ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לגחג השבועותשיחה ב31

31

מצות חמורות. . ומודיעין אותו עונשן של מצות"⁵⁷, שהצורך בהודעה זו הוא בפשטות, (גם) לפי שאם לא נודיע אותו מקצת החמורות, וכן עונשן של מצות, חסר בקבלת מצות שלו⁵⁷ (שיתכן שכשיוודע ע"ד המצוות החמורות או עונשן יתחרט כו'⁵⁷).

ועד"ז י"ל בעניננו, דכל זמן שלא ניתנה תורה בסיני מפי הגבורה, א"א להיות קבלה על מצוות שלאחרי מ"ת.

דכיון שהמצוות שלפנ"ז אינם בגדר של המצוות שלאחרי מ"ת, וכמובן, שאינה דומה כלל חומרת המצוות שקיימו האבות מעצמם, לחומרת המצוות לאחרי שנצטוו עליהם, ועד"ז אינו דומה כלל חומר הציווים שנצטוו ישראל ע"י משה לפני מ"ת, לחומר הציוויים לאחרי מ"ת, שאז שמעו את עשה"ד מפי הגבורה⁵⁸,

[כדברי הרמב"ם⁵⁹ "שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה. . מסיני" — ולא מפני "שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו", דאף שגם אלה היו ציוויי הקב"ה לנביאים, מ"מ, אינו דומה כלל לציוויי הקב"ה בסיני],

לכן, כל ענין של קבלת מצוות קודם שמיעת עשה"ד מפי הגבורה, אין להחשיבו כ"קבלת מצוות" שלאחרי מ"ת, דקודם שהי' התוקף דתומ"צ שלאחרי מ"ת (שהם "מפי הגבורה") בעולם, לא שייך שתהי' ע"ז קבלה (אמיתית), דהוי דבר שלא בא לעולם (ואין להם מושג בסוג ציוויים כאלה⁵⁸).

[ואע"פ שהודעת (שכר) המצות ועונשן אינה מעכבת⁶⁰ — יש לחלק בין ההודעה לאחרי שכבר ניתנה תורה ומצוות לישראל ושייך שידע אותם, אלא שב"ד לא הודיעו שכר מצות ועונשן לגר זה הבא להתגייר (ובפרט שבזה י"ל שכיון שבא להתגייר, סמכינן שחקר ודרש ויודע מעצמו טיבן של המצוות שיתחייב בהן כשיתגייר); אבל קודם שניתנה תורה, כשעדיין אין מציאות של תומ"צ (בתוקף שלאחרי מ"ת) בעולם, הרי לא שייך על זה גדר של "קבלה", כיון שהוא דבר שלא בא לעולם, כנ"ל].

ועפ"ז יתוסף ביאור בשיטת המפרשים (הנ"ל ס"א), שכל פרשה זו (דס"פ משפטים) לאחרי מ"ת נאמרה — שלכאורה, זמן המתאים לקבלת מצות הוא קודם נתינת התורה (שכאשר יסכימו לקבל עליהם עול מצוות תינתן להם התורה)?

וע"פ הנ"ל מובן, שאדרבה, היא הנותנת: כיון שתוכן הפרשה הוא כריתת ברית על קיום התומ"צ, ס"ל שענין זה אפשרי רק אחרי מ"ת ושמיעת עשה"ד מפי הגבורה, משא"כ לפני כן לא יתכן ברית על תומ"צ, שהן בגדר דבר שלא בא לעולם (כיון שכל מה שידעו ונצטוו

הערות

57. יבמות מז, א. רמב"ם, טושו"ע שבהערה 54.
57. ראה רש"י יבמות שם ע"ב (ד"ה ומודיעין) — אלא דשם קאי בהודעה בשעת טבילה.
57. ראה ב"י יו"ד שם (ד"ה כשבא) בשם הסמ"ג ובש"ך שם סק"ג. ובגמ' שם "דאי פריש כו'". ואכ"מ.
58. ואף שהודיע להם "עונשין" (שבת פז, סע"א (פרש"י יתרו יט, ג). וראה חדא"ג מהרש"א שם, שזהו לפי שצריכים להודיע לגר עונשן של מצות) — אינו דומה לרגש חומרת המצות לאחרי ששמעו עשה"ד מפי הגבורה. ולהעיר מסה"מ תש"י (ע' 242), דאע"פ שמשה רבינו ידע ושיער ה"חרדה" שתהי' במ"ת, מ"מ, לא הי' בערך כלל להחרדה כפי שהיתה בפועל.
59. פיהמ"ש חולין ספ"ז. וראה לקו"ש ח"ח ע' 49 והערה 6 שם. ועוד.
60. נסמן לעיל הערה 44.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.