או"ח סימן תצז — דין הכנה ביו"ט

תצז דין הכנה ביו"ט ובו ל"ב סעיפים:

א (אין צדין דגים מן הביברין ביו"ט^א שהרי אפשר לצודן מערב יו"ט^ב).

דגים המכונסים בביברים מערב יו"ט אסור ליטול מהם ביו"ט אפילו הוא ביבר קטן^ג מאד בענין שאין צריך לבקש תחבולות כדי לצודן^ד ע"י פריסת מאכל^ה או ע"י מצודה^ו אלא יכול לתפסן בידו בקל ואע"פ שהצד בשבת מביבר קטן כזה פטור^ז לפי שאינה נקראת צידה מכל מקום מדברי סופרים אסור ליטול מהם אפילו לצורך אכילת יו"ט מפני שהם מוקצין^ח <(א)> כיון שהם מכוסין מן העין^ט ואין דעתו עליהם מן הסתם אלא אם כן הכין אותם מערב יו"ט כגון שהכניסם לארגז מלא מים^י או שסכר אמת המים בכניסה וביציאה מערב יו"ט^יא דכיון שעשה בהם מעשה מערב יו"ט כדי להזמינם^יב אין זה מוקצה ומותר לצודן ביו"ט אם הוא בענין שאינו צריך מצודה אלא יכול לתופסן בידו^יג ואפילו אינו יכול לתופסן בשחיה אחת אלא צריך לטרוח כמה פעמים עד שיתפוס^יד:

ב (ואפילו אם הוא בענין שיכול לתופסן בקל בידו טוב ליזהר שלא לצודן במצודה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול^טו):

ג ואם הם בבור עמוק אינו צריך לירד למטה כדי לתופסן בידו אלא עומד למעלה ותופסן ע"י כלי^טז:

ד אם בשעה שהכניס הדגים לארגז או בשעה שסכר אמת המים היה בדעתו שאפשר שיצטרך ביו"ט לכל הדגים שבארגז או שבאמת המים א"כ הרי הוכנו כל הדגים^יז ולכן מותר לברור מהם ביו"ט מה שצריך ולהחזיר השאר למים ואין זה מטלטל מה שאינו ראוי לו כיון שכבר הוכנו כולם קודם יו"ט לצורך יו"ט^יח.

אבל אם בשעה שהכניס הדגים לארגז או לאמת המים היה יודע שבודאי לא יצטרך ביו"ט לכל הדגים אלא למקצתן א"כ הרי לא הוכנו אלא אותם שיצטרך להם ביו"ט^יט <(ב)> ולכן אסור לברור מהם ביו"ט^כ מה שצריך לו ולהחזיר למים המותר שהרי הוא מטלטל מוקצה אלא צריך ליקח ולאכול כל שיעלה בידו בין טוב ובין רע^כא:

ה כל שאסור <(ג)> לאכלו ביו"ט^כב מפני שהוא מוקצה^כג בין בהמה^כד בין חיה ועוף בין דגים אין משקין אותן ביו"ט ואין נותנים לפניהם מזונות שמא ישכח ויקחם^כה לאכול^כו במה דברים אמורים לפניהם ממש אבל ברחוק מהם קצת מותר ליתן^כז מזונות או מים והן באים ואוכלים ושותים דכיון שהצריכוהו להרחיק מהם קצת יש לו היכר ולא ישכח ולא יבא ליקח אותן:

ו כל דבר שאין ראוי לאכילה כגון בהמות טמאים ועופות טמאים^כח כיון שאין לחוש שמא ישכח ויקחם לאכול לכן מותר ליתן מזונות לפניהם ממש ולהשקותן אם מזונותן עליו כמ"ש בסי' שכ"ד^כט עיין שם:

ז כל דבר שאסור לאכלו ביו"ט או להשתמש בו מפני שהוא מוקצה אסור לטלטלו^ל:

ח כל דבר שהוא ספק אם הוא מוקצה או אינו מוקצה כגון מצודות חיה עופות ודגים שהיו פרושות מערב יו"ט ולמחר מוצא בהם ואינו יודע אם נצוד היום או אתמול אסורים^לא בין באכילה בין בטלטול^לב עד הערב^לג בין שהיום הוא יו"ט ראשון בין שהוא יו"ט שני של גליות^לד לפי שהמוקצה הוא דבר שיש לו מתירין לפיכך הולכין בספיקו להחמיר^לה (עיין סי' תקט"ו^לו) ואם מצא המצודה מקולקלת מערב יו"ט בידוע שניצוד בה מערב יו"ט^לז ולפיכך נתקלקלה המצודה מחמת שהדבר שנצוד מתרפק ומתנתק לצאת^לח:

