ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק בהלכות שבתרמו דיני השאלה והשכרה לנכרי בשבת. ובו י"ט סעיפים:יא

יא

יא וכל זה בדיעבד שכבר השכירה או השאילה לנכרי בהיתר שהתנה עמו שיחזירנה לו קודם השבת אבל לכתחלה אסור להשכירה או להשאילה סתם על סמך שכשיגיע השבת יפקירנה^סט או יקנה אותה להנכרי^ע לפי שמפורסם לרבים שהיא בהמת ישראל וההפקר וההקנאה אינן מפורסמים כלל ויש כאן חשש מראית העין^עא.

ויש מתירין^עב להשכיר או להשאיל לכתחלה על סמך שכשיגיע השבת יפקירנה או יקנה אותה להנכרי בפני שלשה ישראלים שע"י השלשה ישראלים יתפרסם הדבר לכל מי שיודע שהיא בהמת ישראל.

ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק^עג כגון מי שיש לו שדות ואי אפשר לו ליתנן לנכרי באריסות אלא אם כן ישכיר לו גם שוורים לחרוש בהם ואי אפשר לו למנעו שלא יחרוש בהם בשבת וגם אי אפשר לו להטיל עליו כל אחריות השוורים אף לענין יוקר וזול ומיתה באונס ע"ד שיתבאר אזי יש להתיר לו שיפקירם בפני ג'^עד וטוב להורות לו שיפקירם בפני דייני העיר והם יפרשו לו ענין ההפקר שיפקירם בלב מלא ולא יתבע מן הנכרי אפילו אם ע"י פשיעותו יארע בהם הפסד בשבת^עה והם יפרסמו ההפקר לכל שלא יהיה חשש מראית העין^עו וכן יש להתיר לצורך מצוה כגון לשלוח אתרוגים על בהמתו ע"י נכרי^עז ע"ד שיתבאר בסי' תרנ"ה^עח אם מפקיר בהמתו בפני שלשה ואם אי אפשר לו יכול להפקיר אפילו בינו לבין עצמו שלדבר מצוה אין לחוש למראית העין^עט אבל שלא לצורך מצוה ושלא בשעת הדחק אין להתיר לכתחלה אפילו רוצה לפרסם לרבים שמפקירה או שמקנה גוף הבהמה להנכרי ליום השבת לפי שאפשר שימצאו הרבה שיודעים מהשכירות והשאלה שהן לכל ימות השבוע ואינן יודעים מההפקר (ה) וההקנאה^פ שהן לשבת בלבד ויראה להם שגם בשבת היא שכורה ושאולה בלבד להנכרי וגוף הבהמה של ישראל כמו בכל ימות השבוע^פא.

אבל אם גם בימות החול גוף הבהמה קנוי להנכרי אף על פי שלא הקנה לו קנין גמור שיהא רשות בידו למוכרה וליתן להישראל דמיה אלא לא הקנה אותה לו רק לענין יוקר וזול ואחריות מיתה^פב דהיינו ששם אותה בדמים להנכרי בשעה שהשכירה או השאילה לו^פג ואם (ו) תתייקר בסוף משך זמן שכירותו או שאילתו כשיחזירנה להישראל יהיה העודף להנכרי ואם תוזל יתחייב לשלם לו העודף מביתו אע"פ שהוא אנוס בזול זה וכן אם תמות אפילו באונס יתחייב לשלם ונמצא ריוח בהמה זו וחסרונה הכל לנכרי כאלו היתה בהמתו ממש לפיכך אין הישראל מצווה על שביתתה שאף שגוף הבהמה משועבד לו שלא יוכל הנכרי למוכרה שלא מדעתו מכל מקום כל זמן שהיא מחוסרת גוביינא שעדיין לא גבה אותה מבית הנכרי לביתו הרי היא כבהמת הנכרי^פד כיון שאין להישראל עליה אלא שעבוד בעלמא^פה וכל חסרונה ורווחה להנכרי.

