תטו, ד

בשבת. והיינו ענין הק"ש והתפלה דכל יום שבהן עולה כל מה שעשה ועבד כל היום בעמל ויגיעה ופיזור הנפש ומה שיעלה מזה בחי' הטוב בכח העבודה שבלב ומוח בק"ש כנ"ל, וגם בלב נשבר קודם התפלה מן טרדת הפרנסה שתקצר רוחו ונפשו האלקי' כו' כ"ז עולה מלמטה למעלה בבחי' או"ח כח⁹⁰⁸ המנוחה דשבת מימות החול שזהו מנוחה פרטיות, ויכול לקבל קדש פרטי בק"ש ותפלה כמו בעונג בקדש העליון דשבת ממש וכל העלאות דק"ש ותפלות דכל יום מימות החול עולי' בקדושה דשבת כנ"ל. וזהו שגם בחיצוני' נראה בעמדו בתפלה כמו שהוא בבחי' קדש דשבת כאלו הוא למעלה מובדל מכל מלאכה ועסק, והוא מה שהוא עטוף בטו"ת כל שעת התפלה, ואסור להפסיק בדבור⁹⁰⁹ מב"ש עד אחר התפלה⁹¹⁰ כאלו הוא קדוש ומובדל מכל עניני עולם ולא יכול להשפיל א"ע לדבר דברי חול להיות[ו] מוגבה ונעלה למעלה מעלה בעולם הנשמות, כמו עלי' העולמות והנשמות בכל שבת⁹¹¹ מהיכל להיכל העליון (כמ"ש בפע"ח בשער התפלה וק"ש⁹¹² ). וגם שמחמת טרדתו ביום שעבר בכל עסקיו שתכבד עליו העבודה בעומ"ש בסומ"ר להיות נקי כפים במו"מ וע"ט ביתר ממדותיו וטבעו בעמדו להתפלל יכאב לו⁹¹³ ויהי' בכובד ראש קודם התפלה כנ"ל, מ"מ בזאת תתנחם נפשו במעט קרבת אלקי' בפסוד"ז עד ק"ש במה שיתבונן ביחו"ע בשמע ישראל רק⁹¹⁴ הוי' אחד והיינו בפנימי' ההשגה בעומק בינה שבלב ומוח ובאהבה ורצון פנימי' בעומק הלב בפסוק ואהבת כו', שזהו כמו תפלה דשבת וקדושה דשבת כי שובת הוא במנוחה בכל שעת התפלה ועטוף בטו"ת בלי דיבור דחול וכמו שהוא בחיצוני' כך הוא גם בפנימי' בק"ש שמכוין לבו לה' אחד בפנימי' השכל והלב להתענג בענג העליון העצמי' כמו בשבת ממש מטעם הנ"ל [oldpage_1246] ּ וד"ל.

ונמצא מובן דאע"פ שמהות העבודה דחול הוא ביגיעה ועמל בעול כו' היפוך עבודת הקדש כמו בתפלה דשבת וסעודו' השבת, אבל בתפלה דחול אע"פ שא' בזהר שנק' שעת קרבא⁹¹⁶ לבא ביגיעה למלחמה לבער הרע שבקרבו כנ"ל מ"מ בבחי' הפנימי' העולה מזה היינו כמו בתפלה דשבת⁹¹⁵ שהוא להתענג באה"ר בקדש העליון בסוכ"ע כו' בכל נפשו כנ"ל, לפי שבכ[ל] י[ום] בתפלה יש מהארת השבת כו' (וגם במצות ת"ת יש הפרש בין חול לשבת לפי טעם הנ"ל בענין הבירורי' דרפ"ח כו' שנק' עמל, זהו עמל תורה שלומד בפלפול ועיון ביגיעת המוח והגיון הלב בתשבע"פ במשנה ותלמוד [לברר] וללבן הלכתא כו' עד מיצוי הנפש⁹¹⁷ כמו שממית עצמו עלי'⁹¹⁸ כו' עד שידע דין