלא ביין , שנאמר ויין ישמח לבב אנוש ).

[87] הט " ז - יז ( וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת ... וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב ). ובהלכות שבת פ " ל ה " א ( שנים מדברי סופרים ... כבוד ועונג ). הרי שגם הענג ביום טוב הוא מדברי סופרים , ורק השמחה בבשר ויין הם מהתורה .

[88] " שתקנו להרבות בסעודה ביום טוב הראשון של פסח ובעצרת ובראש השנה וביום טוב האחרון של חג ".

[89] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ה נתבאר , שאף שעשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות , מכל מקום נותנים לו ט " ו סעודות לשבוע , כולל ג ' סעודות ודגים וירק לשבת , שכיון שכבר נצרך לבריות נותנים לו כל צרכו . כמבואר במשנה וגמרא לפי פירוש התוס ', וכן נפסק בשו " ע ובט " ז ביו " ד .

אלא שכאן פסק הט " ז שאין נותנים לו רק ב ' סעודות , וכן פירש בספיקו ומסקנתו של הטור , שאין נותנים לו רק שתי סעודות , והוא צריך לצמצם מעט בשאר הימים , בשביל סעודה שלישית ולהוספה מעט לענג שבת .

ואילו רבינו מבאר כאן , שכל הסוגיא מיירי כדעת התוס ' שנותנים לו ג ' סעודות וגם דבר מועט לענג שבת , או שיש לו משלו לג ' סעודות ודבר מועט . ועל זה אמר רבי עקיבא שיותר מזה אינו צריך לבקש אחרים שיתנו לו , ועל זה תנא דבי אליהו שעכ " פ עושה דבר מועט לענג שבת . ועל זה אמר רבי יהודה בן בתירה שמכל מקום יזדרז להוסיף יותר מדבר מועט , ועל זה ביאר הטור דהיינו על ידי שיצמצם בשאר הימים כדי לכבד השבת .

אמנם כיון שהלבוש וט " ז אין מפרשים כן , לכן סתם רבינו בפנים , ולא הצריך שיצמצם בשאר הימים כדי לכבד השבת הרבה יותר מבחול .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' מט .

[90] פאה פ " ח מ " ז ( אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום ... שבת נותנין לו מזון שלש סעודות ). ובתוספתא פאה פ " ד ה " ח ( שבת נותנין לו מזון שלש סעודות , שמן וקטנית , דג וירק ).

[91] סעיף ד ( נותנין לו מזון ג ' סעודות ושמן וקטנית ודג וירק ).

[92] שבת קיח , א ד " ה והא ( אמרינן ליה כדי שלא יהא ניזון מן הצדקה , אבל הכא כבר הוא ניזון , ולהכי נוטל כל צורכו ). ב " ב ט , א סוד " ה שבת ( ונראה לרשב " א דבשביל סעודת שבת אין לו להתחיל וליטול , אבל בשכבר צריך ליטול נוטל גם כדי לסעודת שבת ).

[93] שבזה מיירי המשנה בפאה שם , כמובא לעיל .

[94] שמקבלים מערב שבת לערב שבת , כדאמרינן בב " ב ח , ב ( תמחוי בכל יום , קופה מערב שבת לערב שבת . תמחוי לעניי עולם , קופה לעניי העיר ). יו " ד סי ' רנו ס " ד ( התמחוי נגבית בכל יום , והקופה מערב שבת לערב שבת . התמחוי לעניי עולם , והקופה לעניי אותה העיר בלבד ).

ואם כן מובן שמכל שכן בעניי העיר נותנים להם בערב שבת ט " ו סעודות , וכאמור בפנים ס " ה ( בערב שבת הבא נותנין לו מזון ט " ו סעודות לאותה שבוע , כדי שיהיה לו שלשה סעודות לאותו שבת ).

[95] ב " מ עא , א ( עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין ). לקמן הל ' הלוואה ס " א ( להקדים ... עניי ערך לעניי עיר אחרת ).

[96] סעיף א ( ונותנים לכל עני מה שיספיק לו לשבעה ימים ).

[97] ברמ " א שם ( מי שיש לו מזון שבעה ימים לא יקח מן הקופה ), דהכוונה לי " ד סעודות , כמבואר שם סי ' רנג ס " א ( מי שיש לו מזון ... י " ד סעודות , לא יטול מהקופה ).