ואין לחוש למראית העין כיון שאינה של הנכרי בשבת לבד אלא בכל זמן משך שכירותו או שאילותו אפילו בימות החול א"כ הרי זה דומה למוכר בהמתו לנכרי והנכרי עושה בה מלאכה בשבת שאין שם חשש מראית העין לפי שיש פרסום לדבר ומכל מקום כיון שלא מכרה לו ממש (ז) יש לו לפרסם לרבים שעשה דרך היתר^פו שכל מה שאפשר לו לעשות להוציא את עצמו מידי חשד יש לו לעשות^פז:

הערות

סט. תוס' שבת יח, ב ד"ה דמפקרא. וסמ"ג ל"ת סה. ומרדכי רמז רמ. והטור ומ"א סק"ט.
ע. שו"ע ס"ג. מ"א ס"ק ט.
עא. טעם הב' שבתוס' ומרדכי שם, וברא"ש פ"ק דשבת סי' לג. טור ולבוש ס"ג. וראה לקמן סי' תמה קו"א ס"ק א שעיקר הטעם הוא לפי שהפקר שלא בפני ג' והפקר לזמן אינו הפקר גמור מדרבנן, ורק כשא"א בענין אחר אוקמוה אדאורייתא (כטעם הא' שבתוס' ומרדכי ורא"ש שם). ושלפי הדיעות שהוא הפקר גמור מועיל גם בחמץ.
עב. ב"ח ד"ה כתב במרדכי. וב"י ד"ה אבל בהמתו לפי משמעות הטור (אף שבשו"ע לא הביא היתר זה). הובא במ"א שם.
עג. ראה לקמן סי' תמה קו"א סוף ס"ק א: לכתחלה לא סמכינן אסברא זו לענין שבת, כהסכמת הב"י (שלא הביא היתר זה בשו"ע) וט"ז (ס"ק ד) ולבוש (ס"ג) וצמח צדק (הראשון סי' לה) ועולת שבת (ס"ק ג) והנחלת צבי (ס"ק ג) והאליה זוטא (ס"ק ח. אמנם באליה רבה ס"ק ט חזר והסיק להתיר כהב"ח).
עד. צמח צדק שם. וראה צ"צ (החדש) או"ח סי' לד ס"ד.
עה. שו"ת תודת שלמים ח"ב (לחמי תודה) סי' כ (פז, ג).
עו. ראה ב"י סו"ס רמה בשם מהר"י בי רב לענין ערכאות. קו"א ס"ק ה.
עז. צמח צדק שם ד"ה הרי מבואר. הובא אליה זוטא סק"ח.
עח. סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ט"ז שם ס"ק ב. לקמן סי' שו בסופו.
עט. ראה מ”מ וציונים.
פ. טור ולבוש ס"ג.
פא. צ"צ שם ד"ה ועוד נראה לומר דעד כאן. מ"א סק"ט. ונתבאר בקו"א סק"ה, שכן משמע בשו"ע ובשאר פוסקים, שכשמקנה לכל ימות השבוע אין לחוש למראית העין אף לכתחלה. וראה מסקנתו שם, שבמקום דרכם לקנות כדי להשאיל ולהשכיר, אין להתיר אף במכירה גמורה אלא במקום פסידא.
פב. דעת המתירין בס' התרומה (סימנים סי' קמח), סמ"ג ל"ת סה (כא, ד), ובשו"ע ס"ד. רמ"א סוף סי' זה (שפסק כדעה זו). מ"א סוס"ק טז. דיעות האוסרים והמתירים נתבארו בקו"א ס"ק ג.
פג. ראה קו"א ס"ק ו, שכן הוא גם אם קיבל שבח פיטום. וראה מ”מ וציונים.
פד. כרבא ביבמות שם, ונתבאר בקו"א ס"ק ג.
פה. רש"י שם ד"ה מי לא מודה.
פו. רמ"א סוף הסי'. וראה קו"א סק"ז. שו"ת צ"צ או"ח סי' לא אות א.
פז. נתבאר בקו"א ס"ק ה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.