או"ח סימן תצו — דין יום טוב שני של גליות

תצו דין יום טוב שני של גליות ובו י"א סעיפים:

א בגליות שעושין שני ימים טובים מספק^א כל מה שאסור לעשות בראשון אסור לעשות בשני^ב וכל המחלל יו"ט שני^ג במזיד בין בדבר שאסור לעשותו בראשון מן התורה בין בדבר שאסור לעשותו בראשון מדברי סופרים כגון שיצא חוץ לתחום^ד וכיוצא בזה מנדין אותו^ה:

ב במה דברים אמורים ביו"ט שני שעיקרו מדברי סופרים וכשמחללו אפילו בדבר שהוא מדברי סופרים הרי עוקר לכל המצוה שהרי עיקרו אינו אלא מדברי סופרים לכן מנדין אותו אבל דבר שעיקרו מן התורה כגון יו"ט ראשון אין מנדין אותו אלא אם כן עשה בו מלאכה האסורה מן התורה אבל אם חללו בדבר שאיסורו אינו אלא מדברי סופרים אין מנדין אותו אלא מכין אותו מכת מרדות^ו.

ואם עשה על פי הוראת חכם שטעה^ז או שעשה בשוגג^ח אין מלקין ואין מנדין אותו אפילו חללו בדבר שאיסורו מן התורה:

ג כל מקום שהוא חייב נדוי אם הוא תלמיד חכם אין מנדין אותו אלא מכין אותו^ט מכת מרדות^י:

ד אין חילוק בין ראשון לשני אלא לענין מת^יא כמו שיתבאר בסי' תקכ"ו^יב.

וכן לכחול את העין^יג אע"פ שאין בו סכנה אם לא יכחול כגון שכבר התחילה העין להתרפאות^יד דביו"ט ראשון אין לכחול אלא ע"י נכרי^טו מכל מקום בשני מותר לכחול אפילו ע"י ישראל כיון שיש בו קצת חולי^טז אף על פי שאין החולי כולל את כל הגוף^יז:

ה ואין צריך לומר שמותר לעשות כל שבות מדברי סופרים למי שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו^יח בענין שאפילו ביום טוב ראשון מותר לעשות לו שבות מדברי סופרים על ידי שינוי כמ"ש בסימן שכ"ח^יט וביום טוב שני אין צריך שינוי כלל.

חוץ מיו"ט שני של ראש השנה^כ שאין חילוק בינו ליום ראשון אלא לענין מת בלבד כמ"ש בסימן תקכ"ו^כא מטעם שיתבאר בסי' ת"ר^כב עיין שם.

אבל דבר שאיסורו מן התורה אסור לעשות לו ע"י ישראל אפילו ביו"ט שני ואפילו חלה כל גופו אם אין בו סכנה^כג:

ו מי שנפל ונצרר הדם אסור להקיז דם שקורין קעפפי"ן אפילו ע"י נכרי מפני שאפשר להמתין עד למוצאי יו"ט^כד:

ז בני ארץ ישראל שבאו לחוץ לארץ אסורים לעשות מלאכה ביו"ט שני בישוב^כה ישראל^כו אפילו בצנעא^כז ואפילו במדבר אם הוא תוך התחום לעיר^כח שישראל דרין בה ואפילו דעתם לחזור למקומם^כט מטעם שנתבאר בסי' תס"ח^ל ומכל מקום אם עשו מלאכה אין מנדין ואין מלקין אותם כיון שדעתם לחזור למקומן^לא:

ח אם חל יו"ט שני בערב שבת אינם צריכים לערב עירובי תבשילין^לב מפני שהוא דבר שבצנעא^לג ולכן אין צריך לנהוג בזה כחומרי המקום שהלך לשם כיון שדעתו לחזור (עיין סי' תס"ח^לד) ומטעם זה צריכים הם להתפלל תפלת שמונה עשרה בלחש ביו"ט שני^לה וכן להניח תפילין בצנעא^לו כיון שדעת[ם] לחזור נותנים עליהם חומרי המקום שיצאו משם כמ"ש בסי' תס"ח^לז אבל צריכים ללבוש מלבושי יו"ט מפני שהוא דבר של פרהסיא^לח:

ט אבל אם אין דעתם לחזור למקומן^לט אם הגיעו תוך תחום^מ לעיר מעיירות שבחוץ לארץ אפילו אין בעיר ישראל^מא נעשו כבני חוץ לארץ מיד ואסורין לעשות מלאכה ביו"ט שני בין תוך התחום בין חוץ לתחום^מב ומתפללין כבני חוץ לארץ וכן צריכים לערב עירוב תבשילין כבני חוץ לארץ אבל כל זמן שלא הגיעו לתוך התחום של עיר מעיירות של חוץ לארץ עדיין לא הוקבעו להיות כבני חוץ לארץ ומותרים לעשות מלאכה ביו"ט שני והרי הם עדיין כבני ארץ ישראל לכל דבר^מג:

י העוקר דירתו עם אשתו מארץ ישראל לחוץ לארץ אף על פי שדעתו לחזור דינו כמי שאין דעתו לחזור^מד:

יא בני חוץ לארץ שבאו לארץ ישראל אע"פ שדעתן לחזור אין עושין אלא יום אחד כבני ארץ ישראל^מה ויש חולקין^מו.

כל מי שאין דעתו לחזור למקומו אף על פי שאשתו נשארה במקומו נקרא אין דעתו לחזור^מז: