ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רמד איזו מלאכות יכול הנכרי לעשות בעד הישראל ובו כ"ב סעיפים:כ

כ

כ ישראל ששכר המלח מהשר לשנה שכמה מלח שיעשה בתוך השנה הוא שלו והוא שוכר לו פועלים נכרים לשנה או לחדש וקצץ להם שכרם לפי רבוי מלאכתם דהיינו מכל כך וכך מלח שיבשלו נותן להם כך וכך אע"פ שמבשלים בכלים של הישראל מותר להניחם שיעשו בשבת^קיא שאין אדם מצווה על שביתת כליו כמ"ש בסי' רמ"ו^קיב והנכרים הם כקבלנים שעושים לטובת עצמן כדי להרבות בשכרן שהרי אין שכרם משתלם לפי הימים או חדשים אלא לפי סכום המלאכה שגומרין וכך משלם להם נמצא שהם מתכוונים בעשייתם בשבת לטובת עצמן.

(ואף שאם לא היו עושים בשבת היה מגיע הפסד לישראל שהרי הישראל שכר המלח שיבשל בתוך שנתו והימים שהחסיר ולא בישל מהם אין להם תשלומים שלא ינכה לו השר כלום משכרו וגם לא יניחנו לבשל כנגדם בשנה האחרת ובשביל כך כשהישראל שוכר פועלים לחדש או לשנה הוא (ט) מקפיד עליהם מאד שלא יבטלו אפילו יום אחד והם מוכרחים לעשות גם בשבת מחמת קפידתו מכל מקום בשביל כך אין צריך למחות בידם שלא יעשו בשבת^קיג אלא די שיאמר להם שאינם מוכרחים לעשות בשבת בשבילו^קיד ואם ירצו שלא לעשות בשבת הרשות בידם ואם אעפ"כ הם עושים מאליהם כדי להרבות בשכרם אין צריך לומר להם כלום אע"פ שמגיע לישראל הנאה גדולה מזה אין בכך כלום כיון שהנכרים מתכוונים לטובת עצמן [)].

ואין לאסור מפני מראית העין לפי שהרואה אינו יודע שבישול זה הוא של ישראל שהכלים שמבשלים בהם וכן העצים שמבעירים בהם אין שם הישראל נקרא עליהם דהיינו שאין מפורסם לרבים שהן של ישראל^קטו.

ובלבד (י) שלא יביאו עצים מרשות הישראל בשבת^קטז שכל קבלנות אינה מותרת אלא אם כן מסר לו מערב שבת כל מה שרוצה למסור לו לצורך המלאכה ואפילו אם מסר להם העצים מערב שבת אלא שלא הוציאום מרשותו עד שחשכה אסור להניחם שיוציאו בשבת מפני מראית העין שיאמרו שבשבת מסר להם וכמו שיתבאר בסי' רמ"ו^קיז ע"ש:

הערות

קיא. תשובות רש"ל סי' ק. הובא במ"א ס"ק יז. וראה צ"צ או"ח סוס"י לג.
קיב. סעיף א.
קיג. משמעות רש"ל שם, דלא כשו"ת פנים מאירות ח"א סי' לח .
קיד. ראה קו"א ס"ק ט, דהיינו כדי לחוש לדברי הפנים מאירות שם, שסובר כדלעיל ס"ט-יא וסי' רמג ס"ג, שגם בשכיר שנה למלאכה מיוחדת אסור כשהישראל מקפיד על ביטולו. אבל ראה מה שצויין לעיל שם, שבמהדורא בתרא לסי' רמג (ד"ה והשתא אתי שפיר וד"ה אבל אם) חזר בו אפילו בשכיר שנה, ומסיק שלא איכפת לנו בזה אף שמקפיד עליו וגוער בו כו', וכ"ש כאן שיש להתיר גם מטעמים המבוארים בקו"א.
קטו. רש"ל שם. וכדלעיל סי' רמג סט"ו.
קטז. גמרא רפ"ב דמו"ק יב, א . ט"ז סק"ד . וראה שו"ת צ"צ או"ח סי' לא סעי' ב. פס"ד טו, ג.
קיז. סעיף ד-ה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.