ט ואפילו אם ידוע שניצוד ביו"ט אינו אסור אלא ביו"ט עצמו אבל למוצאי יו"ט מותר מיד ואין צריך להמתין בכדי שיעשו כיון שלא נעשה מלאכת איסור ביו"ט שהרי מאליו ניצוד ע"י מצודות הפרושות מערב יו"ט^לט אבל אם חל שבת במוצאי יו"ט אסור באכילה ובטלטול עד מוצאי שבת כמ"ש בסי' תקט"ו^מ ואפילו בגליות שעושין שני ימים טובים אם ניצוד בראשון מותר בשני מיד חוץ משני ימים טובים של ראש השנה שהן קדושה אחת והן כיום אחד ארוך מטעם שיתבאר בסי' ת"ר^מא עיין סי' תקט"ו^מב:

י אווזים ותרנגולים ויונים שבבית^מג וכן שאר עופות שהן בבית^מד כיון שהן באין לכלובן לערב^מה הרי אינם מחוסרין צידה^מו והצד אותן בשבת^מז אפילו חוץ לכלובן^מח פטור ולפיכך מותר לצודן לכתחלה^מט ביו"ט לצורך אכילה^נ אפילו אי אפשר לתופסן אלא ע"י מצודה^נא אבל כשאינו צריך לאכלן אסור לצודן ביו"ט כמו בשבת^נב כמ"ש בסי' שי"ו^נג:

יא אבל אווזין ותרנגולים ויונים שקנה מחדש ועדיין לא הורגלו בביתו ואינן באין לכלובן לערב דינן כשאר כל חיה ועוף שאינן בני תרבות ואם הן מחוסרין צידה בענין שהצד אותם בשבת חייב על דרך שנתבאר בסי' שי"ו^נד אסור לצודן ביו"ט^נה אפילו לצורך אכילה^נו.

ואם אינן מחוסרין צידה^נז כגון חיה שנכנסה מערב יו"ט^נח לביבר קטן כל כך בענין שיכולין לצוד אותה בשחיה אחת^נט וכן עוף^ס שנכנס מערב יו"ט לבית קטן או ביבר קטן מקורה בענין שיכול לתפסו בשחיה אחת^סא וכן צפור דרור שנכנס מערב יו"ט למגדל^סב שכל אלו כבר ניצודין ועומדין הן אע"פ שבשבת אסור לצודן מדברי סופרים^סג מכל מקום ביו"ט משום שמחת יו"ט התירו לצודן לצורך אכילה^סד אפילו לא ידע בהן מערב יו"ט ואין בהם משום מוקצה^סה:

יב איל או צבי שקננו בפרדס^סו הסמוך לעיר^סז בתוך שבעים אמה^סח וד' טפחים^סט וילדו בו עפרים ועדיין הן קטנים שאינם צריכים צידה מותר ליקח אותם ביו"ט אע"פ שלא זימן אותם מערב יו"ט ואין בהן משום מוקצה כיון שרואה אותם בכל יום^ע ודעתו עליהם^עא הרי הוא כאילו זימן אותם^עב אבל אם הפרדס הוא חוץ משבעים אמה וד' טפחים ודאי אין דעתו עליהם^עג לצורך יו"ט ואסור ליקח מהן ביו"ט אלא אם כן זימן אותם מערב יו"ט^עד:

יג כל שמחוסר צידה בענין שהצד אותו בשבת חייב אפילו זימן אותו מערב יו"ט ודעתו עליו אין מועיל כלום ואסור ליקח אותו ביו"ט^עה אפילו ניצוד מאליו ביו"ט כיון שבין השמשות היה מחוסר צידה הרי זה מוקצה^עו:

יד כל שאינו מחוסר צידה^עז כגון חיה ועוף שהן בני תרבות וגדלין בביתו של אדם^עח או שכבר נצודו מערב יו"ט למקום שאין צריך לצודן משם ע"י מצודה או תחבולות אחרות^עט מותר ליקח אותן ביו"ט אפילו לא זימן אותם מערב יו"ט לפי שמן הסתם הן עומדין לאכילה^פ אלא אם כן היה דעתו בבירור עליהם לגדל ולדות או לגדל ביצים שאז הן צריכים זימון מערב יו"ט לצורך יו"ט^פא לדברי האוסרין מוקצה ביו"ט כמו שנתבאר בסי' תצ"ה^פב:

טו כל אלו שאין צריך לזמן אותם מערב יו"ט מותר לברור מהם ביו"ט ליטול מה שצריך לו והוטב בעיניו ומה שלא הוטב בעיניו יחזיר למקומו ואע"פ שהוא מטלטל מה שאין צריך לאכלו ביו"ט אין בכך כלום כיון שאינו מוקצה כלל^פג ומכל מקום כל ירא שמים יברור מערב יו"ט כל מה שיצטרך ליו"ט כדי שלא יצטרך לטרוח ביו"ט^פד:

טז יוני שובך ויוני עליה^פה דהיינו יוני הפקר^פו שבאים ומקננים בשובך ובעליה וכן צפרים שקננו בטפיחים (פירוש^פז כלי חרס הבנויים בכותל לקנן בהם העופות) אע"פ שהן באין לכלובן לערב^פח מכל מקום כיון שעשויין להשמט ולברוח מפני בני אדם^פט ובורחין עד קינן וצריך לעלות אחריהן וגם שם נשמטין ממנו ויורדין^צ ואין נוח לתפסן^צא אפילו בכלובן לפיכך הצד אותם בשבת אפילו מכלובן^צב חייב^צג ולכן אסור לצודן ביו"ט^צד אפילו לצורך אכילה ואפילו זימן אותם מערב יו"ט אין מועיל כלום^צה ואפילו אם נוח לתפסן אסור כיון שאין מזונותם עליך^צו לא חשיבי כמזומן^צז:

יז במה דברים אמורים בגדולים^צח שיכולין לפרוח^צט היטב אף על פי שאין יכולין לפרוח חוץ לתחום^ק מכל מקום כיון שהם יכולין לברוח מפני בני אדם הרי הן מחוסרין צידה ולפיכך אסור לצודן ביו"ט אבל קטנים^קא שאין מפריחין אלא מעט^קב ואין יכולים לברוח מפני בני אדם אין בהם איסור צידה שכבר הן ניצודים ועומדים אבל יש בהן משום מוקצה שהרי אינן ברשותו של אדם ואינן מוכנין לו^קג ולפיכך צריך לזמן אותם מערב יו"ט^קד:

יח וכיצד הוא הזימון עומד מערב יו"ט ובורר מהן מה שיצטרך לו ביו"ט^קה או אומד בדעתו כמה יצטרך ביו"ט^קו ועושה בהן סימן או טביעת עין שיכירם למחר^קז ויאמר אלו אני נוטל למחר^קח אבל אם לא ברר מערב יו"ט ואמר סתם מכאן אני נוטל למחר אין הזמנה זו מועלת כלום ואסור ליטול מהם ביו"ט^קט ואפילו אם לא ירצה לברור כלום אלא רוצה ליטול מן הבא לידו הן כחושה הן שמינה אסור גזרה שמא יברור השמנות מן הכחושות ויטול את השמנות ויניח את הכחושות ונמצא טלטל את הכחושות שהן מוקצה שהרי לא היה בדעתו להזמין אלא מה שיאכל ביו"ט^קי:

יט ואפילו אם זימן את כל היונים שבשובך ואמר את כולם אני נוטל למחר ויודע שבודאי לא יאכל את כולם ביו"ט^קיא וכן אם אמר אלו שני זוגים אני נוטל למחר ויודע שבודאי לא יאכל ביו"ט אלא זוג אחד^קיב אין הזמנתו מועלת כלום לאותם שלא יאכל מהם ביו"ט והרי הם נשארים מוקצה ולפיכך אסור ליקח אפילו פרידה אחת מן היונים שזימן בהזמנה זו ואפילו רוצה ליטול מן הבא לידו אסור גזרה שמא יברור אבל אם אינו יודע שבודאי לא יאכל מן כל היונים שזימן אע"פ שאין ברור לו שבודאי יאכל מכל מה שזימן מכל מקום כיון שאפשר שיאכל מכולם מועלת הזמנתו לכל מה שזימן ולפיכך מותר לברור מהם ביו"ט מה שצריך לו^קיג ולהניח השאר ואף על פי שמטלטל השאר בידו אין בכך כלום שהרי אינם מוקצה כלל^קיד:

כ זימן שני יונים ומצא שלשה^קטו ואינו מכיר אותם שזימן^קטז כולם אסורים מפני אחד שאינו מזומן שנתערב בהם^קיז ואינו מתבטל ברוב מפני שהוא דבר שיש לו מתירין^קיח ואם נאכל אחד מהן או נאבד או נפל לים הרי השנים הנשארים מותרים^קיט ועל דרך שנתבאר ביו"ד סי' ק"י^קכ ע"ש:

כא זימן יונים שחורים בקן אחד ולבנים בקן שאצלו ולמחר מצא לבנים במקום שחורים ושחורים במקום לבנים^קכא אם הן יכולין לפרוח מעט^קכב כולם אסורים שאנו חוששים שמא אותם שזימן פרחו והלכו להם ואלו אחרים הן שבאו ממקום אחר לכאן^קכג אבל אם זימן בקן אחד שחורים בצד זה ולבנים בצד זה ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים הרי הם מותרים שאנו תולין לומר שהן הן הראשונים אלא שהחליפו מקומן^קכד:

כב אם בשעה שזימן את היונים היו בתוך הקן ולמחר מצא אותם על פתח הקן מותרים^קכה אף על פי שאינו מוצאן במקומן הרי הזמין מה שיהיו בכל הקן אבל אם מצאן לפני הקן^קכו אם הן יכולין לפרוח^קכז מעט^קכח אסורים שאנו חוששין שמא אלו שהזמין פרחו והלכו להם ואלו הן אחרים שבאו ממקום אחר לכאן^קכט.

אבל אם אין היונים שהזמין יכולים לפרוח אפילו מעט אלא יכולין לדדות^קל מעט מעט^קלא אם לא היה אתמול^קלב קינים אחרים של יונים תוך חמשים אמה^קלג סביבות זה הקן שהזמין היונים שבו הרי אלו היונים שמצאן לפני הקן מותרים כיון שאינן יכולין אלא לדדות וכל המדדה אינו מדדה יותר מן חמשים אמה^קלד ואם כן אלו היונים בודאי לא באו ממקום אחר אלא הן הן היונים שהזמין^קלה ואפילו יש קינים אחרים של יונים סביבות זה הקן אלא שהן בקרן זוית בענין שאי אפשר לראותם ממקום שלפני זה הקן שמצא בו היונים שזימן הרי אלו מותרים לפי שכל המדדה אינו מדדה אלא עד מקום שיכול לראות משם את קנו שיצא ממנו^קלו.

אבל אם אתמול בשעה שזימן אותם היו קינים אחרים של יונים מוקצים תוך חמשים אמה סביבות זה הקן וביום טוב בשעה שמצא את היונים שזימן לפני הקן <(ד)> לא מצא מנין יונים של מוקצה שבקינים אחרים כמו שהיה מנינם אתמול יש לחוש שמא היונים שזימן הלכו להם ואלו שלפני הקן הן יונים מוקצים שהיו מדדין והולכין עד שהגיעו עד לפני זה הקן ולפיכך הם אסורים^קלז:

כג וכן הדין אם זימן לבנים בקן אחד ושחורים בקן שאצלו ולמחר מצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים אם אין יכולים לפרוח אלא לדדות ותוך חמשים אמה סביבות אלו הקינים אין שם קינים אחרים של יונים שיהיה אפשר לראותם מתוך הקינים שזימן הרי אלו היונים שזימן מותרים^קלח מטעם שנתבאר:

כד אם זימן שלשה יונים בקן אחד ולמחר לא מצא באותו הקן רק שנים^קלט אפילו יש סביבות זה הקן קינים של יונים אחרים^קמ ויש לחוש שמא הראשונים הלכו להם ואלו השנים הן של קינים המוקצים אעפ"כ הן מותרים לפי שאנו תולין שהשלישי הלך לו והנשארים הן אותם שזימן^קמא ואפילו אם בשעה שזימן אותם <(ה)> קשר את שלשתן זה בזה^קמב ולמחר לא מצא רק שנים קשורים זה בזה או מותרין זה מזה^קמג הרי אלו מותרין לפי שדרך הבעלי חיים להתפרק ולהנתק מקשירתם^קמד.

ואפילו לא זימן אלא שנים בקן אחד וקשרן זה בזה ולמחר מצא שלשה קשורין זה בזה הרי כולם מותרים שבודאי אדם קשרן זה בזה ומן הסתם לא קשרן ביו"ט אלא בערב יו"ט ואם כן הרי כל השלשה מוכנין מערב יו"ט ע"י קשירה זו^קמה אבל אם למחר מצא שלשה מפורדין זה מזה הרי כולן אסורין שהרי יש כאן אחד שלא זימן אותו מערב יו"ט וכיון שאינו מכירו כולם אסורים^קמו ואם מצא שנים קשורין זה בזה והשלישי אינו קשור^קמז השנים הקשורין מותרים שאנו אומרים שהן הן אותן שזימן והשלישי שלא זימנו מערב יו"ט אסור:

כה כל דבר שהוא מוקצה אינו אסור אלא אם כן בעליו^קמח הקצו אותו והסיחו דעתם ממנו אבל אם בעליו לא הסיחו דעתם ממנו אינו נקרא מוקצה כלל ולכן נכרי שהביא דורון לישראל בני יונה קטנים שאינם צריכים צידה משובכות שיש לו בתוך התחום מותרים^קמט לפי שאין הנכרי מקצה מדעתו כלום^קנ כמ"ש בסי' ש"י^קנא אבל אם הם גדולים כל כך עד שצריכים צידה אסורים אע"פ שלא צדן בשביל ישראל^קנב כיון שצריך לבקש תחבולות כדי לתפסן אין מועיל כלום מה שאין הנכרי מקצה דעתו מהן^קנג לפי שאין זה הדבר תלוי בדעתו שמא לא יוכל לתפסן^קנד:

כו הבודק בהמה ביום טוב יבדקנה במקום שיהא באפשר להניחה שם אם תהיה טריפה לפי שאסור לטלטלה כשתמצא טריפה ממקום זה למקום אחר^קנה וכן חכם המורה הוראה^קנו בדבר שיהא אסור לטלטלו אם יאסר לא יורה עד שיניחוהו מקודם במקום המיוחד לו כי אחר שיאסור יהא אסור לטלטלו^קנז:

כז השוחט בהמה ביו"ט מותר להפשיטה קודם הבדיקה ואין חוששין שמא תמצא טריפה^קנח לפי שמעמידין אותה בחזקת היתר^קנט שרוב בהמות הן כשרות^קס.

וטוב לו שיפשיטנה קודם בדיקה שאם יבדוק ותמצא טריפה לא יהא רשאי להפשיטה^קסא שהרי הוא עושה מלאכה גמורה^קסב שלא לצורך אכילה:

כח אם נמצאת טריפה אסור לטלטלה^קסג אפילו מחמה לצל^קסד <(ו)> לדברי האוסרים נולד ביו"ט שהרי אתמול היתה עומדת ומוכנת לאכילת אדם ועכשיו שנטרפה עומדת לכלבים והרי זה נולד^קסה וכבר נתבאר בסי' תצ"ה^קסו שיש להחמיר ולאסור נולד ביו"ט:

כט במה דברים אמורים בדורות הראשונים שלא היו טרפות מצויין אבל בזמן הזה שאנו מחמירין הרבה חומרות בטרפות ולפיכך הטרפות מצויין מאד ואם נאסור לטלטל הטריפה מחמה לצל כדי שלא תסרח ימנע ולא ישחוט כלל ונמצא ממעט בשמחת יו"ט לפיכך התירו לו לטלטלה מחמה לצל^קסז:

ל וכן מטעם זה התירו לו למכרה לנכרי^קסח על דרך שיתבאר^קסט במכירה לישראל דהיינו שלא יטול דמים ולא ישקול ולא יזכור לו סכום דמים ואם אינו מאמינו יקח ממנו משכון^קע:

לא וכן מטעם זה התירו למכור לנכרי חלק האחורים אפילו מבהמה כשרה במקום שאין מנקר מצוי^קעא ואם אפשר להצניע עד לאחר יו"ט בענין שלא יסריח אסור למכור לנכרי טרפה או אחוריים^קעב ואם שחטה ערב יו"ט והיה לו שהות למכור לנכרי קודם יו"ט אסור למכור ביו"ט אפילו אי אפשר לשמור שלא יסריח^קעג שלא התירו למכור אלא כדי שלא ימנע מלשחוט אם נאסור לו למכור אבל כשנשחטה בערב יו"ט והיה לו שהות למכור קודם יו"ט אף אם נאסור לו למכור ביו"ט לא ימנע מלשחוט בשביל זה שהרי אפשר לו למכור קודם יו"ט^קעד:

לב דבר שאין הטרפות מצוי בו כגון אווזין ותרנגולים אסור לטלטלו מחמה לצל אם נטרף^קעה ואפילו יסריח בוודאי וכן אסור למוכרו לנכרי^קעו כיון שאין הטרפות מצוי בו לא ימנע מלשחוט בשביל כך: