ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק בסימן ערה(ב)

(ב)

(ב) הכרוך כו'. מ"ש הט"ז^ח משום מלאכה שאינה צריכה לגופה דרבנן צע"ג, הלא משנה שלימה שנינו^ט לא יקוב אדם כו' ופרש"י^י ורא"ש פ"ב דביצה^יא וטוש"ע סי' רס"ה^יב וט"ז עצמו סי' תקי"ד^יג משום גזרת כיבוי, אף שאינו עוסק כלל בכיבוי, ופשיטא דגם התם הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, כחס על השמן דר' יוסי פוטר^יד משום דס"ל כרבי שמעון^טו, וכ"כ בהדיא במגיד משנה פי"ב^טז הביאו המג"א סי' רס"ה^יז. וכ"ש לפי מה שכתב הט"ז סימן תקי"ד^יח הוה אפילו גזירה לגזירה ע"ש ובמ"ש סימן רס"ה^יט. ועוד קשה דכולי פרקין דכל כתבי איירי בהא דאי שרית ליה אתי לכבויי, אף על פי שאינו עוסק כלל בכיבוי. ואפילו לדידן^כ קיי"ל הכי כמבואר בסי' של"ד^כא, ע"ש בב"י^כב בשם המרדכי פ"ב דביצה^כג והר"ן בפ' חבית^כד, וע"ש בר"ן דאפילו על ידי נכרי אסור להציל^כה, ואם כן הוא הדין כאן אם היה מקום לגזרת כיבוי לא היה לנו להתיר משום שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, והטעם מבואר בר"ן שם ובסוף פ"י^כו ע"ש. וכ"מ בסי' שי"א^כז דמלאכה שאינה צריכה לגופה לא דמי לשאר איסור דרבנן, ע"ש בב"י^כח בשם ר"ח^כט (ובר"ן ספ"י ודו"ק), וכן סתם בתחלה בש"ע שם^ל (ע"ש), וכ"כ בט"ז שם^לא.

והנה הרמב"ן במלחמות פי"ו^לב ס"ל כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה, וכ"כ גם להרי"ף, ובריש פ"ב אסר של שעוה שמא ימחוט, וכ"כ גם להרי"ף ג"כ ע"ש^לג. אלא דלמ"ד בסוף סי' תקי"ד דיש איסור דאורייתא במחיטת הנר אף ביו"ט משום כיבוי (ע"ש במג"א^לד ובמ"ש שם בסי' תצ"ה^לה), א"כ צריך לומר הא דלא אסרו לקרות לאור הנר ביו"ט, וכן להדליק בשמנים הפסולים, חוץ משמן שריפה^לו, ע"כ היינו משום דלא גזרו כלל שמא ימחוט אלא שמא יטה בלבד, שההטיה קלה יותר מהמחיטה ולא גזרו אלא על דבר שקל לעשותו, כמ"ש התוס'^לז (וספר התרומה^לח) ספי"ו וריש ביצה^לט. ולזה נתכוין ג"כ הט"ז^מ בתחלת קושייתו על הב"י. וכן למ"ד בסוף סי' תקי"ד^מא דע"י כלי יש איסור דאורייתא ואפילו הכי שלא בכלי שרי מדינא (אלא שנהגו להחמיר^מב) ולא גזרינן אטו כלי, כ"ש שאין לגזור על הקריאה בלבדה שמא ימחוט אפילו שלא בכלי. ועוד דאם היה מקום לגזרה זו היה ראוי לגזור ג"כ שמא ימחוט בכלי המיוחד לכך כדרכו בחול, ומחיטה זו קלה יותר מבידיו, וליתסר מהאי טעמא לקרות לאורו ביו"ט ולהדליק בשמנים הפסולים, אלא ודאי דלא גזרינן גזרה זו כלל לדעתם. וזהו ג"כ דעת רש"ל וב"ח^מג, ועל זה יש לסמוך במקום הצורך להקל בדברי סופרים:

הערות

ח. ס"ק ב וסי' רעח סוף ס"ק א.
ט. כט, ב.
י. שם ד"ה שתהא.
יא. סי' יז.
יב. סעיף א. ולעיל שם ס"א.
יג. ס"ק ו.
יד. במשנה כט, ב.
טו. כרבי יוחנן לא, ב. וכדלקמן סי' רעח ס"א.
טז. הלכה ב.
יז. ס"ק א.
יח. ס"ק ו, שטעם האיסור הוא שמא יבוא להסתפק (לא רק מהשמן שבשפופרת, אלא) גם מהשמן שבנר.
יט. קו"א ריש ס"ק א.
כ. דכיבוי הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה ואסור רק מדרבנן.
כא. שגוזרין שמא יכבה.
כב. סוף הסי' ד"ה כתב הרמב"ם.
כג. רמז תרפג, בשם הראבי"ה סי' תשנז.
כד. (סא, א) ד"ה ובמקום.
כה. וכדלקמן סי' שלד סכ"ה.
כו. (לה, ב) ד"ה ודאמרינן אימר: אבל מידי דדמי למלאכה דאורייתא אלא שפטור עליה מפני שאינה צריכה לגופה בכיוצא בזה כרמלית ור"ה שוין הן. וראה תהלה לדוד סי' רעח סק"א. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 167.
כז. ראה לקמן שם ס"א: כדי שלא יבא לידי איסור חמור לכבות הדלקה. ושם ס"ה: הואיל ועיקרה מן התורה דהיינו אם היה צריך לגופה משא"כ הכרמלית עיקרה מדברי סופרים. וראה לעיל סי' רסו קו"א ס"ק ב.
כח. ד"ה וכתב עוד.
כט. שבת צו, א.
ל. סעיף ב (שבתחלה התיר רק בכרמלית, ואח"כ כתב: ויש מי שמתיר להוציאו אף לרה"ר. וראה לקמן שם ס"ה שפסק כהאוסרים).
לא. ס"ק ג.
לב. ד"ה ומ"ש ומדלא. וכ"ה בחידושיו קכא, ב ד"ה ברצין. קנז, א ד"ה בכל.
לג. וא"כ בודאי סבירא להו כמרדכי ור"ן הנ"ל שמלאכה שאינה צריכה לגופה חמירה משאר איסורי דרבנן.
לד. ס"ק כ. ולקמן שם סכ"ג.
לה. קו"א ס"ק ד.
לו. שמבואר במשנה כד, ב.
לז. קכב, א ד"ה משתמש.
לח. סי' רמז.
לט. ג, א ד"ה גזירה.
מ. כאן ס"ק ב.
מא. סעיף י.
מב. ראה מ"א שם ס"ק כ. לקמן שם סכ"ג.
מג. שהם דעת היש מתירים בפנים כאן, וש"נ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.