[98] הל ' מתנות עניים פ " ט ה " א ( ונותנין לכל עני ועני מזונות המספיקין לשבעה ימים ).

[99] ביו " ד סק " א ( אבל להרמב " ם לא קשיא מידי שכתב שבת נותנין לו ג ' סעודות , דהיינו בחול י " א סעודות ובשבת ג ' סעודות , דהיינו בליל שבת ובשחרית ובמנחה , ובליל מוצאי שבת לא יאכל כלום ). והוא בפירוש המשניות להרמב " ם פאה פ " ח מ " ז ( וארבע עשרה סעודות מזון שבוע , לפי ששלש סעודות בשבת ואחת עשרה בששת הימים הנשארים , שתי סעודות בכל יום אחת ביום ואחת בלילה . ולפי החשבון צריך שיהיו שתים עשרה סעודות , אלא שאין חושבין לו סעודת ליל ראשון מפני שאינו צריך לה , שכבר אכל במנחת שבת , והיא השלמת שלש סעודות של שבת ).

[100] ריש סי ' רנג ס " ק ב ( תירצו התוס ' על זה , דבשביל סעודות שבת אין לו להתחיל ליטול , אבל אם כבר נטל נוטל גם כדי לסעודות שבת ).

[101] ס " ק א ( וצריך שתדע דהך דרבי עקיבא דאמר עשה שבתך חול היינו שאין נותנין לו מן הצדקה בשבת כי אם על ב ' סעודות , כדאיתא בפרק כל כתבי דף קי " ח ... אם השעה דחוקה לו ביותר , דהיינו שאין לו כלום משלו , ומוטל הכל על הצדקה , אז אינו בכלל חיוב ענג , ואין חייב אלא בב ' סעודות ).

[102] בט " ז שם ( בטור כתב ... וכמה פעמים נשאתי ונתתי בדבר לפני אדוני אבי הרא " ש , כמוני היום , שיש לי מעט משלי ואין מספיק לי , וצריך אני לאחרים , אם אני בכלל עשה שבתך חול כו ' אם לאו , ולא השיבני דבר ברור . אחר כך מצאתי בפירקי אבות לרש " י שפירש על ההיא משנה דרבי יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר , שכתב וז " ל , תיכף לאותה משנה רבי עקיבא אומר עשה שבתך כו ', שנוייה ההיא דבן תימא , לאורויי דרבי עקיבא לא אמר אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר , אבל צריך אדם לזרז עצמו כנמר ונשר לכבד שבתות ביותר , עד כאן . על כן צריך כל אדם לצמצם בשאר הימים כדי לכבד השבת ... נראה בירור דבריו ... נסתפק רבינו הטור מה נקרא שהשעה דחוקה לו , דנפקא מינה לדידיה שהיה לו מעט משלו והיה צריך לאחרים , דהיינו מסתמא היו נותנין לו סיפוק לכל שבוע כדרך שנותנים ללומדים בקהילות קדושות . וצריך שתדע דהך דרבי עקיבא דאמר עשה שבתך חול היינו שאין נותנין לו מן הצדקה בשבת כי אם על ב ' סעודות , כדאיתא בפרק כל כתבי דף קי " ח . ואם כן היה ספק לרבינו אם הוא בכלל זה , כיון דצריך לסיפוק אחרים , וזהו צדקה , ממילא לא נתחייב בשבת רק בב ' סעודות , וגם אינו בכלל חיוב עונג כלל . או דלמא דהשעה דחוקה היינו שאין לו כלל משלו , ומוטל הכל על הצדקה . וזה נפשט לו מדברי רש " י ... בן תימא אמר דאדם יהא עז כנמר להשתדל שיהי ' לו מעט משלו , ואז אינו מוטל כולו על הצדקה , ממילא היא בכלל חיוב ענג ... אפילו בדבר מועט לכבוד שבת כגון כסא דהרסנא , וכל שכן דחייב בג ' סעודות . אבל אם השעה דחוקה לו ביותר , דהיינו שאין לו כלום משלו , ומוטל הכל על הצדקה , אז אינו בכלל חיוב ענג , ואין חייב אלא בב ' סעודות , והיינו דרבי עקיבא עשה שבתך חול כו '. ועל כן סיים הטור על כן צריך כל אדם לצמצם בשאר הימים כו ', פירוש שראוי לו להביא עצמו לידי חיוב ענג , דחיובו אם יש לו מעט משלו , וזה יוכל לעשות אחר שיצמצם בחול ממילא יהיה לו מעט משלו כו ', כנלע " ד ברור ונכון ).

[103] איך יתאימו דברי הט " ז כאן , לדבריו שם .

וראה מה שכתב על זה בפרי מגדים משב " ז ס " ק א ( כן סובר הטור גם כן . אבל לדינא הסכים הט " ז ביו " ד כתוספות ).

[104] שגם הטור סובר כסברת התוס ', שכיון שכבר צריך ליטול , נוטל גם כדי לסעודת שבת , לסעודה ג ' ודבר מועט .

ואילו ספיקו של הטור ומסקנתו היא , שלא יסתפק בזה , אלא יזרז עצמו לכבד את השבת " להרבות במאכלים הרבה יותר מבחול ".

ועל זה מסיק רבינו ( לקמן בסוף הקונטרס אחרון ): " אבל הלבוש והט " ז לא כתבו כן ( לכן סתמתי בפנים )".

[105] ומה שכתב על זה הטור " אם אני בכלל עשה שבתך חול ", היינו כיון שגם כשמוסיף דבר מועט נקרא " חול ".

[106] ע " א ( אף על פי שאמר רבי עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות , אבל עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו ), הרי שגם כשמוסיף דבר מועט נקרא " עשה שבתך חול ".

[107] עתה בא להוכיח שרבי עקיבא ( וכל הסוגיא ) לא מיירי כפירוש הט " ז ( דהך דרבי עקיבא דאמר עשה שבתך חול היינו שאין נותנין לו מן הצדקה בשבת כי אם על ב ' סעודות ), שאם כן מהו שאמר " ואל יצטרך ", ולא אמר ש " איסור גמור הוא ".

אלא ודאי מיירי שיש לו ג ' סעודות , וגם הוספת דבר מועט לענג שבת ( שבודאי אסור לו ליטול מהקופה ), ורוצה לבקש מתנות מאחרים להרבות במאכלים הרבה יותר מבחול .

[108] כאמור בפאה שם ( מי שיש לו מזון ... ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה ).

[109] לפי פירושו בדברי הטור ( אינו בכלל חיוב ענג , ואין חייב אלא בב ' סעודות ... צריך כל אדם לצמצם בשאר הימים כו ').

וכן הוא בברייתא , לפי פירוש הט " ז , שלא הצריכו אלא להזדרז ולצמצם בשאר הימים , כדי לאכול את הסעודה השלישית .

ומדוע אם כן לא הצריכו לאכול סעודת מוצאי שבת בסעודה שלישית של שבת .

[110] בשלמא לפי פירוש הרמב " ם בפירוש המשניות ( שהובא לעיל הערה 99 ), שתמיד נותנים מהקופה רק י " ד סעודות , אלא שסעודת מוצאי שבת אוכל בסעודה שלישית בשבת . אם כן אין להקשות מדוע לא הצריכו לפרש בברייתא , למי שיש לו רק י " ד סעודות , שיאכל סעודת מוצאי שבת בסעודה שלישית בשבת .

אמנם לפי שיטת התוס ' ( שהובאה לעיל הערה 92 ), שמי שאין לו , נותנים לו ט " ו סעודות . ומי שיש לו י " ד סעודות אין נותנים לו כלום . אם כן מדוע לא הצריכו לו לאכול סעודת מוצאי שבת בסעודה שלישית בשבת .

אלא ודאי מיירי כאן שיש לו ט " ו סעודות ועוד דבר מועט לענג שבת , ועל זה אמר רבי יהודה בן בתירה , שצריך להזדרז להשיג ולהרבות מאכלים הרבה יותר מבחול .

[111] גם מ " ש הרמב " ם בהל ' שבת פ " ל ה " ז ( ואם אין ידו משגת , אפילו לא עשה אלא שלק וכיוצא בו משום כבוד שבת הרי זה עונג שבת , ואינו חייב להצר לעצמו ולשאול מאחרים כדי להרבות במאכל בשבת . אמרו חכמים הראשונים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ), הרי שמפרש את הסוגיא הנ " ל , שיש לו ט " ו סעודות ועוד דבר מועט .

[112] פסחים שם ( תנא דבי אליהו אע " פ שאמר רבי עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות , אבל עושה הוא דבר מועט בתוך ביתו ).

[113] סעיף ח ( עני שנתן פרוטה לצדקה , מקבלין ממנו . ואם לא נתן , אין מחייבין אותו ליתן ), ובש " ך שם ס " ק יא ( נראה דהכא מיירי בעני שאין לו פרנסתו , דודאי אינו חייב ליתן צדקה , עד שיהיה לו פרנסתו ).

[114] כאמור בשו " ע שם " מקבלין ממנו ... אין מחייבין אותו ליתן ".

ואפשר דקאי אלהבא : שאף שכותב הטור " שיש לי מעט משלי ", ומי שיש לו מזון י " ד סעודות לא יטול מהקופה . מכל מקום מותר לו לקבל מהם , כיון דלא מיירי בקופה כו ', אלא מנדבת יד אחרים שהיו מספקים אותו .

[115] סוס " י רמז ( ודין תמחוי וקופה אינו נוהג בזמן הזה בינינו , לכן דלגתי חלוקתם שאינם נוהגים במלכיות האלה ).

[116] ס " ק א ( וכתב הסמ " ק סוס " י ר [ מ ]" ז דדין קופה ותמחוי אינו נוהג בימינו ).

[117] אבות פ " ה מ " כ . כמובא לעיל ( הערה 102 ).

[118] מה שכתב המ " א שם ( ולא יפחות משני תבשילין ... שיאכל בכל סעודה מג ' סעודות דגים עיי " ש ), קאי על האמור בשו " ע ( אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו לכבד את השבת ). הרי שהזירוז הוא יותר מדבר מועט .

וכן נתבאר בפנים ס " ז ( אף מי שאין ידו משגת להרבות במאכלי שבת , טוב לו ליזהר שלא יפחות משני תבשילין . וטוב ליזהר לאכול דגים בכל סעודה ).

[119] בסוף הסימן ( מדתנא דבי אליהו שמעינן שאף על פי שהשעה דחוקה לו ביותר צריך לעשות דבר מועט , ומדסמך לזה ההיא דבן תימא , שמעינן שצריך לזרז עצמו ביותר , כלומר שאף על פי שהשעה דחוקה לו יכין צרכי שבת יותר מכדי יכלתו ).

[120] כי הצמצום אינו רק בשביל " דבר מועט "; אלא גם כדי " לכבד יותר מדבר מועט ".

[121] " צריך לזרז את עצמו לכבד את השבת ולענג בו כפי מנהג עינוגי אנשי מקומו ... מכל מקום גם הוא יצמצם בשאר הימים כדי לכבד את השבת ". ולא פירש דלא סגי בהוספת דבר מועט , אלא יוסיף הרבה .

[122] " ועל כן סיים הטור , על כן צריך כל אדם לצמצם בשאר הימים כו ' פירוש שראוי לו להביא עצמו לידי חיוב ענג , דחיובו אם יש לו מעט משלו , וזה יוכל לעשות אחר שיצמצם בחול , ממילא יהיה לו מעט משלו ". היינו שפירש מסקנתו של הטור שצריך לצמצם כדי שיוכל להוסיף דבר מועט בשבת .

[123] ס " ו ( ואם מה שנותנים לו אינו מספיק לו להרבות בהוצאת שבת ... אם יש לו מעט משלו , יזרז את עצמו להוציא ממון בכבוד השבת בכל מה שאפשר ... ואם ... אינו מספיק לו אפילו לדבר מועט , צריך הוא לצמצם מעט בשאר הימים , בענין שיוכל לעשות דבר מועט לענג שבת ... יצמצם מעט בשאר הימים , בענין שיעשה דבר מועט לענג שבת ).

הרי שלא הצריך לצמצם בשאר הימים , אלא כדי לעשות דבר מועט לענג שבת , ולא כדי להוסיף יותר מזה .

[124] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ז נתבאר שאם הנכרים מייקרים השער של הדגים , נכון לתקן שלא יקנה שום ישראל מהם דגים איזה שבתות , כדי שאחר כך יוזילו השער ; ולא נזכר שום הפרש , בין אם נתייקר ביותר משליש או פחות משליש .

ואף שבנו של הבית הלל כתב , שגם בזה אומרים הידור מצוה עד שליש .

מכל מקום לא הועתקו כאן דבריו , כי אין אומרים כן אלא בחיוב דאורייתא . משא " כ כאן , שכל אכילת הדגים על פי נגלה היא רק למצוה מן המובחר .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' נו .

[125] יו " ד סי ' ריח סק " א ( אמר משה בהגאון המחבר , עיין בתשובת צמח צדק … ונראה לפענ " ד הדלה ונבזה , הא דשרי לעשות תקנה כזה , דוקא כשנתייקר השער יותר משליש כמו שהיה קודם , אבל נתייקר פחות משליש , או שליש , כמו שהיה מקדם , אפשר דאין לעשות תקנה כזה … ואיתא בגמרא דבבא קמא דף ט ' ע " ב אמר רב הונא הידור מצוה עד שליש במצוה … בין למר בין למר דגים דאורייתא ).

[126] ב " ק ט , ב . טור ושו " ע סי ' תרנו ( אם קנה אתרוג שראוי לצאת בו ... מצוה להוסיף עד שליש ... יקח ההדר אם אין מייקרים אותו יותר משליש ).

[127] שלא הזכירו החיוב לאכול דגים .

[128] רק על פי קבלה , כדלעיל ( הערה 46 ).

[129] שבת קיח , ב ( דגים גדולים ; כסא דהרסנא ). שם קיט , א ( שיבוטא ). תוספתא פאה פ " ד ה " ח ( דג ).

[130] כמובא בפנים ס " ו ( אבל אם אין לו כלום משלו , אין צריך לבקש מאחרים שיתנו לו כדי לכבד את השבת , שכבר אמרו עשה שבתך כו '). ואם הי ' זה חיוב מן התורה או מדברי סופרים , הי ' חייב בכל אופן .

[131] ראה חולין קלב , ב ( אומרים לו עשה ... לולב ואינו עושה ... מכין אותו עד שתצא נפשו ).

[132] משמע לכאורה , שאם מייקרים האתרוג פחות משליש , אין לעשות תקנה כזו . וראה כנישתא דבי רב ע ' נו - ז הערה ז .

[133] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ט הובא מדברי הפוסקים , שמותר להלוות ברבית של דבריהם לצורך סעודת שבת וסעודת מצוה .

ואף שיש מפרשים דהיינו ברבית קצוצה , מכל מקום מוכיח , שלכל הדעות לא התירו משום דבר מצוה , אלא ברבית של דבריהם . אבל ברבית קצוצה לא התירו , אלא בפקוח נפש .

ובאמת לא התירו בפקוח נפש , אלא כשמלוה הוא רשע , ואינו רוצה להלוות בלא רבית . אבל באבק רבית , אפשר שלא גזרו כלל לדבר מצוה , אף על המלוה . ולכן לא הוזכר תנאי זה בפנים .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה כנישתא דבי רב ע ' נז .

[134] מו " ק פ " ב ה " ג ( א " ר יוחנן לויין בריבית לחבורת מצוה ולקידוש החדש ). סנהדרין פ " ח ה " ב .

[135] " דיש מרבותינו דהתירו להלוות צדקה בריבית , מההיא דירושלמי לוין בריבית לחבורת מצוה ולקידוש החדש . וכתב האגודה דמהאי טעמא שמא נהגו להלוות על מקומות של בית הכנסת ולישב עליהם . והכא נמי אין לך מצוה גדולה מהמגדל יתום כדלעיל וצדקתו עומדת לעד . ושמא מכאן נתפשט המנהג שמלוין נכסי יתומים בריבית קצוצה ".

היינו שנהגו להלוות לבית הכנסת על מקומות הישיבה , ולשבת במקום זה עד הפירעון , בלא נכייתא . ופירש ירושלמי זה להתיר במקום מצוה אפילו רבית קצוצה . אמנם אנן לא קיי " ל כדבריו להתיר ברבית קצוצה , רק ברבית דרבנן .

[136] סעיף יח ( כל רבית דרבנן , מותר במעות של יתומים , או של הקדש עניים , או תלמוד תורה , או צורך בית הכנסת ). וברמ " א שם ( יש מקומות שנוהגים שאפוטרופוס מלוה מעות יתומים בריבית קצוצה , ומנהג טעות הוא ואין לילך אחריו ... אבל ברבית דרבנן שרי ).

[137] ד " ה וכן הדין .

[138] שו " ת ח " א סי ' תרסט ( שאלת עוד על מה סמכו עכשו להלוות מעות של תלמוד תורה ברבית לישראל . תשובה , אפשר היה לדון ולהתיר כיון שאין הרבית בא מלוה למלוה , שאין לממון זה בעלים ידועים ). ח " ד סי ' סג ( וקרוב אני לומר , שאין רבית אף להקדש עניים , לפי שמעות אלו אין להם בעלי [ ם ] ידועים , וגזבר לא בשל עצמו הוא מלוה , ונמצא שאין ריבית זה בא מלוה למלוה ).

[139] מה שהתיר רבית קצוצה במעות תלמוד תורה והקדש עניים . אין זה מטעם היתר רבית דאורייתא במקום מצוה . אלא מטעם דהוי מעות שאין לו בעלים , ולא חשיב רבית דאורייתא .

[140] ברמ " א שם ס " א ( ויש מתירין להלוות על ספרים או מקומות בית הכנסת ולישב עליהם אפילו בלא נכייתא , דהוי לצורך מצוה , ומותר ללוות ברבית לצורך מצוה , וטוב להחמיר לעשות בנכייתא ).

ומקורו באגודה ב " מ סי ' פג ( צריך עיון איך מותר להלוואת על כסאות בבית הכנסת ולישב עליהן . ודלמא לצורך מצוה שרי ). שו " ת מהרי " ל שם ( וכתב האגודה דמהאי טעמא שמא נהגו להלוות על מקומות של בית הכנסת ולישב עליהם ).

אמנם הקשה בט " ז שם ( צ " ע דלמה סמך רמ " א על דעה זו , כיון ... דרבית קצוצה היא ).

ובש " ך שם ( ולפי מאי דמסיק שם לאסור מעות של יתומים ברבית קצוצה , וכן כתב הרב לעיל סימן ק " ס סי " ח , הוא הדין הכא ).

[141] ברמ " א שם ( ואם לא מנכה ליה כלום אסור , והוי אבק רבית ). הרי שגם הרמ " א וסיעתו לא התירו רבית דאורייתא במקום מצוה .

[142] " ולא כמו אלו שנהגו להקל בקצת מקומות להלוות וללוות לצורך קהל ברבית קצוצה , ואין להם על מה שיסמוכו , אם לא שנאמר שמחשבים צרכי קהל לפקוח נפש או לצורך מצוה , כמו שיתבאר לקמן סימן קע " ב . אבל אין לסמוך על זה , כי אם לצורך גדול ".

[143] ס " ק כא ( וגם דברי רמ " א שהתיר בסמוך בעסקי הקהל לצורך גדול , שהוא כפקוח נפש ).

ואם כן אין להקשות איך התיר הרמ " א רבית קצוצה בצורך גדול , כי גם כאן הכוונה בצורך גדול שהוא כפקוח נפש .

[144] " וצריך לומר דכאן מיירי גם כן כה " ג , שאין אדם כשר רוצה להלוות בחנם , רק יש ישראל רשע אחד שרוצה להלוות ברבית , מותר ליקח ממנו הלואה ברבית מפני פיקוח נפש , אבל המלוה פשיטא שעושה איסור , דמה פיקוח נפש יש לו שצריך ליקח רבית , אדרבה מוטל עליו להלוות בחנם ".

[145] מה שהתירו בזה אף ללוה , ואין אומרים בזה שהמלוה הוא רשע . היינו כיון שכל הרבית היא המצוה ( ספרים ללמוד או מקומות בית הכנסת לתפלה , שמצות לאו ליהנות ניתנו ), לכן יש מתירין בהם גם למלוה .

[146] דמיירי שהמלוה הוא רשע .

`